חסידות קוצק: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
|||
| (11 גרסאות ביניים של 5 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''חסידות קוצק''' היא חצר ואסכולה [[החסידות|חסידית]] בפעלה בעיירה קוצק שבפולין בהנהגתו של [[רבי מנחם מנדל מקוצק|רבי מנחם מנדל מורגנשטרן]]- "השרף מקוצק". | |||
== תולדות החסידות == | == תולדות החסידות == | ||
| שורה 8: | שורה 8: | ||
לאחר פטירת רבי בונים, נוצר ספק מי ימשיך את דרכו, עד שתלמידו, [[רבי מנחם מנדל מורגשטרן מקוצק]], הנקרא גם [[השרף מקוצק]], החל למלא את מקומו. חסידותו הייתה שונה מאד משאר החסידיות, בכך שהוא הרחיק את החסידים שבאו לחסות בכנפיו (ובפרט אלו שבאו לבקשו ברכה להצלחה ב[[פרנסה|פרנסתם]] ושאר ענייני החומר) ודרש מהם '''התמסרות גדולה על ה[[אמת]]''', המתבטאת בתביעות רוחניות גדולות, שכללו סיגופים וצימצום בצורכי הגוף, בריחה מ[[כבוד]] ומגינוני כבוד, עבודת המידות באופן אינטסיבי תוך דגש על הרחקה מהונאה עצמית. | לאחר פטירת רבי בונים, נוצר ספק מי ימשיך את דרכו, עד שתלמידו, [[רבי מנחם מנדל מורגשטרן מקוצק]], הנקרא גם [[השרף מקוצק]], החל למלא את מקומו. חסידותו הייתה שונה מאד משאר החסידיות, בכך שהוא הרחיק את החסידים שבאו לחסות בכנפיו (ובפרט אלו שבאו לבקשו ברכה להצלחה ב[[פרנסה|פרנסתם]] ושאר ענייני החומר) ודרש מהם '''התמסרות גדולה על ה[[אמת]]''', המתבטאת בתביעות רוחניות גדולות, שכללו סיגופים וצימצום בצורכי הגוף, בריחה מ[[כבוד]] ומגינוני כבוד, עבודת המידות באופן אינטסיבי תוך דגש על הרחקה מהונאה עצמית. | ||
בזמנו החסידות הצטמצמה לכמאה [[אברך|אברכים]] בלבד. חסידיו היו עוזבים את משפחותיהם לכמה חודשים, ובאים ללמוד ולתקן את מידותיהם ב[[בית מדרש|בית המדרש]] של רבם. האדמו"ר נהג להסתגר, בעיקר בסוף ימיו, ולא התראה כמעט לאיש. דרכו הייתה הייתה באמירת משפטים קצרים רוויי תוכן. חסידים מספרים שכתביו הרוחניים נשרפו (על ידו או בהוראתו - ?). | בזמנו החסידות הצטמצמה לכמאה [[אברך|אברכים]] בלבד. חסידיו היו עוזבים את משפחותיהם לכמה חודשים, ובאים ללמוד ולתקן את מידותיהם ב[[בית מדרש|בית המדרש]] של רבם. האדמו"ר נהג להסתגר, בעיקר בסוף ימיו, ולא התראה כמעט לאיש<ref>הסיפורים על ההסתגרות הינם השמצות של משכילים ועוד, ראו בספר אמת ואמונה מהדורת תשפ"א.</ref>. דרכו הייתה הייתה באמירת משפטים קצרים רוויי תוכן. חסידים מספרים שכתביו הרוחניים נשרפו (על ידו או בהוראתו - ?). | ||
לאחר פטירתו, | לאחר פטירתו, מילא את מקומו בנו רבי דוד<ref>ר' ב[http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=148 אנצקלופדית "דעת"].</ref>, ולאחר פטירתו המשיכו בנו [[רבי חיים ישראל מפילוב]], אך מרכז הכובד של החסידות עבר להנהגתו של [[רבי יצחק מאיר אלתר]] מ[[חסידות|גור]], בעל חידושי הרי"ם. הנהגתו היתה שונה לחלוטין מקודמו. הוא קרב את כל הרוצים לחסות בצל כנפיו והרחיב את מעגל החסידים לאלפים רבים. הוא נתן דגש מיוחד על הלמדנות, חריפות הבטוי, ולימוד תורה. בניו נפטרו בחייו, אך נכדו, [[רבי יהודה אריה לייב אלתר]] המשיך את דרכו. | ||
חתנו של השרף מקוצק, [[רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב]] | חתנו של השרף מקוצק, [[רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב]], בעל ה[[אבני נזר]] וה[[אגלי טל]], שהיה מחסידי חותנו, ולאחר פטירתו דבק ב... לאחר פטירת רבו, החל "לערוך שולחן" ([[טיש]] ב[[אידיש]]) ולנהוג באדמו"רות. לאחר פטירתו, בנו, בעל ה[[שם משמואל]] מילא את מקומו באדמו"רות. שיחותיהם של האב ובנו קובצו בספר "[[נאות דשא]]" (שני חלקים). | ||
== לקריאה נוספת == | == לקריאה נוספת == | ||
* '''סנה בוער בקוצק''', הרב מאיר אוריין | * '''סנה בוער בקוצק''', הרב מאיר אוריין | ||
* '''בית קוצק - האריות שבחבורה''', הרב יהודה ליב לוין, הוצאת נחליאל, ירושלים תשי"ט. | * '''בית קוצק - האריות שבחבורה''', הרב יהודה ליב לוין, הוצאת נחליאל, ירושלים תשי"ט. | ||
* '''קוצק''', יצחק אריגור, ארץ ישראל תרצ"ו. | * '''קוצק''', יצחק אריגור, ארץ ישראל תרצ"ו. | ||
* '''אמת ואמונה-קוצק''', עריכה מחודשת ע"י שמחה מורגנשטרן, עם ביאורים, מקורות, פרקי תולדותיו והרחבות נוספות, תשפ"א. | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
<references/> | <references/> | ||
{{חצרות חסידיות}} | |||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:חצרות חסידיות|קוצק]] | ||
[[קטגוריה: | [[קטגוריה:חסידות גור]] | ||
גרסה אחרונה מ־11:28, 20 ביוני 2021
|
|
חסידות קוצק היא חצר ואסכולה חסידית בפעלה בעיירה קוצק שבפולין בהנהגתו של רבי מנחם מנדל מורגנשטרן- "השרף מקוצק".
תולדות החסידות[עריכה]
היהודי הקדוש מפשיסחא (האדמו"ר רבי יעקב יצחק מפשיסחא) העמיד את הדגש על לימוד התורה בחריפות ובעמקות, עקירת המידות הרעות בצורה קיצונית, תפילה בכובד ראש ובהתבוננות עמוקה. ע"מ להתכונן לתפילה כראוי, איחרו להתפלל בכמה שעות, ולפעמים אף היו מתפללים שחרית בזמן תפילת מנחה.
לאחר פטירת היהודי הקדוש, המשיך את האדמו"רות רבי שמחה בונים מפשיסחא. הוא גיבש את חסידיו, והרגילם לחיות בחבורה סגורה שבה מסתפקים במועט ומשוחררים מגינוני ונימוסי החברה. חסידותו התרכזה בלמדנים ובחריפים והפקירה את ההמונים. הודגש החינוך לעזות רוחנית. דרכו הייתה ללמד שכל אחד מסוגל לשאת את כתר המנהיגות, ואף שרק אחד נבחר, מ"מ כל אחד ואחד מהחסידים ראוי לכך. הוא סבר גם יש לבער את המסתורין מההמונים.
לאחר פטירת רבי בונים, נוצר ספק מי ימשיך את דרכו, עד שתלמידו, רבי מנחם מנדל מורגשטרן מקוצק, הנקרא גם השרף מקוצק, החל למלא את מקומו. חסידותו הייתה שונה מאד משאר החסידיות, בכך שהוא הרחיק את החסידים שבאו לחסות בכנפיו (ובפרט אלו שבאו לבקשו ברכה להצלחה בפרנסתם ושאר ענייני החומר) ודרש מהם התמסרות גדולה על האמת, המתבטאת בתביעות רוחניות גדולות, שכללו סיגופים וצימצום בצורכי הגוף, בריחה מכבוד ומגינוני כבוד, עבודת המידות באופן אינטסיבי תוך דגש על הרחקה מהונאה עצמית.
בזמנו החסידות הצטמצמה לכמאה אברכים בלבד. חסידיו היו עוזבים את משפחותיהם לכמה חודשים, ובאים ללמוד ולתקן את מידותיהם בבית המדרש של רבם. האדמו"ר נהג להסתגר, בעיקר בסוף ימיו, ולא התראה כמעט לאיש[1]. דרכו הייתה הייתה באמירת משפטים קצרים רוויי תוכן. חסידים מספרים שכתביו הרוחניים נשרפו (על ידו או בהוראתו - ?).
לאחר פטירתו, מילא את מקומו בנו רבי דוד[2], ולאחר פטירתו המשיכו בנו רבי חיים ישראל מפילוב, אך מרכז הכובד של החסידות עבר להנהגתו של רבי יצחק מאיר אלתר מגור, בעל חידושי הרי"ם. הנהגתו היתה שונה לחלוטין מקודמו. הוא קרב את כל הרוצים לחסות בצל כנפיו והרחיב את מעגל החסידים לאלפים רבים. הוא נתן דגש מיוחד על הלמדנות, חריפות הבטוי, ולימוד תורה. בניו נפטרו בחייו, אך נכדו, רבי יהודה אריה לייב אלתר המשיך את דרכו.
חתנו של השרף מקוצק, רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב, בעל האבני נזר והאגלי טל, שהיה מחסידי חותנו, ולאחר פטירתו דבק ב... לאחר פטירת רבו, החל "לערוך שולחן" (טיש באידיש) ולנהוג באדמו"רות. לאחר פטירתו, בנו, בעל השם משמואל מילא את מקומו באדמו"רות. שיחותיהם של האב ובנו קובצו בספר "נאות דשא" (שני חלקים).
לקריאה נוספת[עריכה]
- סנה בוער בקוצק, הרב מאיר אוריין
- בית קוצק - האריות שבחבורה, הרב יהודה ליב לוין, הוצאת נחליאל, ירושלים תשי"ט.
- קוצק, יצחק אריגור, ארץ ישראל תרצ"ו.
- אמת ואמונה-קוצק, עריכה מחודשת ע"י שמחה מורגנשטרן, עם ביאורים, מקורות, פרקי תולדותיו והרחבות נוספות, תשפ"א.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הסיפורים על ההסתגרות הינם השמצות של משכילים ועוד, ראו בספר אמת ואמונה מהדורת תשפ"א.
- ↑ ר' באנצקלופדית "דעת".