קרקע אינה נגזלת: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''הגוזל קרקע לא קנאה, אין עליו חיוב להשיבה, ואינו חייב באונסין''' {{מקור|(הסוגיא בסוכה ל:)}}'''.''' | '''הגוזל קרקע לא קנאה, אין עליו חיוב להשיבה, ואינו חייב באונסין''' {{מקור|(הסוגיא בסוכה ל:))}}'''.''' | ||
'''בדיני''' גניבה וגזילה. | '''בדיני''' גניבה וגזילה. | ||
'''לדוגמא''', הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - אומר לו הגזלן לנגזל הרי שלך לפניך, שהרי הגזלן לא קנה את השדה, אינו חייב באונסיה ואין עליו חיוב להשיב את שוויה {{מקור|(בבלי:בבא קמא קיז:)}}. | '''לדוגמא''', הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - אומר לו הגזלן לנגזל הרי שלך לפניך, שהרי הגזלן לא קנה את השדה, אינו חייב באונסיה ואין עליו חיוב להשיב את שוויה {{מקור|(בבלי:בבא קמא קיז:))}}. | ||
'''החולק על דין זה''' הוא רבי אלעזר שסובר שקרקע כן נגזלת, ולשיטתו הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר {{מקור|(בבלי:בבא קמא קיז:)}}, ואין הלכה כדבריו. | '''החולק על דין זה''' הוא רבי אלעזר שסובר שקרקע כן נגזלת, ולשיטתו הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר {{מקור|(בבלי:בבא קמא קיז:))}}, ואין הלכה כדבריו. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקור''' הדין הוא מכלל ופרט וכלל: {{מקור|(ויקרא ה-כא)}} "וכיחש בעמיתו (כלל) בפיקדון (פרט) וגו'. או מכל אשר ישבע עליו לשקר (כלל)" - מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין (וכן יצאו עבדים ושטרות) {{מקור|(בבא קמא קיז:, ורבי אלעזר דורש את הפסוק בריבוי ומיעוט וריבוי, ולכן לא ממעט קרקעות אלא רק שטרות)}}. | '''מקור''' הדין הוא מכלל ופרט וכלל: {{מקור|(ויקרא ה-כא))}} "וכיחש בעמיתו (כלל) בפיקדון (פרט) וגו'. או מכל אשר ישבע עליו לשקר (כלל)" - מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין (וכן יצאו עבדים ושטרות) {{מקור|(בבא קמא קיז:, ורבי אלעזר דורש את הפסוק בריבוי ומיעוט וריבוי, ולכן לא ממעט קרקעות אלא רק שטרות))}}. | ||
'''טעם''' הדין בפשטות הוא שהרי הקרקע עדיין בחזקת הבעלים {{מקור|(רש"י סוכה ל: ד"ה וקרקע, תוס' סוכה לא. ד"ה אבל (בסופו))}}. אמנם הפרי משה {{מקור|(גניבה וגזילה ה-א)}} חקר האם טעם הדין מהסברא הזו, או שהוא גזירת הכתוב. | '''טעם''' הדין בפשטות הוא שהרי הקרקע עדיין בחזקת הבעלים {{מקור|(רש"י סוכה ל: ד"ה וקרקע, תוס' סוכה לא. ד"ה אבל (בסופו)))}}. אמנם הפרי משה {{מקור|(גניבה וגזילה ה-א))}} חקר האם טעם הדין מהסברא הזו, או שהוא גזירת הכתוב. | ||
==האיסור== | ==האיסור== | ||
'''לגבי איסור הגזילה''' נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שהגזלן עובר בלא תגזול ולא תגנוב (וכן ב"לא תסיג גבול רעך" {{מקור|(דברים יט-יד)}}) {{מקור|(גניבה ז-יא)}}, והרא"ש סובר שאינו עובר, משום שברשות הבעלים היא עומדת {{מקור|(שו"ת הרא"ש צה-א, והקהילות יעקב בבא קמא לז (ד"ה ומעתה) כתב שתוס' סוברים כרא"ש)}}<ref>כמו כן דנו האם יש איסור אונאה בקרקע, ע"ע [[אונאה#קרקעות]] ד"ה בדין.</ref>. | '''לגבי איסור הגזילה''' נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שהגזלן עובר בלא תגזול ולא תגנוב (וכן ב"לא תסיג גבול רעך" {{מקור|(דברים יט-יד))}}) {{מקור|(גניבה ז-יא))}}, והרא"ש סובר שאינו עובר, משום שברשות הבעלים היא עומדת {{מקור|(שו"ת הרא"ש צה-א, והקהילות יעקב בבא קמא לז (ד"ה ומעתה) כתב שתוס' סוברים כרא"ש))}}<ref>כמו כן דנו האם יש איסור אונאה בקרקע, ע"ע [[אונאה#קרקעות]] ד"ה בדין.</ref>. | ||
'''בביאור איסור הגזילה''' (לדעת הרמב"ם) ייסדו האחרונים שבכל גזילה יש שני איסורים: איסור על מעשה הגזילה, דהיינו הנטילה מרשות חבירו לרשותו, ואפילו אם לא קנאה, ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא נטלה {{מקור|(קהילות יעקב בבא קמא לז ד"ה אלא דלענין, קובץ הערות)}} {{מקור|(עד-ב ד"ה והא)}}. ועל פי זה ביאר הקובץ הערות {{מקור|(שם)}} שבגזילת קרקע, אע"פ שהאיסור השני לא שייך, שהרי אין בה קנייני גזילה, האיסור הראשון עדיין שייך (ובגזילת מטלטלין עובר על שני האיסורים). | '''בביאור איסור הגזילה''' (לדעת הרמב"ם) ייסדו האחרונים שבכל גזילה יש שני איסורים: איסור על מעשה הגזילה, דהיינו הנטילה מרשות חבירו לרשותו, ואפילו אם לא קנאה, ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא נטלה {{מקור|(קהילות יעקב בבא קמא לז ד"ה אלא דלענין, קובץ הערות))}} {{מקור|(עד-ב ד"ה והא))}}. ועל פי זה ביאר הקובץ הערות {{מקור|(שם))}} שבגזילת קרקע, אע"פ שהאיסור השני לא שייך, שהרי אין בה קנייני גזילה, האיסור הראשון עדיין שייך (ובגזילת מטלטלין עובר על שני האיסורים). | ||
'''אם הגזלן השתמש בקרקע''' עובר על לא תגזול אפילו לשיטת הרא"ש, אך איסור זה הוא מדין גזילת הפירות וההנאות של הקרקע, ולא מדין גזילת הקרקע עצמה {{מקור|(שו"ת הרא"ש צה-א)}}. | '''אם הגזלן השתמש בקרקע''' עובר על לא תגזול אפילו לשיטת הרא"ש, אך איסור זה הוא מדין גזילת הפירות וההנאות של הקרקע, ולא מדין גזילת הקרקע עצמה {{מקור|(שו"ת הרא"ש צה-א))}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''גם יאוש''' לא מועיל בקרקע שנגזלה {{מקור|(תוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע)}}. ובטעם לזה חידש הכפות תמרים שכיוון שעדיין נקרא שמו של הבעלים עליה, אנן סהדי שאינו מתייאש. ולכן אם נשתקע שם בעליה ממנה, אנן סהדי שכן התייאש, והיאוש מועיל בה. והנתיבות המשפט {{מקור|(שעא)}} כתב שהטעם הוא שהקרקע נחשבת עדיין ברשותו, ויאוש לא מועיל בדבר שברשותו {{מקור|(בכל זה דן ספר המקנה טז-כה)}}. | '''גם יאוש''' לא מועיל בקרקע שנגזלה {{מקור|(תוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע))}}. ובטעם לזה חידש הכפות תמרים שכיוון שעדיין נקרא שמו של הבעלים עליה, אנן סהדי שאינו מתייאש. ולכן אם נשתקע שם בעליה ממנה, אנן סהדי שכן התייאש, והיאוש מועיל בה. והנתיבות המשפט {{מקור|(שעא))}} כתב שהטעם הוא שהקרקע נחשבת עדיין ברשותו, ויאוש לא מועיל בדבר שברשותו {{מקור|(בכל זה דן ספר המקנה טז-כה))}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־19:14, 5 במרץ 2009
|
|
הגדרה
הגוזל קרקע לא קנאה, אין עליו חיוב להשיבה, ואינו חייב באונסין (הסוגיא בסוכה ל:)).
בדיני גניבה וגזילה.
לדוגמא, הגוזל שדה מחבירו ושטפה נהר - אומר לו הגזלן לנגזל הרי שלך לפניך, שהרי הגזלן לא קנה את השדה, אינו חייב באונסיה ואין עליו חיוב להשיב את שוויה (בבלי:בבא קמא קיז:)).
החולק על דין זה הוא רבי אלעזר שסובר שקרקע כן נגזלת, ולשיטתו הגזלן חייב להעמיד לו שדה אחר (בבלי:בבא קמא קיז:)), ואין הלכה כדבריו.
מקור וטעם
מקור הדין הוא מכלל ופרט וכלל: (ויקרא ה-כא)) "וכיחש בעמיתו (כלל) בפיקדון (פרט) וגו'. או מכל אשר ישבע עליו לשקר (כלל)" - מה הפרט מפורש דבר המיטלטל וגופו ממון אף כל דבר המיטלטל וגופו ממון, יצאו קרקעות שאינן מטלטלין (וכן יצאו עבדים ושטרות) (בבא קמא קיז:, ורבי אלעזר דורש את הפסוק בריבוי ומיעוט וריבוי, ולכן לא ממעט קרקעות אלא רק שטרות)).
טעם הדין בפשטות הוא שהרי הקרקע עדיין בחזקת הבעלים (רש"י סוכה ל: ד"ה וקרקע, תוס' סוכה לא. ד"ה אבל (בסופו))). אמנם הפרי משה (גניבה וגזילה ה-א)) חקר האם טעם הדין מהסברא הזו, או שהוא גזירת הכתוב.
האיסור
לגבי איסור הגזילה נחלקו הראשונים: הרמב"ם סובר שהגזלן עובר בלא תגזול ולא תגנוב (וכן ב"לא תסיג גבול רעך" (דברים יט-יד))) (גניבה ז-יא)), והרא"ש סובר שאינו עובר, משום שברשות הבעלים היא עומדת (שו"ת הרא"ש צה-א, והקהילות יעקב בבא קמא לז (ד"ה ומעתה) כתב שתוס' סוברים כרא"ש))[1].
בביאור איסור הגזילה (לדעת הרמב"ם) ייסדו האחרונים שבכל גזילה יש שני איסורים: איסור על מעשה הגזילה, דהיינו הנטילה מרשות חבירו לרשותו, ואפילו אם לא קנאה, ואיסור על קניית הגזילה גם אם לא נטלה (קהילות יעקב בבא קמא לז ד"ה אלא דלענין, קובץ הערות)) (עד-ב ד"ה והא)). ועל פי זה ביאר הקובץ הערות (שם)) שבגזילת קרקע, אע"פ שהאיסור השני לא שייך, שהרי אין בה קנייני גזילה, האיסור הראשון עדיין שייך (ובגזילת מטלטלין עובר על שני האיסורים).
אם הגזלן השתמש בקרקע עובר על לא תגזול אפילו לשיטת הרא"ש, אך איסור זה הוא מדין גזילת הפירות וההנאות של הקרקע, ולא מדין גזילת הקרקע עצמה (שו"ת הרא"ש צה-א)).
פרטי הדין
גם יאוש לא מועיל בקרקע שנגזלה (תוס' סוכה ל: ד"ה וקרקע)). ובטעם לזה חידש הכפות תמרים שכיוון שעדיין נקרא שמו של הבעלים עליה, אנן סהדי שאינו מתייאש. ולכן אם נשתקע שם בעליה ממנה, אנן סהדי שכן התייאש, והיאוש מועיל בה. והנתיבות המשפט (שעא)) כתב שהטעם הוא שהקרקע נחשבת עדיין ברשותו, ויאוש לא מועיל בדבר שברשותו (בכל זה דן ספר המקנה טז-כה)).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ כמו כן דנו האם יש איסור אונאה בקרקע, ע"ע אונאה#קרקעות ד"ה בדין.