ספירת העומר: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←מקור) |
מ (←מקור) |
||
| שורה 7: | שורה 7: | ||
:"שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" {{מקור|(דברים טז, ט)}}. | :"שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" {{מקור|(דברים טז, ט)}}. | ||
ומכאן, שמצוה לספור | ומכאן, שמצוה לספור החל מט"ז בניסן, יום הנפת [[מנחת העומר]], ועד לחג השבועות - שבעה שבועות<ref>לכאורה ישנה סתירה בפסוק, שהרי שבעה שבועות הם ארבעים ותשעה יום ולא חמישים? המפרשים תירצו קושיא זו בדרכים שונות: '''(א)''' כוונת הפסוק תספרו עד - ולא "עד" בכלל - ממחרת השבת השביעית, שזהו יום חמישים {{מקור|(רש"י ויקרא כג, טז; תוס' מנחות סה: ד"ה כתוב אחד; סמ"ג סוף מ"ע ר; ועוד)}}. '''(ב)''' כוונת הפסוק: "וספרתם לכם... עד ממחרת השבת השביעית", וביום החמישים "והקרבתם מנחה" {{מקור|(רש"י שם; תוס' שם; רבנו בחיי ויקרא שם; ועוד)}. '''(ג)''' "דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד" {{מקור|(רא"ש פסחים פ"י סי' מ, וע"ש בדוגמאות שמביא ליסוד זה, וע"ע בזה בברכת פרץ ל}}[[רבי יעקב ישראל קניבסקי]] {{מקור|זצ"ל, עמ' עח-עט, וכן בבית האוצר, ל}}[[רבי יוסף ענגיל]] {{מקור|זצ"ל, כלל מח, וכן ב}}[[אור החיים]] {{מקור| בראשית יח, לב ועוד)}}. וממילא, חובת הספירה היא רק שבעה שבועות. '''(ד)''' לספירה בתורה ישנם שתי משמעויות: 1) למנות (בלשונינו: לספור) בפה, 2) לייחד ולהבדיל את היום, לדוגמא "וספרה לה שבעה ימים" {{מקור|(ויקרא טז, כח)}}, שבעת הימים מובדלים בכך שהם טהורים. ולכן שבעה שבועות סופרים בפה, ויום החמישים מייחדים ומבדילים אותו כ[[יום טוב]] {{מקור|(משך חכמה ויקרא כג, טז)}}. '''ועי' בפנים יפות''' שם, שהביא יישובים נוספים לשאלה זו.</ref>. | ||
גרסה מ־05:55, 17 באפריל 2009
|
|
ספירת הימים ממחרת היום הראשון של פסח, יום הבאת מנחת העומר, ועד חג השבועות.
מקור
נאמר בתורה:
- "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה. עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם וְהִקְרַבְתֶּם מִנְחָה חֲדָשָׁה לה'" (ויקרא כג, טו-טז).
- "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת תִּסְפָּר לָךְ מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ בַּקָּמָה תָּחֵל לִסְפֹּר שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת" (דברים טז, ט).
ומכאן, שמצוה לספור החל מט"ז בניסן, יום הנפת מנחת העומר, ועד לחג השבועות - שבעה שבועות[1].
מצוה זו נקראת "ספירת העומר", על שם מנחת העומר שהקריבו בבית המקדש בט"ז בניסן.
טעמי המצוה
בספר החינוך (מצוה שו) מובא, כי מתן תורה היא הסיבה העיקרית שבעבורה נגאלו ישראל ממצרים, כדי שהם יקבלו את התורה ויקיימו את מצוותיה, כמו שנאמר: "בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלקים על ההר הזה". לכן, למן היום בו יצאו ממצרים, לא פסקו עם ישראל למנות את הימים והשבועות עד ליום הנכסף, בו תוענק להם התורה. דומה הדבר לאדם, המצפה למאורע בכליון עיניים, והוא סופר את הימים עד להתרחשותו.
ומדוע המתין ה' שבעה שבועות כדי להעניק לבניו את התורה? מדוע לא עשה זאת מיד עם צאתם ממצרים? הסיבה העיקרית היא, כדי שהעם יהיה מוכן לכך מבחינה רוחנית. הכנה כזו חייבת הטהרות מטומאת מצרים. בחז"ל מובא, כי בני ישראל היו שקועים במ"ט שערי טומאה של מצרים, ולכן נקבעו מ"ט ימים עד לחג השבועות: בפרק זמן זה תהא שהות מספקת לכל אחד מישראל לזכך את נשמתו מהטומאה, בה היה שרוי. בכל יום מ-מ"ט הימים היה נטהר משער טומאה אחד - עד ליום החמישים, חג השבועות, חג מתן תורה.
הלכותיה
האם נוהגת בזמן הזה?
זמנה
זמן קיום המצוה הוא בכל ערב לאחר תפילת ערבית (הקודמת לספירה, על פי הכלל: "תדיר ושאינו תדיר - תדיר קודם").
הברכה
תחילה מברכים: "ברוך אתה ה', אלקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו על ספירת העומר", ולאחר מכן מונים את מספר הימים והשבועות שחלפו מאז תחילת הספירה. את הברכה והספירה, אומרים בעמידה.
דין השוכח
מי ששכח לספור במשך הלילה, סופר במשך היום שלמחרת בלי ברכה, ובשאר הימים הוא ממשיך לספור עם ברכה.
מי ששכח ספירה אחת במרוצת היממה כולה, ולא ספר בלילה או בכל היום שלאחריו, ממשיך לספור בשאר הימים בלי ברכה. וכן, אם טעה באחד הימים וספר ספירה אחרת, ממשיך בשאר הימים לספור בלי ברכה. במקרים אלו שסופר בלי ברכה, טוב שישמע את הברכה מפי אדם אחר שיתכוון להוציאו ידי חובה וגם הוא יתכוון לצאת ידי חובה, יענה "אמן" אחר הברכה ויספור בעצמו.
אם הוא רק מסופק שמא דילג יום אחד ולא ספר, ממשיך בשאר הימים לספור בברכה.
ענייה לשואל על היום בספירה
מי שנשאל משקיעת החמה ואילך: "כמה ימים היום לספירת העומר"? והוא טרם קיים באותו ערב את מצות הספירה, עליו להשיב מה הייתה הספירה של יום אתמול, והשואל יסיק מכך מהי ספירת היום. אם ישיב לו מהי הספירה של היום, שוב לא יוכל לספור באותו יום בברכה, כי יתכן שבדבריו אלו כבר יצא ידי חובת ספירת העומר באותו יום. בדבר זה עלולים להכשל במיוחד בל"ג בעומר, כאשר מזכירים אחרי שקיעת החמה: היום ל"ג בעומר וכדומה.
ימי הספירה
(דומים לחול המועד - רמב"ן)
דיני אבלות בימים אלו
בימי ספירת העומר מתו עשרים וארבע אלף תלמידי רבי עקיבא. לזכר אותם ימים קשים, שבהם התמעט לימוד התורה בעם כולו, חלים בימי הספירה מספר דיני אבלות:
בימים אלו אין מסתפרים, אין מתגלחים ואין נושאים נשים.
ישנם מנהגים שונים באלו ימים נוהגים את דיני האבלות. יש הנוהגים בדיני האבלות מתחילת ימי הספירה עד לל"ג בעומר ביום. בני עדות המזרח, הנוהגים במנהג זה, ממשיכים את דיני האבלות יום נוסף והם אינם מסתפרים עד לל"ד בעומר ביום. יש הנוהגים את דיני האבלות מראש חודש אייר (כולל ל' ניסן וא' אייר) ועד לשלושת ימי הגבלה (ג' סיון בבקר). ויש הנוהגים מאחרי ראש חודש אייר ועד לחג השבועות.
הערות שוליים
- ↑ לכאורה ישנה סתירה בפסוק, שהרי שבעה שבועות הם ארבעים ותשעה יום ולא חמישים? המפרשים תירצו קושיא זו בדרכים שונות: (א) כוונת הפסוק תספרו עד - ולא "עד" בכלל - ממחרת השבת השביעית, שזהו יום חמישים (רש"י ויקרא כג, טז; תוס' מנחות סה: ד"ה כתוב אחד; סמ"ג סוף מ"ע ר; ועוד). (ב) כוונת הפסוק: "וספרתם לכם... עד ממחרת השבת השביעית", וביום החמישים "והקרבתם מנחה" {{מקור|(רש"י שם; תוס' שם; רבנו בחיי ויקרא שם; ועוד)}. (ג) "דרך המקרא כשמגיע המנין לסכום עשירית פחות אחת מונה אותו בחשבון עשירית ואינו משגיח על חסרון האחד" (רא"ש פסחים פ"י סי' מ, וע"ש בדוגמאות שמביא ליסוד זה, וע"ע בזה בברכת פרץ לרבי יעקב ישראל קניבסקי זצ"ל, עמ' עח-עט, וכן בבית האוצר, לרבי יוסף ענגיל זצ"ל, כלל מח, וכן באור החיים בראשית יח, לב ועוד). וממילא, חובת הספירה היא רק שבעה שבועות. (ד) לספירה בתורה ישנם שתי משמעויות: 1) למנות (בלשונינו: לספור) בפה, 2) לייחד ולהבדיל את היום, לדוגמא "וספרה לה שבעה ימים" (ויקרא טז, כח), שבעת הימים מובדלים בכך שהם טהורים. ולכן שבעה שבועות סופרים בפה, ויום החמישים מייחדים ומבדילים אותו כיום טוב (משך חכמה ויקרא כג, טז). ועי' בפנים יפות שם, שהביא יישובים נוספים לשאלה זו.