מצוות עשה ובו תדבק: הבדלים בין גרסאות בדף

מצווה להיות דבקים בה'. במשמעות הדבקות בה' נאמרו כמה פירושים. לפי אחד הפירושים המרכזיים במצווה זו, המצווה היא לדבוק בה' על ידי קרבה ועזרה לתלמידי חכמים בכל מה שאפשרי לאדם. לדוגמה, לשאת בת תלמיד חכם, להשיא ביתו לתלמיד חכם, לסייע לתלמיד חכם בעסקיו וכיו"ב. על ידי הדבקות בתלמידי חכמים מגיעים לדבקות בה'. יש מפרשים שהדבקות היא הקרבה לה' במחשבתו באופן תמידי.

מקור המצווה בתורה[עריכה]

מצוות הדבקות בה' מופיעה כמה פעמים בתורה:

• ספר דברים פרק יא פסוק כב: כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת כָּל הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם לַעֲשׂתָהּ לְאַהֲבָה אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וּלְדָבְקָה בוֹ".
• ספר דברים פרק י פסוק כ: "אֶת ה' אֱלֹהֶיךָ תִּירָא אֹתוֹ תַעֲבֹד וּבוֹ תִדְבָּק וּבִשְׁמוֹ תִּשָּׁבע".
• בספר דברים פרק ד, פסוק ד, מובא עניין הדבקות בהקשר נוסף: "וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם".

פירוש מצווה זו[עריכה]

• א"ל (ר' אלעזר), רבי מצאתי להן תקנה מן התורה, ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום, וכי אפשר לדבוקי בשכינה, והכתיב כי ה' אלקיך אש אוכלה, אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם, והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה. כיוצא בדבר אתה אומר לאהבה את ה' אלקיך ולדבקה בו, וכי אפשר לידבק בשכינה אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם... (גמרא, כתובות קיא ב)

• רמב"ם יד החזקה - הלכות דעות פרק ו, ב: "מצות עשה להדבק בחכמים ותלמידיהם כדי ללמוד ממעשיהם כענין שנאמר ובו תדבק וכי אפשר לאדם להדבק בשכינה אלא כך אמרו חכמים בפירוש מצוה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור שנאמר ולדבקה בו וכן צוו חכמים ואמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם"

• ואתם הדבקים בה' אלקיכם, כשתי תמרות הדבוקות זו בזו. במתניתא תנא הנצמדים לבעל פעור כצמיד על ידי אשה, ואתה הדבקים בה' אלקיכם דבוקים ממש. (גמרא, סנהדרין סד א)

• א"ר אחא ר' יוחנן מייתי לה מן הדא קרייה (דברים י"א) לאהבה את ה' אלקיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו, אי זהו דיבוק, שמאלו תחת לראשי. (מדרש רבה, שיר השירים ב יז)

• רמב"ן: "ולדבקה בו - אמר ר' אברהם ולדבקה בו בסוף, והוא סוד גדול. ואין הסוד מטעם המקום הזה, אולי יאמר לאהבה את ה' ללכת בכל דרכיו עד שתהיו ראוים לדבקה בו בסוף, ונאמר ביהושע "ובשם אלהיהם לא תזכירו ולא תשביעו ולא תעבדום ולא תשתחוו להם כי אם בה' אלקיכם תדבקו כאשר עשיתם עד היום הזה". אם כן היא אזהרה מאזהרות ע"ז שלא תפרד מחשבתו מן השם אל אלהים אחרים, שלא יחשוב שיהיה בע"ז שום עיקר אלא הכל אפס ואין, והנה זה כמו שאמר עוד "ואותו תעבודו ובו תדבקון". והכונה להזהיר שלא יעבוד השם וזולתו אלא לה' לבדו יעבוד בלבו ובמעשיו. (פירוש רמב"ן על דברים יא כב)
• רמב"ן: ויתכן שתכלול הדביקה לומר שתהיה זוכר השם ואהבתו תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שיהיו דבריו עם בני אדם בפיו ובלשונו ולבו איננו עמהם אבל הוא לפני ה'. ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהיה נפשם צרורה בצרור החיים כי הם בעצמם מעון לשכינה כאשר רמז בעל ספר הכוזרי...". (פירוש רמב"ן על דברים יא כב)^[1]

דבקות באלוהים ביהדות[עריכה]

• ”וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בה' אֱלהֵיכֶם – חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם.” ~ תבנית:פסוק
• "כי אם בה' אלהיכם תדבקו, כאשר עשיתם עד היום הזה." ~ תבנית:פסוק
• "דָּבְקָה נַפְשִׁי אַחֲרֶיךָ, בִּי תָּמְכָה יְמִינֶךָ." ~ תבנית:פסוק
• "ובו תדבק – מצוות עשה להדבק בחכמים כדי ללמוד ממעשיהם שנאמר ובו תדבק ואמרינן בפרק אחרון דכתובות (קי"א, ב') וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה והא כתיב (דברים ד', כ"ד) אש אכלה הוא אלא הדבק בחכמים ובתלמידים בין בזיווג בין במשא ומתן ובכל מיני חיבור שנאמר (דברים ל', כ') ולדבקה בו ושנינו במסכת אבות (פ"א מ"ד) הוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את כל דבריהם." ~ ספר מצוות גדול, חלק מצוות עשה, מצווה ח'
• "מצוות החברה והדביקה עם חכמי התורה – שנצטווינו להתחבר ולהתדבק עם חכמי התורה כדי שנלמוד עמהם מצוותיה הנכבדות ויורונו הדעות האמתיות בה שהם מקובלים מהם, ועל זה נאמר [דברים י', כ'], ובו תדבק. ונכפל הציווי במקום אחר שנאמר [שם י"א, כ"ב], ולדבקה בו, ואמרו זכרונם לברכה [כתובות קי"א ע"ב], וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה, והא כתיב [דברים ד', כ"ד], כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא הדבק לתלמידי חכמים ולתלמידיהם כאלו נדבק בו ברוך הוא, ומזה למדו זכרונם לברכה לומר שכל הנושא בת תלמיד חכם והמשיא בתו לתלמיד חכם ומהנו מנכסיו כאלו נדבק בשכינה. ועוד דרשו בספרי [פיסקא דללכת בדרכיו], ולדבקה בו, למוד דברי אגדה, שמתוך כך אתה מכיר מי שאמר והיה העולם. שורש המצווה נגלה הוא כדי שנלמוד לדעת דרכי השם. ודיני המצווה כבר זכרתי קצתן. ונוהגת מצווה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים, וגם הנקבות מצווה עליהם גם כן לשמוע דברי חכמים כדי שילמדו לדעת את ה'. ועוכר על זה ואינו מתחבר עמהם וקובע בלבו אהבתם ומשתדל בטובם ותועלתם בעתים שיש סיפק בידו לעשות כן, מבטל עשה זה, וענשו גדול מאד, כי הם קיום התורה ויסוד חזק לתשועת הנפשות, שכל הרגיל עמהם לא כמהרה הוא חוטא, והמלך שלמה אמר [משלי י"ג, כ'] הולך את חכמים יחכם, ורבותינו זכרונם לברכה אמרו [אבות פ"א מ"ד] הוי מתאבק בעפר רגליהם. והרמב"ן ז"ל [בהשגותיו לספר המצוות מ"ע ז'] כתב, כי עיקר מצווה זו היא להישבע בשמו ברוך הוא לקיים מצווה, והראיה ממה שאמרו בתמורה [ג' ע"ב] מנין שנשבעין לקיים המצווה, שנאמר [תהלים קי"ט, ק"ו], נשבעתי ואקימה לשמור משפטי צדקך, והשיבו שם, ההוא מובו תדבק נפקא וכו'. כמו שבא לשם." ~ ספר החינוך, מצווה תל"ד
• "ובו תדבק – במחשבת הלב שלא יעבור רגע בכל יכולתו שיחשב בלבו מעשה השם ונפלאותיו בעליונים ובשפלים ובתחתונים ובאותות הנביאים." ~ אבן עזרא על הושע, פרק ד', פסוק ט"ו
• "ובו תדבק – וכי אפשר לו לאדם להדבק בשכינה והלא כבר נאמר (לעיל ד' כ"ד) כי ה' אלהיך אש אוכלה הוא, אלא לומר לך כל המשיא בתו לתלמיד שקורא ושונה והעושה לו פרקמטיא והמהנהו מנכסיו זהו שאמר ובו תדבק." ~ תנחומא
• "... כיון שהוא יתברך הפליא עניינכם על יתר העמים בעניין החשק והדבקות ראוי גם אתם שתדבקו בו, כי אם הבורא יחפוץ דבקות הנברא אף כי יתחייב הנברא שיחפוץ דבקות בוראו." ~ רבנו בחיי על דברים, פרק ו', פסוק י"ג
• "ובו תדבק – בלב. דבר אחר, לפי שכתב למעלה בסמוך קצת דרכיו של הקב"ה לכך כתב כאן – ובו תדבק, כלומר תדבק בדרכיו ועשה כמוהו." ~ חזקוני על דברים, פרק י', פסוק כ'
• "ובו תדבק – ואמרו חז"ל [כתובות קי"א ע"ב] וכי אפשר להדבק בשכינה הדבק בת"ח, ענינו שת"ח עצמם בוודאי יכולין לקיים ובו תדבקון שהשכינה שורה בת"ח, אלא שאמרו כיון שהמצווה כוללת לכל ישראל, כדכתיב [לעיל ד', ד'] ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם, וכי אפשר לשאר העם שאינם בני תורה לדבק בשכינה, ע"ז אמרו לדבוק בת"ח וע"י דבקות ת"ח בה' נקראים כולכם דבקים בה'." ~ ספר פנים יפות על דברים, פרק י', פסוק כ'
• "אמרו חכמים בפירוש מצווה זו הדבק בחכמים ותלמידיהם לפיכך צריך אדם להשתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמידי חכמים ולעשות פרקמטיא לתלמיד חכם ולהתחבר להן בכל מיני חבור שנאמר ולדבקה בו וכן צוו חכמים ואמרו והוי מתאבק בעפר רגליהם ושותה בצמא את דבריהם." ~ רמב"ם יד החזקה, הלכות דעות, פרק ו'
• "מצוות עשה לדבקה בו יתברך, שנאמר *ובו* *תדבק* (*דברים* י', כ'), היינו תוקף האהבה שלא יפרד עוד ממנו אפילו רגע, והכתוב חלק האהבה והדביקה בשתים, שנאמר (שם י', כ') לאהבה את ה' אלהיך לשמוע בקולו ולדבקה בו. וכתב הרב בעל חובת הלבבות (פתיחה לשער אהבת ה') שעניין הדביקה היא אהבה הנאמנה והלב השלם כמו שנאמר ויש אוהב דבק מאח. וזה לשון הרמב"ן בחומש (דברים י"א, כ"ב) ובו תדבק שתהא זוכר השם יתברך תמיד לא תפרד מחשבתך ממנו בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך עד שיהיו דבריו לבני אדם בפיהו ובלשונו, ולבו איננו עמהם, אבל הוא לפני ה'. ויתכן באנשי המעלה הזאת שתהא נפשם גם בחייהם צרורה בצרור החיים, כי הם בעצמם מעון לשכינה, ע"כ, (ממנין תרי"ג). לשון רמב"ם (פ"י מדעות ה"ב) כך אמרו חכמים בפירוש מצווה זו, הדבק בחכמים ובתלמידיהם כדי ללמוד ממעשמקם, לפיכך צריך אדם שישתדל שישא בת תלמיד חכם וישיא בתו לתלמיד חכם ולאכול ולשתות עם תלמיד חכם ולעשות פרקמטיא עם תלמיד חכם ולהתחבר עמהם בכל מיני חבור, שנאמר ולדבקה בו, המתדבק בהם כאלו דבק בשכינה, וכן צוו חכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם ע"כ." ~ ספר חרדים
• "ובו תדבק ובשמו תשבע. על דרך הפשט, ענין ובשמו תשבע להורות על גודל וחוזק הדבקות, שתהיה הנפש קשורה כ"כ בו יתברך, כאלו נשבעת לו שלא תפרוש לעולם מלעיין ומלהרהר בגודל אלהותו (איהם צוגעשוואהרען זיין), כשני רעים האהובים מאד זה לזה ונשבעו יחד שלא תופר ברית אהבתם לעולם, וכעין זה איתא במכדרשב"י (ס"פ מקץ ר"ד) מאי ובשמו תשבע, למהוי מתדבק ברזא דמהימנותא." ~ הכתב והקבלה על דברים, פרק י', פסוק כ'
• "והעניין, כי יש בטחון מוסרי, כבטחון העם בהמלך כי הוא ידאג למחסורם, ויש בטחון טבעי, כמו האשה תבטח בבעלה כי הוא ידאג בעד מחסורה, ויש בטחון יותר חזק, כבטחון הבן באביו המלך, כי ידאג בעדו, כמו שדואג עבור עניני עצמו ויזמין לו כל מחסורו, כל אלה העניינים נקבצו אצל השי"ת הוא מלכנו, הוא אבינו, אם כן הוא יושיענו (תפלת כתר וע' ישעיה ל"ג, כ"ב), ומסבת האמונה כי השם דבוק לנבראיו להכין להם טרפם וצרכם ולהגן עליהם מהמדוה והחולי והעדר העניינים הנדרשים, ומרגיש עליהם יותר ממה שמרגיש האדם, וכביכול בכל צרתם לו צר (ישעיה ס"ג, ט')." ~ משך חכמה על דברים, פרק י', פסוק כ'
• "... וזה העניין נקרא ובו תדבק, שכיון שיצייר האדם שהוא דבוק לההשגחה העליונה מהשם יתברך, ומרגיש השם יתברך בענייניו יותר ממה שמרגיש האדם בעצמו ורוצה בהצלחת האדם יותר ממה שחפץ לבב האדם בעצמו..." ~ משך חכמה על דברים, פרק י', פסוק כ'
• "מצוות עשה מן התורה שיהיה אדם דבוק תמיד במחשבתו בהקב"ה, כדכתיב, את ה' אלהיך תירא גו' *ובו* *תדבק*. וכי אפשר לאדם שיהיה דבוק בהקב"ה, אלא ר"ל שידבק תמיד מחשבתו בו, כדכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד. והוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים, כי אין ישיבת האדם והוא לבדו בביתו כישיבתו ועסקיו ותנועותיו והוא לפני מלך גדול." ~ ספר חיי אדם, חלק ראשון, כלל א'
• "ולפי הפשט הדבקות הוא שלא תפרד מחשבתו לעולם מן הבורא בלכתו ובשכבו ובקומו עד שיהיו דבריו עם השם תמיד והאנשים שיש בעצמם מעלה זאת הם עצמם מכון לשכינה כי היא הולכת עמהם ואף בחייהם צרורים בצרור החיים. והחכם רבי עזרא כתב כי עיקר עבודת המשכילים וחושבי שמו ובו תדבקון. וזה כלל גדול בתורה לתפלה ולברכות להסכים מחשבתו באמונתו כאילו דבקה למעלה לחבר את השם באותיותיו ולכלול בו עשר ספירות כשלהבת קשורה בגחלת בפיו ויזכרנו בכתבו ובלבבו." ~ פירוש הרקאנאטי על התורה, פרשת עקב
• "וזה סוד ובו תדבק וגם הוא דבק בהם, והרי הם כאבן השואבת את הברזל שזה מושך את זה, וזה נאחז מזה ואינם נעזבים זה מזה, אם לא יהיה שם גורם מבחוץ יגרום שיעזבו זה מזה, כן הצדיקים דבקים ונקשרים במחשבתם ולבותם בלב הצדיק של מעלה מצד צדקותיהם ומעשיהם הטובים, כי הם סבת הדבוק והקשר האמיץ ביניהם ואינם נעזבים זה מזה אם לא יהיה שם גורם מבחוץ יגרום העזיבה והפרוד ביניהם." ~ ספר עבודת הקודש, חלק ג', פרק מ"ז
• "העניין לפי מה שיתקרב האדם אל העובדים כן הוא מתדבק בסוד החיים הנצחיים, כי אם יתדבק במארי מקרא הנה יתדבק בסוד רוח ה' המתלבשת באופנים. ואם יתדבק במארי המשנה הנה יתדבק בסוד החיים הנצחיים המתלבשת בחיות, ואם יתדבק במארי התלמוד יתדבק בנשמת ה' [ראשונה] אשר מתנהגת בשרפים." ~ ספר חסד לאברהם, מעין ב', נהר ל"א
• "ונבאר עתה ענפי האהבה, הם הג' שזכרתי: הדביקות, השמחה, והקנאה. הדביקות, הוא שיהיה לבו של אדם מתדבק כל כך בשם יתברך, עד שכבר יסור מלפנות ולהשגיח אל שום דבר זולתו, והוא מה שבא עליו המשל בדברי שלמה (משלי ה'): אילת אהבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיד. ובגמרא אמרו ז"ל (עירובין נ"ד): אמרו עליו על ר"א בן פדת שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי, והנה תכלית המדה הזאת הוא להיות האדם מתדבק כך אל בוראו בכל עת ובכל שעה, אמנם לפחות בשעת עבודה אם אוהב הוא את בוראו ודאי שיהיה לו הדביקות הזה. ובירושלמי אמרו ר"ח בן דוסא היה עומד ומתפלל ובא חברבר והכישו ולא הפסיק תפלתו וכו', אמרו לו תלמידיו רבי ולא הרגשת? ואמר להם יבוא עלי מתוך שהיה לבי מכוין בתפלה לא הרגשתי (ברכות פ"ה). ועל הדביקות הוזהרנו בתורה פעמים רבות (דברים י"ט): לאהבה את ה' אלהיך וגו' (שם): ולדבקה בו (שם): *ובו* *תדבק*, *ובו* תדבקון, ודוד אמר (תהלים ס"ג). דבקה נפשי אחריך, וענין כל אלה הפסוקים אחד, שהוא הדביקות שהאדם מתדבק בו ית' שאינו יכול ליפרד ולזוז ממנו, ואז"ל (ב"ר פ"פ): ארשב"ל בג', לשונות של חיבה חבב הקב"ה את ישראל ואנו למידים וכו': בדביקה, בחשיקה, ובחפיצה, והם ממש ענפי האהבה העיקרית, והיינו התשוקה שזכרתי, והדביקות והנחת והעונג הנמצא בעסק ענינו של הנאהב..." ~ מסילת ישרים

ראה גם[עריכה]

• להתדבק בתלמידי חכמים

לקריאה נוספת[עריכה]

• הערך "דביקות" באתר אספקלריא

הערות שוליים[עריכה]