בית כנסת: הבדלים בין גרסאות בדף
| (4 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''בית שמיוחד | '''בית שמיוחד ל[[תפילה]]''' {{מקור|הסוגיות של כבוד בית כנסת במגילה כז: והלאה, הסוגיא של סתירת בית כנסת בבבא בתרא ג:}}'''.''' | ||
בדברי הנביא [[יחזקאל]]: "ואהי להם למקדש מעט" מצאו חכמינו, שכוונתו היתה לבתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם בתי מקדש בזעיר - אנפין. | |||
== ערך וכבוד בית הכנסת == | |||
ערכה של תפילה הנאמרת בבית כנסת, רב הוא. לכן, גם מי שאינו מוצא [[מניין]] והוא מתפלל ביחידות, ישתדל להתפלל בבית הכנסת, מפני שהמקום קבוע לקדושה והתפילה מתקבלת שם ביותר. | |||
מצוה למהר לבית הכנסת, שנאמר (הושע ו, ג): "נרדפה לדעת את ה'", וכן נאמר (תהלים קיט, לב): "דרך מצותיך ארוץ". אבל כאשר אדם יוצא מבית הכנסת אסור לו לרוץ או למהר, אלא אם כן הוא הולך לדבר מצוה או ללמוד [[תורה]]. | |||
כאמור, קדושת בית הכנסת היא מעין קדושת [[בית המקדש]] ומוזהרים אנו לירא מה' השוכן במקומות אלו, שנאמר (ויקרא יט, ל): "ומקדשי תיראו". חובה היא איפוא לנהוג כבוד, דרך ארץ וקדושה כלפי "מקדש מעט". אין להקל בו ראש ואין לדבר בו שיחות בטלות. | |||
אין נכנסים לבית הכנסת כדי להסתתר בו מפני החמה, הצינה או הגשמים. אם עליו להכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחברו וכדומה, יאמר תחילה פסוק או דבר תורה ואחר כך יקרא לחברו. אם אינו יודע לומר פסוק וכדומה, ישב שם מעט כי גם הישיבה בבית הכנסת היא מצוה. | |||
אם לבית הכנסת יש שני פתחים, אין להשתמש בבית הכנסת כמקום מעבר, כדי לקצר את דרכו, כלומר, שיכנס בפתח אחד ויצא בפתח השני. אולם, אם נכנס באחד מפתחי בית הכנסת כדי להתפלל או ללמוד, מצוה לצאת בפתח השני, לאחר הלימוד או התפילה, כדי שיהיה נראה כמחבב את המקום. | |||
אין אוכלים, שותים או ישנים בבית הכנסת. אנשים הלומדים תורה בקביעות בבית הכנסת מותר להם לאכול ולישון שם, כדי שלא יאלצו ללכת למקום אחר ויתבטלו מלימודם. | |||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''דיני בית כנסת''' הם שלושה: | '''דיני בית כנסת''' הם שלושה: | ||
@ מצוות בניית בית כנסת. | @ מצוות בניית בית כנסת. | ||
| שורה 10: | שורה 28: | ||
במקורו של כל אחד מהם נחלקו המפרשים האם הוא דאורייתא או דרבנן, וכן יש דעות נוספות, כדלקמן: | במקורו של כל אחד מהם נחלקו המפרשים האם הוא דאורייתא או דרבנן, וכן יש דעות נוספות, כדלקמן: | ||
'''במקור למצוות בניית בית כנסת''' נחלקו הפוסקים לשלוש דעות {{מקור| | '''במקור למצוות בניית בית כנסת''' נחלקו הפוסקים לשלוש דעות {{מקור|שדי חמד ח"א ב-מד ד"ה בית, עמוד 333}}: | ||
@ דאורייתא, והיא מצוות עשה, שנאמר "ועשו לי מקדש" {{מקור| | @ דאורייתא, והיא מצוות עשה, שנאמר "ועשו לי מקדש" {{מקור|שנות ימין ח"א ט. בדפיו}}, עוד הזכיר שם השדי חמד את הפסוק "ואהי להם למקדש מעט", ודרשו שהוא בית כנסת. | ||
@ דרבנן, והפסוקים הם אסמכתא {{מקור| | @ דרבנן, והפסוקים הם אסמכתא {{מקור|זו דעת הזכר דבר}}. | ||
@ אין שום מצווה לבנות בית כנסת, לא מדאורייתא ולא מדרבנן, ואפילו אם אין בעיר בית כנסת. ומה שכופין בני העיר זה את זה לבנות בית כנסת אינו מדין כפייה על המצוות (כמו שכופין אותו ליטול לולב) אלא מדין צורכי העיר (כמו שכופין אותו לבנות בית שער לחצר) {{מקור| | @ אין שום מצווה לבנות בית כנסת, לא מדאורייתא ולא מדרבנן, ואפילו אם אין בעיר בית כנסת. ומה שכופין בני העיר זה את זה לבנות בית כנסת אינו מדין כפייה על המצוות (כמו שכופין אותו ליטול לולב) אלא מדין צורכי העיר (כמו שכופין אותו לבנות בית שער לחצר) {{מקור|יד ימין או"ח ג ד"ה ברם, טז: בדפיו}}. | ||
{{מקור| | {{מקור|והשדי חמד שם תלה את מחלוקת זו במחלוקת במקור לקדושת בית כנסת, שגם בה נחלקו האם היא דאורייתא או דרבנן}}<ref>כדלקמן ד"ה במקור לקדושת בית כנסת.</ref>{{מקור|}}. | ||
==איסור סתירת בית כנסת== | |||
בגמרא<ref>בבא בתרא ג</ref> מובא שאסור לסתור בית כנסת עד שיבנו בית כנסת אחר במקומו, ונחלקו האמוראים בדבר: האם זה משום חשש שמא לא יבנו את בית הכנסת השני לבסוף, או משום חשש שלא יהיה מקום להתפלל. הרמב"ם פסק כשיטה הראשונה בגמרא שהחשש הוא שמא לא יבנו לבסוף את בית הכנסת וכן נפסק בשו"ע <ref>(סימן קנב)</ref>. | |||
מדברי הגמרא משמע כי איסור סתירת בית הכנסת הוא כעין גזירה מדרבנן, אך חלק מהראשונים הבינו שהאיסור הוא מדאורייתא. הרמב"ם למד שאיסור זה כלול באיסור "לא תעשון כן לה' אלוקיכם" וכן משמע מדברי היראים<ref> (סימן תט) </ref>וכן חלקו האחרונים בדבר<ref>דאורייתא: חיי אדם יז. דרבנן: מנחת חינוך צלז-יח בסופו, שו"ת חתם סופר יו"ד רפא, חלקת יואב ד. והמבי"ט תפילה פרק יא הסתפק בזה</ref> . | |||
הט"ז כותב, שבמידה וקיים כבר בית כנסת קיים בעיר, מותר לסתור את בית הכנסת הישן אף לפני שבונים את החדש. לשיטתו, דברי הגמרא שאסור לבנות בית כנסת אחר אף כאשר כבר קיים, מדברים רק על בית כנסת ארעי, אך בבית כנסת קבוע אין חשש. לעומתו, המג"א פוסק כהבנה הפשוטה בגמרא שאסור לסתור בית כנסת אף כאשר קיים בית כנסת קבוע. הביאור הלכה כתב שפוסקים למעשה כט"ז, בתנאי שקיים מספיק מקום בבית הכנסת הקיים לכלל המתפללים. | |||
==קדושת בית הכנסת== | |||
הראשונים נחלקו האם קדושת בית כנסת הינה מדאורייתא או מדרבנן: | |||
* יש הלומדים שקדושת בית הכנסת היא מדאורייתא והיא כלולה במורא מקדש, משום שבית הכנסת מוגדר כמקדש מועט. דבריהם מסתמכים על הברייתא הלומדת מהפסוק "והשימותי את מקדשיכם" לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות, שגם הם מוגדרים כמקדש מועט, או מהפסוקים "ויראת מאלוקיך" וכן "ומקדשי תיראו". <ref>היראים (סימן תט) באותו אופן, ניתן להבין מדברי הרמב"ם (ספר המצווה ל"ת סה) שכלל באיסור "לא תעשון כן לה' אלוקיכם" המדבר על איסור ביזוי המקדש, גם את בתי הכנסיות ומשמע שסובר כיראים.</ref> | |||
* יש הלומדים שקדושת בית הכנסת היא רק מדרבנן ונחלקו כיצד להגידרה. הרמב"ן סובר שמכיוון שבית הכנסת נועד שיתפללו בו, הרי הוא מוגדר כתשמיש מצווה. מאידך, הר"ן סובר שמכיוון שבית הכנסת נועד לומר בו דברי קדושה, הוא מוגדר כתשמיש קדושה והטילו בו חכמים קדושה מדבריהם, ולכן קדושתו גדולה יותר<ref>הרמ"א (קנב,א) פסק כדברי הרמב"ן והסבירו המשנ"ב שזה משום שבית הכנסת מוגדר גם הוא כמקדש מועט וכן הלכו בדרכו חלק מהאחרונים שו"ת בית שלמה או"ח סד (הובא בשדי חמד שם), פרי מגדים משבצות זהב או"ח קנג-א:</ref>. | |||
==ביכנ"ס אחר== | ==ביכנ"ס אחר== | ||
'''כאשר יש בית כנסת אחר בעיר''', דנו האחרונים האם דיני בית הכנסת הנוסף נעשים קלים יותר: | '''כאשר יש בית כנסת אחר בעיר''', דנו האחרונים האם דיני בית הכנסת הנוסף נעשים קלים יותר: | ||
'''במקור למצוות בניית בית כנסת''' כאשר כבר יש בית כנסת בעיר - הסתפק השדי חמד {{מקור| | '''במקור למצוות בניית בית כנסת''' כאשר כבר יש בית כנסת בעיר - הסתפק השדי חמד {{מקור|ח"א ב-מד ד"ה בית, עמוד 333}} האם עדיין יש מצווה לבנות בית כנסת מדאורייתא, או רק מדרבנן, או שאין בזה שום מצווה. | ||
'''באיסור סתירת בית כנסת''' נחלקו הפוסקים האם מותר לסתור אחד מבתי הכנסת {{מקור| | '''באיסור סתירת בית כנסת''' נחלקו הפוסקים האם מותר לסתור אחד מבתי הכנסת {{מקור|ט"ז או"ח תחילת קנב}}, או שעדיין אסור {{מקור|מגן אברהם וביאור הלכה שם}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''בגדר קדושת בית הכנסת''' נחלקו הראשונים האם היא כתשמישי מצווה, דהיינו כלולב וסוכה, וא"כ כשמוכרים את בית הכנסת או כשעוברים לבית כנסת אחר פוקעת קדושתו, ככל תשמישי מצווה לאחר זמנם {{מקור| | '''בגדר קדושת בית הכנסת''' נחלקו הראשונים האם היא כתשמישי מצווה, דהיינו כלולב וסוכה, וא"כ כשמוכרים את בית הכנסת או כשעוברים לבית כנסת אחר פוקעת קדושתו, ככל תשמישי מצווה לאחר זמנם {{מקור|רמב"ן מגילה כה:, ריטב"א מגילה כו:}}, או שהוא כתשמישי קדושה, דהיינו כספר תורה ותפילין, וא"כ קדושתו לא פוקעת {{מקור|ר"ן מגילה ח: בדפי הרי"ף ד"ה ומאן דשרי}}. | ||
על הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף ראו ערך נפרד [[הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף ובצפון השומרון תשס"ה]] | על הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף ראו ערך נפרד [[הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף ובצפון השומרון תשס"ה]] | ||
| שורה 36: | שורה 60: | ||
על פי החלטת הממשלה בעניין תכנית ההתנתקות, אמורים היו כוחות צה"ל להרוס את בתי הכנסת של היישובים היהודיים בגוש קטיף. העותר, רב אזורי שהתגורר ביישוב אלי סיני שברצועת עזה, ביקש לבטל הנחיה זו, ולאפשר את שימור המבנים, או לחילופין, את העתקתם בשלמות לתחומי מדינת ישראל. פסק הדין ניתן בי"ח באב תשס"ה (23.8.05). | על פי החלטת הממשלה בעניין תכנית ההתנתקות, אמורים היו כוחות צה"ל להרוס את בתי הכנסת של היישובים היהודיים בגוש קטיף. העותר, רב אזורי שהתגורר ביישוב אלי סיני שברצועת עזה, ביקש לבטל הנחיה זו, ולאפשר את שימור המבנים, או לחילופין, את העתקתם בשלמות לתחומי מדינת ישראל. פסק הדין ניתן בי"ח באב תשס"ה (23.8.05). | ||
==ראה גם== | |||
*[[איסור שיחה בטילה בבית הכנסת]] | |||
== קישורים חיצונים == | |||
* הרב יהודה קוק, [http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=17183 אם מותר לסומא להיכנס עם כלבו לבית הכנסת], מתוך: פורטל הדף היומי | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־11:41, 26 בפברואר 2019
|
|
הגדרה[עריכה]
בית שמיוחד לתפילה הסוגיות של כבוד בית כנסת במגילה כז: והלאה, הסוגיא של סתירת בית כנסת בבבא בתרא ג:.
בדברי הנביא יחזקאל: "ואהי להם למקדש מעט" מצאו חכמינו, שכוונתו היתה לבתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם בתי מקדש בזעיר - אנפין.
ערך וכבוד בית הכנסת[עריכה]
ערכה של תפילה הנאמרת בבית כנסת, רב הוא. לכן, גם מי שאינו מוצא מניין והוא מתפלל ביחידות, ישתדל להתפלל בבית הכנסת, מפני שהמקום קבוע לקדושה והתפילה מתקבלת שם ביותר.
מצוה למהר לבית הכנסת, שנאמר (הושע ו, ג): "נרדפה לדעת את ה'", וכן נאמר (תהלים קיט, לב): "דרך מצותיך ארוץ". אבל כאשר אדם יוצא מבית הכנסת אסור לו לרוץ או למהר, אלא אם כן הוא הולך לדבר מצוה או ללמוד תורה.
כאמור, קדושת בית הכנסת היא מעין קדושת בית המקדש ומוזהרים אנו לירא מה' השוכן במקומות אלו, שנאמר (ויקרא יט, ל): "ומקדשי תיראו". חובה היא איפוא לנהוג כבוד, דרך ארץ וקדושה כלפי "מקדש מעט". אין להקל בו ראש ואין לדבר בו שיחות בטלות.
אין נכנסים לבית הכנסת כדי להסתתר בו מפני החמה, הצינה או הגשמים. אם עליו להכנס לבית הכנסת כדי לקרוא לחברו וכדומה, יאמר תחילה פסוק או דבר תורה ואחר כך יקרא לחברו. אם אינו יודע לומר פסוק וכדומה, ישב שם מעט כי גם הישיבה בבית הכנסת היא מצוה.
אם לבית הכנסת יש שני פתחים, אין להשתמש בבית הכנסת כמקום מעבר, כדי לקצר את דרכו, כלומר, שיכנס בפתח אחד ויצא בפתח השני. אולם, אם נכנס באחד מפתחי בית הכנסת כדי להתפלל או ללמוד, מצוה לצאת בפתח השני, לאחר הלימוד או התפילה, כדי שיהיה נראה כמחבב את המקום.
אין אוכלים, שותים או ישנים בבית הכנסת. אנשים הלומדים תורה בקביעות בבית הכנסת מותר להם לאכול ולישון שם, כדי שלא יאלצו ללכת למקום אחר ויתבטלו מלימודם.
מקור וטעם[עריכה]
דיני בית כנסת הם שלושה:
- מצוות בניית בית כנסת.
- איסור סתירת בית כנסת.
- קדושת בית כנסת.
במקורו של כל אחד מהם נחלקו המפרשים האם הוא דאורייתא או דרבנן, וכן יש דעות נוספות, כדלקמן:
במקור למצוות בניית בית כנסת נחלקו הפוסקים לשלוש דעות שדי חמד ח"א ב-מד ד"ה בית, עמוד 333:
- דאורייתא, והיא מצוות עשה, שנאמר "ועשו לי מקדש" שנות ימין ח"א ט. בדפיו, עוד הזכיר שם השדי חמד את הפסוק "ואהי להם למקדש מעט", ודרשו שהוא בית כנסת.
- דרבנן, והפסוקים הם אסמכתא זו דעת הזכר דבר.
- אין שום מצווה לבנות בית כנסת, לא מדאורייתא ולא מדרבנן, ואפילו אם אין בעיר בית כנסת. ומה שכופין בני העיר זה את זה לבנות בית כנסת אינו מדין כפייה על המצוות (כמו שכופין אותו ליטול לולב) אלא מדין צורכי העיר (כמו שכופין אותו לבנות בית שער לחצר) יד ימין או"ח ג ד"ה ברם, טז: בדפיו.
והשדי חמד שם תלה את מחלוקת זו במחלוקת במקור לקדושת בית כנסת, שגם בה נחלקו האם היא דאורייתא או דרבנן[1].
איסור סתירת בית כנסת[עריכה]
בגמרא[2] מובא שאסור לסתור בית כנסת עד שיבנו בית כנסת אחר במקומו, ונחלקו האמוראים בדבר: האם זה משום חשש שמא לא יבנו את בית הכנסת השני לבסוף, או משום חשש שלא יהיה מקום להתפלל. הרמב"ם פסק כשיטה הראשונה בגמרא שהחשש הוא שמא לא יבנו לבסוף את בית הכנסת וכן נפסק בשו"ע [3]. מדברי הגמרא משמע כי איסור סתירת בית הכנסת הוא כעין גזירה מדרבנן, אך חלק מהראשונים הבינו שהאיסור הוא מדאורייתא. הרמב"ם למד שאיסור זה כלול באיסור "לא תעשון כן לה' אלוקיכם" וכן משמע מדברי היראים[4]וכן חלקו האחרונים בדבר[5] .
הט"ז כותב, שבמידה וקיים כבר בית כנסת קיים בעיר, מותר לסתור את בית הכנסת הישן אף לפני שבונים את החדש. לשיטתו, דברי הגמרא שאסור לבנות בית כנסת אחר אף כאשר כבר קיים, מדברים רק על בית כנסת ארעי, אך בבית כנסת קבוע אין חשש. לעומתו, המג"א פוסק כהבנה הפשוטה בגמרא שאסור לסתור בית כנסת אף כאשר קיים בית כנסת קבוע. הביאור הלכה כתב שפוסקים למעשה כט"ז, בתנאי שקיים מספיק מקום בבית הכנסת הקיים לכלל המתפללים.
קדושת בית הכנסת[עריכה]
הראשונים נחלקו האם קדושת בית כנסת הינה מדאורייתא או מדרבנן:
- יש הלומדים שקדושת בית הכנסת היא מדאורייתא והיא כלולה במורא מקדש, משום שבית הכנסת מוגדר כמקדש מועט. דבריהם מסתמכים על הברייתא הלומדת מהפסוק "והשימותי את מקדשיכם" לרבות בתי כנסיות ובתי מדרשות, שגם הם מוגדרים כמקדש מועט, או מהפסוקים "ויראת מאלוקיך" וכן "ומקדשי תיראו". [6]
- יש הלומדים שקדושת בית הכנסת היא רק מדרבנן ונחלקו כיצד להגידרה. הרמב"ן סובר שמכיוון שבית הכנסת נועד שיתפללו בו, הרי הוא מוגדר כתשמיש מצווה. מאידך, הר"ן סובר שמכיוון שבית הכנסת נועד לומר בו דברי קדושה, הוא מוגדר כתשמיש קדושה והטילו בו חכמים קדושה מדבריהם, ולכן קדושתו גדולה יותר[7].
ביכנ"ס אחר[עריכה]
כאשר יש בית כנסת אחר בעיר, דנו האחרונים האם דיני בית הכנסת הנוסף נעשים קלים יותר:
במקור למצוות בניית בית כנסת כאשר כבר יש בית כנסת בעיר - הסתפק השדי חמד ח"א ב-מד ד"ה בית, עמוד 333 האם עדיין יש מצווה לבנות בית כנסת מדאורייתא, או רק מדרבנן, או שאין בזה שום מצווה.
באיסור סתירת בית כנסת נחלקו הפוסקים האם מותר לסתור אחד מבתי הכנסת ט"ז או"ח תחילת קנב, או שעדיין אסור מגן אברהם וביאור הלכה שם.
פרטי הדין[עריכה]
בגדר קדושת בית הכנסת נחלקו הראשונים האם היא כתשמישי מצווה, דהיינו כלולב וסוכה, וא"כ כשמוכרים את בית הכנסת או כשעוברים לבית כנסת אחר פוקעת קדושתו, ככל תשמישי מצווה לאחר זמנם רמב"ן מגילה כה:, ריטב"א מגילה כו:, או שהוא כתשמישי קדושה, דהיינו כספר תורה ותפילין, וא"כ קדושתו לא פוקעת ר"ן מגילה ח: בדפי הרי"ף ד"ה ומאן דשרי.
על הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף ראו ערך נפרד הריסת בתי הכנסת בגוש קטיף ובצפון השומרון תשס"ה
על פי החלטת הממשלה בעניין תכנית ההתנתקות, אמורים היו כוחות צה"ל להרוס את בתי הכנסת של היישובים היהודיים בגוש קטיף. העותר, רב אזורי שהתגורר ביישוב אלי סיני שברצועת עזה, ביקש לבטל הנחיה זו, ולאפשר את שימור המבנים, או לחילופין, את העתקתם בשלמות לתחומי מדינת ישראל. פסק הדין ניתן בי"ח באב תשס"ה (23.8.05).
ראה גם[עריכה]
קישורים חיצונים[עריכה]
- הרב יהודה קוק, אם מותר לסומא להיכנס עם כלבו לבית הכנסת, מתוך: פורטל הדף היומי
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ כדלקמן ד"ה במקור לקדושת בית כנסת.
- ↑ בבא בתרא ג
- ↑ (סימן קנב)
- ↑ (סימן תט)
- ↑ דאורייתא: חיי אדם יז. דרבנן: מנחת חינוך צלז-יח בסופו, שו"ת חתם סופר יו"ד רפא, חלקת יואב ד. והמבי"ט תפילה פרק יא הסתפק בזה
- ↑ היראים (סימן תט) באותו אופן, ניתן להבין מדברי הרמב"ם (ספר המצווה ל"ת סה) שכלל באיסור "לא תעשון כן לה' אלוקיכם" המדבר על איסור ביזוי המקדש, גם את בתי הכנסיות ומשמע שסובר כיראים.
- ↑ הרמ"א (קנב,א) פסק כדברי הרמב"ן והסבירו המשנ"ב שזה משום שבית הכנסת מוגדר גם הוא כמקדש מועט וכן הלכו בדרכו חלק מהאחרונים שו"ת בית שלמה או"ח סד (הובא בשדי חמד שם), פרי מגדים משבצות זהב או"ח קנג-א: