רבי עקיבא: הבדלים בין גרסאות בדף

מגדולי התנאים בדור שאחרי החורבן.

צעירותו

מסופר עליו שבצעירותו היה עם הארץ ועבד אצל כלבא שבוע כרועה צאן. הוא היה אומר אז "מי יתן לי תלמיד חכם ואשכנו כחמור". הוא רצה להתחתן עם רחל ביתו של כלבא שבוע, שחשקה בו מפני שהיה מעולה וצנוע. הוא הסכימה להתחתן איתו בתנאי שילך לעסוק בתורה ור"ע הסכים. בעקבות חתונתם הדיר כלבא שבוע את ביתו מכל נכסיו והם חיו בדלות מחפירה. באותה תקופה הבטיח ר"ע לאשתו שלכשיתעשרו יקנה לה תכשיט "ירושלים של זהב".

הולך ללמוד התורה

ר"ע הלך תחילה ללמוד לקרוא עם בנו הקטן - בגיל ארבעים. לבסוף נפרד מאשתו והלך ולמד שתים עשרה שנה. רבי עקיבא למד אצל רבי אליעזר בן הורקנוס, ורבי יהושע בן חנניה. לאחר שתים עשרה שנה חזר לביתו; מאחורי הדלת שמע אדם רשע מקנטר את אשתו על שבעלה עזב אותה. ושמע את אשתו אומרת: "אם ישמע לי - שילך ללמוד עוד 12 שנה", וכך חזר ר"ע ללמוד עוד שתים עשרה שנים אחרות, והעמיד 24,000 תלמידים (או זוגות תלמידים).

כרב גדול

לאחר כ"ד שנה חזר לביתו, כשתלמידיו מלוים אותו. אשתו באה לפניו והתלמידים, שלא הכירוה רצו להודפה מלפני רבם, שאמר להם: "הניחוה, שלי ושלכם - שלה היא". גם כלבא שבוע הגיע אז, והתיר את נדרו, ונתעשר רבי עקיבא. רבי עקיבא נתעשר גם על ידי דברים אחרים [ראה בגמרא בנדרים דף נ ע"א].

המגפה

בין פסח לשבועות מתו 24,000 תלמידי ר"ע במגפה, מפני שלא נהגו כבוד זה בזה. ר"ע לא התייאש והלך אצל רבותינו שבדרום, ולימד 5 תלמידים, שמהם חזרה תורה לישראל.

מרד בר כוכבא

רבי עקיבא תמך בבר כוכבא ובמרדו, ואף דרש עליו שהוא מלך המשיח והיה נושא כליו (רמב"ם).

מותו על קידוש השם

רבי עקיבא לימד תורה בשעת הגזירה ונידון על כך למיתה בעינויים, והוא אחד מעשרת הרוגי מלכות. על קידוש השם הגדול שהיה המיתתו מספרת הגמרא: "תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות הרשעה שלא יעסקו ישראל בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו לרבי עקיבא שהיה מקהיל קהלות ברבים ועוסק בתורה. אמר ליה: "עקיבא אי אתה מתירא מפני מלכות?!" אמר לו: "אמשול לך משל למה הדבר דומה: לשועל שהיה מהלך על גב הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים ממקום למקום. אמר להם: מפני מה אתם בורחים? אמרו לו: מפני רשתות שמביאין עלינו בני אדם. אמר להם: רצונכם שתעלו ליבשה ונדור אני ואתם כשם שדרו אבותי עם אבותיכם? אמרו לו: אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות?! לא פקח אתה, אלא טפש אתה! ומה במקום חיותנו אנו מתיראין - במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה! - אף אנחנו. עכשיו שאנו יושבים ועוסקים בתורה שכתוב בה "כי הוא חייך ואורך ימיך" כך, אם אנו הולכים ומבטלים ממנה על אחת כמה וכמה! אמרו: לא היו ימים מועטים עד שתפסוהו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורים ותפסו לפפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו. אמר לו: פפוס, מי הביאך לכאן? אמר ליה: אשריך רבי עקיבא שנתפסת על דברי תורה! אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים!

בשעה שהוציאו את רבי עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה, והיו סורקים את בשרו במסרקות של ברזל והיה מקבל עליו עול מלכות שמים. אמרו לו תלמידיו: רבינו! עד כאן?! אמר להם: כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה: "בכל נפשך - אפילו נוטל את נשמתך". אמרתי: מתי יבא לידי ואקיימנו? ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו?! היה מאריך באחד עד שיצתה נשמתו באחד. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באחד! אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: זו תורה וזו שכרה?! ממתים ידך ה' ממתים וגו' אמר להם: חלקם בחיים. יצתה בת קול ואמרה: אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא".