ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:חושן משפט שעה א

היורד לשדה חברו שלא ברשות[עריכה]

היורד לשדה חברו נחלק ל2 ראשים:

1: בשדה 2: בבית

בשדה.[עריכה]

אם ירד ברשותו של בעה"ב נוטל כל השבח (כמנהג המקום, זאת אומרת כמה שמשלמים על כזו עבודה) אלא א"כ ההוצאה גבוהה מכך שאז נוטל הוצאוציו.

יורד שלא ברשות בעה"ב נחלק ל2 נושאים[עריכה]

א' בעשויה ליטע מה שנטע בה. ב' אינה עשויה למה שנטע בה

בעשויה לכך נוטל שכרו כמנהג העיר‏^[1]

באינה עשויה לכך ידו על התחתונה, היינו שנוטל הוצאותיו/ מה שהשביח הפחות שביניהם

החזון איש מוכיח שעשויה ליטע ואינה עשויה תלוי בדעת בעה"ב, דהיינו אדם שאין לו כסף להשקיע או לא מסוגל לכך לפי מצבו (כעת) וירד אחר לחצרו ובנאה או מי שיש לו שדה תבואה לצורך תצרכתו האישית וירד אחר ונטעה אילנות, נחשב שאינה עשויה לכך.‏^[2]

אם אמר בעה"ב טול נטיעותיך ולך, שומעים לו. אבל הנוטע לא יכול לעקור מה שעשה שלא ברצון בעה"ב (כי מכחיש את כח השדה) ונח' הפוסקים בדעת הרמ"א אם כשאמר בעה"ב מתחילה 'עקור' וחזר בו אם יכול לעקור וללכת

כשלא יכול ליטול מה שהשביח למשל כשצבע לו בגד, אינו יכול לומר לו טול את שלך ולך ‏^[3]

נח' הפוסקים אם בעשויה לכך יכול בעה"ב לומר טול מה שעשית ולך‏^[4]

בבית[עריכה]

חצר העשויה להוסיף בה בניה. ובנה באופן המועיל ומשביחה (כחצרות שנחשב שראויות להוסיף עליהן, שמין לו כמה ראוי להוציא על כזה בנין ונוטל.

כל שאין בעה"ב יכול לומר 'טול אבניך ועציך וצא' גם הנוטע/ בונה לא יכול לומר 'אטול אתשלי ואלך'.

בכל אלו אם בנה והשכירו מנכים לו מהוצאותיו/ שבחו ונוטל השאר, ואפילו חצר שאין בדעת בעה"ב להשכירה. דר בה בעצמו, אם חיסר לבעה"ב כל שהוא מגלגל עליו את כל הנהתו, לא חיסרו כלום נוטל הוצאותיו/ שבחו לפי דינו.

נכנס לבית רעוע ושיפצו גם בחיזוק וגם בנוי נוטל מבעה"ב רק ממה שלצורך חיזוק הבית ולא נויו.

ודר בו הבונה עד שישלם לו המגיעו.

שבועה[עריכה]

הואיל וצריך שומא כדי ליטול, בין ידו על העליונה או התחתונה נשבע בנק"ח ונוטל. ואם מעדיף שישומו לו בפחות ולא לישבע יכול, ולא יכול בעה"ב לומר או תישבע או תפסיד הכל.

אם טוען בעה"ב פרעתי לו חלקו[עריכה]

טען בעה"ב 'פרעתיו' לפני שומא (או כשלא סיפק בידו לפרוע אחר שומא), לא נאמן כי אנו טוענים נגדו 'מנין ידעת כמה עליך לשלם', אלא היורד התובעו נשבע שלא קיבל ונוטל. אחר השומא נאמן כי הקרקע בחזקתו, ונשבע היסת ונפטר (בעה"ב).

סעיף א[עריכה]

היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה העשויה ליטע, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה זו לנוטעה, ונוטל מבעל השדה. ואם אינה עשויה ליטע, שמין לו וידו על התחתונה (ב"מ קא,א). הגה: סתם כרם עשוי ליטע (ריב"ש סימן תקט"ו). העושה טובה לחבירו שלא ברשות, עיין לעיל סימן רס"ד. וכן הלומד עם חבירו בלא דעת האב, ע"ל סימן שנ"ו סעיף א'.

ידו על התחתונה/עליונה: רש"י,רא"ש,רמב"ן,שו"ע: על התחתונה פי' הוצאה שיעור שבח, ועל העליונה פי' כשאר שתלי העיר.

רי"ף,ראב"ד: על התחתונה פי' הוצאה שיעור שבח, ועל העליונה פי' כל ההוצאות אפי' אם ההוצאות יותר מהשבח.

תלמידי הרשב"א,בעה"מ: על התחתונה פי' ההוצאות לפי מה שלוקחים פחות שבשכירים (ר' האי פי' כעי"ז - כפחות שישומו אותו השמאים), ועל העליונה פי' ההוצאות כפי שלוקחים המעולים שבשכירים.

מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.