מחילה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
(←ראה גם) |
||
| (6 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''הטעם''' שאין צריך (ואין שייך) קניין הוא משום שהממון כבר ברשותו, ואין קניין על מה שנמצא כבר ברשותו {{מקור|אבן האזל זכייה ומתנה ג-ב}}.'''במהותה''' נחלקו הראשונים האם הוא הקנאה, שמקנה לו את החוב בחזרה, או סילוק, שמבטל את החוב {{מקור|קונטרסי שיעורים קידושין ז-ו: תוס' - הקנאה, רמב"ן - סילוק. מחנה אפרים זכייה מהפקר יא: תוס' ורשב"א - סילוק, ריטב"א - קניין. וכן דנו בזה קובץ שיעורים קידושין קכג, פרי משה קניינים כו-א, רוח אליהו א}}. והגהות אשר"י {{מקור|בבא מציעא סו:}} הוסיף שהיא מדין יאוש, וכתב על זה הפרי משה {{מקור|קניינים כו-ה}} שלדבריו היא סילוק, שהרי גם יאוש הוא סילוק. והרבה מחלוקות נובעות מחקירה זו, כדלקמן. | '''הטעם''' שאין צריך (ואין שייך) קניין הוא משום שהממון כבר ברשותו, ואין קניין על מה שנמצא כבר ברשותו {{מקור|אבן האזל זכייה ומתנה ג-ב|כן}}.'''במהותה''' נחלקו הראשונים האם הוא הקנאה, שמקנה לו את החוב בחזרה, או סילוק, שמבטל את החוב {{מקור|קונטרסי שיעורים קידושין ז-ו: תוס' - הקנאה, רמב"ן - סילוק. מחנה אפרים זכייה מהפקר יא: תוס' ורשב"א - סילוק, ריטב"א - קניין. וכן דנו בזה קובץ שיעורים קידושין קכג, פרי משה קניינים כו-א, רוח אליהו א|כן}}. והגהות אשר"י {{מקור|בבלי:בבא מציעא סו:|כן}} הוסיף שהיא מדין יאוש, וכתב על זה הפרי משה {{מקור|קניינים כו-ה|כן}} שלדבריו היא סילוק, שהרי גם יאוש הוא סילוק. והרבה מחלוקות נובעות מחקירה זו, כדלקמן. | ||
וכן חקרו {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא א, ברכת אברהם בבא מציעא דף שלא בדפיו אות ז}} האם הוא פטור מהשבה (ביטול השעבוד), או שנחשב שהחזיר ("הריני כאילו התקבלתי"). | וכן חקרו {{מקור|קובץ שיעורים בבא בתרא א, ברכת אברהם בבא מציעא דף שלא בדפיו אות ז|כן}} האם הוא פטור מהשבה (ביטול השעבוד), או שנחשב שהחזיר ("הריני כאילו התקבלתי"). | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
| שורה 14: | שורה 14: | ||
'''חוב'''. | '''חוב'''. | ||
'''דבר שהוא בעין''', כגון פיקדון, נחלקו האחרונים האם שייכת בו מחילה: הסמ"ע {{מקור|חו"מ רמא-ו}} כתב שלא מועילה, והמשנה למלך {{מקור|זכייה ומתנה ג-ב}} כתב שכן. וגם זאת תלה הפרי משה {{מקור|קניינים כו-ג}} במחלוקת האם מחילה היא קניין או סילוק. | '''דבר שהוא בעין''', כגון פיקדון, נחלקו האחרונים האם שייכת בו מחילה: הסמ"ע {{מקור|חו"מ רמא-ו|כן}} כתב שלא מועילה, והמשנה למלך {{מקור|זכייה ומתנה ג-ב|כן}} כתב שכן. וגם זאת תלה הפרי משה {{מקור|קניינים כו-ג|כן}} במחלוקת האם מחילה היא קניין או סילוק. | ||
'''דבר שלא בא לעולם''', כתב הר"ן שא"א למחול עליו {{מקור|הובא ברמ"א חו"מ רט-ד}}. והפרי משה {{מקור|קניינים כו-א ד"ה ועוד}} תלה גם את דין זה במחלוקת זו, שאם מחילה היא הקנאה - אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ואם היא רק סילוק - אפשר גם בדבר שלא בא לעולם. | '''דבר שלא בא לעולם''', כתב הר"ן שא"א למחול עליו {{מקור|הובא ברמ"א חו"מ רט-ד|כן}}. והפרי משה {{מקור|קניינים כו-א ד"ה ועוד|כן}} תלה גם את דין זה במחלוקת זו, שאם מחילה היא הקנאה - אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ואם היא רק סילוק - אפשר גם בדבר שלא בא לעולם. | ||
'''דבר שאינו קצוב''', כתב הקצוה"ח {{מקור|ס-ג}} שא"א למחול עליו. והפרי משה {{מקור|קניינים כו-ב ד"ה ובקצה"ח}} תלה גם את דין זה במחלוקת זו, שאם מחילה היא רק סילוק - אפשר גם בדבר שאינו קצוב. | '''דבר שאינו קצוב''', כתב הקצוה"ח {{מקור|ס-ג|כן}} שא"א למחול עליו. והפרי משה {{מקור|קניינים כו-ב ד"ה ובקצה"ח|כן}} תלה גם את דין זה במחלוקת זו, שאם מחילה היא רק סילוק - אפשר גם בדבר שאינו קצוב. | ||
'''תנאי''' אפשר למחול עליו. וחקר הקובץ שיעורים {{מקור|בבא בתרא א}} האם הוא משום שכאילו התנה שכל התנאי הוא רק אם יקפיד, או משום שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי. ומעין זה חקר ר' שמואל {{מקור|בחידושים גיטין וקידושין עמוד קסז}} האם התנה שהתנאי הוא רק אם יקפיד, או שמבטל את התנאי. | '''תנאי''' אפשר למחול עליו. וחקר הקובץ שיעורים {{מקור|בבא בתרא א|כן}} האם הוא משום שכאילו התנה שכל התנאי הוא רק אם יקפיד, או משום שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי. ומעין זה חקר ר' שמואל {{מקור|בחידושים גיטין וקידושין עמוד קסז|כן}} האם התנה שהתנאי הוא רק אם יקפיד, או שמבטל את התנאי. | ||
'''שעבודא דרבי נתן''' (שהראשון חייב לשני והשני לשלישי, שהדין הוא שהשלישי יכול לגבות ישר מהראשון) - הראשונים והאחרונים דנו האם השני יכול למחול לראשון על חובו, ועל ידי כך להפקיע מהשלישי את זכותו לגבות מהראשון {{מקור|תוס' כתובות יט. (ד"ה וכגון) הביאו את שני הצדדים. וכן דן בזה ספר המקנה כו-ו, ובהערה בו בתחתית העמוד כתב שיתכן שהמהרש"א הסתפק בזה}}. | '''שעבודא דרבי נתן''' (שהראשון חייב לשני והשני לשלישי, שהדין הוא שהשלישי יכול לגבות ישר מהראשון) - הראשונים והאחרונים דנו האם השני יכול למחול לראשון על חובו, ועל ידי כך להפקיע מהשלישי את זכותו לגבות מהראשון {{מקור|(תוס' כתובות יט. (ד"ה וכגון) הביאו את שני הצדדים. וכן דן בזה ספר המקנה כו-ו, ובהערה בו בתחתית העמוד כתב שיתכן שהמהרש"א הסתפק בזה)}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''מחילה אינה צריכה קניין''' - כך כתבו התוס' {{מקור|סנהדרין ו. ד"ה צריכה}}, אמנם יש ראשונים שסוברים שצריכה קניין {{מקור|גרנ"ט קג ד"ה וכן, והוסיף שגם לדעה זו המחילה חלה ע"י הדעת, והקניין רק מגלה על הגמירות דעת}}. וביארו האחרונים שדין זה תלוי בחקירה האם מחילה היא סילוק או הקנאה, משום שקניין צריך רק על הכנסה לרשות הלוקח, ולכן אם היא רק סילוק החוב אינה צריכה קניין, שהלווה אינו קונה כלום, אך אם היא הקנאה, שהלווה קונה את החוב חזרה - כן צריכה קניין {{מקור|קהילות יעקב סנהדרין ה בתחילתו, וכן ביאר המידות לחקר ההלכה יב-ו שהטעם שמחילה אינה צריכה קניין הוא שהיא רק סילוק. ודבריהם מבוארים ע"פ העיון בלומדות ו, שצריך מעשה קניין רק בשביל להכניס את החפץ לרשות הקונה}}<ref>הארכנו בדעתו בערך [[דעת לקניין#מקור_וטעם]] ד"ה ביחס אות ג ובהערה שם.</ref>{{מקור|}}. | '''מחילה אינה צריכה קניין''' - כך כתבו התוס' {{מקור|סנהדרין ו. ד"ה צריכה|כן}}, אמנם יש ראשונים שסוברים שצריכה קניין {{מקור|גרנ"ט קג ד"ה וכן, והוסיף שגם לדעה זו המחילה חלה ע"י הדעת, והקניין רק מגלה על הגמירות דעת|כן}}. וביארו האחרונים שדין זה תלוי בחקירה האם מחילה היא סילוק או הקנאה, משום שקניין צריך רק על הכנסה לרשות הלוקח, ולכן אם היא רק סילוק החוב אינה צריכה קניין, שהלווה אינו קונה כלום, אך אם היא הקנאה, שהלווה קונה את החוב חזרה - כן צריכה קניין {{מקור|קהילות יעקב סנהדרין ה בתחילתו, וכן ביאר המידות לחקר ההלכה יב-ו שהטעם שמחילה אינה צריכה קניין הוא שהיא רק סילוק. ודבריהם מבוארים ע"פ העיון בלומדות ו, שצריך מעשה קניין רק בשביל להכניס את החפץ לרשות הקונה|כן}}<ref>הארכנו בדעתו בערך [[דעת לקניין#מקור_וטעם]] ד"ה ביחס אות ג ובהערה שם.</ref>{{מקור|}}. | ||
'''מחילה בלב''' מועילה. לדעת הקצוה"ח {{מקור|יב-א ע"פ המהרי"ט}} הוא רק כשידוע לכל העולם מה שבליבו, ולמהרש"ל {{מקור|המובא בו}} מועיל בכל מקרה. | '''מחילה בלב''' מועילה. לדעת הקצוה"ח {{מקור|יב-א ע"פ המהרי"ט|כן}} הוא רק כשידוע לכל העולם מה שבליבו, ולמהרש"ל {{מקור|המובא בו|כן}} מועיל בכל מקרה. | ||
'''מחילה בטעות''' לריב"ש היא מחילה ולש"ך לא {{מקור|קצוה"ח יז-ג}}. | '''מחילה בטעות''' לריב"ש היא מחילה ולש"ך לא {{מקור|קצוה"ח יז-ג|כן}}. | ||
'''אסמכתא''' במחילה, כגון שנתן ערבון לחבירו ואמר לו "אעשה כך וכך ואם לא ערבוני מחול לך" - דעת השו"ע שגם בה יש דין אסמכתא וההתחייבות לא מועילה, והרמ"א {{מקור|שם}} הביא שיש חולקים.'''בעל כורחו''' של הלווה, כתב המחנה אפרים {{מקור|זכייה מהפקר יא}} שתלוי במחלוקת האם הוא סילוק או הקנאה: אם הקנאה - א"א להקנות בעל כורחו, אך אם סילוק - אפשר. | '''אסמכתא''' במחילה, כגון שנתן ערבון לחבירו ואמר לו "אעשה כך וכך ואם לא ערבוני מחול לך" - דעת השו"ע שגם בה יש דין אסמכתא וההתחייבות לא מועילה, והרמ"א {{מקור|שם|כן}} הביא שיש חולקים.'''בעל כורחו''' של הלווה, כתב המחנה אפרים {{מקור|זכייה מהפקר יא|כן}} שתלוי במחלוקת האם הוא סילוק או הקנאה: אם הקנאה - א"א להקנות בעל כורחו, אך אם סילוק - אפשר. | ||
'''חזרה תוך כדי דיבור''', גם את דין זה תלה המחנה אפרים {{מקור|זכייה מהפקר יא}} באותה המחלוקת: אם הקנאה - אפשר לחזור בו, ואם סילוק - א"א, כמו שא"א לחזור מהקדש. | '''חזרה תוך כדי דיבור''', גם את דין זה תלה המחנה אפרים {{מקור|זכייה מהפקר יא|כן}} באותה המחלוקת: אם הקנאה - אפשר לחזור בו, ואם סילוק - א"א, כמו שא"א לחזור מהקדש. | ||
'''שליח''' של המלווה יכול למחול על החוב במקומו, ששלוחו של אדם כמותו {{מקור|משנה למלך מלווה ולווה טז-א תחילת ד"ה ראובן}}. | '''שליח''' של המלווה יכול למחול על החוב במקומו, ששלוחו של אדם כמותו {{מקור|משנה למלך מלווה ולווה טז-א תחילת ד"ה ראובן|כן}}. | ||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''קטן''' אינו יכול למחול {{מקור|בבא מציעא כב:}}. ופירש רש"י שהטעם הוא מפני שאינו יכול להפקיר. | '''קטן''' אינו יכול למחול {{מקור|בבלי:בבא מציעא כב:|כן}}. ופירש רש"י שהטעם הוא מפני שאינו יכול להפקיר. | ||
==הקונה== | ==הקונה== | ||
'''למחול לעצמו''', כגון אח שהלווה לאחיו והמלווה מת והלווה ירש את החוב ורוצה למחול לעצמו - לרמב"ן אי אפשר, כי מחילה היא רק ממוחל לנמחל, כלומר שיהיה אדם אחר {{מקור|הביאו הריטב"א כתובות פא: סוף ד"ה הרי}}, אך לרוב הראשונים אפשר {{מקור|כך משמע מתוס' שם ד"ה לא, שהקשו שימחל לעצמו (שאת קושייתם תירץ הרמב"ן הנ"ל שא"א למחול לעצמו), וכן הרא"ש שהביא קובץ שיעורים כתובות רפט, וכן כתב שו"ע אה"ע קה-ו}}. | '''למחול לעצמו''', כגון אח שהלווה לאחיו והמלווה מת והלווה ירש את החוב ורוצה למחול לעצמו - לרמב"ן אי אפשר, כי מחילה היא רק ממוחל לנמחל, כלומר שיהיה אדם אחר {{מקור|הביאו הריטב"א כתובות פא: סוף ד"ה הרי|כן}}, אך לרוב הראשונים אפשר {{מקור|(כך משמע מתוס' שם ד"ה לא, שהקשו שימחל לעצמו (שאת קושייתם תירץ הרמב"ן הנ"ל שא"א למחול לעצמו), וכן הרא"ש שהביא קובץ שיעורים כתובות רפט, וכן כתב שו"ע אה"ע קה-ו)}}. | ||
ודוגמא לזה, אשה שמכרה את כתובתה ומת הבעל ואחר כך מתה היא, ובנה רוצה לירש את כתובתה אך הקונה מוציא ממנו אותה. אם אדם מוחל לעצמו, יוכל הבן למחול את מכירת הכתובה (מדין המוכר שטר חוב וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל, וכאן האשה היא המוכרת ובנה הוא היורש) ולזכות בה לעצמו מדין ירושה {{מקור|שו"ע שם}}. | ודוגמא לזה, אשה שמכרה את כתובתה ומת הבעל ואחר כך מתה היא, ובנה רוצה לירש את כתובתה אך הקונה מוציא ממנו אותה. אם אדם מוחל לעצמו, יוכל הבן למחול את מכירת הכתובה (מדין המוכר שטר חוב וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל, וכאן האשה היא המוכרת ובנה הוא היורש) ולזכות בה לעצמו מדין ירושה {{מקור|שו"ע שם|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
| שורה 52: | שורה 52: | ||
* [[פשרה]] | * [[פשרה]] | ||
[[שעבוד]] {{מקור|לגבי מחילה על כיבוד אב ואם ע"ע [[כיבוד אב ואם#מחילה|כיבוד אב ואם]]}} | [[שעבוד]] {{מקור|(לגבי מחילה על כיבוד אב ואם ע"ע [[כיבוד אב ואם#מחילה|כיבוד אב ואם]])}} | ||
קישורים חיצוניים: | |||
ד"ר ברוך כהנא, [https://drive.google.com/file/d/1NQkoU5JVtYuzN4cNIfKJ6GyGfMMTuDEi/view?usp=sharing מחילת חובות במשפט העברי], ירושלים תשפ"ג | |||
ד"ר ברוך כהנא, [http://www.mishpativri.org.il/researches/mehilatnai.htm מחילת תנאי] | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־22:30, 28 בספטמבר 2022
|
|
הגדרה[עריכה]
בעל חוב מוחל על חובו.
לדוגמא, המלווה אומר ללווה "החוב מחול לך".
מקור וטעם[עריכה]
הטעם שאין צריך (ואין שייך) קניין הוא משום שהממון כבר ברשותו, ואין קניין על מה שנמצא כבר ברשותו (אבן האזל זכייה ומתנה ג-ב).במהותה נחלקו הראשונים האם הוא הקנאה, שמקנה לו את החוב בחזרה, או סילוק, שמבטל את החוב (קונטרסי שיעורים קידושין ז-ו: תוס' - הקנאה, רמב"ן - סילוק. מחנה אפרים זכייה מהפקר יא: תוס' ורשב"א - סילוק, ריטב"א - קניין. וכן דנו בזה קובץ שיעורים קידושין קכג, פרי משה קניינים כו-א, רוח אליהו א). והגהות אשר"י (בבא מציעא סו:) הוסיף שהיא מדין יאוש, וכתב על זה הפרי משה (קניינים כו-ה) שלדבריו היא סילוק, שהרי גם יאוש הוא סילוק. והרבה מחלוקות נובעות מחקירה זו, כדלקמן.
וכן חקרו (קובץ שיעורים בבא בתרא א, ברכת אברהם בבא מציעא דף שלא בדפיו אות ז) האם הוא פטור מהשבה (ביטול השעבוד), או שנחשב שהחזיר ("הריני כאילו התקבלתי").
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם:
חוב.
דבר שהוא בעין, כגון פיקדון, נחלקו האחרונים האם שייכת בו מחילה: הסמ"ע (חו"מ רמא-ו) כתב שלא מועילה, והמשנה למלך (זכייה ומתנה ג-ב) כתב שכן. וגם זאת תלה הפרי משה (קניינים כו-ג) במחלוקת האם מחילה היא קניין או סילוק.
דבר שלא בא לעולם, כתב הר"ן שא"א למחול עליו (הובא ברמ"א חו"מ רט-ד). והפרי משה (קניינים כו-א ד"ה ועוד) תלה גם את דין זה במחלוקת זו, שאם מחילה היא הקנאה - אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם, ואם היא רק סילוק - אפשר גם בדבר שלא בא לעולם.
דבר שאינו קצוב, כתב הקצוה"ח (ס-ג) שא"א למחול עליו. והפרי משה (קניינים כו-ב ד"ה ובקצה"ח) תלה גם את דין זה במחלוקת זו, שאם מחילה היא רק סילוק - אפשר גם בדבר שאינו קצוב.
תנאי אפשר למחול עליו. וחקר הקובץ שיעורים (בבא בתרא א) האם הוא משום שכאילו התנה שכל התנאי הוא רק אם יקפיד, או משום שיכול לומר הריני כאילו התקבלתי. ומעין זה חקר ר' שמואל (בחידושים גיטין וקידושין עמוד קסז) האם התנה שהתנאי הוא רק אם יקפיד, או שמבטל את התנאי.
שעבודא דרבי נתן (שהראשון חייב לשני והשני לשלישי, שהדין הוא שהשלישי יכול לגבות ישר מהראשון) - הראשונים והאחרונים דנו האם השני יכול למחול לראשון על חובו, ועל ידי כך להפקיע מהשלישי את זכותו לגבות מהראשון (תוס' כתובות יט. (ד"ה וכגון) הביאו את שני הצדדים. וכן דן בזה ספר המקנה כו-ו, ובהערה בו בתחתית העמוד כתב שיתכן שהמהרש"א הסתפק בזה).
פרטי הדין[עריכה]
מחילה אינה צריכה קניין - כך כתבו התוס' (סנהדרין ו. ד"ה צריכה), אמנם יש ראשונים שסוברים שצריכה קניין (גרנ"ט קג ד"ה וכן, והוסיף שגם לדעה זו המחילה חלה ע"י הדעת, והקניין רק מגלה על הגמירות דעת). וביארו האחרונים שדין זה תלוי בחקירה האם מחילה היא סילוק או הקנאה, משום שקניין צריך רק על הכנסה לרשות הלוקח, ולכן אם היא רק סילוק החוב אינה צריכה קניין, שהלווה אינו קונה כלום, אך אם היא הקנאה, שהלווה קונה את החוב חזרה - כן צריכה קניין (קהילות יעקב סנהדרין ה בתחילתו, וכן ביאר המידות לחקר ההלכה יב-ו שהטעם שמחילה אינה צריכה קניין הוא שהיא רק סילוק. ודבריהם מבוארים ע"פ העיון בלומדות ו, שצריך מעשה קניין רק בשביל להכניס את החפץ לרשות הקונה)[1].
מחילה בלב מועילה. לדעת הקצוה"ח (יב-א ע"פ המהרי"ט) הוא רק כשידוע לכל העולם מה שבליבו, ולמהרש"ל (המובא בו) מועיל בכל מקרה.
מחילה בטעות לריב"ש היא מחילה ולש"ך לא (קצוה"ח יז-ג).
אסמכתא במחילה, כגון שנתן ערבון לחבירו ואמר לו "אעשה כך וכך ואם לא ערבוני מחול לך" - דעת השו"ע שגם בה יש דין אסמכתא וההתחייבות לא מועילה, והרמ"א (שם) הביא שיש חולקים.בעל כורחו של הלווה, כתב המחנה אפרים (זכייה מהפקר יא) שתלוי במחלוקת האם הוא סילוק או הקנאה: אם הקנאה - א"א להקנות בעל כורחו, אך אם סילוק - אפשר.
חזרה תוך כדי דיבור, גם את דין זה תלה המחנה אפרים (זכייה מהפקר יא) באותה המחלוקת: אם הקנאה - אפשר לחזור בו, ואם סילוק - א"א, כמו שא"א לחזור מהקדש.
שליח של המלווה יכול למחול על החוב במקומו, ששלוחו של אדם כמותו (משנה למלך מלווה ולווה טז-א תחילת ד"ה ראובן).
המקנה[עריכה]
קטן אינו יכול למחול (בבא מציעא כב:). ופירש רש"י שהטעם הוא מפני שאינו יכול להפקיר.
הקונה[עריכה]
למחול לעצמו, כגון אח שהלווה לאחיו והמלווה מת והלווה ירש את החוב ורוצה למחול לעצמו - לרמב"ן אי אפשר, כי מחילה היא רק ממוחל לנמחל, כלומר שיהיה אדם אחר (הביאו הריטב"א כתובות פא: סוף ד"ה הרי), אך לרוב הראשונים אפשר (כך משמע מתוס' שם ד"ה לא, שהקשו שימחל לעצמו (שאת קושייתם תירץ הרמב"ן הנ"ל שא"א למחול לעצמו), וכן הרא"ש שהביא קובץ שיעורים כתובות רפט, וכן כתב שו"ע אה"ע קה-ו).
ודוגמא לזה, אשה שמכרה את כתובתה ומת הבעל ואחר כך מתה היא, ובנה רוצה לירש את כתובתה אך הקונה מוציא ממנו אותה. אם אדם מוחל לעצמו, יוכל הבן למחול את מכירת הכתובה (מדין המוכר שטר חוב וחזר ומחלו מחול ואפילו יורש מוחל, וכאן האשה היא המוכרת ובנה הוא היורש) ולזכות בה לעצמו מדין ירושה (שו"ע שם).
ראה גם[עריכה]
שעבוד (לגבי מחילה על כיבוד אב ואם ע"ע [[כיבוד אב ואם מחילה|כיבוד אב ואם]])
קישורים חיצוניים:
ד"ר ברוך כהנא, מחילת חובות במשפט העברי, ירושלים תשפ"ג ד"ר ברוך כהנא, מחילת תנאי
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ הארכנו בדעתו בערך דעת לקניין#מקור_וטעם ד"ה ביחס אות ג ובהערה שם.