פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רג א: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{פרשני}} {{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט רג א|שולחן-ערוך-חושן-משפט|רג|א}} קטגוריה:שולחן ערו...") |
(Added yair hashulchan's seif.) |
||
| (גרסת ביניים אחת של משתמש אחר אחד אינה מוצגת) | |||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
==טובת הנאה== | ==טובת הנאה== | ||
''טובת הנאה'' אינה ממון ולא נקנית בחליפין. ולש"ך טובת הנאה נחשבת ממון ונקנית בחליפין וב'אגב', | ''טובת הנאה'' אינה ממון ולא נקנית בחליפין. ולש"ך טובת הנאה נחשבת ממון ונקנית בחליפין וב'אגב', וראיתו מהסוגי' בקידושין שהקנה ר"ג את מעשרותיו אגב קרקע, ורק במתנות כהונה א"א כי צריך 'נתינה' ליד כהן/ לוי ואין זו נקראת 'נתינה'. {{הערה|ונתיה"מ דחה דבריו שקנין אגב אינו אלא בממון (במעשר עני שמותר לבעה"ב בהנאת 'כילוי' והוא 'ממון גמור') אבל טוה"נ אינה ממון ולא נקנה בחליפין ומפורש כן בשיטמ"ק ב"מ יא: . וקצוה"ח הוכיח שטוה"נ אינה ממון שאף א"א להורישה }} | ||
קנו מידו ש'יחזיר זכויות' שיש בידו נחשב לקנין גמור, אבל קנין כדי שיעשה שטר מחילה אינו אלא קנין דברים, רמ"א. {{הערה|ועי' ט"ז כאן ב'קנין אתן' שנח' הגאונים ודעת רמ"א שלא קנה. וקנין ש'ימחול לחברו' לסמ"ע הוא קנין גמור ולט"ז 'דברים', נתיה"מ.}} | קנו מידו ש'יחזיר זכויות' שיש בידו נחשב לקנין גמור, אבל קנין כדי שיעשה שטר מחילה אינו אלא קנין דברים, רמ"א. {{הערה|ועי' ט"ז כאן ב'קנין אתן' שנח' הגאונים ודעת רמ"א שלא קנה. וקנין ש'ימחול לחברו' לסמ"ע הוא קנין גמור ולט"ז 'דברים', נתיה"מ.}} | ||
ובמשיכת אחד מהם קנה השני את שלו. | ובמשיכת אחד מהם קנה השני את שלו. | ||
==[סעיף ג']== | ==[סעיף ג']== | ||
| שורה 27: | שורה 27: | ||
וא"כ משך חפץ ע"מ לתת מעות מסוימים תמורתו, לא קנה כי אין בהם חליפין {{הערה|לסמ"ע: מה שעשויה להתבטל שכיח מאבדה. לט"ז: אין בו ממש, מחמת שעשויה להתבטל.}} | וא"כ משך חפץ ע"מ לתת מעות מסוימים תמורתו, לא קנה כי אין בהם חליפין {{הערה|לסמ"ע: מה שעשויה להתבטל שכיח מאבדה. לט"ז: אין בו ממש, מחמת שעשויה להתבטל.}} | ||
אבל ע"מ להתחייב תמורתו, קנה, והמעות חוב הם על הקונה (המושך). | אבל ע"מ להתחייב תמורתו, קנה, והמעות חוב הם על הקונה (המושך). | ||
==סעיף א== | |||
כל המטלטלין קונים זה את זה בחליפין; אין צריך לומר אם אין המקנה מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל בחליפין, כעין שקונין בסודר, שזהו קנין גמור שמועיל לכל הדברים, בין קרקע בין מטלטל (חוץ משטרות ועיין לעיל סימן ס"ו), בין בעלי חיים. ופירות נמי, אף על פי שאין קונין בהם נקנים בחליפין (ב"מ מה,ב), חוץ ממטבע שאינו נקנה בחליפין ולא קונה'''<sup>א</sup>''' (ב"מ מו,א). וכן דבר שאין בו ממש אין קנין מועיל בו, כגון שקנו ממנו שילך עם פלוני למקום פלוני, או שיחלקו חצר שביניהם (ועיין לעיל סי' קנ"ז סעיף ב') וכיוצא באלו, שהם קנין דברים ואין לו על מה לחול (ב"ב ג,א). הגה: וטובת הנאה לאו ממון, ואינה נקנה בחליפין'''<sup>ב</sup>''' (הגהות מיימוני פ"ה דמכירה) (ב"מ יא,ב). ועיין לקמן סימן רמ"ה, האומר: אתן דבר לפלוני, אי הוי קנין דברים. מי שקנו ממנו שיעשה שטר מחילה לחבירו, הוי קנין דברים, דשטר מחילה אינו אלא סילוק בעלמא. אבל אי קנו ממנו להחזיר לחבירו כל זכיותיו שיש לו עליו, לא הוי קנין דברים (תשובת רשב"א אלף ל"ג). אלא אפילו מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל, דהשתא דומה לדמים, אפילו הכי נקנה (ב"מ מז,א). כיצד, היה לזה פרה ולזה חמור, והעריכו אותם כמה שוה כל אחד מהם, והסכימו להחליפם זה בזה, כיון שמשך בעל הפרה את החמור, נקנית פרתו לבעל החמור בכל מקום שהיא, ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו. (וי"א דאם העריכו זה כנגד זה, קונין אף בפירות; ויש חולקין'''<sup>ג</sup>'''. ועיין בב"י שתי הדעות). | |||
א. מטבע: הטעם שאינו קונה הוא שדעתא אצורתא וצורתא עבידא דבטלה. '''הר"ן''' מסביר שלכן הוי כאותיות שאין גופן ממון. | |||
ב. טובת הנאה: '''הגה"מ,עיטור,רמ"א,קצות,נתיבות''': אינה נקנית בחליפין ובאגב, שכן קיי"ל כרב פפא שהקנין שם היה קנין חצר ע"י דעת אחרת, ולא באגב משום שחליפין ואגב לא מועילים בטובת הנאה. | |||
'''ש"ך''': נקנית בחליפין ואגב. סתמא דסוגיא בקידושין כז,א היא כתירוץ הראשון ולא כרב פפא, ועוד שיתכן שגם רב פפא מודה אלא שאמר ששם בגלל שיש דעת אחרת מועיל גם קנין חצר. ואפי' אם טוה"נ אינה ממון מ"מ לענין חליפין ואגב הוי ממון, ורק לענין מתנות כהונה לא מועיל חליפין כיוון שזה דרך מו"מ ובעינן נתינה. '''הקצות''' מקשה עליו שהרי אפי' א"א להוריש טוה"נ וא"כ כ"ש שא"א להקנות. '''הש"ך''' בהל' נחלות (רעז) כתב שרק כשאינו בידו אינו יכול להקנות ולהוריש, אך אם הטוה"נ בידו יכול, ובזה מיושב. והשל"ה שם חולק (הו"ד בקצות). '''הנתיבות''' מקשה שאפי' מטבע ושטר שהם ממון גמור לקידושי אשה אינם נקנים בחליפין. | |||
ג. שווה בשווה בפירות: '''ר"ת,רמב"ם,רשב"א,הגר"א''': אף פירות קונים בשווה בשווה. וכן משמע מהשו"ע לגבי לשונות של ארגמן. | |||
'''מקצת מפרשים''' (הו"ד במ"מ): לא קונים. | |||
'''רמ"א''': י"א וי"א. | |||
↵ הגדרת שווה בשווה: '''תוס'''' ב"מ מו,ב: לא מיקרי אינו שווה בשווה אלא כשהמקח כפליים. | |||
'''רעק"א''': ציטט את תוס', משמע שהבינו כפשוטו. | |||
'''חזו"א''': כפליים לאו דוקא אלא כל הפרש ניכר. | |||
'''פתחי חושן'''<ref>חלק ז פרק ז הערה לט</ref>: משמע שכל שאינו קנין סודר (כלומר, כשמשאיר את החפץ אצל השני) נחשב שווה בשווה, אמנם '''מהנתיבות''' קצ,ד משמע שתלוי אם משלם לו מעות נוספות לפרעון. '''מהגר"א''' סקי"א משמע כפי שכתב הפתחי חושן בתחילה. | |||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]] | |||
גרסה אחרונה מ־11:34, 29 באפריל 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
קנין חליפין[עריכה]
בקנין חליפין יש 2 קנינים 1. קנין סודר 2. חליפי שווה בשווה
בחליפי שווה בשווה[עריכה]
בחליפי שווה בשווה (שזה הנושא בסימן שלנו) קונה כל דבר שהוא 'כלי' או בעל חי [1] ונקנה כל דבר חוץ ממטבע. [2] בשעת הקנין צריך גם המוכר לדעת את שווי החפץ שמקבל כעת, אע"פ שאינו שווי המקח אלא ישלים לו את התשלום לאחר זמן. [3]
טובת הנאה[עריכה]
טובת הנאה אינה ממון ולא נקנית בחליפין. ולש"ך טובת הנאה נחשבת ממון ונקנית בחליפין וב'אגב', וראיתו מהסוגי' בקידושין שהקנה ר"ג את מעשרותיו אגב קרקע, ורק במתנות כהונה א"א כי צריך 'נתינה' ליד כהן/ לוי ואין זו נקראת 'נתינה'. [4]
קנו מידו ש'יחזיר זכויות' שיש בידו נחשב לקנין גמור, אבל קנין כדי שיעשה שטר מחילה אינו אלא קנין דברים, רמ"א. [5]
ובמשיכת אחד מהם קנה השני את שלו.
[סעיף ג'][עריכה]
מתכות הם כמטלטלין ונקנים בחליפין, ומטבעות [היוצאות] הם 'דמים' ולא נקנים בחליפין כלל, וא"כ משך חפץ ע"מ לתת מעות מסוימים תמורתו, לא קנה כי אין בהם חליפין [6] אבל ע"מ להתחייב תמורתו, קנה, והמעות חוב הם על הקונה (המושך).
סעיף א[עריכה]
כל המטלטלין קונים זה את זה בחליפין; אין צריך לומר אם אין המקנה מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל בחליפין, כעין שקונין בסודר, שזהו קנין גמור שמועיל לכל הדברים, בין קרקע בין מטלטל (חוץ משטרות ועיין לעיל סימן ס"ו), בין בעלי חיים. ופירות נמי, אף על פי שאין קונין בהם נקנים בחליפין (ב"מ מה,ב), חוץ ממטבע שאינו נקנה בחליפין ולא קונהא (ב"מ מו,א). וכן דבר שאין בו ממש אין קנין מועיל בו, כגון שקנו ממנו שילך עם פלוני למקום פלוני, או שיחלקו חצר שביניהם (ועיין לעיל סי' קנ"ז סעיף ב') וכיוצא באלו, שהם קנין דברים ואין לו על מה לחול (ב"ב ג,א). הגה: וטובת הנאה לאו ממון, ואינה נקנה בחליפיןב (הגהות מיימוני פ"ה דמכירה) (ב"מ יא,ב). ועיין לקמן סימן רמ"ה, האומר: אתן דבר לפלוני, אי הוי קנין דברים. מי שקנו ממנו שיעשה שטר מחילה לחבירו, הוי קנין דברים, דשטר מחילה אינו אלא סילוק בעלמא. אבל אי קנו ממנו להחזיר לחבירו כל זכיותיו שיש לו עליו, לא הוי קנין דברים (תשובת רשב"א אלף ל"ג). אלא אפילו מקפיד לידע שיווי החפץ שנוטל, דהשתא דומה לדמים, אפילו הכי נקנה (ב"מ מז,א). כיצד, היה לזה פרה ולזה חמור, והעריכו אותם כמה שוה כל אחד מהם, והסכימו להחליפם זה בזה, כיון שמשך בעל הפרה את החמור, נקנית פרתו לבעל החמור בכל מקום שהיא, ואין שום אחד מהם יכול לחזור בו. (וי"א דאם העריכו זה כנגד זה, קונין אף בפירות; ויש חולקיןג. ועיין בב"י שתי הדעות).
א. מטבע: הטעם שאינו קונה הוא שדעתא אצורתא וצורתא עבידא דבטלה. הר"ן מסביר שלכן הוי כאותיות שאין גופן ממון.
ב. טובת הנאה: הגה"מ,עיטור,רמ"א,קצות,נתיבות: אינה נקנית בחליפין ובאגב, שכן קיי"ל כרב פפא שהקנין שם היה קנין חצר ע"י דעת אחרת, ולא באגב משום שחליפין ואגב לא מועילים בטובת הנאה.
ש"ך: נקנית בחליפין ואגב. סתמא דסוגיא בקידושין כז,א היא כתירוץ הראשון ולא כרב פפא, ועוד שיתכן שגם רב פפא מודה אלא שאמר ששם בגלל שיש דעת אחרת מועיל גם קנין חצר. ואפי' אם טוה"נ אינה ממון מ"מ לענין חליפין ואגב הוי ממון, ורק לענין מתנות כהונה לא מועיל חליפין כיוון שזה דרך מו"מ ובעינן נתינה. הקצות מקשה עליו שהרי אפי' א"א להוריש טוה"נ וא"כ כ"ש שא"א להקנות. הש"ך בהל' נחלות (רעז) כתב שרק כשאינו בידו אינו יכול להקנות ולהוריש, אך אם הטוה"נ בידו יכול, ובזה מיושב. והשל"ה שם חולק (הו"ד בקצות). הנתיבות מקשה שאפי' מטבע ושטר שהם ממון גמור לקידושי אשה אינם נקנים בחליפין.
ג. שווה בשווה בפירות: ר"ת,רמב"ם,רשב"א,הגר"א: אף פירות קונים בשווה בשווה. וכן משמע מהשו"ע לגבי לשונות של ארגמן.
מקצת מפרשים (הו"ד במ"מ): לא קונים.
רמ"א: י"א וי"א.
↵ הגדרת שווה בשווה: תוס' ב"מ מו,ב: לא מיקרי אינו שווה בשווה אלא כשהמקח כפליים.
רעק"א: ציטט את תוס', משמע שהבינו כפשוטו.
חזו"א: כפליים לאו דוקא אלא כל הפרש ניכר.
פתחי חושן[7]: משמע שכל שאינו קנין סודר (כלומר, כשמשאיר את החפץ אצל השני) נחשב שווה בשווה, אמנם מהנתיבות קצ,ד משמע שתלוי אם משלם לו מעות נוספות לפרעון. מהגר"א סקי"א משמע כפי שכתב הפתחי חושן בתחילה.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וכל מה שאינו 'כלי' או בע"ח נקרא 'פירות'. ודעת הסמ"ע שגם אלו נקנים בחליפי שווה בשווה
- ↑ וחוץ מדבר שאין בו ממש, והוא קנין דברים
- ↑ כי אם הוא שווי המקח הרי זה קנין כסף ולא חליפין, סמ"ע, והט"ז חולק
- ↑ ונתיה"מ דחה דבריו שקנין אגב אינו אלא בממון (במעשר עני שמותר לבעה"ב בהנאת 'כילוי' והוא 'ממון גמור') אבל טוה"נ אינה ממון ולא נקנה בחליפין ומפורש כן בשיטמ"ק ב"מ יא: . וקצוה"ח הוכיח שטוה"נ אינה ממון שאף א"א להורישה
- ↑ ועי' ט"ז כאן ב'קנין אתן' שנח' הגאונים ודעת רמ"א שלא קנה. וקנין ש'ימחול לחברו' לסמ"ע הוא קנין גמור ולט"ז 'דברים', נתיה"מ.
- ↑ לסמ"ע: מה שעשויה להתבטל שכיח מאבדה. לט"ז: אין בו ממש, מחמת שעשויה להתבטל.
- ↑ חלק ז פרק ז הערה לט