אונאה (ממון): הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
(תיקון מקור) |
||
| (10 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''המוכר חפץ ביותר משוויו בלי ידיעת הקונה, או הקונה חפץ בפחות משוויו בלי ידיעת המוכר''' {{מקור| | '''המוכר חפץ ביותר משוויו בלי ידיעת הקונה, או הקונה חפץ בפחות משוויו בלי ידיעת המוכר''' {{מקור|הסוגיא בבבא מציעא מט: והלאה|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', חפץ ששוויו חמש פרוטות ומכרו בשש {{מקור| | '''לדוגמא''', חפץ ששוויו חמש פרוטות ומכרו בשש {{מקור|בבלי:בבא מציעא נ:|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מפורש בתורה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו" {{מקור| | '''מקורו''' מפורש בתורה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו" {{מקור|ויקרא כה-יד|כן}}. ועובר גם בלא תגזול {{מקור|טור חו"מ רכז-א|כן}}. | ||
'''בסוג הדין''' נחלקו הראשונים האם הוא איסור או ממון, ונפק"מ האם לפסוק כרב או כשמואל, שהרי הלכה כרב באיסורא וכשמואל בממונא {{מקור| | '''בסוג הדין''' נחלקו הראשונים האם הוא איסור או ממון, ונפק"מ האם לפסוק כרב או כשמואל, שהרי הלכה כרב באיסורא וכשמואל בממונא {{מקור|(תוס' בבא מציעא נא: (ד"ה בד"א) וחידושי הר"ן שם: ממון, ר"ח (המובא בתוס') וראב"ד (המובא בחידושי הר"ן שם): איסור)}}. וביאור מחלוקתם, שהדעה שהוא ממון סוברת שפירוש הלאו "לא תונו" הוא שמאנהו בכך שלא מחזיר לו את הממון, ולכן הלאו הוא תולדה מהממון. והדעה שהוא איסור סוברת שהלאו "לא תונו" הוא על האונאה עצמה ואינו תלוי בהחזרת הממון, ולכן הוא איסור {{מקור|קונטרסי שיעורים בבא מציעא כב-ב ד"ה וכיון|כן}}. | ||
'''במהותו''' חקר הגר"ח האם אונאה היא גזילה ממש, שהתורה גילתה שכאילו לא נתן לו מדעתו, או שהיא איסור נפרד של לא תונו, והגזילה נובעת מהלאו של לא תונו {{מקור| | '''במהותו''' חקר הגר"ח האם אונאה היא גזילה ממש, שהתורה גילתה שכאילו לא נתן לו מדעתו, או שהיא איסור נפרד של לא תונו, והגזילה נובעת מהלאו של לא תונו {{מקור|גר"ח סטנסיל רלב|כן}}. | ||
'''מקור''' חיוב ההשבה (במקרים שחייב להשיב, כגון אונאה של שתות במטלטלין, כדלקמן) לא כתוב במפורש בתורה {{מקור| | '''מקור''' חיוב ההשבה (במקרים שחייב להשיב, כגון אונאה של שתות במטלטלין, כדלקמן) לא כתוב במפורש בתורה {{מקור|שערי יושר ה-ה ד"ה אמנם|כן}} ולכן נחלקו בו המפרשים: | ||
@ הפני יהושע כתב שהוא מדין השבת גזילה {{מקור|(בבא מציעא נו. ד"ה במשנה (בלשון אפשר))}}. | |||
@ הגר"ח {{מקור|מכירה טו|כן}} והקונטרסי שיעורים {{מקור|בבא מציעא כב-ב|כן}} כתבו שהיא גזירת הכתוב נפרדת מ"אל תונו". | |||
@ השערי יושר {{מקור|ה-ה ד"ה אמנם|כן}} ביאר את המקור, שהרי הפסוק אוסר אונאה גם על הלוקח - "או קנה" {{מקור|בבא מציעא נא|כן}}, ובדרך כלל הלוקח אינו יודע בשעת המכירה את שוויו האמיתי של החפץ, וזה נודע לו רק אחר כך. וא"כ הפסוק מלמד שלאחר שנודע ללוקח, הוא חייב להחזיר את האונאה למוכר. ומכאן המקור לחיוב ההשבה (ומזה לומדים גם למוכר). | |||
@ הרמב"ן {{מקור|על התורה ויקרא כה-יד|כן}} כתב שאפשר שהוא רק אסמכתא, והוא קבלה ביד חכמים. | |||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
| שורה 25: | שורה 21: | ||
==יותר משתות== | ==יותר משתות== | ||
'''יותר משתות''' בטל המקח {{מקור| | '''יותר משתות''' בטל המקח {{מקור|בבלי:בבא מציעא נ:|כן}}. | ||
'''והטעם''' לזה, משום שהמחיר רחוק מן המקח יותר מדאי, וכאילו לא מכר לו כלל, שאין מקח כזה ראוי להתקיים {{מקור| | '''והטעם''' לזה, משום שהמחיר רחוק מן המקח יותר מדאי, וכאילו לא מכר לו כלל, שאין מקח כזה ראוי להתקיים {{מקור|תוס' בבא בתרא פד. ד"ה אי לאו|כן}}. | ||
'''בדינו''' הסתפק הקונטרסי שיעורים האם יש בו גם דין החזרת האונאה. ונפק"מ כאשר המתאנה מוחל על ביטול המקח ואינו מוחל על החזרת האונאה, האם המאנה חייב להחזירה לו {{מקור| | '''בדינו''' הסתפק הקונטרסי שיעורים האם יש בו גם דין החזרת האונאה. ונפק"מ כאשר המתאנה מוחל על ביטול המקח ואינו מוחל על החזרת האונאה, האם המאנה חייב להחזירה לו {{מקור|בבא מציעא כב-ה ד"ה ונסתפקתי: לרמב"ם אין חזרת אונאה, לשיטה מקובצת יש|כן}}. | ||
==פחות משתות== | ==פחות משתות== | ||
'''פחות משתות''' אין בו אונאה {{מקור| | '''פחות משתות''' אין בו אונאה {{מקור|בבלי:בבא מציעא נ:|כן}}. | ||
'''והטעם''' לזה, משום שדרך הכל למחול על כך {{מקור| | '''והטעם''' לזה, משום שדרך הכל למחול על כך {{מקור|רמב"ם מכירה יב-ג|כן}}. והוסיף הרא"ש {{מקור|בבא מציעא פ"ד סימן כ|כן}} שדרך העולם למחול משום שהלוקח והמוכר אינם יכולים לדייק כל כך, ואף אם יבוא לערער - הדיינים לא ישומו בשווה: אחד מהם יאמר שיש בו שיעור אונאה, והאחר יאמר שאין בו. | ||
'''בדין''' הפטור נחלקו הראשונים האם הוא רק פטור מהשבה, אך עדיין עובר בלאו {{מקור| | '''בדין''' הפטור נחלקו הראשונים האם הוא רק פטור מהשבה, אך עדיין עובר בלאו {{מקור|רמב"ן על התורה ויקרא כד-יד, פני יהושע בבא מציעא נו. ד"ה במשנה|כן}} או שהוא היתר אף לכתחילה, שהתירו חכמים מפני תיקון היישוב, כדי שהסוחרים יוכלו להשתכר {{מקור|חינוך שלז בסופו. והרא"ש בבא מציעא פ"ד סימן כ מסתפק בזה|כן}}. | ||
==קרקעות== | ==קרקעות== | ||
''' | '''[[קרקע]]ות [[עבד]]ים ו[[שטר]]ות''' אין בהן אונאה {{מקור|בבלי:בבא מציעא נו.|כן}}. | ||
'''בטעם''' לזה שאין אונאה בקרקעות חידש החינוך {{מקור| | '''בטעם''' לזה שאין אונאה בקרקעות חידש החינוך {{מקור|שלז|כן}} שכיוון שהקרקע קיימת לעולם דרך הבריות למחול על האונאה. והמנחת חינוך {{מקור|שם ג|כן}} הביא צד שהוא גזירת הכתוב. | ||
'''בדין''' הפטור כתב הרמב"ן {{מקור| | '''בדין''' הפטור כתב הרמב"ן {{מקור|על התורה ויקרא כד-יד|כן}} שהוא רק פטור מהשבה, אך עדיין עובר בלאו, והמנחת חינוך {{מקור|שלז-ג|כן}} הסתפק בזה<ref>כמו כן דנו האם יש איסור גזל בגוזל קרקע, ע"ע קרקע אינה נגזלת בסעיף "האיסור".</ref>. | ||
==דבר שבמידה== | ==דבר שבמידה== | ||
'''דבר שבמידה במשקל ובמניין''' אפילו פחות משתות חוזר {{מקור| | '''דבר שבמידה במשקל ובמניין''' אפילו פחות משתות חוזר {{מקור|בבלי:בבא בתרא צ.|כן}}. ויש בזה שלוש שיטות בראשונים {{מקור|קונטרסי שיעורים בבא מציעא כב-ו ד"ה ונמצא|כן}}: | ||
@ תמיד המקח בטל - בין במטלטלין ובין בקרקעות, בין ביותר משתות, בין בשתות ובין בפחות משתות. | |||
@ תמיד המקח קיים וצריך להחזיר את האונאה - בין במטלטלין ובין בקרקעות, בין ביותר משתות, בין בשתות ובין בפחות משתות {{מקור|רשב"א קידושין מב:|כן}}. | |||
@ במטלטלין - המקח בטל, בקרקעות - המקח קיים וצריך להחזיר את האונאה {{מקור|רשב"ם בבא בתרא קג:|כן}}. | |||
==שוגג== | ==שוגג== | ||
'''המאנה בשוגג''', חידש הקונטרסי שיעורים {{מקור| | '''המאנה בשוגג''', חידש הקונטרסי שיעורים {{מקור|בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד|כן}} שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך. | ||
גרסה אחרונה מ־23:57, 21 בנובמבר 2016
|
|
הגדרה[עריכה]
המוכר חפץ ביותר משוויו בלי ידיעת הקונה, או הקונה חפץ בפחות משוויו בלי ידיעת המוכר (הסוגיא בבבא מציעא מט: והלאה).
לדוגמא, חפץ ששוויו חמש פרוטות ומכרו בשש (בבא מציעא נ:).
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מפורש בתורה: "וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך, אל תונו איש את אחיו" (ויקרא כה-יד). ועובר גם בלא תגזול (טור חו"מ רכז-א).
בסוג הדין נחלקו הראשונים האם הוא איסור או ממון, ונפק"מ האם לפסוק כרב או כשמואל, שהרי הלכה כרב באיסורא וכשמואל בממונא (תוס' בבא מציעא נא: (ד"ה בד"א) וחידושי הר"ן שם: ממון, ר"ח (המובא בתוס') וראב"ד (המובא בחידושי הר"ן שם): איסור). וביאור מחלוקתם, שהדעה שהוא ממון סוברת שפירוש הלאו "לא תונו" הוא שמאנהו בכך שלא מחזיר לו את הממון, ולכן הלאו הוא תולדה מהממון. והדעה שהוא איסור סוברת שהלאו "לא תונו" הוא על האונאה עצמה ואינו תלוי בהחזרת הממון, ולכן הוא איסור (קונטרסי שיעורים בבא מציעא כב-ב ד"ה וכיון).
במהותו חקר הגר"ח האם אונאה היא גזילה ממש, שהתורה גילתה שכאילו לא נתן לו מדעתו, או שהיא איסור נפרד של לא תונו, והגזילה נובעת מהלאו של לא תונו (גר"ח סטנסיל רלב).
מקור חיוב ההשבה (במקרים שחייב להשיב, כגון אונאה של שתות במטלטלין, כדלקמן) לא כתוב במפורש בתורה (שערי יושר ה-ה ד"ה אמנם) ולכן נחלקו בו המפרשים:
- הפני יהושע כתב שהוא מדין השבת גזילה (בבא מציעא נו. ד"ה במשנה (בלשון אפשר)).
- הגר"ח (מכירה טו) והקונטרסי שיעורים (בבא מציעא כב-ב) כתבו שהיא גזירת הכתוב נפרדת מ"אל תונו".
- השערי יושר (ה-ה ד"ה אמנם) ביאר את המקור, שהרי הפסוק אוסר אונאה גם על הלוקח - "או קנה" (בבא מציעא נא), ובדרך כלל הלוקח אינו יודע בשעת המכירה את שוויו האמיתי של החפץ, וזה נודע לו רק אחר כך. וא"כ הפסוק מלמד שלאחר שנודע ללוקח, הוא חייב להחזיר את האונאה למוכר. ומכאן המקור לחיוב ההשבה (ומזה לומדים גם למוכר).
- הרמב"ן (על התורה ויקרא כה-יד) כתב שאפשר שהוא רק אסמכתא, והוא קבלה ביד חכמים.
פרטי הדין[עריכה]
דיני אונאה נחלקים ע"פ שיעור האונאה (יותר משתות, שתות ופחות משתות), סוג הנכסים (מטלטלין, קרקעות עבדים ושטרות) ועוד, ונחלקם לסעיפים נפרדים - יותר משתות, פחות משתות, קרקעות, דבר שבמידה ושוגג:
יותר משתות[עריכה]
יותר משתות בטל המקח (בבא מציעא נ:).
והטעם לזה, משום שהמחיר רחוק מן המקח יותר מדאי, וכאילו לא מכר לו כלל, שאין מקח כזה ראוי להתקיים (תוס' בבא בתרא פד. ד"ה אי לאו).
בדינו הסתפק הקונטרסי שיעורים האם יש בו גם דין החזרת האונאה. ונפק"מ כאשר המתאנה מוחל על ביטול המקח ואינו מוחל על החזרת האונאה, האם המאנה חייב להחזירה לו (בבא מציעא כב-ה ד"ה ונסתפקתי: לרמב"ם אין חזרת אונאה, לשיטה מקובצת יש).
פחות משתות[עריכה]
פחות משתות אין בו אונאה (בבא מציעא נ:).
והטעם לזה, משום שדרך הכל למחול על כך (רמב"ם מכירה יב-ג). והוסיף הרא"ש (בבא מציעא פ"ד סימן כ) שדרך העולם למחול משום שהלוקח והמוכר אינם יכולים לדייק כל כך, ואף אם יבוא לערער - הדיינים לא ישומו בשווה: אחד מהם יאמר שיש בו שיעור אונאה, והאחר יאמר שאין בו.
בדין הפטור נחלקו הראשונים האם הוא רק פטור מהשבה, אך עדיין עובר בלאו (רמב"ן על התורה ויקרא כד-יד, פני יהושע בבא מציעא נו. ד"ה במשנה) או שהוא היתר אף לכתחילה, שהתירו חכמים מפני תיקון היישוב, כדי שהסוחרים יוכלו להשתכר (חינוך שלז בסופו. והרא"ש בבא מציעא פ"ד סימן כ מסתפק בזה).
קרקעות[עריכה]
קרקעות עבדים ושטרות אין בהן אונאה (בבא מציעא נו.).
בטעם לזה שאין אונאה בקרקעות חידש החינוך (שלז) שכיוון שהקרקע קיימת לעולם דרך הבריות למחול על האונאה. והמנחת חינוך (שם ג) הביא צד שהוא גזירת הכתוב.
בדין הפטור כתב הרמב"ן (על התורה ויקרא כד-יד) שהוא רק פטור מהשבה, אך עדיין עובר בלאו, והמנחת חינוך (שלז-ג) הסתפק בזה[1].
דבר שבמידה[עריכה]
דבר שבמידה במשקל ובמניין אפילו פחות משתות חוזר (בבא בתרא צ.). ויש בזה שלוש שיטות בראשונים (קונטרסי שיעורים בבא מציעא כב-ו ד"ה ונמצא):
- תמיד המקח בטל - בין במטלטלין ובין בקרקעות, בין ביותר משתות, בין בשתות ובין בפחות משתות.
- תמיד המקח קיים וצריך להחזיר את האונאה - בין במטלטלין ובין בקרקעות, בין ביותר משתות, בין בשתות ובין בפחות משתות (רשב"א קידושין מב:).
- במטלטלין - המקח בטל, בקרקעות - המקח קיים וצריך להחזיר את האונאה (רשב"ם בבא בתרא קג:).
שוגג[עריכה]
המאנה בשוגג, חידש הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא כב-ו ד"ה ונלענ"ד) שאע"פ שחייב להחזיר, לא עבר באיסור כלל (ואינו כשאר העבירות שעבר באיסור בשוגג), שכל איסור אונאה נאמר רק כשמתכוון לכך.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כמו כן דנו האם יש איסור גזל בגוזל קרקע, ע"ע קרקע אינה נגזלת בסעיף "האיסור".