קריאת שמע: הבדלים בין גרסאות בדף

מצוה לקרוא בכל יום בשכיבה ובקימה שלוש פרשיות: שמע (דברים ו, ד-ט), והיה אם שמוע (דברים יא, יג-כא), ויאמר (פרשת ציצית) ((במדבר טו, לז-לא). (דיני המצוה מבוארים במסכת ברכות פרקים א-ג))).

מקור וטעם

מקורה מהפסוק "ודיברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך" (דברים ו, ז))).

ויש בזה חמש דעות במפרשים (עי' [[מנחת חינוך]] תכ בתחילתו; [[משנה ברורה]] סז ס"ק ד; שו"ת [[יביע אומר]] ח"ח או"ח ו, ד-ז; ועוד))):

1. שתי הפרשיות הראשונות מדאורייתא.
2. הפרשה הראשונה מדאורייתא.
3. הפסוק הראשון מדאורייתא.
4. מדאורייתא צריך לקרוא איזה פרשה, וחכמים תקנו את הפרשיות הללו.
5. מדרבנן.

מקור חיוב אמירת הפרשה השלישית: "ויאמר" הוא מדין אחר - זכירת יציאת מצרים (כ"מ בברכות יב: וב[[הגדה של פסח]]))).

מטעמי המצוה

משרשי המצוה, שרצה השם לזכות עמו שיקבלו עליהם מלכותו ויחודו בכל יום ולילה כל הימים שהם חיים, כי בהיות האדם בעל חומר נפתה אחר הבלי העולם ונמשך לתאוותיו צריך על כל פנים זכרון תמידי במלכות שמים לשמרו מן החטא. על כן היה מחסדו לזכותנו, וצונו לזכרו שני העתים האלה בקבע ובכוונה גמורה, אחת ביום להועיל לכל מעשינו שביום, כי בהיות האדם זוכר בבקר אחדות השם ומלכותו וכי השגחתו ויכלתו על הכל, ויתן אל לבו כי עיניו פקוחות על כל דרכיו וכל צעדיו יספור לא יתעלם ממנו דבר מכל דבריו, ולא יוכל ממנו להחביא אחת מכל מחשבותיו, הלא יהיה לו למשמר מחשבתו זאת והודאת פיו בדבר הזה כל היום ההוא, ויהיה לו הודאת הלילה בזה גם כן למשמר כל הלילה.

(ספר החינוך מצ' תכ)))

זמן קריאת שמע

המילים "בשֳכבך ובקומך" (דברים ו, ז; שם יא, יט))) ניתנות לפרשנויות שונות, ובמשנה (בבלי:ברכות א, ג, בגמ' שם י:))) מובאת מחלוקת בדבר:

בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטה ויקרא, ובבקר יעמוד, שנאמר: ובשכבך ובקומך. ובית הלל אומרים: כל אדם קורא כדרכו, שנאמר: ובלכתך בדרך. אם כן, למה נאמר: ובשכבך ובקומך? - בשעה שבני אדם שוכבים ובשעה שבני אדם עומדים.

היות ולהלכה נפסק כדעת בית הלל, כלומר: משמעות המילים "בשֳכבך ובקומך" איננו עוסק באופן הקריאה אלא בזמנה, צריך להגדיר ולמקד את הגדרות הזמנים הללו: זמן שדרך בני אדם לשכב וזמן שדרך בני אדם לקום.

זמן שכיבה

במשנה (בתחילת מסכת ברכות))) מובא שזמנה קריאת שמע של ערבית מתחיל משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן, דהיינו שעת צאת הכוכבים (בבלי:ברכות ב.))).

אולם לגבי סוף זמנה, נחלקו הדעות, רבי אליעזר אומר עד סוף האשמורה הראשונה (- השליש הראשון של הלילה), חכמים אומרים עד חצות הלילה, ורבן גמליאל אומר עד עלות השחר (שם))). ומוסיף רבן גמליאל שאף חכמים שחולקים עליו מסכימים איתו מעיקר הדין, אך גזרו שיקרא עד חצות להרחיקו מן העבירה (שם, ובגמ' ט.))). והלכה כחכמים.

הסבר טעמי המחלוקת בפשטות הוא שרבי אליעזר דורש "זמן שבני אדם הולכים לישון", וחכמים ורבן גמליאל דורשים שהכוונה כל זמן שכיבה, אלא שחכמים עשו סייג לדבריהם.

לגבי קריאת שמע אחר עלות השחר - עי' או"ח רלה, ד (- נהגתי כך מחוסר בזמן).

זמן קימה

הדרך המובחרת היא לקרא קריאת שמע זמן קצר קודם הנץ החמה, כך שמיד שכשיסיים את ברכת "גאל ישראל" יתחיל בתפילת העמידה. קריאה באופן זה נקראת "ותיקין" (בבלי:ברכות ט:))).

לדעת רבים מהראשונים, לכתחילה חובה לקרא קריאת שמע באופן זה, ורק בדיעבד (כלומר: אם קרא קודם לכן או אח"כ) או בשעת הדחק ניתן לקיים את המצוה בזמנים נוספים (כ"מ ב[[רמב"ם]], הל' ק"ש א, יא-יג; ועוד))).

אולם הקורא קודם הנץ החמה, אם קרא קודם עלות השחר - לא יצא ידי חובתו, ואף לאחר שעלה עמוד השחר נחלקו התנאים (בבלי:ברכות ט:))) אם צריך שיהיה אור (מהשמש) שניתן לזהות בו דברים שונים, ולהלכה נפסק בשולחן ערוך (או"ח נח, א))) שצריך שיהיה אור שניתן לזהות את חברו ממרחק ארבע אמות.

סוף זמן קריאת שמע הוא לאחר שלוש שעות זמניות^[1], ולאחר מכן אין לו שכר ככקוראה בזמנה, אלא הוא כאדם הקורא בתורה (משנה ברכות א, ב, בגמ' שם ט:, ובשו"ע או"ח נח, ו))). (נחלקו המפרשים האם מן התורה לא יצא (כפשטות לשון המשנה) או שזו רק תקנה דרבנן (עי' כס"מ הל' ק"ש א, יג - מובא ב[[שאגת אריה]] סי' א ד"ה והכ"מ כתב; וע"ש במקו"צ במהדו' ר"ש פרנקל ז"ל שהביאו שכ"כ ה[[יראים]] ותוס' [[הרא"ש]]).)))

פרטי הדין

בזמן הקריאה בערב חקר האבן האזל האם תלוי בלילה או בזמן שכיבה (אבן האזל קריאת שמע א, א))).

בכוונת הקריאה כתב הברכת אברהם שאינה חלק ממעשה המצווה אלא רק תנאי למצווה, אך נחשב מעשה מצווה גם בלי כוונה (ברכת אברהם סוכה מב. סימן "חינוך לקריאת שמע" ב))).

בדקדוק הלשון חקר האבן האזל האם הוא מדיני הדיבור (שאם לא מדקדק לא נחשב שדיבר), או משום שכך נאמרה (באופן מדוקדק) קריאת שמע למשה מסיני (אבן האזל קריאת שמע ב-י: רמב"ם - מדיני דיבור, ראב"ד - כך נאמרה למשה))).

הערות שוליים