דיעבד
|
|
הגדרה[עריכה]
מעשה שלכתחילה היה אסור לעשותו, ודנים האם מועיל לאחר שנעשה באיסור (בסוגיא זו האריך לקח טוב ד, ה).
לדוגמא, לכתחילה אסור לחלל הקדש על פחות משוויו, אך אם חיללו מחולל בדיעבד (תוס' בבא מציעא נז. ד"ה ומר. אמנם פסקי התוס' חולין תחילת פרק ראשית הגז כתבו שמותר לחללו אפילו לכתחילה).
מקור וטעם[עריכה]
דיני דיעבד תלויים במקור הדין, כך שיש חילוק בין דינים מדאורייתא, דינים מדרבנן, ודינים מדברי קבלה:
- דינים מדאורייתא - בדרך כלל לא מועילים אפילו בדיעבד (תוס' גיטין ג: ד"ה וכי. וכן כתב האבני מילואים כז-יח (ד"ה וכל) שדיני דאורייתא לא מועילים בדיעבד)))). אמנם הלקח טוב (ה) הביא דיני דאורייתא רבים שמועילים בדיעבד, כגון הקדש שווה מנה שלכתחילה אסור לחללו על פחות משוויו, ואם חיללו מחולל (תוס' בבא מציעא נז. ד"ה ומר. אמנם פסקי התוס' חולין תחילת פרק ראשית הגז כתבו שמותר לחללו אפילו לכתחילה). וכן מהרי"ט (שהובא באבני מילואים כז-יח ד"ה ובחידושי) כתב שהדין שבספק קידושין לא תינשא לכתחילה ואם נישאת לא תצא הוא דאורייתא.
- דינים מדרבנן - בדרך כלל מועילים בדיעבד (תוס' קידושין נה: ד"ה אין, והלקח טוב ה-יב (ד"ה ודע) דן בזה והביא לכך מקורות רבים)))).
- דינים מדברי קבלה - תלוי במחלוקת האם דברי קבלה כדאורייתא (ולא יועילו בדיעבד) או כדרבנן (ויועילו בדיעבד) (לקח טוב ה-יב ד"ה ולעניין).
במהותו דן הלקח טוב האם דין שפסול לכתחילה וכשר בדיעבד נחשב ראוי. למשל לעניין כל שאינו עולה ליבום עולה לחליצה, האם חייבי לאווין - שעולה ליבום רק בדיעבד (שלכתחילה אסור לקדשה ובדיעבד קידושין תופסים בה) - נחשב "עולה ליבום" וממילא עולה לחליצה, או שאינו נחשב "עולה ליבום" וממילא אינו עולה לחליצה (לקח טוב ד, והביא לכך ראיות לכאן ולכאן).
לגבי דינים רבים דנו המפרשים האם הם לכתחילה או דיעבד, ונפרטם בסעיפים הבאים (במצוות, בעדות, במילה, בדינים שונים):
במצוות[עריכה]
מצוות לאו להנות ניתנו - נחלקו המפרשים האם הוא היתר לכתחילה או רק בדיעבד, כגון כיסוי הדם בעפר עיר הנידחת כאשר אפשר לכסות בעפר אחר (משנה למלך אישות ח-י: רק בדיעבד, כנסת הגדולה יו"ד כח וגט פשוט קכד-א: גם לכתחילה. דנו במחלוקתם אבני מילואים כח-ס ויד מלאכי כללי הדינים תלא. והשדי חמד ח"ד מ-צה עמוד 201 הביא שיהודה יעלה ומשה ידבר סוברים שגם לכתחילה ודברי מלכיאל סובר שרק בדיעבד. וכן דן בזה ספר המקנה כב-ט)[1].
הידור מצווה בפשטות הוא רק לכתחילה, אך בדיעבד יוצא ידי חובה גם אם לא הידר (תוס' סוכה כט: ד"ה לולב). אמנם הבה"ג חידש שאם לא הידר לא יצא ידי חובה, ולכן כתב לגבי הדין שנוטלים לולב כדרך גדילתו (ולא להופכו), שהוא מדין הידור מצווה ואם הפכו לא יצא ידי חובה (הובא באוצר הגאונים סוכה מה:, והוסיף שאפשר שאינו מדין הידור וא"כ כן יצא ידי חובה. וכן מרש"י סוכה כט: (שהתוס' הנ"ל הביאוהו והקשו עליו) משמע שיש בהידור דינים שפוסלים גם בדיעבד)))).
מצוות צריכות כוונה - כתבו כל הראשונים שלכתחילה לכו"ע צריך לכוון, וכל המחלוקת היא רק בדיעבד (ספר המקנה נג-ט ד"ה הסכימו, רבנו יונה ברכות ב. ד"ה ואיפסיקא הלכתא).
מצווה הבאה בעבירה - כתבו כל הראשונים והאחרונים שהמצווה פסולה אף בדיעבד ולא יצא ידי חובה. אולם יש מי שכתב שבדיעבד יצא (שדי חמד ח"ד עמוד 169 אות יב).
בעדות[עריכה]
אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין, ובדיעבד אם קבלו עדות שלא בפני בעל הדין - נחלקו הראשונים האם היא עדות ודנים על פיה: לראבי"ה היא עדות ולריב"א לא (הביאם הגהות אשר"י כתובות פ"ב טו, והריב"א הובא גם במרדכי בבא קמא קיב: סימן קמז).
שונא פסול לעדות. ונחלקו המפרשים האם פסולו מדאורייתא או מדרבנן, ונפק"מ אם העיד בדיעבד: אם מדרבנן - כשר בדיעבד, ואם מדאורייתא - פסול גם בזה (מהרנא"ח נג, הובא בגליוני הש"ס גיטין ג:).
במילה[עריכה]
זמן מילה ביום ולא בלילה (יבמות עב.). ואם מל בלילה דנו האחרונים האם יצא בדיעבד, ויש בזה ארבע דעות:
- לא יצא ואין צריך להטיף דם ברית (שאגת אריה נג בסופו ד"ה מ"מ הדבר).
- לא יצא וצריך להטיף דם ברית (ש"ך, הובא בשאלת יעב"ץ ח"א לד ד"ה והשתא).
- יצא (שאלת יעב"ץ שם תולה זאת במחלוקת תנאים ואמוראים).
- אמנם לא קיים את המצווה, אך לא עשה שום איסור ואין למחות בידו בידי אדם, וכשיגיע היום אינו מצווה למול שהרי אין לו ערלה. וכמו מי שביער את חמצו קודם הפסח (מנחת חינוך ב-ג [כב] ד"ה וכן אפילו וד"ה אם כן).
זמן מילה ביום השמיני. ואם מל קודם יום השמיני - כתב הרא"ש שאין צריך להטיף דם ברית (שבת פרק יט סימן ה). ונחלקו בזה האחרונים לשלוש דעות:
- השאגת אריה (נב ד"ה וכיוון) כתב שלא יצא אפילו בדיעבד, וכוונת הרא"ש שלא יועיל להטיף דם ברית משום שהוא מעוות ולא יוכל לתקון.
- הש"ך (יו"ד רסב-ב) ושאר אחרונים כתבו שיצא בדיעבד, וכוונת הרא"ש שכיוון שיצא אין צריך להטיף (הביאם השאגת אריה נב ד"ה וכיוון).
- המנחת חינוך (ב-ג [כב] ד"ה אם כן) כתב שאמנם לא קיים את המצווה, אך לא עשה שום איסור ואין למחות בידו בידי אדם, וכשיגיע יום השמיני אינו מצווה למול שהרי אין לו ערלה. וכמו מי שביער את חמצו קודם הפסח.
בדינים שונים[עריכה]
אין מבטלין איסור לכתחילה - בדיעבד, אם ביטל את האיסור, בשוגג מותר ובמזיד אסור (משנה תרומות ה-ט), שקנסוהו חכמים על שביטל איסור (רמב"ם בפירוש המשנה שם).
טבילה - עיקר הדין אינו הטבילה עצמה (הפעולה) אלא שהאדם יטהר (התוצאה). ולכן לא שייך שיהיו בטבילה דינים שפוסלים רק לכתחילה אך בדיעבד טהור (כגון שנאמר שלכתחילה צריך ביאת מים בבית הסתרים אך בדיעבד טהור), שכיוון שבדיעבד טהור - התורה לא הקפידה גם לכתחילה, שהעיקר רק שיטהר (תוס' נידה סו: ד"ה כל).
אסור לאכול קודשים קודם הקטרת אימורין, אך אם אבדו האימורים - מותר לאכול את הבשר. ובטעם לזה חקר ר' שמואל רוזובסקי האם מצוות הקטרה אוסרת את אכילת הבשר, ולכן כשאבדו האימורין ופקעה מצוות ההקטרה, ממילא הבשר מותר. או שאיסור אכילת הקודשים נשאר עד הקטרת האימורין, שההקטרה היא המתירתו לכתחילה, ורק כשאבדו האימורין התורה התירתו בדיעבד בלא הקטרתם (חידושי ר' שמואל [[נדרים]] עמוד צז, רז).
מוכר עצמו לעבד עברי - רק כשהעני ביותר מותר לו למכור עצמו (רמב"ם עבדים א-א). ואם מכר את עצמו כשלא העני - נחלקו האחרונים: המנחת חינוך (מב) וספר המקנה (על [[קידושין]] טו.) כתבו שהמכירה לא חלה כלל, אך ערוך השולחן (יו"ד רסז-קלח) כתב שבדיעבד מכור (דן בזה מנחת נתן קידושין יג).
זה נהנה וזה לא חסר, כגון הדר בחצר חבירו שלא מדעתו כשהוא גברא דעביד למיגר וחצר דלא קיימא לאגרא - היא בעיה בגמרא ([[בבלי]]:[[בבא קמא]] כ.). אך לכתחילה ברור שאדם יכול למחות בחבירו שלא יהנה ממנו גם אם אין לו שום חיסרון, כגון למחות בו שלא יכנס לדור בחצירו, וכל ספק הגמרא הוא רק בדיעבד האם צריך לשלם לו ([[תוספות]] [[בבא בתרא]] יב: סוף ד"ה כופין).
פרטי הדין[עריכה]
סדר של שני מעשים אינו מעכב בדיעבד. ולכן, למשל, הקדים רקיקה לחליצה כשר בדיעבד (תוס' מנחות לח. ד"ה ואם). והלקח טוב (לקח טוב ה ד"ה והנה התוס' במנחות) הסביר שהטעם לזה הוא שכיוון ששום מעשה לא חסר, אלא רק הסדר שונה, אינו פוסל. והביא עוד מקורות רבים שבחלקם הסדר מעכב ובחלקם לא.
מעשה שאם לא נעשה כלל אינו מעכב, הסתפק הלקח טוב (ה ד"ה והנה ראיתי לברר) מה הדין כשעשאו שלא כתיקנו, שאפשר שהוא גרוע יותר ובזה כן מעכב. כגון הקטרת אימורין, שאם לא הקטירן כלל לא מעכב, מה הדין כשהקטירן שלא לשמן. והביא מקורות שמעכב ומקורות שלא מעכב.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ מעין זה נחלקו במצוות קיומיות, כלומר שלא מחויב לקיימן, אם גם בהן אומרים את ההיתר שלאו להנות ניתנו. דנו בזה בערך מצוות לאו להנות ניתנו בסעיף "במצוות שונות" ד"ה מצוות קיומיות.