אנוסי משהד: הבדלים בין גרסאות בדף

לוח זכרון בשכונת הבוכרים בירושלים- מקור:ויקישיתוף, צילמה:Tamarah

אנוסי משהד מקורם מהקהילה היהודית בעיר משהד במחוז כורסאן באיראן. קבוצה זו של אנוסים, שמרה על זהותה היהודית במשך 120 שנה. עליהם כותבת דר רבקה שפק-ליסק כי הם דגם של גבורה לאומית. באתר אומדיה.

אתר יוצאי משהד בישראל מספר על העלילה אשר גרמה לכך שנאלצו להתאסלם: "לפני כמאה וששים שנה, ב-יב' בניסן תקצ"ט (1839) , הייתה במשהד עלילת דם על יהודי המקום. עלילה שגררה את קנאי הדת המוסלמים להורות על "ג'יהד" (מלחמת-קודש) ביהודים. במהלך המאורעות נהרגו נכבדים יהודים.

בתגובה לעלילה המון שיעי רצח 36 יהודים. לאחר הרציחות הודיעו המוסלמים לראשי הקהילה על כוונתם לחסל את שארית הקהילה היהודית - פחות מ-400 איש. הם העמידו בפני היהודים את הברירה להתאסלם או למות. היהודים שנותרו בחיים החליטו להתאסלם, למראית עין, כדי להינצל. הם כונו "המוסלמים החדשים".

תולדות התיישבות היהודים בעיר[עריכה]

ראשיתה של הקהילה היהודית במשהד הייתה לפני כ-260 שנה במאה ה-18, כאשר מצביא בשם נאדר שאה חזר מניצחונות אדירים מהודו והביא עימו אוצרות אגדיים. בהיותו מוסלמי-סוני, לא סמך על נתיניו המוסלמים-שיעים. הוא קבע את משהד כבירתו, והעביר יהודים לעיר הבירה בכדי שיטפלו באוצרותיו. לאחר רציחתו של השאה השתנה יחסם של תושבי העיר השיעים, והיהודים נאלצו להתגורר מחוץ לחומות העיר.

ככתוב לעיל , במרץ 1839, הקנאים שהיו בעיר הקדושה לאסלאם השיעיעל "ג'יהאד" נגד היהודים בגלל עלילת דם. יצחק בן-צבי, נשיא מדינת ישראל לשעבר וחוקר יהדות התפוצות, בספרו "נדחי ישראל" , מגולל את סיפור עלילת הדם. ביום ה-11 למוחרם, " יום קודש וצום ומספד למוסלמים השיעים, פנתה אשה יהודיה אל "רופא" פרסי שירפא את ידה מצרעת, וה"רופא" הזה, מסוג רופאי האילילים השכיחים בפרס עד היום, ציווה עליה להרוג כלב ולרחוץ את ידיה בדמו, ורפא לה. האשה הזמינה פרחח פרסי שיתפוס כלב ויהרגהו בביתה. לאחר זה פרץ ריב בינה לבין הפרחח המוסלמי בגלל שכר עבודתו. לבסוף רץ הפרסי, מלא חמת נקם, אל רחובות המוסלמים והכריז שהיהודים הרגו כלב ביום הצום, המקודש לזכר הקדושים בני עלי, וקראו לו בשם חוסיין, וילעגו לדת המוסלמים".

המוסלמים החדשים[עריכה]

אנוסי משהד חיו חיים כפולים. כלפי חוץ הם התנהגו כמוסלמים לכל דבר. בכל יום שישי הם הלכו למסגד, אך לפני שהלכו להתפלל במסגד נהגו להתפלל ולבקש סליחה מאלוהי ישראל. בבתיהם המשיכו לקיים את מנהגי היהדות וביום שישי בערב, הם קיבלו את פני השבת. על מנת לא להימצא כשומרים על המנהגים היהודיים הם נקטו באמצעים מגוונים באמצעות הנשים שמילאו תפקיד מרכזי. כנשים מוסלמיות, כביכול, הן חוייבו ללבוש צ'דור וכל גופן היה מכוסה. על מוסלמים נאסר להסתכל על נשים והן יכלו לשאת מתחת לצ'דור את כל הדרוש לצורכי הקהילה. בין השאר, הנשים נשאו את ספרי התורה, התפילין והטליתות מתחת ללבושן, לבית הכנסת הסודי, אשר הוקם בבתים פרטיים. לידם נבנו מקוואות במרתפי בתים.

הם שמרו על מורשת המשפחות על ידי כך שילד שנולד קיבל שני שמות, מוסלמי ויהודי. היהודים התחתנו רק ביניהם לבין עצמם ונקטו בתכסיסים שונים כדי לא להתחתן עם מוסלמים. המוסלמים לא רצו להיקבר ליד "המוסלמים החדשים" וכך נפתרה בעיית הקבורה.

ה"מוסלמים החדשים" נהגו לפתוח את עסקיהם בשבת, אבל כאשר הגיעו קונים התברר להם שבעל החנות יצא ויחזור במהרה. הם קנו בשר טרף באיטליזים של הגויים והשליחו אותו לכלבים וחתולים. השחיטה הכשרה נעשתה בסתר. בפסח המשיכו לקנות לחם, אבל בנו תנורים בפתחי הבתים לשריפת הלחם כדי לא להכניס חמץ לבתיהם. המצות נאפו בסתר בבתים פרטיים לאחר חצות כשהילדים ישנו.

אנוסי משהד אפילו נהגו לעלות לרגל למקומות המקודשים לאסלאם במכה, כרבלה ואפילו ירושלים. אנוסי משהד לא נחשפו. הסיבה הייתה כי המוסלמים עצמם התרחקו מהם. מלבד מקרים בודדים, רוב האנוסים נשארו נאמנים ליהדותם.

בסוף המאה ה-19, לאחר שמוחמד רזא שאה פהלווי, אביו של השאה האחרון, עלה לשלטון, האנוסים החלו, בהדרגה, להעיז יותר ויותר. חלק מהאנוסים ניצלו את השינוי ביחסם של השלטונות ועזבו את העיר.

העלייה לארץ ישראל[עריכה]

עם השנים, עם שינוי היחס ליהודי משהד ע"י השלטונות, הם יכלו לקיים את אורחות חייהם היהודים, אך בצנעה. רבים מבני הקהילה ניצלו את ההזדמנות והחלו לעזוב את העיר משהד. מספר שנים לפני הקמת מדינת ישראל הגיעו חלוצים מטעם ארגוני המחתרת היהודית ובפיהם הבשורות על המתנהל בארץ ישראל. נפתחו במשהד בתי ספר לעברית ובפי הכל התנוססה הסיסמה "עברי דבר עברית!". שנתיים לפני הקמת המדינה, במהלך חג הפסח, פרצה עלילת דם נוספת על יהודי משהד. בדרך נס לא אירע אסון ליהודים, אך הם כבר הבינו שמקומם לא שם. תוך 5 שנים, עד לראשית שנות החמישים, עזבו הרוב המוחלט של יהודי משהד את העיר. חלקם הגדול עלה לישראל, חלק נשאר בעיר הבירה טהרן, והשאר עברו לארה"ב ולאירופה.(מאתר הקהילה)

רוב עולי משהד עלו לירושלים וחיו בחצרות משותפות. אך גם בבני-ברק תל-אביב והרצליה הוקמו קהילות. עם השנים הוקמה גם הקהילה בחולון. במקומות אלו קיימים גם כיום ריכוזים גדולים של בני הקהילה המשהדית.

פעילות הקהילה[עריכה]

אתר הקהילה מספר על מיגוון הפעילויות של הקהילה בישראל.

• סעד וגמילות חסדים - ישנה תמיכה מלאה לכל בני העדה הנצרכים המומלצים. זאת הודות לתרומתם בני העדה בארץ ובגולה, קהילות ניו-יורק, מילנו, לונדון והמבורג.
• מפעל חלוקת המלגות לסטודנטים - מפעל צנוע שאיתרו בזמנו 80 סטודנטים ממוצא משהדי. היום הפך לטקס ממלכתי מפואר המתקיים באודיטוריום שבאוניברסיטת תל-אביב בנוכחות נבחרי העם, כגון שר הביטחון שאז שאול מופז. תנאי לקבלת המלגה הוא המוצא מצאצאי אנוסי משהד, הלומד במוסד אקדמאי מוכר, שלם שכר לימוד במלואו, ומוכן לתרום מתחום לימודיו ומעצמו למען הקהילה. כל הסטודנטים שתפו פעולה.
• בית אבות - בית משהד - הוא פאר היצירה וההשקעה לתפארת וגאוות העדה המשהדית כולה , בארץ ובגולה, כאשר לכולם חלק ונחלה בבנייתה ועשייתה. בקיץ תשס"ב חגג הבית בטקס ממלכתי עשור לקיומו, בנוכחות ראש העיר, רבנים ראשי הקהילה מהארץ ומהתפוצות, בחסותם של נשיא מדינת ישראל מר משה קצב והראשון לציון הרב אליהו בקשי דורון (אז-הרב הראשי לישראל).
• בית האבות "בית משהד" שבהרצליה פיתוח, משמש מעין מתנ"ס ומרכז קהילתי, ומקום פגישתם של בני העדה וכן צעירי העדה, וכל פעולותיו מתואמים וקשורים לועד המרכזי.
• מפגשי פנויים-פנויות ומפגש בינלאומי שנתי מתקיים כבר כחמש שנים.
• צעירי משהד - החליטו על התארגנות לפני כאחד עשר שנים, בחורף תשנ"ד, מטרת המטה הייתה להפגיש את בני הדור הבא של בני הקהילה ולחזק את הקשר בינם. פעילויות רבות יזמו הצעירים: מסיבות, טיולים...

קישורים חיצוניים[עריכה]

• דר רבקה שפק-ליסק , אנוסי משהד - אומדיה - מקור חשוב לחלק מהערך
• אתר אנוסי משהד בישראל