שניים אוחזין: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
(←הגדרה) |
|||
| שורה 17: | שורה 17: | ||
ויש בזה שלוש שיטות בראשונים {{מקור|(דן בזה קונטרסי שיעורים בבא מציעא א-ד)}}: | ויש בזה שלוש שיטות בראשונים {{מקור|(דן בזה קונטרסי שיעורים בבא מציעא א-ד)}}: | ||
@ תמיד חולקים {{מקור|(רמב"ם לפי הגהות מיימוניות)}}. | @ תמיד חולקים {{מקור|([[רמב"ם]] לפי הגהות מיימוניות)}}. | ||
@ כשוודאי שיש רמאי ולא אוחזים - לא יחלוקו, בשלושת המקרים האחרים - יחלוקו {{מקור|(ריב"א)}}. | @ כשוודאי שיש רמאי ולא אוחזים - לא יחלוקו, בשלושת המקרים האחרים - יחלוקו {{מקור|(ריב"א)}}. | ||
@ כשוודאי שיש רמאי - לא חולקים, כשיתכן שאין רמאי - חולקים (ואין שום חילוק אם אוחזים או לא) {{מקור|(רש"י)}}. | @ כשוודאי שיש רמאי - לא חולקים, כשיתכן שאין רמאי - חולקים (ואין שום חילוק אם אוחזים או לא) {{מקור|([[רש"י]])}}. | ||
== השבועה == | |||
בטעם השבועה מובאות בגמרא שתי דעות: | |||
* לפי [[רבי יוחנן]] הסובר שלא אומרים [[מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא]] - טעם השבועה היא "כדי שלא יהיה כל אחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו", והשבועה תרתיע את התופס בטליתו של חבירו, משום שגם מי שגוזל לא ישבע, מפני ששבועה חמורה. | |||
* לפי [[אביי]] הסובר שאומרים [[מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא]] - טעם השבועה הוא שחוששים שמא תפס בטליתו של חבירו משום ש"ספק מלווה ישנה יש לו עליו", ועל ידי השבועה יפרוש מכיוון ששבועה חמורה יותר לאנשים מאשר ספק גניבה, משום שגניבה אפשר להחזיר ושבועה אינה חוזרת. | |||
גם לפי סומכוס יהיה בדין זה שבועה, בשל החשש של רבי יוחנן שיהא כל אחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו, למרות שבמקרים אחרים בה אין את החשש הזה סובר סומכוס שבספק ממון חולקים בלא שבועה (ראה בערך [[יחלוקו]]. | |||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־16:19, 10 במאי 2009
|
|
הגדרה
שניים מחזיקים בחפץ וכל אחד טוען שהוא שלו, חולקים בשבועה (הסוגיא בבבא מציעא ב.).
לדוגמא, שניים אוחזין בטלית, זה אומר אני מצאתיה וזה אומר אני מצאתיה (בבלי:בבא מציעא ב.).
מקור וטעם
בטעמו חקר הקונטרסי שיעורים (בבא מציעא א-ב ד"ה ויש):
- ממון המוטל בספק חולקין (שהרי אין מרא קמא, ובזה אפילו חכמים מודים לסומכוס שחולקים (תוס' בבא בתרא ב. ד"ה לפיכך)). ולפי זה צריך שיהיו אוחזין רק בשביל לעשות דין ספק, שיהיה כדררא דממונא (שהרי דין חולקין נאמר רק כאשר יש דררא דממונא[1]).
- המוציא מחבירו עליו הראיה (מוחזק), שנחשב שכל אחד מוחזק בחציה[2], ולכן כל אחד זוכה בחצי שמוחזק בו (וכן משמע מלשון הגמרא שאומרת שיש "אנן סהדי" שחציה למר וחציה למר, ולכן אינה מבינה לאיזה צורך צריך שבועה, ואינה מתקשה בעצם דין החלוקה).
פרטי הדין
ישנם שני חילוקים בדין שניים אוחזין: האם ודאי שיש רמאי או שיתכן שאין רמאי אלא שהם טועים (כשיתכן שאין רמאי יש יותר סברא שיחלוקו), והאם הם אוחזים או לא (כשאוחזים יש יותר סברא שיחלוקו). כך שיש ארבעה מקרים:
- ודאי שיש רמאי ולא אוחזים.
- ודאי שיש רמאי ואוחזים.
- יתכן שאין רמאי ולא אוחזים.
- יתכן שאין רמאי ואוחזים.
ויש בזה שלוש שיטות בראשונים (דן בזה קונטרסי שיעורים בבא מציעא א-ד):
- תמיד חולקים ([[רמב"ם]] לפי הגהות מיימוניות).
- כשוודאי שיש רמאי ולא אוחזים - לא יחלוקו, בשלושת המקרים האחרים - יחלוקו (ריב"א).
- כשוודאי שיש רמאי - לא חולקים, כשיתכן שאין רמאי - חולקים (ואין שום חילוק אם אוחזים או לא) ([[רש"י]]).
השבועה
בטעם השבועה מובאות בגמרא שתי דעות:
- לפי רבי יוחנן הסובר שלא אומרים מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא - טעם השבועה היא "כדי שלא יהיה כל אחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו", והשבועה תרתיע את התופס בטליתו של חבירו, משום שגם מי שגוזל לא ישבע, מפני ששבועה חמורה.
- לפי אביי הסובר שאומרים מיגו דחשיד אממונא חשיד אשבועתא - טעם השבועה הוא שחוששים שמא תפס בטליתו של חבירו משום ש"ספק מלווה ישנה יש לו עליו", ועל ידי השבועה יפרוש מכיוון ששבועה חמורה יותר לאנשים מאשר ספק גניבה, משום שגניבה אפשר להחזיר ושבועה אינה חוזרת.
גם לפי סומכוס יהיה בדין זה שבועה, בשל החשש של רבי יוחנן שיהא כל אחד הולך ותוקף בטליתו של חבירו, למרות שבמקרים אחרים בה אין את החשש הזה סובר סומכוס שבספק ממון חולקים בלא שבועה (ראה בערך יחלוקו.
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ כמו שהבאנו בערך חולקין#הגדרה.
- ↑ אמנם יש צד לומר שכל אחד מוחזק בכולה, הובא בערך מוחזק#פרטי_הדין ד"ה בשניים שאוחזין בטלית.