מילון:מילתא דלא שכיחא לא גזור ביה רבנן: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(דף חדש: '''מילתא דלא שכיחא לא גזור ביה רבנן''' (תרגום:דבר שלא שכיח לא גזרו בו חכמים) הוא כלל הלכתי שקובע שגזירות ש...)
 
(היתה חסרה אות אז הוספתי אותה...)
תגיות: עריכה ממכשיר נייד עריכה דרך האתר הנייד
 
(3 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
'''מילתא דלא שכיחא לא גזור ביה רבנן''' (תרגום:דבר שלא שכיח לא גזרו בו חכמים) הוא כלל הלכתי שקובע שגזירות של חכמים ל נגזרו על מקרים לא מצויים.
'''מילתא דלא שכיחא לא גזור ביה רבנן''' (תרגום:דבר שלא שכיח לא גזרו בו חכמים) הוא כלל הלכתי שקובע שגזירות של חכמים לא נגזרו על מקרים לא מצויים.
 
==דוגמא==
==דוגמא==
ב[[מסכת גיטין]] פרק ראשון דף ד עמוד א בסופו של דיון עולה שתקנת [[חכמים]] לומר [[בפני נכתב ובפני נחתם]] כשמובא גט ממדינת הים אינה תקפה כיון שסיבתה אינה קיימת עוד, שהרי כל תקנתם היא כיון שבני מדינת אינם בקיאים שצריך [[כתיבה לשמה]] והרי הם למדו כבר פרט זה ואם כן כל הטעם שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הוא גזירה שמא יחזור הדבר וישתכח מהם פרט זה, ובמקרה כזה אנו אומרים שגזירת חכמים זו לא נאמרה על מקרים לא שכיחים כגון: שליח שנתחרש קודם אמירת בפני נכתב ובפני נחתם ואחרי נתינת הגט אינו צריך לומר כיון שמקרה זה אינו שכיח.
ב[[מסכת גיטין]] פרק ראשון דף ד עמוד א בסופו של דיון עולה שתקנת [[חכמים]] לומר [[בפני נכתב ובפני נחתם]] כשמובא גט ממדינת הים אינה תקפה כיון שסיבתה אינה קיימת עוד, שהרי כל תקנתם היא כיון שבני מדינת אינם בקיאים שצריך כתיבה [[לשמה]] והרי הם למדו כבר פרט זה ואם כן כל הטעם שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הוא גזירה שמא יחזור הדבר וישתכח מהם פרט זה, ובמקרה כזה אנו אומרים שגזירת חכמים זו לא נאמרה על מקרים לא שכיחים כגון: שליח שנתחרש קודם אמירת בפני נכתב ובפני נחתם ואחרי נתינת הגט אינו צריך לומר כיון שמקרה זה אינו שכיח.
 
[[קטגוריה:תקנות חכמים]]

גרסה אחרונה מ־22:44, 11 באפריל 2024

מילתא דלא שכיחא לא גזור ביה רבנן (תרגום:דבר שלא שכיח לא גזרו בו חכמים) הוא כלל הלכתי שקובע שגזירות של חכמים לא נגזרו על מקרים לא מצויים.

דוגמא[עריכה]

במסכת גיטין פרק ראשון דף ד עמוד א בסופו של דיון עולה שתקנת חכמים לומר בפני נכתב ובפני נחתם כשמובא גט ממדינת הים אינה תקפה כיון שסיבתה אינה קיימת עוד, שהרי כל תקנתם היא כיון שבני מדינת אינם בקיאים שצריך כתיבה לשמה והרי הם למדו כבר פרט זה ואם כן כל הטעם שצריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם הוא גזירה שמא יחזור הדבר וישתכח מהם פרט זה, ובמקרה כזה אנו אומרים שגזירת חכמים זו לא נאמרה על מקרים לא שכיחים כגון: שליח שנתחרש קודם אמירת בפני נכתב ובפני נחתם ואחרי נתינת הגט אינו צריך לומר כיון שמקרה זה אינו שכיח.