תלמיד שאינו הגון: הבדלים בין גרסאות בדף

תלמיד שאינו הגון על-פי ההגדרה ההלכתית הוא תלמיד שמפאת התנהגותו אסור ללמדו תורה.

מקור האיסור

האיסור מובא בכמה מקומות בתלמוד הבבלי. המקור המרכזי במסכת חולין, בדף קלג: "א"ל אביי לרב דימי: ופשטיה דקרא במאי כתיב? א"ל: בשונה לתלמיד שאינו הגון, דאמר רב יהודה אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון נופל בגיהנם, שנאמר (איוב כ) כל חושך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח ירע שריד באהלו, ואין שריד אלא ת"ח, שנאמר (יואל ג) ובשרידים אשר ה' קורא. אמר רבי זירא אמר רב: כל השונה לתלמיד שאינו הגון כזורק אבן למרקוליס, שנאמר (משלי כ"ו) כצרור אבן במרגמה כן נותן לכסיל כבוד וכתיב: (משלי י"ט) לא נאוה לכסיל תענוג". מקורות נוספים בגמרא במסכת תענית בדף ז, ובמסכת מכות בדף י.

ישנם בחז"ל גם מקורות הפוכים, לדוגמא במסכת ברכות דף כח ובמסכת אבות דרבי נתן פרק שני.

הרמב"ם פוסק דין זה להלכה בהלכות תלמוד תורה פרק רביעי: "אין שונין אלא לתלמיד הגון הנאה במעשיו או לתם, אבל אם היה הולך בדרך לא ישרה מחזירין אותו למוטב ומנהיגין אותו בדרך ישרה ואח"כ מלמדין אותו. אמרו חכמים כל השונה לתלמיד שאינו הגון כאילו זורק אבן למרקוליס שנאמר כצרור במרגמה כן נותן לכסיל כבוד, אין כבוד אלא תורה שנאמר כבוד חכמים ינחלו". וכן פסק השולחן ערוך ביורה דעה סימן רמו.

הגדרת תלמיד שאינו הגון

נחלקו האחרונים בהגדרת המושגים 'הגון הנאה במעשיו', 'תם' ו'הולך בדרך שאינה ישרה'. לדעת הכסף משנה והלחם משנה על הרמב"ם, הגדרת תם היא שאין אנו יודעים אם מעשיו נאים או לא. הרב ישראל מאיר לאו שליט"א, בספרו שו"ת יחל ישראל סובר שהגדרת תם היא כפשוטה של המילה תם בעברית, כלומר, לא בעל חריפות, כדברי רש"י על הפסוק "ויעקב איש תם יושב אהלים" שפרש את המילה 'תם': "שאינו חריף לרמות". לדעתו, הגדרת המילה הגון היא שמידותיו הפנימיות ישרות וטבות, ונאה במעשיו הכוונה שגם התנהגותו היא נאה ומכבודת.

טעמי האיסור

המפרשים הסבירו מעט על טעמי האיסור. הטעם העיקרי המובא במפרשים הוא, שהתלמיד שבא בגישה לא כשרה ללימוד התורה, ישתמש בדברי התורה שלמד למטרות פסולות, בדומה לדין לימוד תורה לנשים. כמו כן, הסבירו המפרשים את הסיבה שהשונה לתלמיד שאינו הגון מושווה לזורק אבן למרקוליס. מסביר הפרישה על הטור שהטעם הוא משום שהזורק אבן למרקוליס חושב שהוא מקיים בזה מצווה של ביזוי עבודה זרה, שהרי זורק עליה אבן שזהו ביזוי גדול, אולם באמת, הוא בעצמו עובר בזה באיסור עבודה זרה, שהרי בכך דרך עבודתה, אף כאן, המלמד לתלמיד שאינו הגון חושב שהוא עושה דבר טוב שמפיץ תורה, אבל באמת עושה הוא דבר מזיק. המהר"ל מפראג, מסביר בספר חידושי אגדות, שהסיבה להשוואה למרקוליס היא כי בזה ששונה לתלמיד שאינו הגון הופך את התורה כביכול לאבן, לדבר דומם שאין בו ממש. ועוד, שהתורה נקראת אבן (עירובין נד עמ' א), לפיכך מי שמלמדה למי שאינו ראוי לה, כאילו זורקה למרקוליס. סיבה נוספת שמביא המהר"ל בשם 'יש מפרשים', שהזורק אבן למרקוליס גורם שימשכו אחריו אנשים אחרים שרואים אבנים ליד המרקוליס עדות לכך שאנשים עובדים אותו, ויעבדו גם הם, אותו דבר השונה לתלמיד שאינו הגון, שגורם לאנשים לטעות ולהמשך אחריו כי יראו שיש בו תורה. ברם, המהר"ל בעצמו מעיד שם "ופירוש ראשון עיקר".

היתרים

נמצאו כמה היתרים ללמד תורה גם לתלמידים שאינם הגונים רבי שניאור זלמן מלאדי, "בעל התניא", כותב בספרו 'הלכות תלמוד תורה', שצריך קודם כל לנסות ולתת הזדמנות לתלמיד להכנס לביהמ"ד ואולי ע"י כך הוא יחזור למוטב, ורק אם כבר ניסו ללמדו ובכל זאת לא שב מסורו, אזי יש להוציאו מבית המדרש.

החיד"א כותב בפירושו 'פתח עינים' למסכת אבות, שאם ברור שהרחקת התלמיד מביהמ"ד לא תעזור והתלמיד לא ישפר את מעשיו ע"י כך, מותר ועדיף ללמדו.

האדמו"ר מצאנז-קלויזנבורג, רבי יקותיאל יהודה הלברשטאם, כותב בספרו שו"ת דברי יציב שהאיסור ללמד לתלמיד שאינו הגון הוא רק כשמלמדו ביחידות, בחברותא וכד', אבל אם מלמד קבוצת תלמידים ובתוכם גם תלמידים שאינם הגונים, אין בזה איסור. כיוצא בזה כתבו רבנים נוספים (פרי עץ חיים, עיון יעקב ועוד). אמנם יש פוסקים שכתבו בדיוק ההיפך, שמותר ללמד רק לבדו ולא בקבוצה, כגון המהרש"ג והיד אליהו ועוד.

בספר מעשה איש על החזון איש מסופר שפעם החזון איש נשאל אודות לימוד לקבוצת נערים שאינה מקפידה על ההלכות, והורה בכל זאת ללמדם, כי במציאות של ימינו דין זה לא קיים, כי בימי קדם שיעורי התורה היו חלק אינטגרלי מחיי החברה היהודית, וגם מי שהיה בעל אופי מושחת ולא רצה באמת ללמוד נאלץ ללמוד כחלק מהחברה היהודית. תלמידים אלו אסור ללמד. אבל תלמידים שבאים מרוצנם ללמוד, עליהם לא נאמר הדין הזה. כמו כן מבא בשם החזון איש במקום אחר שאמר אותו דבר ונימק בכך שבימי קדם אם תלמיד היה נפלט מספסל הלימודים, היה נפלט לרחוב מלא קדושה והיה מתבייש בסילוקו ולכן היה משתדל לחזור למוטב, אולם בימינו, חשש כבד שאם יוציאוהו מבית המדרש, לא יחזור לצור מחצבתו אלא יצא לתרבות רעה או יתדרדר מבחינה רוחנית.

הרב עובדיה יוסף שליט"א, בספר 'קיצור שולחן ערוך ילקוט יוסף', כותב שסתם אדם בחזקת הגון, ואם אינו הגון, יש לתלות שהוא תינוק שנשבה ומצווה ללמדו ולקרבו.