הרב צבי ישראל טאו: הבדלים בין גרסאות בדף
| שורה 9: | שורה 9: | ||
== ממשנתו == | == ממשנתו == | ||
=== עיקר [[מצות יישוב הארץ]] ע"י האומה כולה == | === עיקר [[מצות יישוב הארץ]] ע"י האומה כולה === | ||
עיקר מצות יישוב [[ארץ ישראל]]<ref>המנוסחת ע"י הרמב"ן {{מקור|(בהוספות לספר המצוות מ"ע ד)}}: "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד [[אומות העולם|זולתנו מן האומות]] או לשממה".</ref> הוא [[כיבוש]] הארץ ושלטון [[עם ישראל]] עליה. ואף שגם היחיד חייב [[עליה לארץ|לעלות לארץ]] ולדור בה<ref>ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ ב[[שו"ת]] [[ישועות מלכו]] {{מקור|(יו"ד סי' סו בתו"ד)}} ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה {{מקור|(כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה)}}, וכבר המשילו ה[[אחרונים]] למ"ע של [[אכילת מצה]] כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" {{מקור|(כלומר: שאף על העליה ב}}[[גלות]]{{מקור| יש שכר, כמו כל שאר}} [[הכשר מצוה]]{{מקור|)}}.</ref>, מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של ה[[מצוה כללית|מצוה הכללית]] של האומה כגוף לאומי. בתקופת ה[[גלות]], בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת [[מדינת ישראל]] חוזר עם ישראל לקיים את המצוה {{מקור|(סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז)}}. | עיקר מצות יישוב [[ארץ ישראל]]<ref>המנוסחת ע"י הרמב"ן {{מקור|(בהוספות לספר המצוות מ"ע ד)}}: "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד [[אומות העולם|זולתנו מן האומות]] או לשממה".</ref> הוא [[כיבוש]] הארץ ושלטון [[עם ישראל]] עליה. ואף שגם היחיד חייב [[עליה לארץ|לעלות לארץ]] ולדור בה<ref>ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ ב[[שו"ת]] [[ישועות מלכו]] {{מקור|(יו"ד סי' סו בתו"ד)}} ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה {{מקור|(כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה)}}, וכבר המשילו ה[[אחרונים]] למ"ע של [[אכילת מצה]] כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" {{מקור|(כלומר: שאף על העליה ב}}[[גלות]]{{מקור| יש שכר, כמו כל שאר}} [[הכשר מצוה]]{{מקור|)}}.</ref>, מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של ה[[מצוה כללית|מצוה הכללית]] של האומה כגוף לאומי. בתקופת ה[[גלות]], בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת [[מדינת ישראל]] חוזר עם ישראל לקיים את המצוה {{מקור|(סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז)}}. | ||
גרסה מ־02:37, 21 בינואר 2010
|
|
הרב צבי ישראל טאו שליט"א מגדולי המעמיקים בתורת מרן הרב קוק זצ"ל, מעביר שיעורים רבים בירושלים. לשיעוריו המתקיימים מזה עשרות בשנים נוהרים רבנים מחנכים ואנשי תורה ועמל רבים מכל קצווי הארץ.
משמש כנשיא ישיבת הר המור, וכמנהיג כל הפלג ה'ממלכתי' (במלעיל) שפרש מישיבת מרכז הרב.
בי' ניסן תשס"ה נפטרה רעייתו הרבנית חנה, שהייתה מחנכת דגולה ולימדה נשים רבות. בי"ז באב ה'תשס"ח התחתן הרב טאו בשנית, בגיל 71, עם בתיה כהן מהרובע היהודי בירושלים.
ממשנתו
עיקר מצות יישוב הארץ ע"י האומה כולה
עיקר מצות יישוב ארץ ישראל[1] הוא כיבוש הארץ ושלטון עם ישראל עליה. ואף שגם היחיד חייב לעלות לארץ ולדור בה[2], מ"מ אין זה עיקר המצוה אלא רק ענף של המצוה הכללית של האומה כגוף לאומי. בתקופת הגלות, בעדר שלטון של עם ישראל בארצו, לא היייתה יכולת לקיים את את הצד הכללי (שהוא הצד העקרי) של המצוה. בתקומת מדינת ישראל חוזר עם ישראל לקיים את המצוה (סולו המסילה עמ' ט; כי עין בעין יראו עמ' קכז).
ממילא מובן שההתייחסות למאבק תנועת 'גוש אמונים' על שלמות כמאבק על מצוה פרטית בלבד - מחטיאה את המטרה העקרית של המאבק, משום שמטרתו המרכזית היא להבליט ולחזק את מצות יישוב ארץ ישראל הציבורית-הממלכתית (סולו המסילה עמ' מג).
לאור זאת יש לנהל את כל המאבקים במדיניות כושלת של הממשלה. תמיד לחזק את היסוד הלאומי, וכשם שאין גודעים את העץ כולו בשביל לקטוף ממנו פירות - כך יש להמנע מלהשיג השיגים פרטיים על חשבון הפסד כללי (סולו המסילה עמ' נט-סא).
התודעה הלאומית
בבסיס כל תנועה חברתית, וכל שכן תנועת עם, עומדת תודעה חיונית, כלומר: אידאולוגיה שממלאת את לבבות הציבור ע"י הסברה הגיונית פשוטה המסוגלת לחדור ללבבות[3] (סולו המסילה עמ' יד הערה ב). בלי תודעה - אין אפשרות לשום תנועה ציבורית להתקיים[4].
בגלות פסקה התודעה הלאומית, ועם ישראל ראה את עצמו כאוסף של יחידים או קהלות, אך לא כאומה[5] (סולו המסילה עמ' יג). כל השאיפות והרצונות שלנו היו במישור האישי הפרטי או הקהילתי בלבד[6].
בהגיעה עת התחיה, הופיעה מצב נפשי שהביא לתחושה שלא תתכן עוד גלות. הלבבות התמלאו בשאיפה לקום ולפעול לתקומתה של האומה בארצה, לבנין מדינתה וממלכתה. התעוררות התודעה הלאומית היא המהוה את ההבדל הברור שבין גלות לגאולה. והעובדה שהתעוררות זו התפשטה בכל רבדי האומה (צדיקים, בינוניים ורשעים; ספרדים ואשכנזים; עניים ועשירים) היא סימן הסימנים של הקץ המגולה[7] (סולו המסילה עמ' יד-טז).
לכן, כוונתו ומגמתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, בכל מאמריו וכרוזיו ובכל הפעולות המעשיות אותן דחף, הייתה לחזק ולעורר את התודעה הלאומית, שחולשתה גורמת לחוסר יכולת עמידה בפני לחצים ותכתיבים של גויים ביחס לשלטוננו על ארץ ישראל, ובניינה נותן עז, כח וגבורה הן בקרב והן במאבק פוליטי מול אומות העולם. ותודעה זו היא המכשירה את הופעת הכח הלאומי-רוחני-קדוש-אלקי של עם ישראל (סולו המסילה עמ' נג).
קודש וחול
הדור
אחת המבוכות הגדולות של עוסקי תורת הרב קוק זצ"ל הוא היחס לדורנו לאור דברי הרב קוק זצ"ל על דורו. במאמר הדור ([[עקבי הצאן]] )
מספריו
הרב טאו איננו כותב ספרים, אולם תלמידיו מוציאים ספרים משיעוריו. הרב טאו עצמו איננו עובר על ספריו, אך הוא סומך את ידיו על אישורו של הרב עמיאל שטרנברג שליט"א העובר על הספרים.
כמה מהספרים שיצאו:
- לאמונת עתנו - סידרה המקיפה חלקים נרחבים במשנתו של הרב טאו, והיא נחשבת לספרו היסודי. סידרה זו נכתבה ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א, והוגהה ע"י הרב זאב נוימן שליט"א. בעריכת הכרכים הראשונים השתתף גם הרב מרדכי (מוטי) הס שליט"א.
- א. בעניני הדור והתקופה.
- ב. כנ"ל.
- ג. בעניני תלמוד תורה - המאמרים בכרך זה מהוים מערכה שלמה על הגישה היחס ללימוד תורה בדורנו. כרך כולל את מאמרים בנושאים: מסירות נפש ללימוד תורה; הבנת המושג "כלל ישראל", ומתוכו הבנת ערכה של תורה[8]; תפקידם של תלמידי חכמים ורבנים בבניין האומה; העיסוק בחכמת הקבלה; ועוד.
- בכרך זה נוסף גם המאמר "זכרו ראשונות" שיצא קודם לכן בחוברת נפרדת, והוא עוסק בגישה למאבקים על שלימות הארץ.
- ד. בענייני מלחמות ישראל.
- ה. פירוש לעקידה בסידור עולת ראי"ה.
- ו. סידרת שיעורים בעין אי"ה על סוגית "כל האומר... חטא אינו אלא טועה" (שבת נה:-נו.) המבררת את ענקיותם של גדולי האומה, ואת הסדר הנכון בלימוד תורה שבכתב.
- ז. סדרת שיעורים בעין אי"ה על סוגית "יען כי גבהו בנות ציון" (שבת סב:), המהוים ניתוח מוסרי של מידת הגאוה - הערכה חיצונית של האדם את עצמו - והשלכותיה על היחיד, על החברה ועל האומה.
- ח. הסבר תהליכי הגאולה שנמשלה ליקיצה מתרדמה עפ"י סדרי היקיצה של האדם.
- ט.
- סולו המסילה - התודעה הלאומית הישראלית כיסוד בהלכות ציבור. ספר זה הוא ליקוטי פסקאות משיעוריו (בעיקר מהספר 'לאמונת עתנו' אך גם ממקומות אחרים[9]) שנערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א.
- צדיק באמונתו יחיה - נכתב ונערך ע"י הרב נתנאל אלישיב שליט"א. הספר מטפל בגישה ללימוד תורה עפ"י המסורת של עם ישראל (לעומת גישות נוכריות כביקורת המקרא ו"תנ"ך בגובה בעינים") ואת הערך של תקופת הילדות האישית והלאומית וטהרתה.
- (חלקים מספר זה יצאו לראשונה בחוברת "צדיק באמונתו יחיה"[10]. חוברת זו עוררה פולמוס ציבורי רחב[11] בענין הגישה ללימוד תורה שבכתב תבנית:וסיפורי המקרא).
- נשמה לעם עליה – שיעורים של הרב טאו בימי ההתנתקות שנערכו ע"י הרב חנן אידלשטיין שליט"א[12].
מאמרים נוספים
עשרות משיחותיו של הרב טאו, יוצאות לאחר עריכה מינימאלית בחוברות (בהוצאת מכון 'רינת ישראל').
בנוסף, ניתן למצא מאמרים המכילים סיכומי שיעורים של הרב טאו במקומות נוספים:
- בסדרת ספרים על המועדים (הכוללת את הספרים: "כי עין בעין יראו"[13], "לתשובת השנה"[14], "אל מול פני המנורה"[15] ועוד.
- בחוברות "ערוגות הבושם" (בטאון ישיבת הר המור) ניתן למצא כמה משיעורי הרב טאו בנושאים שונים[16]:
- אשר ילמדון ליראה אותי[17] - על לימוד תורה כמחנך ליראת שמים[18] (גליון א עמ' קפז-קצח);
- וזהב הארץ ההיא טוב[19] - בעניין תורת ארץ ישראל (גליון ב עמ' קצז-ריא);
- לְבִינת עתנו - עניינו של יום שיחרור ירושלים[20] (גליון ג עמ' קפט-קצט);
- אפילו נוטל את נפשך - בענין אהבת ה' ודבקות עליונה עד כדי מסירות נפש (גליון ד עמ' קסא-קעז);
- לכו נא ונִוָכְחָה[21] - דרך התוכחה המתאימה לדור בלימוד עניינם של אבות האומה (גליון ה עמ' קעא-קפא);
- על הקודש והמקדש - עניינו של בית המקדש והאבלות עליו (גליון ו עמ' רלז-רסה).
קישורים חיצוניים
מאמרי הרב טאו שליט"א
- דברי הספד לרב אלי הורוביץ ורעיתו דינה הי"ד, שנאמרו במהלך הלויה
- שכתוב קצר משיעור על הרצון "להתחבר" לעבודת ה'
- מתוך דברים שאמר לזכר הרצי"ה
מכתבים ציבוריים שפרסם[22]:
- מכתב ברכה לכולל העוסק בלימוד סדר קודשים
- מכתב תמיכה ברב שלמה אבינר
- מכתבו הראשון של הרב טאו לנשיא המדינה לשעבר, משה קצב
- תגובה להכנסתו בטעות לרשימת רבנים הבוחרת מועמד לרב ראשי לירושלים
- מכתב לראש הממשלה, בנימין נתניהו, שנחתם ע"י הרב טאו
הערות שוליים
- ↑ המנוסחת ע"י הרמב"ן (בהוספות לספר המצוות מ"ע ד): "שנצטוו לרשת את הארץ... ולא נעזבנה ביד זולתנו מן האומות או לשממה".
- ↑ ומלשון הרמב"ן הנ"ל משמע שחובת היחיד אף היא מן התורה, ודלא כמש"כ בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' סו בתו"ד) ש"עיקר המצוה אינו אלא הירושה והישיבה כאדם העושה בתוך שלו לכבוש א"י שתהי' תחת ירושתינו לא על ביאה ריקנית של עתה (כלומר: לא על עליה לארץ בזמן שאין שלטון ישראל עליה), וכבר המשילו האחרונים למ"ע של אכילת מצה כי עיקר המצוה היא האכילה, ולקיחת החיטים לשם מצוה והלישה והאפיה אינם גמר מצוה, ומ"מ בודאי מצוה גדולה היא... גם על הפעולה של מצוה מקבל שכר ...גם על הדרך של עושי מצוה יש בו שלימות" (כלומר: שאף על העליה בגלות יש שכר, כמו כל שאר הכשר מצוה).
- ↑ כלומר: כדי שתקום תנועה ותמשוך אחריה המוני אנשים, – אין די ברעיונות עיוניים מופשטים, ואף לא בפרסומות, גימיקים, תקשורת, פוליטיקה, הפגנות והתיישבות, אלא – נדרשת יצירת תודעה, כלומר: רעיונות המתפתחים בהכרה ובהרגשה חיונית של הלב. אין די בפגישה עם מעשים של מסירות נפש או, לחילופין, רעיונות מופשטים בלבד, אלא נדרשים רעיונות מוסריים היוצרים קניין בלב (ע"י הרבה דברי רגש ודמיון והרבה דוגמאות ומשלים ואמרות כנף).
- ↑ לדוגמא, העובדה שקייימים ארגוני חסד איננה בשל היותם של יחידים בודדים בעלי מסירות נפש על מטרה זו בלבד, אלא בשל העובדה שהכרה בדברי חשיבותם הגדולה של ארגונים אלו מכיפה שכבות רחבות באוכלוסיה, המוכנים 'לתת כתף' ולסייע להם.
- ↑ ר' לנתיבות ישראל (מהד' תשל"ט) עמ' עח.
- ↑ ר' ספר הברית (לרבי אליהו פנחס הורוויץ זצ"ל, ח"א מאמר י פ"ד, מהדו' פיעטרקוב דף נד, ד"ה ודרשתי וחקרתי): "ודרשתי וחקרתי היטב בכל לבבי לדעת סיבת אריכות הגלות החל הזה, וארא והנה בדורות האלה יש תורה הרבה בישראל, מרבים העם ללמוד משניות, גמרא ופוסקים גם ספרי קבלה ובכל זאת לא בא לציון גואל, והרבה אנשים בדורות אלו התחזקו בתפלה בכל כח ועוז וגם אלה צועקים ואינם נענים, והרבה אנשים עוסקים במצות למרבה עד כי מלאים מצות כרמון ועם כל זה שנת גאולי לא באה, ואם שלש אלה יש בדורות אלו ועדיין לא שבנו לארצנו - מה נשאר לנו עוד? ואנחנו לא נדע מה נעשה יותר מזה לרצות פני עליון. ואמרתי אני בלבי אין זאת כי אם שיש איזה מפסיד העומד כנגדם ויבא גם השטן בתוכם להחליש כח שלש אלה... ויהי כאשר חפשתי לדעת מי הוא זה המפסיד מצאתי ש...כולם אינם מכוונים במה שעושים כי אם לצורך עצמם ולתועלתם לא למפרק קוב"ה ושכינתיה מן הגלות, וכל אדם מישראל מחשבתו לדרכו פנה ולתועלת עצמו וכל תורה או תפלה או מצוה אשר הוא עושה מכוין לקנות לו מקום חשוב בגן עדן ועוה"ב, ושיצליח על ידי זה בכל משלח ידיו בעוה"ז, ושיאריך ימים ושנים עם אשתו ובניו, וכל ישעו וכל חפצו של אותו יהודי אינו כי אם שיהיה לו פרנסה בכבוד ושיזכה לבנות לו בית גדול... למען יעמוד ימים רבים ויירשוה בניו ובני בניו אשר יולדו לו בארץ נכריה ויראה זרע ויאריך ימים בגלות, ושימות בשיבה טובה ויספידו אותו הרב שבעירו עם שאר תופסי תורה אצל בית הכנסת ויהיה לו לויה גדולה ברוב עם בזוז ושסוי (עפ"י ישעיהו מב, כב), זה כל תכלית המבוקש של הישראלי בגלות הזה. וביאת המשיח רגיל על לשונו תמיד אך משפה ולחוץ לא בלב שלם נכון למועדי רגל... אינם מכוונים בתורה ותפלה ומצות שלהם כי אם לטובת עצמן לתועלתם לבד או לעולם הזה או לעוה"ב או לשניהם יחד, ואין איש שם על לב לעשותם לי לשמי ולמעני כדי להוציאני מצערי ומגלותי... ובכן אחי ועמי לבטח תדעו כי כל זמן שלא נכוין בתורה ותפלה ומצות רק כדי למפרק קוב"ה ושכינתיה לא זולת לא יבא משיחנו כי הוא ית' מתנהג עמנו מדה כנגד מדה ואומר אתם אינכם חסים כ"א על עצמכם לא עלי אף אני לא אחוס עליכם ולא נקוה לאיש ולא ניחל לבני אדם גדולים שהמה בזכותם ותפלתם יביאו לנו הגואל כי הרואה ללבב הוא היודע מי גדול לא הרואה לעינים, אך כל איש יהודי בעצמו אפילו אינו בעל תורה ולא בר אוריין כלל מחוייב ללחום בעד אבינו שבשמים שהוא ימלוך על הארץ ולעשות מלחמה וקרב בעד ארצנו נחלת אבותינו (פאטערלאנד) היא ארץ ישראל במצות אשר הוא עושה ולכוין בכל מצוה רק למפרק קוב"ה ושכינתיה מגלותא..." ע"ש שהאריך בגודל החיוב בזה.
- ↑ ר' שו"ת ישועות מלכו (יו"ד סוף סי' סו): "כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה... ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה..." עכ"ל. וכן במכתב הנצי"ב זצ"ל (שיבת ציון ח"ב עמ' 7): "אך הנגלות לנו, כי כאשר התעורר הרעיון בקרב ישראל מקצה העולם ועד קצהו בכל מקום אשר אנחנו מפוזרים, וקול המון כקול שדי בדברו ע"י נביאיו, ע"כ עלינו להמשך אחרי קול דבריו זה...".
- ↑ כסיגנון הרצי"ה: "אשר בחר בנו מכל העמים", ומתוך כך: "ונתן לנו את תורתו".
- ↑ מקצתם לא פורסמו כלל ומקצתם פורסמו בבמות אחרות (ר' "כי עין בעין יראו" עמ' קח-קמט; בספר 'אחים יקרים: קורות המחתרת היהודית', מאת חגי סגל, עמ' 217-216; בעתון נקודה; ועוד).
- ↑ מהד' ירושלים, חנוכה תשס"ב.
- ↑ לדוגמא ר' עלון שבות - בוגרים, גליון יז; כמה מהמאמרים שהתפרסמו בענין בעיתון הצופה; מאמר מאת הרב משה ליכטנשטיין שליט"א; מאמר מאת שאול שיף; ועוד.
- ↑ שני מאמרים בספר זה (מתוך ארבעה) יצאו קודם לכן בחוברות: "ונשאר גם הוא לאלקינו"; "וקוי ה' יחליפו כח".
- ↑ על מועדי חודש אייר: יום הזכרון, יום העצמאות ויום שיחרור ירושלים. מהד' ירושלים התשס"ג. בספר שלושה שיעורים מאת הרב טאו: (א) על קדושת הזמנים ומהותו של חודש אייר (עמ' קח-קכא), (ב) על ערכם של יום העצמאות ומדינת ישראל (עמ' קכב-קמט), (ג) על קדושת ירושלים כנשמת הלאומיות של עם ישראל (עמ' רמו-רעג).
- ↑ על מועדי תשרי.
- ↑ על חנוכה.
- ↑ המאמרים בחוברות א-ג נערכו ע"י הרב יאיר דיאמנט שליט"א והרב זאב נויימן שליט"א, ומכאן ואילך נערכו ע"י תלמידים עלומי שם.
- ↑ מלשון הכתוב (דברים ד, י).
- ↑ המאמר יצא לאור בעריכה אחרת ב'צדיק באמונתו יחיה'.
- ↑ מלשון הכתוב (בראשית ב, יב) שדרשוהו חז"ל (בראשית רבה פר' טז אות ד): "אין תורה כתורת ארץ ישראל".
- ↑ מתוך דברים שנשא הרב טאו בהיכל ישיבת מרכז הרב, ביום שיחרור ירושלים תשמ"ב.
- ↑ עפ"י לשון הכתוב (ישעיהו א, יח).
- ↑ מסודרים לפי תאריך שליחתם.