רבי משה אלשקר: הבדלים בין גרסאות בדף

רבי משה אלשקר (אל אשקר) (מכונה מהר"ם אלשקר או מהר"ם אל אשקר) היה מגדולי חכמי מצרים, ומחשובי הפוסקים והפייטנים האחרונים.

תולדות חייו

נולד בסביבות שנת רכ"ה בזמירה שבספרד לאביו רבי יצחק אל אשקר. למד מפי רבי אברהם ולנסי. כמו כן, הושפע מאד מתורתם של חכמי ספרד שקדמו לו: "מדותי תרומות ממדותיהן של רבותי רבני ספרד, גדולי עולם, הגיבורים אשר מעולם, המה עשוני ויכוננוני..." (שו"ת מהר"ם אלשקר כג). כבר מצעירותו ניכרה חכמתו, כפי שהעיד בעצמו שם. בשנת רנ"ז, בהיותו בן עשרים ושבע, גורש בגירוש ספרד והתיישב בטוניס. בדרכו לטוניס, נפל בשבי, וכן היה נתון לסכנת טביעה, ועל הצלתו מסכנות אלו כתב באחד מפיוטיו: "ומתהומות הים העליתני ומבור השבי הוצאתני". בטוניס עמד בראש הקהל, יחד עם רבי אברהם זכותא. לארח שמונה עשרה שנה בטוניס, ברח מאימת הספרדים שצרו על צפון אפריקה, וברח ליוון, שם התיישב תחילה בטרבלוס ואחר כך בפטרס. מאוחר יותר עבר למצרים, שם צורף לבית דינו של הרדב"ז.

היה בקיא גדול בתורת הקבלה.

כל חייו השתוקק לעלות לארץ ישראל, ולקראת סוף ימיו עלה והתיישב בצפת. לאחר זמן קצר בצפת, עלה לירושלים. יצא כשד"ר לטורקיה בשליחות כולל הספרדים, ולאחר כשנה בטורקיה חזר לירושלים ולא יצא ממנה עוד. נפטר בירושלים בשנת ש"א בגיל שבעים וחמש. בנו רבי אברהם כיהן כרב במצרים.

שיטתו ופסיקתו

ביחס לראשונים הוא כותב: "אין יחס לדורת אלו עם הראשונים אפילו כיחס הקוף עם האדם. והלוואי שיבינו דורות אלו הבל פיהם שבדברי הראשונים" (שו"ת מהר"ם אלשקר נד). על הגאונים הוא כותב: "חכמת הגאונים ופלפוליהם הוא הדבר אשר צווה אל משה, וכל החולק על דבריהם כחולק על ה' ותורתו" (שם).

התעסק רבות בנושא התרת עגונות. בנושא זה, חיפש תמיד את הצדדים להקל, על מנת להתיר אישה מעגינותה, וכאשר חכם אחד החמיר בעניין עגונות ללא צורך, כתב אליו בלשון פיוטית: "מתהלך על שבכה, כעוגה בלי הפוכה, וקשת דרוכה, בחימה שפוכה, ומלחמה ערוכה, מערכה מול מערכה, והמעגנה ומחמיר עליו נאמר וחמורו יגיד לו" (שם קיב).

רדף אחר האמת והשלום, כפי שכתב פעמים רבות, למשל: "האמת היא עטרת החכמים" (שם עה), "ויטע בינינו האמת והשלום ונהיה מהרודפים אחריהם והאוהבים אותם" ( שם ב).

התנגד לפלפלנות היתרה שהיתה מקובלת באשכנז, ודבק בדרך חמכי ספרד לנטות אל הפשט: "לדחוק השמועת ולבנות בהן על המים מגדל ולהכניס ים אוקיאנוס לתוך גרגיר חרדל" (שם ל).

שנא את ההתנצחות והוכחנות שנהגו בה תלמידי חכמים: "לא ישבתי עם מתי הניצוח ואת נהלולים לא אבוא" (שם כד).

בתשובותיו נטה לקצר, ולא אהב את ההאכה המיותרת, וכאשר יצא שהאריך, כתב: "ושרי ליה מרי לפלניא שהזקיקנו להאריך באשר אין בו צורך" (שם קיג).

העריך מאד את שיטתו הפילוסופיה של הרמב"ם, וכאשר רבי שם אבן שם טוב כתב את "ספר האמונות" כנגד ספר מורה נבוכים של הרמב"ם ושאר ספרי הפילוסופיה, כתב תשובה ארוכה וחריפה בה מגן על הרמב"ם (שם קיז). בתשובה זו, כותב בין השאר, כי הרמב"ם היה בקיא בחכמת הקבלה.

ספריו

• שו"ת מהר"ם אלשקר- ספר יסודי וחשוב בפסיקת ההלכה. תשובותיו נשלחו לכל רחבי העולם הספרדי: קורפו, סלוניקי, צפת, קושטא, טוניס, קנדיא, פטרס ועוד. התכתב עם המהרלב"ח, מהר"ם פאדווה, הרא"ם ועוד. בסוף ספר זה הובאו כמה פיוטים, חלקם נכנסו לתפילה.
• גאון יעקב על הטור- טרם נדפס.
• פירוש למסכת אבות -מובא בכמה מקומות אך אינו מצוי בידינו.
• פירוש לפירוש רש"י על התורה- לא נמצא בידינו, אך הובא בכמה מקומות.