לשמה: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
מ (הורדת סוגריים מתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''בדינים מסוימים, צריך לכוון בשעת המעשה לשם קיום המעשה''' {{מקור| | '''בדינים מסוימים, צריך לכוון בשעת המעשה לשם קיום המעשה''' {{מקור|הסוגיות בגיטין כד. לגבי גט, זבחים ב. והלאה באריכות גם לגבי קודשים וגם לגבי גט}}'''.''' | ||
'''בדיני''' גט {{מקור| | '''בדיני''' גט {{מקור|גיטין כד.}}, מגילת סוטה {{מקור|ערובין יג.}}, קרבנות {{מקור|זבחים ב.}}, ספר תורה תפילין ומזוזות ואזכרותיהם {{מקור|גיטין כ.}}. | ||
'''לדוגמא''', כתב את הגט בשביל להתלמד (ללמוד כיצד כותבים) - פסול לגרש בו, וכן אם כתבו לשם אשה מסוימת - פסול לגרש בו אחרת {{מקור| | '''לדוגמא''', כתב את הגט בשביל להתלמד (ללמוד כיצד כותבים) - פסול לגרש בו, וכן אם כתבו לשם אשה מסוימת - פסול לגרש בו אחרת {{מקור|גיטין כד.}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' בכל דין שונה: | '''מקורו''' בכל דין שונה: | ||
@ בגט - "וכתב לה ספר כריתות" {{מקור| | @ בגט - "וכתב לה ספר כריתות" {{מקור|דברים כד-א}}, לה - לשמה {{מקור|גיטין כד:}}. | ||
@ בספר תורה - נחלקו המפרשים לשלוש דעות {{מקור| | @ בספר תורה - נחלקו המפרשים לשלוש דעות {{מקור|שדי חמד כ-קמט}}: דרבנן, הלכה למשה מסיני, "זה א-לי ואנווהו" {{מקור|שמות טו-ב}} עשה לפניו ספר תורה נאה {{מקור|שבת קלג:}}. | ||
@ בקרבנות - מפסוקים בפרשת שלמים: {{מקור| | @ בקרבנות - מפסוקים בפרשת שלמים: {{מקור|ויקרא ג-א}} "ואם זבח שלמים קורבנו וגו'" {{מקור|זבחים ד}}. | ||
'''בדינו''' כתבו המפרשים שצריך לכתחילה דיבור בפה ולא מספיקה מחשבה - בכל הדינים: בגט ומגילת סוטה {{מקור| | '''בדינו''' כתבו המפרשים שצריך לכתחילה דיבור בפה ולא מספיקה מחשבה - בכל הדינים: בגט ומגילת סוטה {{מקור|שו"ת הרדב"ז ח"א קנד (רק לכתחילה)}}, ספר תורה תפילין ומזוזות {{מקור|רדב"ז שם (רק לכתחילה), טור יו"ד רעד-א, והבית יוסף שם הביא גם ספר התרומה קצב (מסתפק וכתב שלכתחילה) וסמ"ג עשין כה (קז. בדפיו)}} ואזכרותיהם {{מקור|ב"י רעו-ב (בלשון "נראה"), והביא סמ"ג וספר התרומה שם}}. אמנם מהטור {{מקור|שם}} משמע שלאזכרות מספיקה מחשבה. | ||
בסיבה שצריך דווקא דיבור (ולא רק מחשבה) יש שתי שיטות: | בסיבה שצריך דווקא דיבור (ולא רק מחשבה) יש שתי שיטות: | ||
@ הרדב"ז {{מקור| | @ הרדב"ז {{מקור|שם}} כתב שצריך דיבור כדי להחיל את הקדושה, ובכל הדינים הללו צריך קדושה: ספר תורה, תפילין, מזוזות, גט {{מקור|שהרי נקרא "ספר" וכתוב בו "כדת משה וישראל", והוסיף בגט טעם נוסף, שצריך דיבור כדי להחיל את הלשמה}} ומגילת סוטה {{מקור|שהמים פועלים בכח השם הקדוש}}. | ||
@ הגר"ח כתב {{מקור| | @ הגר"ח כתב {{מקור|תפילין א-טו ד"ה אכן, לגבי כתיבת ספר תורה ואזכרות}} שצריך דיבור כדי להחיל את הלשמה {{מקור|וכן הרדב"ז שם הוסיף שיש טעם נוסף שצריך דיבור בגט (חוץ מהקדושה) כדי להחיל את הלשמה}}. וכך ביאר את המחלוקת באזכרות: הסמ"ג והתרומה סוברים שגם באזכרות צריך לשמה, ולכן צריך דיבור, אך הטור סובר שבאזכרות לא צריך לשמה אלא רק שיכתוב לתורת השם, ולזה מספיקה מחשבה. | ||
'''במהותו''' חקרו חקירות רבות, ונחלקם לחמישה סעיפים - לשם מי, התכלית, מי המחיל (את דין הלשמה), מחשבה והתרצות, שלא לשמה: | '''במהותו''' חקרו חקירות רבות, ונחלקם לחמישה סעיפים - לשם מי, התכלית, מי המחיל (את דין הלשמה), מחשבה והתרצות, שלא לשמה: | ||
==לשם מי== | ==לשם מי== | ||
'''בגט''' - לשם האשה הזו, או לשם אשת פלוני {{מקור| | '''בגט''' - לשם האשה הזו, או לשם אשת פלוני {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה גירושין (אות נט)}}. | ||
'''וכן''' לשם האשה הזו, או לשם האשה הזו בלבד ולא לשם דבר אחר. ונפק"מ אם כתב לשם האשה הזו ולשם ספר תורה, או לשם שתי נשיו כשרוצה לגרש את שתיהן, ורק אינו יודע איזו אשה יגרש בגט זה {{מקור| | '''וכן''' לשם האשה הזו, או לשם האשה הזו בלבד ולא לשם דבר אחר. ונפק"מ אם כתב לשם האשה הזו ולשם ספר תורה, או לשם שתי נשיו כשרוצה לגרש את שתיהן, ורק אינו יודע איזו אשה יגרש בגט זה {{מקור|ברכת אברהם פסחים לח: סימן "אפה לשם חלת תודה ומצה" ה}}. | ||
'''בספר תורה''' - לשם המצווה, או לשם התיבה {{מקור| | '''בספר תורה''' - לשם המצווה, או לשם התיבה {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה אזכרות בספר תורה}}. | ||
'''וכן''' לשם הכשר וקדושת ספר תורה, או לשם תורה. ונפק"מ כשכתב לשם חומש, האם יכול לעשות ממנו ספר תורה, שהרי כתב לשם תורה, אך לא לשם ספר תורה {{מקור| | '''וכן''' לשם הכשר וקדושת ספר תורה, או לשם תורה. ונפק"מ כשכתב לשם חומש, האם יכול לעשות ממנו ספר תורה, שהרי כתב לשם תורה, אך לא לשם ספר תורה {{מקור|חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד פ}}. | ||
==התכלית== | ==התכלית== | ||
'''תכלית הלשמה''' שהאדם יכוון, או שהחפץ יהיה מיוחד לכך {{מקור| | '''תכלית הלשמה''' שהאדם יכוון, או שהחפץ יהיה מיוחד לכך {{מקור|קובץ שיעורים פסחים קעא: שהחפץ יהיה מיוחד}}. | ||
==מי המחיל== | ==מי המחיל== | ||
'''בגט ובספר תורה''' - האדם מכשירם בעצמו ע"י הכתיבה (כח האדם, כקניינים), או שהאדם רק כותב לשמה וההכשר נעשה מאליו (כח המעשה, כשחיטה)<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref> {{מקור| | '''בגט ובספר תורה''' - האדם מכשירם בעצמו ע"י הכתיבה (כח האדם, כקניינים), או שהאדם רק כותב לשמה וההכשר נעשה מאליו (כח המעשה, כשחיטה)<ref>בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה]].</ref> {{מקור|גר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר וד"ה ונראה (לגבי גט): כח המעשה, דרכי משה דרכי הקניינים ה-ב ד"ה לפי וד"ה ויפה (לגבי גט): מחלוקת אמוראים, וכן דן בזה חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד ק. קובץ הערות עו-טו (לגבי ספר תורה)}}. | ||
'''בגט''' - הבעל מחיל את דין לשמה, או העדים {{מקור| | '''בגט''' - הבעל מחיל את דין לשמה, או העדים {{מקור|פרי משה עדות שבשטר כט-א}}. | ||
==מחשבה והתרצות== | ==מחשבה והתרצות== | ||
'''בגט, בקודשים, בספר תורה ובאזכרותיו''' - צריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו), או רק התרצות (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא) {{מקור| | '''בגט, בקודשים, בספר תורה ובאזכרותיו''' - צריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו), או רק התרצות (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא) {{מקור|קונטרסי שיעורים נדרים א-טו ד"ה מחשבה (לגבי גט, סת"ם ואזכרותיו, ומחשבת שלא לשמה הפוסלת בקודשים) וגר"ש שקאפ בבא מציעא כ בתחילתו (לגבי גט): מחשבה בפועל, ולא רק רצון}}<ref>בחילוק בין מחשבה להתרצות ובנפק"מ ביניהם דנו בערך [[מחשבה והתרצות]].</ref>. | ||
==שלא לשמה== | ==שלא לשמה== | ||
'''בגט, בקודשים, בספר תורה ובמצה''' - אם אינו לשמה אינו חפץ כלל, או שהוא חפץ, אלא שלא יוצא בו ידי חובה {{מקור| | '''בגט, בקודשים, בספר תורה ובמצה''' - אם אינו לשמה אינו חפץ כלל, או שהוא חפץ, אלא שלא יוצא בו ידי חובה {{מקור|ברכת שמואל גיטין י: גט, קודשים וסת"ם - אינו חפץ כלל, מצה - רק לא יצא, גר"ח: חמץ ומצה ו-ה: גם במצה אינה חפץ כלל, הביאם ברכת אברהם פסחים לח: סימן "אפה לשם חלת תודה ומצה" ג, משנת יעבץ או"ח טו ד"ה ואשר נראה: חוקר במצה}}. | ||
'''בגט, בקודשים, בציצית ובעומר''' - צריך לחשוב לשמה, או שמחשבה שלא לשמה פוסלת {{מקור| | '''בגט, בקודשים, בציצית ובעומר''' - צריך לחשוב לשמה, או שמחשבה שלא לשמה פוסלת {{מקור|קובץ שיעורים ח"ב כב-א,ב: גר"ח מבריסק - בקודשים שלא לשמה פוסל, ובציצית לשמה מכשיר, ומתוס' משמע שבשניהם לשמה מכשיר. דרכי משה דרך הקודש יג-ג חקר זאת לגבי פסח וחטאת. מפענח צפונות ו-כב חקר זאת לגבי עומר. פרי משה עדות שבשטר כט-ה חקר זאת לגבי גט}}. | ||
'''בגט''' - אם אינו לשמה רק הגט פסול, אך השטר שבו כשר, או שגם השטר שבו פסול {{מקור| | '''בגט''' - אם אינו לשמה רק הגט פסול, אך השטר שבו כשר, או שגם השטר שבו פסול {{מקור|גרי"ז גירושין: רק הגט פסול}}. | ||
בדינים שונים ==בדינים שונים== | בדינים שונים ==בדינים שונים== | ||
בדינים שונים '''יש דינים שנחלקו בהם''' האם צריכים לשמה: | בדינים שונים '''יש דינים שנחלקו בהם''' האם צריכים לשמה: | ||
בדינים שונים | בדינים שונים | ||
'''מזוזה''' - נחלקו בירושלמי {{מקור| | '''מזוזה''' - נחלקו בירושלמי {{מקור|יומא ג-ו}} האם צריכה להיכתב לשמה. | ||
'''בגדי כהונה''' - בירושלמי {{מקור| | '''בגדי כהונה''' - בירושלמי {{מקור|יומא ג-ו}} נחלקו האם הם צריכים להעשות לשמה, ותלו זאת במחלוקת האם מזוזה צריכה להיכתב לשמה. והרמב"ן {{מקור|שמות כח-ב}} כתב שצריכים להעשות לשמה, ויתכן שצריכים כוונה. והרמב"ם לא הזכיר את דין זה {{מקור|בכל זה דן מנחת חינוך צט-א [טו]}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''כאשר כתב רק כמה תיבות''' מתורף הגט שלא לשמה - הגט פסול. וחקרו האם רק תיבות אלו פסולות, ושאר הגט פסול ממילא כיוון שחסרות בו תיבות אלו, או שכל הגט פסול מדין שלא לשמה {{מקור| | '''כאשר כתב רק כמה תיבות''' מתורף הגט שלא לשמה - הגט פסול. וחקרו האם רק תיבות אלו פסולות, ושאר הגט פסול ממילא כיוון שחסרות בו תיבות אלו, או שכל הגט פסול מדין שלא לשמה {{מקור|שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד נד, סא}}. | ||
'''גט שנכתב שלא לשמה''' מעביר עליו קולמוס (כתב עליון) לשמה. וחקרו בזה בין שלושה צדדים {{מקור| | '''גט שנכתב שלא לשמה''' מעביר עליו קולמוס (כתב עליון) לשמה. וחקרו בזה בין שלושה צדדים {{מקור|שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד סד, שה, שטו}}: | ||
@ הכתב העליון מוחק את הכתב התחתון (והעליון הוא הכתב). | @ הכתב העליון מוחק את הכתב התחתון (והעליון הוא הכתב). | ||
@ הכתב העליון מצטרף לכתב התחתון כגמר כתיבה (ושניהם יחד הם הכתב). | @ הכתב העליון מצטרף לכתב התחתון כגמר כתיבה (ושניהם יחד הם הכתב). | ||
@ הכתב העליון רק מתקן את הכתב התחתון (והתחתון הוא הכתב). | @ הכתב העליון רק מתקן את הכתב התחתון (והתחתון הוא הכתב). | ||
'''ביטול''' לאחר כתיבת ספר תורה, שמבטל את הלשמה שבו (כמו שאפשר מעיקר הדין לבטל גט לאחר כתיבתו {{מקור| | '''ביטול''' לאחר כתיבת ספר תורה, שמבטל את הלשמה שבו (כמו שאפשר מעיקר הדין לבטל גט לאחר כתיבתו {{מקור|גיטין לב.}}) - נחלקו הראשונים האם מועיל {{מקור|דן בזה שיעורי הגרב"ד פוברסקי גיטין ב:}}. | ||
גרסה מ־18:47, 5 בפברואר 2009
|
|
הגדרה
בדינים מסוימים, צריך לכוון בשעת המעשה לשם קיום המעשה הסוגיות בגיטין כד. לגבי גט, זבחים ב. והלאה באריכות גם לגבי קודשים וגם לגבי גט.
בדיני גט גיטין כד., מגילת סוטה ערובין יג., קרבנות זבחים ב., ספר תורה תפילין ומזוזות ואזכרותיהם גיטין כ..
לדוגמא, כתב את הגט בשביל להתלמד (ללמוד כיצד כותבים) - פסול לגרש בו, וכן אם כתבו לשם אשה מסוימת - פסול לגרש בו אחרת גיטין כד..
מקור וטעם
מקורו בכל דין שונה:
- בגט - "וכתב לה ספר כריתות" דברים כד-א, לה - לשמה גיטין כד:.
- בספר תורה - נחלקו המפרשים לשלוש דעות שדי חמד כ-קמט: דרבנן, הלכה למשה מסיני, "זה א-לי ואנווהו" שמות טו-ב עשה לפניו ספר תורה נאה שבת קלג:.
- בקרבנות - מפסוקים בפרשת שלמים: ויקרא ג-א "ואם זבח שלמים קורבנו וגו'" זבחים ד.
בדינו כתבו המפרשים שצריך לכתחילה דיבור בפה ולא מספיקה מחשבה - בכל הדינים: בגט ומגילת סוטה שו"ת הרדב"ז ח"א קנד (רק לכתחילה), ספר תורה תפילין ומזוזות רדב"ז שם (רק לכתחילה), טור יו"ד רעד-א, והבית יוסף שם הביא גם ספר התרומה קצב (מסתפק וכתב שלכתחילה) וסמ"ג עשין כה (קז. בדפיו) ואזכרותיהם ב"י רעו-ב (בלשון "נראה"), והביא סמ"ג וספר התרומה שם. אמנם מהטור שם משמע שלאזכרות מספיקה מחשבה.
בסיבה שצריך דווקא דיבור (ולא רק מחשבה) יש שתי שיטות:
- הרדב"ז שם כתב שצריך דיבור כדי להחיל את הקדושה, ובכל הדינים הללו צריך קדושה: ספר תורה, תפילין, מזוזות, גט שהרי נקרא "ספר" וכתוב בו "כדת משה וישראל", והוסיף בגט טעם נוסף, שצריך דיבור כדי להחיל את הלשמה ומגילת סוטה שהמים פועלים בכח השם הקדוש.
- הגר"ח כתב תפילין א-טו ד"ה אכן, לגבי כתיבת ספר תורה ואזכרות שצריך דיבור כדי להחיל את הלשמה וכן הרדב"ז שם הוסיף שיש טעם נוסף שצריך דיבור בגט (חוץ מהקדושה) כדי להחיל את הלשמה. וכך ביאר את המחלוקת באזכרות: הסמ"ג והתרומה סוברים שגם באזכרות צריך לשמה, ולכן צריך דיבור, אך הטור סובר שבאזכרות לא צריך לשמה אלא רק שיכתוב לתורת השם, ולזה מספיקה מחשבה.
במהותו חקרו חקירות רבות, ונחלקם לחמישה סעיפים - לשם מי, התכלית, מי המחיל (את דין הלשמה), מחשבה והתרצות, שלא לשמה:
לשם מי
בגט - לשם האשה הזו, או לשם אשת פלוני צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה גירושין (אות נט).
וכן לשם האשה הזו, או לשם האשה הזו בלבד ולא לשם דבר אחר. ונפק"מ אם כתב לשם האשה הזו ולשם ספר תורה, או לשם שתי נשיו כשרוצה לגרש את שתיהן, ורק אינו יודע איזו אשה יגרש בגט זה ברכת אברהם פסחים לח: סימן "אפה לשם חלת תודה ומצה" ה.
בספר תורה - לשם המצווה, או לשם התיבה צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה אזכרות בספר תורה.
וכן לשם הכשר וקדושת ספר תורה, או לשם תורה. ונפק"מ כשכתב לשם חומש, האם יכול לעשות ממנו ספר תורה, שהרי כתב לשם תורה, אך לא לשם ספר תורה חידושי ר' שמואל בבא בתרא עמוד פ.
התכלית
תכלית הלשמה שהאדם יכוון, או שהחפץ יהיה מיוחד לכך קובץ שיעורים פסחים קעא: שהחפץ יהיה מיוחד.
מי המחיל
בגט ובספר תורה - האדם מכשירם בעצמו ע"י הכתיבה (כח האדם, כקניינים), או שהאדם רק כותב לשמה וההכשר נעשה מאליו (כח המעשה, כשחיטה)[1] גר"ח על הרמב"ם יבום וחליצה ד-טז ד"ה ואשר וד"ה ונראה (לגבי גט): כח המעשה, דרכי משה דרכי הקניינים ה-ב ד"ה לפי וד"ה ויפה (לגבי גט): מחלוקת אמוראים, וכן דן בזה חידושי ר' שמואל גיטין וקידושין עמוד ק. קובץ הערות עו-טו (לגבי ספר תורה).
בגט - הבעל מחיל את דין לשמה, או העדים פרי משה עדות שבשטר כט-א.
מחשבה והתרצות
בגט, בקודשים, בספר תורה ובאזכרותיו - צריך מחשבה בפועל (כוונה, גמר בליבו), או רק התרצות (הסכמה, רצון, הרהור, ניחותא) קונטרסי שיעורים נדרים א-טו ד"ה מחשבה (לגבי גט, סת"ם ואזכרותיו, ומחשבת שלא לשמה הפוסלת בקודשים) וגר"ש שקאפ בבא מציעא כ בתחילתו (לגבי גט): מחשבה בפועל, ולא רק רצון[2].
שלא לשמה
בגט, בקודשים, בספר תורה ובמצה - אם אינו לשמה אינו חפץ כלל, או שהוא חפץ, אלא שלא יוצא בו ידי חובה ברכת שמואל גיטין י: גט, קודשים וסת"ם - אינו חפץ כלל, מצה - רק לא יצא, גר"ח: חמץ ומצה ו-ה: גם במצה אינה חפץ כלל, הביאם ברכת אברהם פסחים לח: סימן "אפה לשם חלת תודה ומצה" ג, משנת יעבץ או"ח טו ד"ה ואשר נראה: חוקר במצה.
בגט, בקודשים, בציצית ובעומר - צריך לחשוב לשמה, או שמחשבה שלא לשמה פוסלת קובץ שיעורים ח"ב כב-א,ב: גר"ח מבריסק - בקודשים שלא לשמה פוסל, ובציצית לשמה מכשיר, ומתוס' משמע שבשניהם לשמה מכשיר. דרכי משה דרך הקודש יג-ג חקר זאת לגבי פסח וחטאת. מפענח צפונות ו-כב חקר זאת לגבי עומר. פרי משה עדות שבשטר כט-ה חקר זאת לגבי גט.
בגט - אם אינו לשמה רק הגט פסול, אך השטר שבו כשר, או שגם השטר שבו פסול גרי"ז גירושין: רק הגט פסול.
בדינים שונים ==בדינים שונים== בדינים שונים יש דינים שנחלקו בהם האם צריכים לשמה: בדינים שונים מזוזה - נחלקו בירושלמי יומא ג-ו האם צריכה להיכתב לשמה.
בגדי כהונה - בירושלמי יומא ג-ו נחלקו האם הם צריכים להעשות לשמה, ותלו זאת במחלוקת האם מזוזה צריכה להיכתב לשמה. והרמב"ן שמות כח-ב כתב שצריכים להעשות לשמה, ויתכן שצריכים כוונה. והרמב"ם לא הזכיר את דין זה בכל זה דן מנחת חינוך צט-א [טו].
פרטי הדין
כאשר כתב רק כמה תיבות מתורף הגט שלא לשמה - הגט פסול. וחקרו האם רק תיבות אלו פסולות, ושאר הגט פסול ממילא כיוון שחסרות בו תיבות אלו, או שכל הגט פסול מדין שלא לשמה שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד נד, סא.
גט שנכתב שלא לשמה מעביר עליו קולמוס (כתב עליון) לשמה. וחקרו בזה בין שלושה צדדים שיעורי ר' שמואל גיטין עמוד סד, שה, שטו:
- הכתב העליון מוחק את הכתב התחתון (והעליון הוא הכתב).
- הכתב העליון מצטרף לכתב התחתון כגמר כתיבה (ושניהם יחד הם הכתב).
- הכתב העליון רק מתקן את הכתב התחתון (והתחתון הוא הכתב).
ביטול לאחר כתיבת ספר תורה, שמבטל את הלשמה שבו (כמו שאפשר מעיקר הדין לבטל גט לאחר כתיבתו גיטין לב.) - נחלקו הראשונים האם מועיל דן בזה שיעורי הגרב"ד פוברסקי גיטין ב:.
הערות שוליים
- ↑ בחילוק בין כח האדם לכח המעשה ובנפק"מ ביניהם דנו בערך חלויות מכח האדם וחלויות מכח המעשה.
- ↑ בחילוק בין מחשבה להתרצות ובנפק"מ ביניהם דנו בערך מחשבה והתרצות.