מרים: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
||
| שורה 3: | שורה 3: | ||
==משפחתה== | ==משפחתה== | ||
לפי [[מסכת סוטה]] י"א, א' | לפי [[מסכת סוטה]] <ref>י"א, א' </ref> מרים הייתה אשת [[כלב בן יפונה]] ואימו של [[חור]]. מנין לומדים זאת, שנאמר:"וַיְהִי כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹקים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים" {{מקור|([[ספר שמות]],א',כ"א)}}. על כך אמרו רב ושמואל:" חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות. מאן דאמר '''בתי כהונה ולויה''' - אהרן ומשה (שיצאו מיוכבד), ומאן דאמר '''בתי מלכות''' - דוד ". | ||
וכאן בא הקשר עם מרים הנביאה: "נמי ממרים קאתי, דכתיב דברי הימים א ב, | וכאן בא הקשר עם מרים הנביאה: "נמי ממרים קאתי, דכתיב <ref>דברי הימים א ב,י"ט-כ' </ref>"וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח-לוֹ כָלֵב אֶת-אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-חוּר.וְחוּר הוֹלִיד אֶת-אוּרִי וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת-בְּצַלְאֵל". מבארת התלמוד: | ||
* '''ותמת עזובה''' היא אשת כלב והיא מרים. ולמה נקראת שמה "עזובה" שנאמר: והאי "ותמת" - שהמשמעות של המונח הוא "שנצטרעה". על כך הכתוב ממשיך , לאחר שנתרפאת - חזר ולקחה לו, וקרא לה "אפרת" היא "מרים". ואז נולד להם חור שנאמר :" ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור. | |||
והקשר ל[[דוד המלך]] מובא באמצעות ציטוט מ[[ספר שמואל]] : <ref>שמואל א' י"ז,יב</ref> וְדָוִד- בֶּן-אִישׁ אֶפְרָתִי (כלומר: מצאצאי מרים ולמה) '''הַזֶּה''' מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים" ועוד. | |||
בהמשך יש עוד איזכור: " 'עזובה' [דברי הימים א ב,יח: וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון] - זו מרים, ולמה נקרא שמה 'עזובה'? - שהכל עזבוה מתחילתה; | |||
'עזובה' [דברי הימים א ב,יח: וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון] - זו מרים, ולמה נקרא שמה 'עזובה'? - שהכל עזבוה מתחילתה; | |||
'הוליד' (שמתחילה חולנית היתה, כדקרי לה הכא 'יריעות' ולקמן קרי לה נמי 'חלאה' ו'עזובה': שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה)? - והלא מינסב הוה נסיב לה (כדכתיב 'ותמת עזובה ויקח לו וגו' (דברי הימים א ב,יט) - אלמא איתתיה הואי)? | 'הוליד' (שמתחילה חולנית היתה, כדקרי לה הכא 'יריעות' ולקמן קרי לה נמי 'חלאה' ו'עזובה': שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה)? - והלא מינסב הוה נסיב לה (כדכתיב 'ותמת עזובה ויקח לו וגו' (דברי הימים א ב,יט) - אלמא איתתיה הואי)? | ||
אמר רבי יוחנן: כל הנושא אשה לשם שמים (כגון זו שהיתה חולה, ונשאה לשם שמים, שבדק באחיה: אהרן ומשה, וראה אותם צדיקים, ורוב בנים דומין לאחי האם - בבבא בתרא ב'יש נוחלין' (קי,א)) - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה; | אמר רבי יוחנן: כל הנושא אשה לשם שמים (כגון זו שהיתה חולה, ונשאה לשם שמים, שבדק באחיה: אהרן ומשה, וראה אותם צדיקים, ורוב בנים דומין לאחי האם - בבבא בתרא ב'יש נוחלין' (קי,א)) - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה; 'יריעות' - שהיו פניה דומין ליריעות (בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת) | ||
'יריעות' - שהיו פניה דומין ליריעות (בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת) | |||
'ואלה בניה' (של מרים הנביאה) - אל תקרי 'בניה' אלא 'בוניה' (אלו שמות בעלה שבנאה ועשאה מְבוּנָה כשאר נשים, בנישואין ובנים: ישר ושובב וארדון): | |||
* 'ישר' - שישר את עצמו (מלטעות את טעות המרגלים); | |||
* 'שובב' - ששיבב את יצרו (מעצתן, לשון 'הבת השובבה' (ירמיה לא,כא; מט,ד): יוצאנית ומורדת; והכי נמי קרי ליה 'מרד' בקרא אחרינא, על שם שמרד בעצת מרגלים) | |||
* 'וארדון' - שרדה את יצרו (שהיה מסיתו לטעות עמהן). | |||
==מרים במצרים== | ==מרים במצרים== | ||
| שורה 60: | שורה 35: | ||
ומסיימת הגמרא:"אמר רב יהודה בר זבינא: שעשה לו מעשה ליקוחין: הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אמרו <ref>תהלים קי"ג,ט</ref> " מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה [הללויה]." | ומסיימת הגמרא:"אמר רב יהודה בר זבינא: שעשה לו מעשה ליקוחין: הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אמרו <ref>תהלים קי"ג,ט</ref> " מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה [הללויה]." | ||
==תפקידה כמיילדת== | |||
כאשר מלך מצרים קטרא למילדות העבריות, מוזכר שמם:"שם האחת שפרה ושם השנית פועה" <ref>שמות א',ט"ו</ref> ; רב ושמואל: חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה: | |||
מאן דאמר 'אשה ובתה' - יוכבד ומרים, ומאן דאמר 'כלה וחמותה' - יוכבד ואלישבע (בת עמינדב, אשתו של אהרן). | * מאן דאמר 'אשה ובתה' - '''יוכבד ומרים''', ומאן דאמר 'כלה וחמותה' - יוכבד ואלישבע (בת עמינדב, אשתו של אהרן). | ||
תניא כמאן דאמר אשה ובתה, דתניא: ''שפרה' זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? - שמשפרת את הולד. דבר אחר: 'שפרה': שפרו ורבו ישראל בימיה; 'פועה' זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? - שהיתה פועה <ומוציאה את הולד> (משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו); דבר אחר 'פועה' - שהיתה פועה (צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיהו מב,יד)) ברוח הקודש ואומרת "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". | תניא כמאן דאמר אשה ובתה, דתניא: ''שפרה' זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? - שמשפרת את הולד. דבר אחר: 'שפרה': שפרו ורבו ישראל בימיה; ''''פועה' זו מרים''', ולמה נקרא שמה פועה? - שהיתה פועה <ומוציאה את הולד> (משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו); דבר אחר 'פועה' - שהיתה פועה (צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיהו מב,יד)) ברוח הקודש ואומרת "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". <ref>סוטה י"א,א'</ref> | ||
סוטה י"א,א' | |||
==הולדת משה== | ==הולדת משה== | ||
האירוע החשוב הנזקף לזכותה של מרים היא הצלתו של משה רבינו. מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר <ref>במדבר יב,טו</ref> "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים". מי דמי? התם חדא שעתא, הכא שבעה יומי!? אמר אביי: אימא ולענין הטובה אינו כן '''דיותר ממה שהוא מודד מודדים לו''' . | |||
מי דמי? התם חדא שעתא, הכא שבעה יומי!? | |||
אמר אביי: אימא ולענין הטובה אינו כן | |||
'ותתצב' - דכתיב | ועוד, אמר ליה רבא: הא 'וכן לענין הטובה' קתני!? אלא אמר רבא: הכי קתני: וכן לענין הטובה, דבאותה מדה (דוגמא מעין אותו ענין), ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות (ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה טובה מרובה בתשלומין ממדת פורענות): (שמות ב,ד) ותתצב אחותו מרחוק [לדעה מה יעשה לו] אמר רבי יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר: 'ותתצב' - דכתיב <ref>שמואל א ג,י</ref> ויבא ה' ויתיצב [ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל: דבר, כי שמע עבדך]; | ||
'אחותו' - דכתיב | '''אחותו''' - דכתיב <ref>משלי ז,ד</ref> אמור לחכמה אחותי את - ומדע לבינה תקרא - (שהיא אצל הקב"ה, ומפיו, שנאמר 'כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה <ref>משלי ב</ref> . | ||
'מרחוק' - דכתיב | '''מרחוק''' - דכתיב <ref>ירמיהו לא,ב</ref> מרחוק ה' נראה לי "ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד". | ||
'לדעת' - דכתיב | '''לדעת''' - דכתיב <ref>שמואל א ב,ג</ref> "אל תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם. כי אל דעות ה' ולא נתכנו עללות". | ||
'מה' - דכתיב | '''מה''' - דכתיב <ref>דברים י,יב</ref> "ועתה, ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך". | ||
' | '''עשה''' - דכתיב <ref>עמוס ג,ז</ref>:" כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים". | ||
'לו' - דכתיב | '''לו''' - דכתיב <ref>שופטים ו,כד</ref>: "ויבן שם גדעון מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי". | ||
==בארה של מרים== | ==בארה של מרים== | ||
גרסה מ־16:20, 2 בפברואר 2009
|
|
מרים הנביאה היא נביאה, אחות אהרן הכהן ומשה רבינו. בתם של עמרם בן קהת ויוכבד בת לוי. לדעת רבי יצחק אברבנאל השם מרים רומז על מרי המצרים, שמררו את חיי ישראל בעת שנולדה [1]. מרים נולדה בשנת ב"א שמ"א (2,361) םבריאת העולם והייתה בת שבע כאשר נולד משה רבינו בשנת ב"א שס"ח. היא מתה באותה שנה שמת אליה, אהרן הכהן ב"א תפ"ח (2,488) - בת קכ"ז שנים.
משפחתה
לפי מסכת סוטה [2] מרים הייתה אשת כלב בן יפונה ואימו של חור. מנין לומדים זאת, שנאמר:"וַיְהִי כִּי-יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת-הָאֱלֹקים וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים" ([[ספר שמות]],א',כ"א). על כך אמרו רב ושמואל:" חד אמר בתי כהונה ולויה, וחד אמר בתי מלכות. מאן דאמר בתי כהונה ולויה - אהרן ומשה (שיצאו מיוכבד), ומאן דאמר בתי מלכות - דוד ".
וכאן בא הקשר עם מרים הנביאה: "נמי ממרים קאתי, דכתיב [3]"וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח-לוֹ כָלֵב אֶת-אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת-חוּר.וְחוּר הוֹלִיד אֶת-אוּרִי וְאוּרִי הוֹלִיד אֶת-בְּצַלְאֵל". מבארת התלמוד:
- ותמת עזובה היא אשת כלב והיא מרים. ולמה נקראת שמה "עזובה" שנאמר: והאי "ותמת" - שהמשמעות של המונח הוא "שנצטרעה". על כך הכתוב ממשיך , לאחר שנתרפאת - חזר ולקחה לו, וקרא לה "אפרת" היא "מרים". ואז נולד להם חור שנאמר :" ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור.
והקשר לדוד המלך מובא באמצעות ציטוט מספר שמואל : [4] וְדָוִד- בֶּן-אִישׁ אֶפְרָתִי (כלומר: מצאצאי מרים ולמה) הַזֶּה מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה וּשְׁמוֹ יִשַׁי וְלוֹ שְׁמֹנָה בָנִים וְהָאִישׁ בִּימֵי שָׁאוּל זָקֵן בָּא בַאֲנָשִׁים" ועוד.
בהמשך יש עוד איזכור: " 'עזובה' [דברי הימים א ב,יח: וכלב בן חצרון הוליד את עזובה אשה ואת יריעות ואלה בניה ישר ושובב וארדון] - זו מרים, ולמה נקרא שמה 'עזובה'? - שהכל עזבוה מתחילתה;
'הוליד' (שמתחילה חולנית היתה, כדקרי לה הכא 'יריעות' ולקמן קרי לה נמי 'חלאה' ו'עזובה': שעזבוה כל בחורי ישראל מלישא אותה)? - והלא מינסב הוה נסיב לה (כדכתיב 'ותמת עזובה ויקח לו וגו' (דברי הימים א ב,יט) - אלמא איתתיה הואי)?
אמר רבי יוחנן: כל הנושא אשה לשם שמים (כגון זו שהיתה חולה, ונשאה לשם שמים, שבדק באחיה: אהרן ומשה, וראה אותם צדיקים, ורוב בנים דומין לאחי האם - בבבא בתרא ב'יש נוחלין' (קי,א)) - מעלה עליו הכתוב כאילו ילדה; 'יריעות' - שהיו פניה דומין ליריעות (בלי תואר אדמומית דמחמת חוליה היתה ירקרקת)
'ואלה בניה' (של מרים הנביאה) - אל תקרי 'בניה' אלא 'בוניה' (אלו שמות בעלה שבנאה ועשאה מְבוּנָה כשאר נשים, בנישואין ובנים: ישר ושובב וארדון):
- 'ישר' - שישר את עצמו (מלטעות את טעות המרגלים);
- 'שובב' - ששיבב את יצרו (מעצתן, לשון 'הבת השובבה' (ירמיה לא,כא; מט,ד): יוצאנית ומורדת; והכי נמי קרי ליה 'מרד' בקרא אחרינא, על שם שמרד בעצת מרגלים)
- 'וארדון' - שרדה את יצרו (שהיה מסיתו לטעות עמהן).
מרים במצרים
מרדש רבה כתב על ד"ה כי הנה הסתו עבר משיר השירים: "אמר ר' תנחומא: עיקר טרחותא מיטרא הוא, כך עיקר שעבודן של ישראל במצרים, שמונים ושש שנים היו, משעה שנולדה מרים." מרים הייתה במצרים בתקופה הקשה של השעבוד. על כך גם מספר המדרש הבא, על חידוש ברית הנישואין בין הוריה של מרים: בתרגום יונתן נאמר: " "וַאֲזַל עַמְרָם גַבְרָא דְמִשֵׁבֶט לֵוִי וְאוֹתִיב בְּכִילְתָא וְגִינוּנָא דְהִלוּלָא יַת יוֹכֶבֶד אִנְתְּתֵיהּ דְתָרִיךְ מִן קֳדָם גְזֵירְתָּא דְפַרְעֹה וַהֲוַת בְּרַת מֵאָה וּתְלָתִין שְׁנִין כַּד אֲהַדְרָהּ לְוָותֵיהּ וְאִתְעֲבֵיד לָהּ נִיסָא וְהַדְרַת לְעַלֵימוֹתָא כְּמָא דַהֲוַת כַּד הִיא זְעֵירְתָּא מִקְרְיָיא בְּרַת לֵוִי".
מדובר אפוא בעמרם שהושיב (את יוכבד אִשׁתו) בכילה ובאפיריון של חופה לאחר שגרש לפני הגזירה של פרעה כאשר היתה בת מאה ושלושים שנים. כאשר הוא החזירה אליו כפי שנאמר לעיל "ויקח" - נעשׂה לה נס וחזרה לנערותה כמו שהיתה כאשר היא קטנה ונקראה "בת לוי". ובפרשת וארא, כאשר מתוארת תןלדות משה ואהרן נאמר " וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת-יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ את אהרן ומשה" [5].
הסיבה לגירושיה מובא במדרש רבה: עמרם היה ראש הסנהדרין וגדול הדור. כאשר פרעה גזר :"...כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ..." ([[ספר שמות]], א',כ"ב), עמרם אמר ""ולריק ישראל מולידים"! - או בלשון מסכת סוטה "אמר לשוא אנו עמלין" - למה יש להביא ילדים לעולם אם ממתים אותם. הוא החליט לגרש את אשתו יוכבד, כשהיא מעוברת משלשה חודשים. כאשר בני ישראל ראו אותו עושה כך אף הם גרשו את נשותיהם. ואז אמרה לו, בתו, מרים:"גזרתך קשה משל פרעה" -
- שפרעה גזר על הזכרים ואתה על הזכרים ועל הנקבות !
- פרעה רשע הוא, וגזרתו ספק מתקימת ספק אינה מתקימת, אבל אתה צדיק, וגזרתך מתקימת!
- פרעה לא גזר אלא בעולם הזה (שנולדים ומתים וחוזרים וחיים הן לעולם הבא), ואתה (גזרת) בעולם הזה ולעולם הבא (שכיון שאינם נולדים אינן באין לעולם הבא)!? [6]
ומסיימת הגמרא:"אמר רב יהודה בר זבינא: שעשה לו מעשה ליקוחין: הושיבה באפריון, ואהרן ומרים מרקדין לפניה, ומלאכי השרת אמרו [7] " מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה [הללויה]."
תפקידה כמיילדת
כאשר מלך מצרים קטרא למילדות העבריות, מוזכר שמם:"שם האחת שפרה ושם השנית פועה" [8] ; רב ושמואל: חד אמר אשה ובתה, וחד אמר כלה וחמותה:
- מאן דאמר 'אשה ובתה' - יוכבד ומרים, ומאן דאמר 'כלה וחמותה' - יוכבד ואלישבע (בת עמינדב, אשתו של אהרן).
תניא כמאן דאמר אשה ובתה, דתניא: שפרה' זו יוכבד, ולמה נקרא שמה שפרה? - שמשפרת את הולד. דבר אחר: 'שפרה': שפרו ורבו ישראל בימיה; 'פועה' זו מרים, ולמה נקרא שמה פועה? - שהיתה פועה <ומוציאה את הולד> (משעשעת אותו כדרך שמשחקים לתינוקות בדברים ערבים לשעשעו); דבר אחר 'פועה' - שהיתה פועה (צועקת כמו כיולדה אפעה (ישעיהו מב,יד)) ברוח הקודש ואומרת "עתידה אמי שתלד בן שמושיע את ישראל". [9]
הולדת משה
האירוע החשוב הנזקף לזכותה של מרים היא הצלתו של משה רבינו. מרים המתינה למשה שעה אחת שנאמר ותתצב אחותו מרחוק, לפיכך נתעכבו לה ישראל שבעה ימים במדבר שנאמר [10] "ותסגר מרים מחוץ למחנה שבעת ימים והעם לא נסע עד האסף מרים". מי דמי? התם חדא שעתא, הכא שבעה יומי!? אמר אביי: אימא ולענין הטובה אינו כן דיותר ממה שהוא מודד מודדים לו .
ועוד, אמר ליה רבא: הא 'וכן לענין הטובה' קתני!? אלא אמר רבא: הכי קתני: וכן לענין הטובה, דבאותה מדה (דוגמא מעין אותו ענין), ולעולם מדה טובה מרובה ממדת פורענות (ומיהו יותר ממה שעשה משתלם דמדה טובה מרובה בתשלומין ממדת פורענות): (שמות ב,ד) ותתצב אחותו מרחוק [לדעה מה יעשה לו] אמר רבי יצחק: פסוק זה כולו על שם שכינה נאמר: 'ותתצב' - דכתיב [11] ויבא ה' ויתיצב [ויקרא כפעם בפעם שמואל שמואל; ויאמר שמואל: דבר, כי שמע עבדך];
אחותו - דכתיב [12] אמור לחכמה אחותי את - ומדע לבינה תקרא - (שהיא אצל הקב"ה, ומפיו, שנאמר 'כי ה' יתן חכמה מפיו דעת ותבונה [13] .
מרחוק - דכתיב [14] מרחוק ה' נראה לי "ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד".
לדעת - דכתיב [15] "אל תרבו תדברו גבהה גבהה, יצא עתק מפיכם. כי אל דעות ה' ולא נתכנו עללות".
מה - דכתיב [16] "ועתה, ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה' אלקיך ללכת בכל דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את ה' אלקיך בכל לבבך ובכל נפשך".
עשה - דכתיב [17]:" כי לא יעשה ה' אלקים דבר כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים".
לו - דכתיב [18]: "ויבן שם גדעון מזבח לה' ויקרא לו ה' שלום עד היום הזה עודנו בעפרת אבי העזרי".
==בארה של מרים==
מדרש רבה לשיר השירים מייחס למרים הנביאה את מקור המים לבני ישראל במדבר סיני וכך נאמר במדרש:
ר' יוסי אומר: שלשה פרנסין טובים עמדו לישראל ואלו הן: משה, ואהרן, ומרים.
ובזכותן נתנו להם שלוש מתנות טובות: הבאר, המן, וענני כבוד.
המן בזכות משה, הבאר בזכות מרים, בזכות אהרן ענני הכבוד.
מתה מרים ופסקה הבאר והיו אומרין: לא מקום זרע ותאנה וחזרה. בזכות משה ואהרן. מת אהרן נסתלקו ענני הכבוד, הדא הוא דכתיב (במדבר כ') ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אל תקרי ויראו אלא וייראו, וחזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו שלושתן ושוב לא חזרו.
האגדה מספרת כי בארה של מרים נבע עם בני ישראל לארץ ישראל והיא שקועה בים כנרת.