ונתנה תוקף: הבדלים בין גרסאות בדף
אריאל ביגל נ"י (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
|||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
<div style="float:left; background:#fffaf0; padding:15px; margin:3px; font-size:95%; width:170px;"> | <div style="float:left; background:#fffaf0; padding:15px; margin:3px; font-size:95%; width:170px;"> | ||
'''הפיוט:ונתנה תוקף ''' | '''הפיוט:ונתנה תוקף ''' | ||
וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום<br> | |||
כִּי הוּא נורָא וְאָיום<br> | |||
וּבו | וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ<br> | ||
וְיִכּון | וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ<br> | ||
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.<br> | |||
אֱמֶת | אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד<br> | ||
וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה. <br> | וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה. <br> | ||
וְתִזְכּר | וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות,<br> | ||
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות. <br> | |||
וּמֵאֵלָיו | וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא. <br> | ||
וְחותָם יַד | וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.<br> | ||
וּבְ[[שׁופָר]] | וּבְ[[שׁופָר]] גָּדול יִתָּקַע. <br> | ||
וְקול | וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע. <br> | ||
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. <br> | וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן. <br> | ||
וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן. <br> | וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן. <br> | ||
וְיאמְרוּ | וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין. <br> | ||
לִפְקד עַל צְבָא מָרום | לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין. <br> | ||
כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.<br> | |||
וְכָל | וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון.<br> | ||
כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו. <br> | |||
מַעֲבִיר צאנו | מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו. <br> | ||
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי. <br> | |||
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל | וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ. <br> | ||
וְתִכְתּב אֶת | וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם: <br> | ||
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן<br> | |||
וּבְיום צום | וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן<br> | ||
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן<br> | |||
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.<br> | מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.<br> | ||
מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו<br> | מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו<br> | ||
מִי | מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ<br> | ||
מִי בַחֶרֶב. וּמִי | מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה<br> | ||
מִי בָרָעָב. וּמִי | מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא<br> | ||
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי | מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה<br> | ||
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי | מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה<br> | ||
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ<br> | מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ<br> | ||
מִי | מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף<br> | ||
מִי | מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר<br> | ||
מִי יֵעָנִי. וּמִי | מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר<br> | ||
מִי | מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם<br> | ||
וּתְשׁוּבָה | וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה<br> | ||
מַעֲבִירִין אֶת רעַ | מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה<br> | ||
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ<br> | |||
קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות<br> | |||
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת<br> | |||
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה<br> | |||
וְעַד יום מותו | וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו<br> | ||
אִם יָשׁוּב | אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו.<br> | ||
אֱמֶת | אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם<br> | ||
וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם<br> | |||
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם. <br> | |||
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר<br> | אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר<br> | ||
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו<br> | |||
מָשׁוּל | מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר<br> | ||
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל<br> | |||
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה<br> | |||
וּכְרוּחַ | וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ<br> | ||
וְכַחֲלום יָעוּף. <br> | וְכַחֲלום יָעוּף. <br> | ||
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם<br> | |||
אֵין קִצְבָה | אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ<br> | ||
וְאֵין | וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ. <br> | ||
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם | וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶך<br> | ||
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ. <br> | |||
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ. <br> | |||
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ<br> | |||
בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ<br> | |||
כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ<br> | |||
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ<br> | |||
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה<br> | |||
קורְאִים | קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ.<br> | ||
(המקור:הויקיפדיה העברית) | (המקור:הויקיפדיה העברית) | ||
</div> | </div> | ||
| שורה 153: | שורה 153: | ||
* [http://www.chasidisk.com/song.asp?song_id=1156 קישור אודיו לביצוע של חנוך אלבלק] - מתוך אתר חסידיסק. | * [http://www.chasidisk.com/song.asp?song_id=1156 קישור אודיו לביצוע של חנוך אלבלק] - מתוך אתר חסידיסק. | ||
[[קטגוריה:פיוטים]] | |||
[[קטגוריה:ימים נוראים]] | [[קטגוריה:ימים נוראים]] | ||
[[קטגוריה:ראש השנה]] | [[קטגוריה:ראש השנה]] | ||
[[קטגוריה:יום כיפור]] | [[קטגוריה:יום כיפור]] | ||
גרסה מ־15:01, 24 בנובמבר 2010
|
|
ונתנה תוקף הוא פיוט הנאמר בתפילת מוסף בימים הנוראים בקהילות ישראל. אימוצו של הפיוט בתפילה נובע ממעשה בר' אמנון ממגנצא שחי בתקופת מסעי הצלב, אשר מובא המקורות. [1] תוכנו מבוסס על מדרשי חז"ל:
בבראשית רבה מצאנו כתוב שלושה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם: תפילה וצדקה ותשובה:" ר' יודן בשם ר"א אמר שלשה דברים מבטלים גזירות רעות ואלו הם תפילה וצדקה ותשובה ושלשתן נאמרו בפסוק אחד הה"ד (ד"ה ב ז) ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו זו תפלה ויבקשו פני הרי צדקה כמד"א (תהלים יז) אני בצדק אחזה פניך וישובו מדרכם הרעה זו תשובה ואח"כ (ד"ה ב ז) ואסלח לחטאם וארפא את ארצם ר' הונא בר רב יוסף אמר אף שנוי שם ומעשה טוב שנוי השם מאברהם ולא יקרא עוד שמך אברם מעשה טוב מאנשי נינוה שנאמר (יונה ג) וירא אלהים את מעשיהם כי שבו וגו' וי"א אף שנוי מקום שנאמר (בראשית יב) ויאמר ה' אל אברם לך לך ר' מונא אמר אף התענית שנאמר (תהלים כ) יענך ה' ביום צרה וגו' רבא בר מחסיא ורבי חמא בן גריון בשם רב אמר יפה תענית לחלום כאש בנעורת א"ר יוסף ובו ביום ואפילו בשבת((ד"ה ל"ויוצא אותו" (מ"ד,י"ב))
ובמדרש תנחומא לפרשת האזינו:"וכן הקדוש ברוך הוא יתברך שמו אמר לישראל, בני, הוו יודעין שאני דן את העולם בארבעה פרקים האלו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בראש השנה כל באי עולם עוברין לפני כבני מרון, בחג נדונין על המים. ובאלו שלשה פרקים יושב לדון דיני ממונות, להעשיר או להעני, להרבות או למעט. אבל בראש השנה, דן דיני נפשות, אם למות אם לחיים, כמה דאת אמר בתקיעתא דרב, ועל המדינות בו יאמר וכו'. ואם עשיתם תשובה לפני בלב שלם, אני אקבל אתכם ואדון אתכם לכף זכות, ששערי שמים פתוחין ואשמע תפלתכם, שאני משגיח מן החלונות, מציץ מן החרכים, עד שלא אחתום גזר דין ביום הכפורים. לכך נאמר, דרשו ה' בהמצאו. אמר רבי שמואל בר נחמני, משל למה הדבר דומה. למלך שהיה דר במדינה והיו בני המדינה מכעיסין אותו, כעס המלך ויצא מתוכה כמו עשרה מילין ועמד לו. ראהו אדם, אמר לבני המדינה, דעו שהמלך עמכם בכעס והוא מבקש לשלוח לגיונותיו על העיר להחריבה, צאו ופייסוהו ויחזור אצלכם, עד שלא ירחיק מכם. פקח אחד היה שם, אמר להם, שוטים, עד שהיה אצלכם לא בקשתם לפייסו, ועכשיו קודם שיתרחק צאו אצלו אולי יקבל אתכם. לכך כתיב, דרשו ה' בהמצאו, אלו עשרת ימי תשובה, שהוא שרוי ביניכם. שכן יחזקאל אומר, והקיר ביני וביניכם (יחזקאל מג ח). הוי, קראוהו בהיותו קרוב, יעזב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו וישוב אל ה' וירחמהו וגו' (ישעיה נה ו-ז).
על ר' אמנון ממגנצא
הפיוט:ונתנה תוקף
וּנְתַנֶּה תּקֶף קְדֻשַּׁת הַיּום
כִּי הוּא נורָא וְאָיום
וּבו תִנָּשֵׂא מַלְכוּתֶךָ
וְיִכּון בְּחֶסֶד כִּסְאֶךָ
וְתֵשֵׁב עָלָיו בֶּאֱמֶת.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא דַיָּן וּמוכִיחַ וְיודֵעַ וָעֵד
וְכותֵב וְחותֵם וְסופֵר וּמונֶה.
וְתִזְכּר כָּל הַנִּשְׁכָּחות,
וְתִפְתַּח אֶת סֵפֶר הַזִּכְרונות.
וּמֵאֵלָיו יִקָּרֵא.
וְחותָם יַד כָּל אָדָם בּו.
וּבְשׁופָר גָּדול יִתָּקַע.
וְקול דְּמָמָה דַקָּה יִשָּׁמַע.
וּמַלְאָכִים יֵחָפֵזוּן.
וְחִיל וּרְעָדָה יאחֵזוּן.
וְיאמְרוּ הִנֵּה יום הַדִּין.
לִפְקד עַל צְבָא מָרום בַּדִּין.
כִּי לא יִזְכּוּ בְעֵינֶיךָ בַּדִּין.
וְכָל בָּאֵי עולָם יַעַבְרוּן לְפָנֶיךָ כִּבְנֵי מָרון.
כְּבַקָּרַת רועֶה עֶדְרו.
מַעֲבִיר צאנו תַּחַת שִׁבְטו.
כֵּן תַּעֲבִיר וְתִסְפּר וְתִמְנֶה וְתִפְקד נֶפֶשׁ כָּל חָי.
וְתַחְתּךְ קִצְבָה לְכָל בְּרִיּותֶיךָ.
וְתִכְתּב אֶת גְּזַר דִּינָם:
בְּראשׁ הַשָּׁנָה יִכָּתֵבוּן
וּבְיום צום כִּפּוּר יֵחָתֵמוּן
כַּמָּה יַעַבְרוּן וְכַמָּה יִבָּרֵאוּן
מִי יִחְיֶה וּמִי יָמוּת.
מִי בְקִצּו וּמִי לא בְקִצּו
מִי בַמַּיִם. וּמִי בָאֵשׁ
מִי בַחֶרֶב. וּמִי בַחַיָּה
מִי בָרָעָב. וּמִי בַצָּמָא
מִי בָרַעַשׁ. וּמִי בַמַּגֵּפָה
מִי בַחֲנִיקָה וּמִי בַסְּקִילָה
מִי יָנוּחַ וּמִי יָנוּעַ
מִי יִשָּׁקֵט וּמִי יִטָּרֵף
מִי יִשָּׁלֵו. וּמִי יִתְיַסָּר
מִי יֵעָנִי. וּמִי יֵעָשֵׁר
מִי יִשָּׁפֵל. וּמִי יָרוּם
וּתְשׁוּבָה וּתְפִלָּה וּצְדָקָה
מַעֲבִירִין אֶת רעַ הַגְּזֵרָה
כִּי כְּשִׁמְךָ כֵּן תְּהִלָּתֶךָ
קָשֶׁה לִכְעס וְנוחַ לִרְצות
כִּי לא תַחְפּץ בְּמות הַמֵּת
כִּי אִם בְּשׁוּבו מִדַּרְכּו וְחָיָה
וְעַד יום מותו תְּחַכֶּה לּו
אִם יָשׁוּב מִיַּד תְּקַבְּלו.
אֱמֶת כִּי אַתָּה הוּא יוצְרָם
וְאַתָּה יודֵעַ יִצְרָם
כִּי הֵם בָּשָׂר וָדָם.
אָדָם יְסודו מֵעָפָר, וְסופו לֶעָפָר
בְּנַפְשׁו יָבִיא לַחְמו
מָשׁוּל כְּחֶרֶס הַנִּשְׁבָּר
כְּחָצִיר יָבֵשׁ וּכְצִיץ נובֵל
כְּצֵל עובֵר וּכְעָנָן כָּלָה
וּכְרוּחַ נושָׁבֶת וּכְאָבָק פּורֵחַ
וְכַחֲלום יָעוּף.
וְאַתָּה הוּא מֶלֶךְ אֵל חַי וְקַיָּם
אֵין קִצְבָה לִשְׁנותֶיךָ. וְאֵין קֵץ לְארֶךְ יָמֶיךָ
וְאֵין לְשַׁעֵר מַרְכְּבות כְּבודֶךָ.
וְאֵין לְפָרֵשׁ עֵלוּם שְׁמֶך
שִׁמְךָ נָאֶה לְךָ. וְאַתָּה נָאֶה לִשְׁמֶךָ.
וּשְׁמֵנוּ קָרָאתָ בִּשְׁמֶךָ.
עֲשֵׂה לְמַעַן שְׁמֶךָ. וְקַדֵּשׁ אֶת שִׁמְךָ עַל מַקְדִּישֵׁי שְׁמֶךָ
בַּעֲבוּר כְּבוד שִׁמְךָ הַנַּעֲרָץ וְהַנִּקְדָּשׁ
כְּסוד שִׂיחַ שַׂרְפֵי קדֶשׁ
הַמַּקְדִּישִׁים שִׁמְךָ בַּקּדֶשׁ
דָּרֵי מַעְלָה עִם דָּרֵי מַטָּה
קורְאִים וּמְשַׁלְּשִׁים בְּשִׁלּוּשׁ קְדֻשָּׁה בַּקּדֶשׁ.
(המקור:הויקיפדיה העברית)
וכך מובא במקורות:
שהיה גדול הדור ועשיר ומיוחס ויפה תואר ויפה מראה.
החלו השרים וההגמון לבקש ממנו שימיר את דתו, וימאן
ויהי כדברם אליו יום יום ולא שמע להם, ויפצר בו ההגמון
ויהי כהיום בהחזיקם עליו
ויאמר: חפץ אני להוועץ ולחשוב על הדבר עד שלושה ימים
וכדי לדחותם מעליו אמר כן
ויהי אך יצוא יצא מאת ההגמון שם הדבר לליבו
על אשר כך יצא מפיו לשון ספק
שהיה צריך עצה ומחשבה לכפור באלוקים חיים
ויבא אל ביתו ולא אבה לאכול ולשתות ונחלה
ויבואו כל קרוביו אוהביו לנחמו וימאן להתנחם
כי אמר ארד אל ניבי אבל שאולה! ויבך ויתעצב אל ליבו
ויהי ביום השלישי בהיותו כואב ודואג, וישלח ההגמון אחריו
ויאמר: לא אלך
ויוסף עוד שלוח שרים רבים ונכבדים מאלה, וימאן ללכת אליו
ויאמר ההגמון: מהרו את אמנון להביאו בעל כורחו
וימהרו ויביאו אותו
ויאמר לו: מה זאת אמנון, מדוע לא באת אלי למועד אשר
יעדת לי להוועץ ולהשיב לי דבר ולעשות את בקשתי
ויען ויאמר אמנון: אני את משפטי אחרוץ
כי הלשון אשר דברה ותכזב לך - דינה לחתכה
כי חפץ היה ר' אמנון לקדש את ה' על אשר דבר סרה
ויען ההגמון: לא, את הלשון לא אחתוך כי היטב דברה
אלא הרגלים אשר לא באו למועד אשר דברת אלי אקצץ
ואת יתר חלקי הגוף אייסר
ויצו הצורר ויקצצו את פרקי אצבעות ידיו ורגליו
ועל כל פרק ופרק היו שואלין: התחפוץ עוד אמנון להפך לאמונתינו
ויאמר לא
ויהי ככלותם לקצץ, צוה הרשע להשכיב את רבי אמנון
פירקי אצבעותיו בצידו וישלחהו לביתו
לכן נקרא שמו רבי אמנון - כי האמין באל חי וסבל
על אמונתו יסורין קשין מאהבה, רק על הדבר שיצא מפיו
אחר הדברים האלו קרב מועד והגיע ראש השנה
בקש מקרוביו לשאת אותו לבית הכנסת עם פרקי
אצבעותיו המלוחים ולהשכיבו אצל שליח הציבור
ויעשו כן
"ויהי כאשר הגיע שליח הציבור לומר הקדושה ו "חיות אשר הנה"
אמר לו רבי אמנון: המתן מעט ואקדש את ה' הגדול
" ויען בקול רם: "ובכן ולך תעלה קדושה
כלומר - שקידשתי את שמך על מלכותך ויחודך
"ואח"כ אמר: "ונתנה תוקף קדושת היום
אמר: "כי אתה הוא דיין מוכיח" - כדי להצדיק עליו את הדין
שיעלו לפניו אותן פרקי ידיו ורגליו, וכן כל הענין
"והזכיר "וחותם יד כל אדם בו ותפקוד נפש כל חי"
שכך נגזר עליו בראש השנה
וכשגמר ... נסתלק מן העולם ... ואיננו כי לקח אותו אלוקים
'ועליו נאמר: מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו
אחר הדברים האלה ... נראה במראות הלילה לרבנא קלונימוס בן משולם בן רבנא קלונימוס "ולימד לו את הפיוט ההוא "ונתנה תוקף קדושת היום ויצו עליו לשלוח אותו בכל תפוצות הגולה.להיות לו עד וזיכרון, ויעש הגאון כן
(אור זרוע הלכות ר"ה)
על מנהגי אמירת הפיוט
הפיוט "ונתה תוקף" נאמר בתפילת מוסף בשני ימי ראש השנה וביום הכיפורים. בקהילות אשכנז ואיטליה הפיוט נאמר בסדר קדושה בחזרת שליח הציבור על תפילת העמידה. בקהילות ספרדיות בודדות נהוג לאומרו לפני תפילת העמידה של תפילת מוסף, בתוך תפילת מוסף או לאחר סיום תפילת מוסף. ברוב הקהילות הספרדיות לא נהוג לומר את הפיוט כלל."
פיוט זה נאמר על ידי הציבור והש"ץ בכוונה גדולה, בחרדת קודש ובעמידה, נוכח ארון קודש פתוח.
הפיוט מתאר את מעמד הדין לפני שופט כל הארץ, ואת המשמעות הגורלית של ימי הדין והרחמים.
קישורים חיצוניים
- קישור לאודיו של הפיוט החזני - מתוך מאגר הפיוטים והלחנים, סנונית.
- קישור אודיו לביצוע של חנוך אלבלק - מתוך אתר חסידיסק.
- ↑ יש דעה כי הפיוט חובר במאה ה-10, בגניזה הקהירית מצאו ספר עם פיוט זה. אבל, המרכזיות שלו בתפילה מבוססת על המעשה ברבי אמנון ממגנצה