הקפת הראש: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
 
(9 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
איסור גילוח השיער שבין המצח לאחורי האוזניים {{מקור|(שיער הצדעים)}}. אסור לגלח שיער פיאות הראש, שנאמר {{מקור|(ויקרא יט, כז)}}: "לא תקיפו פאת ראשכם".
'''הקפת ה[[ראש]]''' הוא איסור תורה על גילוח השיער שבין המצח לאחורי האוזניים (פאות).
בטעם האיסור כתבו הראשונים: "כדי שלא נתדמה לעובדי עבודה זרה, כי כן היו עושים כומרי עבודה זרה, שהיו מגלחים שיער הצדעים".


==מקור וטעם==
מקור האיסור הוא בפסוק{{מקור|ויקרא יט, כז|כן}}: "לא תקיפו פאת ראשכם".
טעם האיסור הוא כדי להרחיק מ[[עבודה זרה]], כפי שכתב בעל [[ספר החינוך]] {{מקור|חינוך רנא$מצווה רנא|כן}}: "להרחיק ממנו ולהשכיח מבין עינינו ומכל מעשינו כל ענין עבודה זרה וכל הנעשה בשבילה", שכן היתה דרך כומרי עבודה זרה לעשות.
== מדיני המצווה ==
מצווה זו נוהגת בזכרים בלבד {{מקור|משנה קידושין א, ז|כן}}, אפילו עבדים {{מקור|רמב"ם עבודת כוכבים יב, ב|כן}}. עם זאת, אסור לנשים לגלח פאות זכרים. [[טומטום]] ו[[אנדרוגינוס]] חייבים מספק. 
האיסור חל על המגלח בלבד, והמתגלח אינו חייב, אלא אם כן סייע למגלח (וה[[הראב"ד השלישי|ראב"ד]] כתב שמכל מקום עובר בלאו). וכן המגלח את הקטן- חייב. כל פאה ופאה הינה איסור בפני עצמה, ולכן המגלח את שתי פאותיו, אפילו בבת אחת, חייב שתיים.
חכמים לא נתנו שיעור לפאת הראש. ה[[רמב"ם]] {{מקור|רמב"ם עבודת כוכבים יב ו}} כתב כי "שמענו מזקנינו" שיש להשאיר לפחות ארבעים שערות, ולדעת [[רש"י]] {{מקור|רש"י מכות כ א|כן}} (וכן נפסק ב[[שולחן ערוך]] {{מקור|שולחן ערוך יורה דעה קפא ט$יו"ד קפא, ט|כן}}) ששיעור הפאה הוא משיער הפדחת עד למטה מהאוזן, "מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם". לפי שיטה זו- אסור לגלח כלל את כל השטח המוזכר.
יש [[ראשונים]] שכתבו כי איסור הקפת הראש הוא רק בתער (רמב"ם שם; [[נמוקי יוסף]] בשם רבינו ישעיה, [[סמ"ג]] ועוד), ולדעתם מותר לגלח במספריים, אך דעת ראשונים אחרים ({{מקור|רא"ש מכות כ, א}}, [[רבינו ירוחם]], [[סמ"ק]] ועוד) האיסור הוא גם במספריים, וכך פסק ה[[שולחן ערוך]] {{מקור|שולחן ערוך יורה דעה קפא ג$יו"ד קפא ג|כן}}.
===מנהג גידול "פאות"===
[[תמונה:Teimani.jpg|ימין|200px|ממוזער| יהודי תימני עם פאות]]
{{להשלים|כל הפרק=כן}}
כתוצאה מאיסור זה, נהגו בקהילות רבות (בעיקר בקב יוצאי [[יהדות תימן|תימן]] ו[[החסידות|החסידים]]) לגדל פאות כאשר הפאות הן סימן זיהוי לעדה.  (בקרב יהדות תימן נקראו: "סימנים".)
== קישורים חיצוניים ==
* [[הרב יוסף קאפח]], [http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/sinay/peot-4.htm פאות, או סימנים או 'זנאניר'], באתר 'דעת'
{{הערות שוליים}}
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]
[[קטגוריה:עבודה זרה]]
[[קטגוריה:איסור והיתר]]
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]]
[[קטגוריה:תרי"ג מצוות]]

גרסה אחרונה מ־16:02, 10 במרץ 2021

הקפת הראש הוא איסור תורה על גילוח השיער שבין המצח לאחורי האוזניים (פאות).

מקור וטעם[עריכה]

מקור האיסור הוא בפסוק(ויקרא יט, כז): "לא תקיפו פאת ראשכם".

טעם האיסור הוא כדי להרחיק מעבודה זרה, כפי שכתב בעל ספר החינוך (מצווה רנא): "להרחיק ממנו ולהשכיח מבין עינינו ומכל מעשינו כל ענין עבודה זרה וכל הנעשה בשבילה", שכן היתה דרך כומרי עבודה זרה לעשות.

מדיני המצווה[עריכה]

מצווה זו נוהגת בזכרים בלבד (משנה קידושין א, ז), אפילו עבדים (רמב"ם עבודת כוכבים יב, ב). עם זאת, אסור לנשים לגלח פאות זכרים. טומטום ואנדרוגינוס חייבים מספק.

האיסור חל על המגלח בלבד, והמתגלח אינו חייב, אלא אם כן סייע למגלח (והראב"ד כתב שמכל מקום עובר בלאו). וכן המגלח את הקטן- חייב. כל פאה ופאה הינה איסור בפני עצמה, ולכן המגלח את שתי פאותיו, אפילו בבת אחת, חייב שתיים.

חכמים לא נתנו שיעור לפאת הראש. הרמב"ם רמב"ם עבודת כוכבים יב ו כתב כי "שמענו מזקנינו" שיש להשאיר לפחות ארבעים שערות, ולדעת רש"י (רש"י מכות כ א) (וכן נפסק בשולחן ערוך (יו"ד קפא, ט)) ששיעור הפאה הוא משיער הפדחת עד למטה מהאוזן, "מקום שהלחי התחתון יוצא ומתפרד שם". לפי שיטה זו- אסור לגלח כלל את כל השטח המוזכר.

יש ראשונים שכתבו כי איסור הקפת הראש הוא רק בתער (רמב"ם שם; נמוקי יוסף בשם רבינו ישעיה, סמ"ג ועוד), ולדעתם מותר לגלח במספריים, אך דעת ראשונים אחרים (רא"ש מכות כ, א, רבינו ירוחם, סמ"ק ועוד) האיסור הוא גם במספריים, וכך פסק השולחן ערוך (יו"ד קפא ג).


מנהג גידול "פאות"[עריכה]

יהודי תימני עם פאות

פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.

כתוצאה מאיסור זה, נהגו בקהילות רבות (בעיקר בקב יוצאי תימן והחסידים) לגדל פאות כאשר הפאות הן סימן זיהוי לעדה. (בקרב יהדות תימן נקראו: "סימנים".)

קישורים חיצוניים[עריכה]


הערות שוליים