ארץ ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
אין תקציר עריכה
שורה 35: שורה 35:


== עצמאות ומלוכה==
== עצמאות ומלוכה==
[[תמונה:Staemme israels heb svg.png|left|thumb|250px|חלוקת ארץ לשבטי בני ישראל; המקור - ויקישיתוף. יוצר האיור - Janz,  הכיתוביות בעברית - ברי"א ודניאל צבי]] כאשר יהושע בן נון חילק את ארץ ישראל לשבטים התקבלה התבנית של ארץ ישראל בפועל, פחות או יותר. בפר [[שופטים]] מתאר את המובלעות הזרות בארץ והן אינן מועטות והוא מסכם:  ומסכם :" וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה', לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, אֵת כָּל-מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן...  חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְכָל-הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי, וְהַחִוִּי, יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת... וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.  ; וַיַּעַבְדוּ, אֶת-אֱלֹהֵיהֶם{{מקור|(ג',א'-ה' -בדילוגים )}}.   
[[תמונה:Staemme israels heb svg.png|left|thumb|250px|חלוקת ארץ לשבטי בני ישראל; המקור - ויקישיתוף. יוצר האיור - Janz,  הכיתוביות בעברית - ברי"א ודניאל צבי]] כאשר יהושע בן נון חילק את ארץ ישראל לשבטים התקבלה התבנית של ארץ ישראל בפועל, פחות או יותר. בפר [[שופטים]] מתאר את המובלעות הזרות בארץ והן אינן מועטות והוא מסכם:  ומסכם :" וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה', לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, אֵת כָּל-מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן...  חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְכָל-הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי, וְהַחִוִּי, יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת... וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.  ; וַיַּעַבְדוּ, אֶת-אֱלֹהֵיהֶם{{מקור|(ג',א'-ה' -בדילוגים )}}.  
 
בספר שופטים מוצגות ההתנכלויות לארץ ישראל, כאשר בין אחת לשנייה, "ותנוח הארץ" - לעתים עד ארבעים שנה.
בין מלכי העמים אשר כבשו זמנית חלק מהארץ אפשר למנות:
* כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם אשר שיעבד את כל ישראל.
* עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב המגיע עד "עיר התמרים" - יריחו.
* השופט [[שמגר בן ענת|שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת]] - הודף את הפלישתים.
* יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר משתלט על מרכזה וצפונה של הארץ. שירת דבורה מביאה בפירוט את האזורים הפגועים ומציינת :"} ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת,  בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת;  וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת.  .חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ  עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל {{מקור|(ה', ו'-ח')}}.
* מדין עולים על ישראל ומגיעים עד [[עזה]]
* פלישתים ובני עמון מתנכלים לארץ במשך על תקופת השופטים.
* בימי [[שמשון]] מגיע שליטת הפלישתים  והכתוב אומר:"וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים" {{מקור|(י"ג,א')}}
 
[[שאול המלך]] נבחר לתפקידו עקב ההתנכלויות לארץ ישראל. הוא למערכה נגד בני עמון המאיימים על תושבי [[יבש גלעד]]. בכל תקופת שלטונות הוא  לחם בפלישתים עד אשר נפל מידם ה[[הר גלבוע|הר הגלבוע]]. והתוצאה הייתה :" וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כִּי-נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְכִי-מֵתוּ, שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן {{מקור|(ל"א,ז')}} - העם הפלישתי יושב בארץ ישראל.
 
 
 


רק בימי דוד המלך ושלמה המלך ארץ ישראל  מגיעה לממדיה המירביים. שלמה המלך קובע 12  נציבויות במטרה שכל נציבות תספק את צרכי המלוכה חודש לשנה. חלוקת הארץ לפי שבטי ישראל אינה כבר החלוקה הקובעת.
רק בימי דוד המלך ושלמה המלך ארץ ישראל  מגיעה לממדיה המירביים. שלמה המלך קובע 12  נציבויות במטרה שכל נציבות תספק את צרכי המלוכה חודש לשנה. חלוקת הארץ לפי שבטי ישראל אינה כבר החלוקה הקובעת.

גרסה מ־09:13, 7 בספטמבר 2008

Baustelle.PNG הערך נמצא בשלבי עריכה
כדי למנוע התנגשויות עריכה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
שימו לב! אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחתו של הכותב.
אין מידע לגבי מניח תבנית זו. יש לערוך עם חתימה ( ~~~~ ) כפי שמוסבר בדף התבנית


ארץ ישראל בימי שלמה - מקור התמונה:ןיקישיתוף, הכין אןתה:AnonMOooS והיה תואמת את הכתוב בספר מלכים א': "א וּשְׁלֹמֹה, הָיָה מוֹשֵׁל בְּכָל-הַמַּמְלָכוֹת מִן-הַנָּהָר אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, וְעַד גְּבוּל מִצְרָיִם ... כִּי-הוּא רֹדֶה בְּכָל-עֵבֶר הַנָּהָר, מִתִּפְסַח וְעַד עַזָּה בְּכָל-מַלְכֵי, עֵבֶר הַנָּהָר; וְשָׁלוֹם, הָיָה לוֹ מִכָּל-עֲבָרָיו מִסָּבִיב. וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח, אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ, מִדָּן, וְעַד-בְּאֵר שָׁבַעכֹּל, יְמֵי שְׁלֹמֹה(ה',א'-ה')
מבט לארץ ישראל מהר נבו (ים המלח נראה בבירור) - מקור התמונה:ויקישיתוף, צילם :Biorgen

ארץ ישראל היא ארצו של עם ישראל. בשנת א'תתקמ"ח, היא שנת 1948 לבריאת העולם, ( המאה ה- 19 לפנה"ס) היא הובטחה בברית בין הבתרים לאברהם אבינו : " בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה' אֶת-אַבְרָםבְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד-הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר-פְּרָת (ספר [[בראשית]] ט"ו, י"ח).

הקב"ה חוזר על ההבטחה ליצחק אבינו וליעקב אבינו, טרם ירידתו למצרים. משה רבינו בספרדברים, בטרם כניסתו לארץ מוצא לנכון לסכם את סגולותיה של הארץ: " אֶרֶץ, אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ דֹּרֵשׁ אֹתָהּ, תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ בָּהּ מֵרֵשִׁית הַשָּׁנָה, וְעַד אַחֲרִית שָׁנָה (י"א,י"ב). הוא זוכה לראות אותה מפסגת הר נבו )ראו תמונה): "וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב, אֶל-הַר נְבוֹ, רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי יְרֵחוֹ; וַיַּרְאֵהוּ ה' אֶת-כָּל-הָאָרֶץ אֶת-הַגִּלְעָד, עַד-דָּן. וְאֵת, כָּל-נַפְתָּלִי, וְאֶת-אֶרֶץ אֶפְרַיִם, וּמְנַשֶּׁה; וְאֵת כָּל-אֶרֶץ יְהוּדָה, עַד הַיָּם הָאַחֲרוֹן. וְאֶת-הַנֶּגֶב, וְאֶת-הַכִּכָּר בִּקְעַת יְרֵחוֹ עִיר הַתְּמָרִי עַד-צֹעַר. וַיֹּאמֶרה' אֵלָיו, זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ, אֶתְּנֶנָּה; הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ, וְשָׁמָּה לֹא תַעֲבֹר (ספר [[דברים]], ל"ד,א'-ד').

לפני מותו, משה רבינו (המאה ה-14 לפנה"ס) כבש את עבר הירדן המזרחי מעוג מלך הבשן ומסיחון מלך האמורי ומנחיל אותה לשבטים: ראובן, גד ולחצי שבט המנשה. יהושע בו נון עבר את נהר הירדן, כבש את הערים: יריחו והעי, כרת ברית עם הגבעונים, ולחם בחמשת המלכים מחבל ארץ יהודה, הביס 31 מלכים ואת יבין מלך חצור והנחיל את עבר הירדן המערבי לשאר שבטי ישראל.

שאול המלך (המאה ה-11 לפנה"ס) איחד את העם לממלכה אחת. דוד המלך השלים את כיבוש הארץ ושלמה המלך (המאה ה-10 לפנה"ס) הגיע לגבולות המירביים של ארץ ישראל (ראו מפה) ובספרמלכים מתואר המצב אליו הגיע העם בארצו:" יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל רַבִּים, כַּחוֹל אֲשֶׁר-עַל-הַיָּם לָרֹב, אֹכְלִים וְשֹׁתִים, וּשְׂמֵחִים (ד',כ').

בסוף המאה ה-10 לפנה"ס, אחרי מות שלמה, ארץ ישראל מתחלקת בין שתי ממלכות: הצפונית -מלכות ישראל והדרומית - מלכות יהודה. במאה ה-6 לפהס"ה ממלכות אשור ובבל כובשות את הארץ ורוב תושביה הוגלו ממנה.

בשנת 538 לפנה"ס, כורש מלך פרס פירסם את הצהרתו ובה הוא התיר לגולים לשוב לארצם. בארץ ישראל הוקמה פחוות יהודה בשטח שכלל רק 40,000 אלף נפש והיה מרוכז סביב הערים ירושלים, יריחו ולכיש. בתקופת החשמונאים מלכיהם הרחיבו את שליטתם לתחומי חבלי הארץ הבאים: הגליל, הנגב ועבר הירדן. במאה ה-1 לפנה"ס, הכובש הרומי של הארץ, פומפיוס, מקטין את תחומי הארץ. אך מלכי בית הורדוס מחזירים לעצמם את השליטה. תחום שליטם היה לארץ ישראל עד חורבן הבית השני המאה ה-1. לאחר מרד בא כובבא, - שנת 135 - גולים היהודים מיהודה ושם הארץ שונה ל"פלסטינה" - על שם האוייב הנצחי של עם ישראל. כך ארץ ישראל לא הייתת יותר מוקד להתיישבות יהודית תחת מימשל עצמי עד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948.

הארץ המובטחת

גבולות ארץ כנען - שיטה מרחיבה, מקור התמונה:אטלס דעת מקרא

הרב ישראל אריאל, בחיבורו ארץ ישראל לגבולותיה על פי המקורות מציג שבע עשרה מערכות גבול לארץ ישראל. מגבולות גן עדן בבריאת העולם המתוחמים על ידי ארבעת הנהרות: הפישון הואנהר הנילום, הגחון הוא "נילוס מצרים", נהר החדקל ונהר פרת ( [[בראשית]] ב', י'-י"ד). לאברהם אבינו מובטחות "גבולות השבועה והקניין" כאמור: "לזרעך אתן האת הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת" (בראשית ט"ו, י"ח).

"גבולות מסעי" מהווים את התאור המפורט ביותר והם כוללים 18 נקודות ציון. הרב אריאל מגדיר אותם בתור "תחומי נחלת תשע המטות". כמובן, השאלה היא איך ניתן לזהות את המקומות. להלן התיאור המובא בפרשת מסעי:" זֹאת הָאָרֶץ, אֲשֶׁר תִּפֹּל לָכֶם בְּנַחֲלָה, אֶרֶץ כְּנַעַן, לִגְבֻלֹתֶיהָ. וְהָיָה לָכֶם פְּאַת-נֶגֶב מִמִּדְבַּר-צִן, עַל-יְדֵי אֱדוֹם; וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב, מִקְצֵה יָם-הַמֶּלַח קֵדְמָה. וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים, וְעָבַר צִנָה, והיה (וְהָיוּ) תּוֹצְאֹתָיו, מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ; וְיָצָא חֲצַר-אַדָּר, וְעָבַר עַצְמֹנָה. וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן, נַחְלָה מִצְרָיִם; וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו, הַיָּמָּה. וּגְבוּל יָם, וְהָיָה לָכֶם הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל יָם. וְזֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן: מִן-הַיָּם, הַגָּדֹל, תְּתָאוּ לָכֶם, הֹר הָהָר. מֵהֹר הָהָר, תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת; וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל, צְדָדָה. וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן; זֶה-יִהְיֶה לָכֶם, גְּבוּל צָפוֹן. וְהִתְאַוִּיתֶם לָכֶם, לִגְבוּל קֵדְמָה, מֵחֲצַר עֵינָן, שְׁפָמָה. וְיָרַד הַגְּבֻל מִשְּׁפָם הָרִבְלָה, מִקֶּדֶם לָעָיִן; וְיָרַד הַגְּבֻל, וּמָחָה עַל-כֶּתֶף יָם-כִּנֶּרֶת קֵדְמָה. וְיָרַד הַגְּבוּל הַיַּרְדֵּנָה, וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו יָם הַמֶּלַח; זֹאת תִּהְיֶה לָכֶם הָאָרֶץ לִגְבֻלֹתֶיהָ, סָבִיב (ל"ד,ג'-י"ב).

נקודת המוצא היא מדרום : מדבר צן על יד מושב עפ אדום, מהפאה המזרחית של דרום ים המלח, כולל חלק מההערבה הצפונית, אולי עד המושב "חצבה" , לשעבר "עין חצב". ומשם צפון מערב למעלה העקרבים ועבר "צנה" ולקדש ברנע (ואדי אל קדיראת), חצר אדר, "עצמונה" אל נחל מצרים (ואדי אל עריש) ואל הים הוא הים התיכון. לכאורה, רוב נקודות הציון מזוהות.

הגבול המערבי, כמעט ואין בן ספקות, הוא "גבול ים" - "הים הגדול".

הגבול הצפוני מתחיל מ"הר ההר" במערב, (לא מקום קבורתו של אהרן הכהן), מגיע לחמת בסוריה, "צדדה", זיפרונה" ו"חצר עינן" - כל אלא מקומות הטעונים זיהוי.

הגדול המזרחי יורד מ"חצר עינן", "שפמה", הרבלה", מקדם ל"עין", ורד הגבל ומגיע לכתף המזרחי של ים כנרת. משם הוא ממשיך בנהר הירדן עד ים המלח.

חוקרי המקרא, יהודה אליצור ויהודה קיל, בספרם אטלס דעת מקרא מציגים שתי שיטות לקביעת הגבולות: שיטה מרחיבה ושיטה מצמצמת. השיטה המרחיבה מרחיבה את תחומי הארץ לדרום ולצפון. בדרום היא רואה בנחל מצרים את הזרוע המזרחית של נהר הנילוס אשר נקראה "הזרוע הפלוסית" - בקרבת "תעלת סואץ" היום, דהיינו ארץישראל כוללת את כל חצי האי סיני. בצפון מזרח, מזהים את העיר "פטרה" בתור אדום. ואשר לצפון, הגבול נושק לנהר פרת ו"הר ההר" מזוהת עם הרי אמנוס בצפון סוריה היום

עצמאות ומלוכה

חלוקת ארץ לשבטי בני ישראל; המקור - ויקישיתוף. יוצר האיור - Janz, הכיתוביות בעברית - ברי"א ודניאל צבי

כאשר יהושע בן נון חילק את ארץ ישראל לשבטים התקבלה התבנית של ארץ ישראל בפועל, פחות או יותר. בפר שופטים מתאר את המובלעות הזרות בארץ והן אינן מועטות והוא מסכם: ומסכם :" וְאֵלֶּה הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִנִּיחַ ה', לְנַסּוֹת בָּם אֶת-יִשְׂרָאֵל, אֵת כָּל-אֲשֶׁר לֹא-יָדְעוּ, אֵת כָּל-מִלְחֲמוֹת כְּנָעַן... חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְכָל-הַכְּנַעֲנִי וְהַצִּידֹנִי, וְהַחִוִּי, יֹשֵׁב הַר הַלְּבָנוֹן מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן, עַד לְבוֹא חֲמָת... וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, יָשְׁבוּ בְּקֶרֶב הַכְּנַעֲנִי, הַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי, וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.  ; וַיַּעַבְדוּ, אֶת-אֱלֹהֵיהֶם(ג',א'-ה' -בדילוגים ).

בספר שופטים מוצגות ההתנכלויות לארץ ישראל, כאשר בין אחת לשנייה, "ותנוח הארץ" - לעתים עד ארבעים שנה. בין מלכי העמים אשר כבשו זמנית חלק מהארץ אפשר למנות:

  • כּוּשַׁן רִשְׁעָתַיִם, מֶלֶךְ אֲרַם נַהֲרָיִם אשר שיעבד את כל ישראל.
  • עֶגְלוֹן מֶלֶךְ-מוֹאָב המגיע עד "עיר התמרים" - יריחו.
  • השופט שַׁמְגַּר בֶּן-עֲנָת - הודף את הפלישתים.
  • יָבִין מֶלֶךְ-כְּנַעַן, אֲשֶׁר מָלַךְ, בְּחָצוֹר משתלט על מרכזה וצפונה של הארץ. שירת דבורה מביאה בפירוט את האזורים הפגועים ומציינת :"} ו בִּימֵי שַׁמְגַּר בֶּן עֲנָת, בִּימֵי יָעֵל, חָדְלוּ, אֳרָחוֹת; וְהֹלְכֵי נְתִיבוֹת יֵלְכוּ, אֳרָחוֹת עֲקַלְקַלּוֹת. .חָדְלוּ פְרָזוֹן בְּיִשְׂרָאֵל, חָדֵלּוּ עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה, שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל (ה', ו'-ח').
  • מדין עולים על ישראל ומגיעים עד עזה
  • פלישתים ובני עמון מתנכלים לארץ במשך על תקופת השופטים.
  • בימי שמשון מגיע שליטת הפלישתים והכתוב אומר:"וַיִּתְּנֵם ה' בְּיַד-פְּלִשְׁתִּים" (י"ג,א')

שאול המלך נבחר לתפקידו עקב ההתנכלויות לארץ ישראל. הוא למערכה נגד בני עמון המאיימים על תושבי יבש גלעד. בכל תקופת שלטונות הוא לחם בפלישתים עד אשר נפל מידם ההר הגלבוע. והתוצאה הייתה :" וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר-בְּעֵבֶר הָעֵמֶק וַאֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, כִּי-נָסוּ אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל, וְכִי-מֵתוּ, שָׁאוּל וּבָנָיו; וַיַּעַזְבוּ אֶת-הֶעָרִים, וַיָּנֻסוּ, וַיָּבֹאוּ פְלִשְׁתִּים, וַיֵּשְׁבוּ בָּהֶן (ל"א,ז') - העם הפלישתי יושב בארץ ישראל.



רק בימי דוד המלך ושלמה המלך ארץ ישראל מגיעה לממדיה המירביים. שלמה המלך קובע 12 נציבויות במטרה שכל נציבות תספק את צרכי המלוכה חודש לשנה. חלוקת הארץ לפי שבטי ישראל אינה כבר החלוקה הקובעת.

בשליטה נוכרית

התקומה הציונית

לקריאה נוספת

  • הרב ישראל אריאל, ארץ ישראל לגבולותיה על פי המקורות, הוצאת כנה, ירושלים
    • יסודות וחקר - 1988
    • ארץ וחוצות' - 1993
  • יהודה אליצור ויהודה קיל, בספרם אטלס דעת מקרא, מוסד הרב קוק, ירושלים, 1993.