דבר שיש לו מתירין: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
←מקור וטעם
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד |
||
| (7 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 9: | שורה 9: | ||
'''בטעמו''' נחלקו הראשונים: | '''בטעמו''' נחלקו הראשונים: | ||
@ שיטת [[רש"י]] {{מקור|ביצה ג: ד"ה אפילו|כן}} שעד שיאכלנו באיסור (ע"י ביטול ברוב וכד') יאכלנו בהיתר {{מקור|(וביאר בקובץ שמועות (בבא מציעא כ ד"ה והנה גוף) שנקרא "יאכלנו באיסור" משום שביטול בתערובת אינו מתיר לחלוטין את סיבת האיסור, אלא סיבת האיסור קיימת ורק האיסור בפועל הותר)}}. | @ שיטת [[רש"י]] {{מקור|ביצה ג: ד"ה אפילו|כן}} שעד שיאכלנו באיסור (ע"י ביטול ברוב וכד') יאכלנו בהיתר {{מקור|(וביאר בקובץ שמועות (בבא מציעא כ ד"ה והנה גוף) שנקרא "יאכלנו באיסור" משום שביטול בתערובת אינו מתיר לחלוטין את סיבת האיסור, אלא סיבת האיסור קיימת ורק האיסור בפועל הותר)}}. | ||
@ שיטת ה[[ר"ן]] {{מקור|בבלי:נדרים | @ שיטת ה[[ר"ן]] {{מקור|בבלי:נדרים נב.|כן}} שבזה האיסור גם כן דומה קצת להיתר, שהרי גם הוא יותר לאחר זמן, ודבר הדומה לא מבטל אלא מחזק, כעין מין במינו. ונחלקו האחרונים בדעת הר"ן: מהרעק"א {{מקור|בשו"ת מהדורא קמא כז וקפט|כן}} משמע שהר"ן אינו סובר את טעמו של רש"י כלל, והקובץ שיעורים {{מקור|ביצה ד|כן}} וכן כתב כבר בצל"ח שם סובר שגם לר"ן טעם האיסור הוא כרש"י, שעד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר, וחכמים רק סמכו את גזירתם על דין מין במינו, שכל גזירה דרבנן צריכה להסתמך על דין דאורייתא, דמילתא דליכא דכוותה באורייתא לא מתקני רבנן {{מקור|במחלוקתם דן הפרי משה רוב נה-א,ג|כן}}. | ||
'''מקורו''' [[מדרבנן]], אך מ[[דאורייתא]] כן מתבטל. ולא רק לשיטת רש"י שרק חכמים החמירו שלא יתירנו כשיכול לאוכלו בהיתר {{מקור|בבא מציעא נג. ד"ה דאורייתא, וביצה ג: ד"ה אפילו|כן}}, אלא אף לשיטת הר"ן שהוא מדין מין במינו, משום שמדאורייתא אינו מין במינו, שהרי עכשיו הוא כן איסור בהיתר, ורק למחר יהיה היתר בהיתר {{מקור|פרי מגדים משבצות זהב יו"ד קב-א|כן}}. | '''מקורו''' [[מדרבנן]], אך מ[[דאורייתא]] כן מתבטל. ולא רק לשיטת רש"י שרק חכמים החמירו שלא יתירנו כשיכול לאוכלו בהיתר {{מקור|בבא מציעא נג. ד"ה דאורייתא, וביצה ג: ד"ה אפילו|כן}}, אלא אף לשיטת הר"ן שהוא מדין מין במינו, משום שמדאורייתא אינו מין במינו, שהרי עכשיו הוא כן איסור בהיתר, ורק למחר יהיה היתר בהיתר {{מקור|פרי מגדים משבצות זהב יו"ד קב-א|כן}}. | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
'''רוב בספקות''' (דהיינו שמסתפק על חתיכה מסוימת האם היא באה מהרוב או מהמיעוט, ולא רוב בתערובת, שיש תערובת שרובה היתר ומיעוטה איסור), נחלקו המפרשים האם יש בו דין "דבר שיש לו מתירין" ומחמירים, ויש בזה שלושה צדדים: | '''רוב בספקות''' (דהיינו שמסתפק על חתיכה מסוימת האם היא באה מהרוב או מהמיעוט, ולא רוב בתערובת, שיש תערובת שרובה היתר ומיעוטה איסור), נחלקו המפרשים האם יש בו דין "דבר שיש לו מתירין" ומחמירים, ויש בזה שלושה צדדים: | ||
@ המגן אברהם {{מקור|תקיג-יג) |כן}}אוסר. | @ המגן אברהם {{מקור|תקיג-יג) |כן}}אוסר. | ||
@ הר"ן {{מקור|ביצה סוף פ"ג ד"ה ת"ר) |כן}}הביא צד שמותר (הסתפק בזה). | @ הר"ן {{מקור|ביצה סוף פ"ג ד"ה ת"ר) |כן}}הביא צד שמותר (הסתפק בזה. וע"ע בתוס' ביצה ז: ד"ה כי דהקיל ברובא דליתא קמן). | ||
@ הצל"ח {{מקור|פסחים ז. ד"ה ובגוף|כן}} כתב שבכל דפריש מרובא פריש (רובא דאיתא קמן, כגון רוב חנויות מוכרות בשר שחוטה) מותר. ומשמע מדבריו שברובא דליתא קמן (כגון רוב בהמות אינן טריפות) אסור. | @ הצל"ח {{מקור|פסחים ז. ד"ה ובגוף|כן}} כתב שבכל דפריש מרובא פריש (רובא דאיתא קמן, כגון רוב חנויות מוכרות בשר שחוטה) מותר. ומשמע מדבריו שברובא דליתא קמן (כגון רוב בהמות אינן טריפות) אסור. | ||
| שורה 48: | שורה 48: | ||
'''יש לו מתירין רק לאחרים''', למשל המבשל בשבת במזיד, שמותר במוצאי שבת רק לאחרים ולא לו - המגן אברהם סובר שנקרא יש לו מתירין ואסור אפילו לו, ויש מקילים. אך לאחרים לכו"ע נקרא יש לו מתירין, שהרי להם כן יהיה מותר {{מקור|משנה ברורה שיח-ה|כן}}. | '''יש לו מתירין רק לאחרים''', למשל המבשל בשבת במזיד, שמותר במוצאי שבת רק לאחרים ולא לו - המגן אברהם סובר שנקרא יש לו מתירין ואסור אפילו לו, ויש מקילים. אך לאחרים לכו"ע נקרא יש לו מתירין, שהרי להם כן יהיה מותר {{מקור|משנה ברורה שיח-ה|כן}}. | ||
==כשההיתר בא על ידי הוצאת ממון== | |||
מבואר בתוס'<ref>בבא מציעא דף נג עמוד א ד"ה ליהדר ובעבודה זרה דף עג ע"ב ד"ה טבל </ref> דברי ר"ת שדבר שיכול להתירו על ידי טורח והוצאה, אינו נחשב לדבר שיש לו מתירין. | |||
מתוך עיקרון זה פסק בשו"ע [[יורה דעה סימן קב]] סעיף ג, שכלי שנבלע בו בליעת איסור, ונתערב בכלים אחרים, אף על פי שאפשר להתירו על ידי הגעלת כל הכלים, אין זה נחשב לדבר שיש לו מתירין, והכלי בטל ברוב. הרמ"א שם מבאר שזה משום שיש הוצאות<ref>הש"ך קב, סק"ח, מוכיח ממעשר שני שאם ההיתר בא על ידי הוצאה מועטת עדיין הדבר נחשב כדבר שיש לו מתירין</ref> בהגעלת כל הכלים<ref>הש"ך קב, סק"ח, מביא דברי מהרש"ל שאומר שאין צריך לטעם זה שיש הוצאה וטורח, שהרי ההיתר בא על ידי מעשה ולא על ידי זמן לבד, ולא נחשב דבר שיש לו מתירין. הש"ך תוהה על דברי מהרש"ל שהרי רואים בכמה מקומות שגם היתר שצריך פעולה כדי לגרום אותו, עדיין נחשב דבר שיש לו מתירין, כגון דבר שנאסר על ידי נדר, שנקרא דבר שיש לו מתירין כיון שאפשר להתיר את הנדר.</ref>. | |||
אמנם, מבואר בש"ך שיש להמתין עד לאחר [[מעת לעת]] כדי שהכלי יהיה [[נותן טעם לפגם]] שאז אין איסורו מדאורייתא, שלגבי איסורא דאורייתא שניתר מאליו, הוי דבר שיש לו מתירין. | |||
==בדבר ששימושו רב פעמי== | |||
כתב בפתחי תשובה [[יורה דעה סימן קב]] ס"ק ו שדבר שיש לו מתירין שייך במאכל, שיכול לאכלו היום או מחר, וכיון שיכול לאכלו מחר בהיתר, אין לבוא לידי ביטול לאכלו היום. אבל, כלי ששימושו רב פעמי, הרי יכול להשתמש בו היום וגם מחר, ולגבי השימוש שרוצה להשתמש היום, אין לו מתירין, וזה שיכול להשתמש מחר אינו תחליף לשימוש היום, ולכן אינו נחשב לדבר שיש לו מתירין<ref>ז"ל הפתחי תשובה: "ובאמת לענ"ד בלא"ה לא הוי כאן דשיל"מ לפמ"ש לקמן סימן קפ"ז ס"ה בצ"צ שם בשם הגאון בעל צל"ח ונו"ב דהא דדבר שיש לו מתירין לא בטיל היינו לענין אכילה דממ"נ מה שיאכל היום לא יאכל למחר א"כ אכילה זו שרוצה לאכול היום באיסור יאכל למחר בהיתר אבל לענין טלטול לאיזה צורך לא שייך דשיל"מ שהרי יכול לטלטלו היום וגם למחר ע"ש א"כ ה"ה גם בזה לא הוי דשיל"מ דהא יכול להשתמש בכלי זו היום וגם למחר וא"כ השימוש שרוצה להשתמש היום בכלי זו אין לה מתירין".</ref> | |||
==בכלי שנבלע בו איסור שאין לו מתירין ונתערב הכלי באחרים== | |||
מבואר ב[[יורה דעה סימן קב]] שכלי שנבלע בו איסור ונתערב באחרים, לא הוי דבר שיש לו מתירים, למרות שאפשר [[הגעלה|להגעיל]] אותו, כיון שההגעלה היא הוצאת ממון, ודבר שיש לו מתירין היינו ללא הוצאת ממון. הט"ז מקשה מדוע צריך טעם זה, הרי הבלוע בכלי הוא איסור שאין לו מתירין, שהרי הטעם לעולם לא יותר, וא"כ מדוע יאסור את הכלי שבלוע בו, יותר ממה שהוא עצמו היה אוסר<ref>הט"ז מסתמך בקושייתו על הכלל [[אין הנאסר יכול לאסור יותר מהאוסר]] (ויש להעיר לכאורה על קושייתו, שהרי הכלל הזה נאמר לגבי יכולת ההתפשטות של דבר איסור שנבלע בדבר היתר וחזר ההיתר והתבשל עם חתיכות אחרות, ולכאורה אין זה כלל בכל דבר שאין לנאסר יותר כוח לאסור מאשר לאוסר, וצ"ע</ref>. לפי דברי הט"ז גם אם ניתן להכשיר את הכלים ללא טרחה וטורח לא ייצטרכו לעשות כך כיון שאין זה דבר שיש לו מתירין ובטל. הט"ז משיב על כך שדבר שיש לו מתירין אינו בטל גם כאשר נאסר מכוח דבר שאין לו מתירין, שלעולם, עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר<ref>למעשה, הט"ז מורה שראוי להכשיר את הכלים מטעם אחר, שיש לחשוש שבמשך הזמן ישתמש בכל הכלים האלה כאחת, ואז בוודאי יטעם את האיסור הבלוע, ודבר זה אסור כיון שנחשב כתערובת של יבש ביבש שאסור לאכול הכל ביחד - על פי המבואר ב[[יורה דעה סימן קט]] - אך יעויי"ש בשיטות בעניין זה.</ref> | |||
==דינים שונים== | ==דינים שונים== | ||
| שורה 54: | שורה 66: | ||
'''נזירות''' אינה דבר שיש לו מתירין. לדוגמא, יין גפן שנתערב ביין תאנים, והנזיר רוצה לשתותו. אע"פ שאפשר להישאל לחכם לא נחשב שיש לו מתירין, משום שהשאלה לחכם היא על הנזירות עצמה (שיבטל את הנזירות) ולא על הדברים האסורים (כגון שתיית היין), ורק כשהחכם עוקר את הנזירות - איסור שתיית היין מתבטל ממילא, לכן לא נחשב שיש לו מתירין {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה דבר שיש לו מתירין בנזירות|כן}}. | '''נזירות''' אינה דבר שיש לו מתירין. לדוגמא, יין גפן שנתערב ביין תאנים, והנזיר רוצה לשתותו. אע"פ שאפשר להישאל לחכם לא נחשב שיש לו מתירין, משום שהשאלה לחכם היא על הנזירות עצמה (שיבטל את הנזירות) ולא על הדברים האסורים (כגון שתיית היין), ורק כשהחכם עוקר את הנזירות - איסור שתיית היין מתבטל ממילא, לכן לא נחשב שיש לו מתירין {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה דבר שיש לו מתירין בנזירות|כן}}. | ||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:יורה דעה סימן קב]] | |||
[[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | [[קטגוריה:עקרונות הלכתיים]] | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||