נזיקין: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (טיפול בתבנית מקור) |
('פירוש נוסף') |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{פירוש נוסף|נוכחי=מזיק ובניזק|אחר=סדר נזיקין ב[[משנה]]|עע=[[סדר נזיקין]]}} | |||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''המזיק לחבירו חייב לשלם לו''' {{מקור|(בבא קמא ב. באריכות, ובמקומות רבים נוספים בבבא קמא)}}'''.''' | '''המזיק לחבירו חייב לשלם לו''' {{מקור|(בבא קמא ב. באריכות, ובמקומות רבים נוספים בבבא קמא)}}'''.''' | ||
גרסה מ־13:13, 10 באפריל 2011
|
|
- ערך זה עוסק במזיק ובניזק. אם התכוונתם לסדר נזיקין במשנה, עיינו בערך סדר נזיקין.
הגדרה
המזיק לחבירו חייב לשלם לו (בבא קמא ב. באריכות, ובמקומות רבים נוספים בבבא קמא).
לדוגמא, שורו נגח את שורו של חבירו (בבלי:בבא קמא ב.).
מקור וטעם
במקור האיסור להזיק יש חמש דעות (הובאו (חוץ מדעת המשנה למלך) בקהילות יעקב בבא קמא א ובקונטרסי שיעורים בבא קמא א-יח):
- גזל (רבנו יונה אבות א-א ד"ה משה השני. והטור שעח-א כתב: גניבה וגזילה).
- השבת אבידה ("לא תוכל להתעלם" (דברים כב-ג)).
- הפסוק (ויקרא יט-יח) "ואהבת לרעך כמוך" (יד רמ"ה בבא בתרא כו.).
- הפסוק (ויקרא יט-יד) "ולפני עיוור לא תיתן מכשול" (יד רמ"ה שם).
- מדרבנן (משנה למלך רוצח ב-ב לגבי איסור קלקול רשות הרבים, והמנחת חינוך נג-א [ה] הקשה עליו שהוא דאורייתא, שיכול לגרום מיתה או היזק לאדם).
מקור החיוב לשמור על ממונו שלא יזיק הוא מסברא (קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-א, והוסיף שכמו כן גם חיוב הרחקת נזיקין הוא מסברא)[1](, ורק חיוב תשלומי נזיקין הוא מפסוק).
בטעם חיוב נזקי ממונו חקרו ראשי הישיבות האם הוא משום שהוא ממונו וחייב בתוצאות מעשי ממונו, או משום שהיה חייב לשמור את ממונו ולא שמרו (גר"ש שקאפ בבא קמא א, גרנ"ט קטו, קי ד"ה ונראה, אבן האזל נזקי ממון א-א ס"ק יד. קונטרסי שיעורים בבא קמא ב-ג,ד: רמב"ם - כהלוואה, רשב"א - בור הוא עונש על שלא שמר אך בשאר מזיקין צריך לשלם לניזק כהלוואה. קונטרסי שיעורים בבא קמא ו-ד: להשלים את הנזק, כהלוואה).
פרטי הדין
ספק נזיקין לחומרא (רשב"א בבא קמא ב:, דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא בתרא ט-ד).
המזיק אתרוג מהודר, חידש המהר"ם מינץ (קיג) שיכול לשלם לניזק אתרוג כשר שאינו מהודר. אך חלקו עליו האחרונים וכתבו שצריך לשלם אתרוג מהודר (משנה למלך מעשה הקורבנות טז-ז וחכם צבי קכ, מחלוקתם הובאה בבאר היטב ושערי תשובה או"ח תרנו, ובפתחי תשובה אה"ע לא).
אדם המזיק
אדם המזיק (שהאדם עצמו הזיק ולא ממונו) חייב בין בשוגג ובין במזיד, בין ישן ובין ער, בין ברצון ובין באונס (בבא קמא כו. במשנה). ויש לכך כמה מקורות:
- "פצע תחת פצע" (שמות כא-כה), שהוא פסוק מיותר לדרשה זו (בבא קמא כו: ורש"י שם ד"ה פצע).
- "ומכה בהמה ישלמנה" (ויקרא כד-כא), ולא חילק בין שוגג למזיד וכו' (רמב"ם מכירה ו-א).
- בשוגג חייב מסברא, שהרי חייב אפילו על ממונו שהזיק, והרי היזק ממונו הוא שוגג (פני יהושע בבא קמא לה.).
אדם המזיק באונס גמור, כגון שישן והביאו אצלו כלים ושברם בשנתו (ולא שהלך לישון כשהכלים אצלו ושברם בשנתו, שזהו אונס שאינו גמור), נחלקו בו הראשונים: הרמב"ן (בבא מציעא פב: ד"ה ואתא) מחייב אפילו בזה, אולם התוס' (בבא קמא כז: ד"ה ושמואל, וכן הרא"ש שם) פוטרים. אמנם גם הם כתבו שפטור רק על ההיזק, אך על ההנאה חייב.
אנשים
המזיק גוי, הסתפקו האחרונים האם חייב (קונטרסי שיעורים בבא קמא יז-יז).
ראה גם
- היזק שאינו ניכר (וטעמו קשור לגדרי נזיקין, דנו בזה שם בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעם)
- חובל (אדם שמזיק את גופו של חבירו)
הערות שוליים
- ↑ אמנם בערך הרחקת נזיקין#מקור_וטעם (ד"ה במקור) הבאנו דעות נוספות בזה.