פרשני:בבלי:בכורות מ א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בכורות מ א

חברותא[עריכה]

דתנן: שתי אמות, שתי מקלות שאורכן אמה.  היו בשושן הבירה, יציע שעשוי על שער המזרח שהיה נקרא שושן הבירה  24 . אמה אחת היתה על קרן מזרחית צפונית. ואחת היתה על קרן מזרחית דרומית.

 24.  רש"י במנחות צ"ח, א כתב שהיה מצויר עליו כתבנית שושן הבירה.
והאמה שעל קרן מזרחית צפונית היתה יתירה על האמה של משה, שהיתה בת ששה טפחים, חצי אצבע. והאמה שעל קרן מזרחית דרומית היתה יתירה עליה חצי אצבע. נמצאת השניה, יתירה על של משה אצבע.
ולמה היו אחת גדולה ואחת קטנה? ולא תיסגי להו בשל משה שהיתה קטנה משתיהן. (רש"י פסחים פ"ו, א)?
משום שהיו אומנים נוטלין חומר מהקדש באמה הקטנה ומחזירין באמה הגדולה כדי שלא יבואו לידי מעילה.
תרתי אמות גדולות שהיו שם למה לי?
חדא למלאכה דכספא וזהבא, שהיתה בתוספת חצי אצבע כדי שלא יפסידו האומנין הרבה. וחדא שהיתה בתוספת אצבע במלאכה דבניינא.
ובאותה אצבע של תוספת אמת הבנין של הקדש אמרו ששיעורה הוא אחד מארבעה בטפח של אדם.
רב נחמן בר יצחק, ואי תימא רב הונא בר נתן אמר: שיעור האצבע נאמר ביחס לאותה ששנינו הכא לענין מומין: או שיש בשר בין חוליא לחוליא מלא אצבע:
מתניתין:
אין לו ביצים. או אין לו אלא ביצה אחת הוי מום.
רבי ישמעאל אומר: אם יש לו שני כיסין (כיס אחד חלוק לשניים וניכרת חלוקתו מבחוץ) בידוע הוא שיש לו ב' ביצים ואין כאן מום.
אבל אם אין לו אלא כיס אחד - אין לו אלא ביצה אחת והוי מום.
רבי עקיבא אומר: ביש לו ב' כיסין לא אמרינן בידוע שיש לו ב' ביצים. אלא, מושיבו אותו את הבכור על עכוזו, על אחוריו וממעך, וממשמש בכיס ובכסלים. אם יש שם ביצה נוספת סופו לצאת. ואם אינה יוצאת הוי מום.
מעשה שמיעך ולא יצא, ונשחט, ונמצאת הביצה דבוקה בכסלים -
והתיר רבי עקיבא דבכל זאת הוי מום דהואיל ולא יצאה על ידי מיעוך הרי לא היתה הביצה במקומה.
ואסר רבי יוחנן בן נורי הואיל ונמצאת הביצה.
גמרא:
והוינן בה: אמאי איצטריך למיתני אין לו ביצים? ליתני רק דין אין לו אלא ביצה אחת, ואנא אמינא: השתא אין לו אלא ביצה אחת אמרת הוי מומא. אין לו כלל מיבעיא?!
ומבארינן: חסורי מיחסרא והכי קתני: אין לו שתי ביצים בשתי כיסין, אלא בכיס אחד. אי נמי, יש לו שתי כיסין וביצה אחת, הרי זה מום.
רבי ישמעאל אומר: יש לו ב' כיסים, בידוע שיש לו ב' ביצים. ומודה רבי ישמעאל שאם אין לו אלא כיס אחד, כמי שאין לו אלא ביצה אחת דמי.
ואתא רבי עקיבא למימר: "בידוע שיש לו ב' ביצים" לא אמרינן. אלא, מושיבו על עכוזו, וממעך, ממשמש, אם יש שם ביצה סופו לצאת. ואם אינה יוצאה הוי מום.
שנינו במשנה: ומעשה שמיעך ולא יצא.
תניא: אמר רבי יוסי: מעשה בפירן שם הכפר של בית מנחם, שמיעך ולא יצאת. ונשחטה ונמצאת דבוקה בכסלים. והתיר רבי עקיבא, לפי שלא נמצאת במקומה. ואסר רבי יוחנן בן נורי, הואיל ונמצאת.
אמר לו רבי עקיבא לרבי יוחנן בן נורי: עד מתי אתה מכלה ממונן של ישראל? דכיון שאתה אוסרו לאוכלו בחוץ, אין לו תקנה אלא קבורה.
אמר לו רבי יוחנן בן נורי לרבי עקיבא: עד מתי אתה מאכיל לישראל נבילות?
ותמהינן: נבילות? וכי לאו מישחט שחטיה?
אלא שמא תאמר טריפות. והא לא איסור טריפות הוא. אלא, הכי אמר לו רבי יוחנן לרבי עקיבא: עד מתי אתה מאכיל ישראל קדשים בחוץ שאין בבכור זה מום, ובקדושתו הוא.
מתניתין:
בכור שהוא בעל חמש רגלים, או שאין לו אלא שלש רגלים. ושרגליו קלוטות עגולות כשל חמור. והשחול והכסול.
איזהו שחול?
שנשמטה יריכו ממקום חיבורה, וכגון דלא איעכל ניביה, שלא נרקב הגיד שמחובר בראשו  25 . דאי איעכל ניביה הוי טריפה.

 25.  רש"י חולין נד, ב'.
וכסול, מהו?
שאחת מירכותיו גבוהה משל חברתה, שמקום חיבור הירך הקרוי "בוקא דאטמא" עלה למעלה על הגב יותר מאשר בחברתה.
וזהו הנאמר בתורה "ושור ושה שרוע וקלוט". "שרוע" הוא אבר גדול מחבירו. "וקלוט" פרסותיו קלוטות. רש"י ויקרא כ"ב, כ"ג.
גמרא:
אמר רב הונא: לא שנו דבעל חמש ושלש רגלים הוי רק מום ואינו טריפה, אלא שחסר ויתר ביד, היינו ברגליו הקדמיות.
אבל אם השינוי הוא ברגל, טריפה נמי הוי. ואפילו ברגל מיותרת.
והטעם: דכל יתיר כל אבר שהוא יתר על מה שצריך להיות, כנטול דמי. ונמצא שהרגל המיותרת כאילו החסירה את אחת משתי הרגליים. (ובהמה שניטל ירך וחלל שלה הוי נבילה. ואם יצאה כל הרגל ממקום חבורה הוי טריפה).
אמר רב פפא: הא דתנינן ושרגליו קלוטות כשל חמור הוי מום.
לא תימא, דעגילן ולא סדיקן פרסותיו, שבזה הן דומות לרגליו של חמור מכל וכל.
אלא כיון דעגילן ובזה דומות לחמור, הוי מומא, אף על גב דסדיקן  26 .

 26.  ומבואר ברמב"ם (פ"ב מאיסורי מזבח ה"ה) דהוא הדין קלוטות ולא סדיקין אף על גב דאינן עגילין. וזהו עיקר "קלוט" שבתורה. חזו"א).
שנינו במשנה: והשחול והכסול וכו'.
תנו רבנן: איזהו כסול? ואיזהו שחול?
שחול, שנשמטה יריכו.
כסול, שרגלו אחד בתוך הכסל. ורגלו אחד על גבי הכסל.
דרך הבהמה שהירך מחוברת לאליה סמוך לכסלים, ולא למעלה מן הכסלים. וזו הירך על גבי הכסל.
תנא: השרוע, והקלוט.
שרוע, שנשתרבב יריכו. שאחת מירכותיו גדולה מחבירתה.
קלוט, שרגליו קלוטות, עגולות, כשל חמור וכשל סוס.
מתניתין:
נשבר עצם ידו, רגלו הקדמית, ועצם רגלו האחורית הרי אף על פי שהשבר אינו ניכר אינו מום.
מומין אלו, נשבר עצם ידו, ועצם רגלו, מנה אילה ביבנה והודו לו חכמים  27 .

 27.  והוזכר לעיל במשנה כ"ח, ב "אלא אם כן היה מומחה כאילה ביבנה".
ועוד ג' מומין הוסיף.
אמרו לו: לא שמענו אלא אלו המומין שהוזכרו בפרקין.
ואלו המומין שהוסיף אילה:
את שגלגל עינו עגול כשל אדם, דאין זה רגיל שיהא גלגל עין הבהמה עגול כשל אדם.
ופיו דומה כשל חזיר, ששפתו העליונה עודפת על התחתונה.
ושניטל רוב המדבר של לשונו, רוב החלק של הלשון שאינו דבוק לחכו, ובאדם נקרא "החלק המדבר".
בית דין של אחריהם אמרו: הרי זה מום. (במשנה שבמשניות הגירסא: הרי אלו מומין, וקאי אכולהו שהוסיף אילה. עי' חזו"א).
גמרא:
שנינו במשנה: נשבר עצם ידו ועצם רגלו אף על פי שאינו ניכר.
ופרכינן: אינו ניכר מי קא הוי מומא?
אמר רב פפא: אינו ניכר מחמת עצמו שאין השבר נראה. אבל ניכר מחמת מלאכה. שצולע בהילוכו. וקרי להילוך מלאכה, שזו היא מלאכתו.
שנינו במשנה: מומין אלו מנה אילה ביבנה, שגלגל עינו עגול כשל אדם.
והוינן בה: מדהוי מום, למימרא, דלאו היינו אורחיה שיהא גלגל עין של בהמה עגול כשל אדם.
ורמינהו: אשה המפלת וולד שצורתו כמין בהמה חיה ועוף, בין טמאין בין טהורין, הרי אם זכר הוא הוולד תשב לזכר, כאילו ילדה וולד אדם זכר שבעה ימי טומאה ול"ג ימי טוהר. ואם נקבה הוא הוולד, תשב כלנקבה, י"ד ימי טומאה וס"ו ימי טהרה.
ואם אינו ידוע, אם הוא זכר או נקבה, תשב לזכר ולנקבה, דמספק תנהג לחומרא שתשב י"ד ימי טומאה כנקבה, ושבועים ימי טהרה כזכר, דברי רבי מאיר.
ואמר רבה בר בר חנה, אמר רבי יוחנן: מאי טעמא דרבי מאיר דאמר היולדת מין בהמה חיה ועוף הרי היא טמאה בטומאת לידה כוולד מעליא?
הואיל וגלגל עינו עגול כשל אדם. וכיון שדומה לאדם הרי היא טמאה לידה. ומוכח שרגילות היא שגלגל עין בהמה הוא כשל אדם.
וקשיא על הא דאמר אילה במשנתינו.
אמר רב יוסף: לא קשיא. הא באוכמא, החלק השחור של העין רגיל להיות כשל אדם.
הא בצירא, כל בית מושב העין אין דרכו להיות כשל אדם.
שנינו במשנה: ופיו דומה כשל חזיר.
אמר רב פפא: לא תימא דבעינן שיהיה דומה לגמרי לחזיר, דשפיד שפיו עגול ופרוס, ששפה עליונה ולחיים העליונות עודפות על התחתונות. אלא כיון דפרוס, הוי מום אף על גב דלא שפיד  28 .

 28.  פירוש נוסף ברש"י: שפיד, פירושו, שלחייו העליונות הולכות ומתחדדות כשפוד ופרוס היינו שפיו עגול.
שנינו במשנה: ושניטל רוב המדבר של לשונו.
מתניתין מני - רבי יהודה היא.
דתניא: ואת שניטל רוב הלשון הוי מום.
רבי יהודה אומר: האי "רוב הלשון" - רוב המדבר של לשונו:
מתניתין:
מעשה שהיה הלחי התחתון עודף על העליון. ושאל רבן שמעון בן גמליאל לחכמים. ואמרו: הרי זה מום.
גמרא:
והוינן בה: מאי תנא? ומתרצינן: משום דתנן במשנה הקודמת "פיו דומה לחזיר" ופליגי רבנן עליה דר' אילה דאמר הוי מום. וקאמרינן: כי פליגי רבנן עליה דרבי אילה, דאמרי "לא שמענו אלא אלו", בשפתו עליונה עודפת על התחתונה. אבל כשהתחתונה עודפת על העליונה מודים רבנן דהרי הרי זה מום.

דרשני המקוצר[עריכה]