ביקורת המקרא: הבדלים בין גרסאות בדף
(התחלתי לערוך את הערך החשוב והמוזנח הזה.) |
|||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
'''ביקורת המקרא''' היא גישה ביקורתית ל[[מקרא]], | '''ביקורת המקרא''' היא גישה ביקורתית ל[[מקרא]], שיוצאת מנקודת הנחה [[כפירה|כפרנית]] שה[[תנ"ך]] איננו ספר אלקי, ולאור זו דנה בתכנים הכתובים בתנ"ך, ומחפשת סתירות לכאורה (לפי הבנתם בפסוקים), ומעמתת אותם עם הידע המדעי והמחקרי הקיים (לפי תפיסתה בפירוש הפסוקים). כיום, ביקרות המקרא נלמדת באוניברסיטאות במסגרת לימודי המקרא. | ||
==רקע היסטורי== | ==רקע היסטורי== | ||
| שורה 10: | שורה 11: | ||
מבקרי המקרא יוצאים מתוך נקודת הנחה כי המקרא נכתב בידי בני אדם, ולכן, אין כל בעיה לבקרו ולמצוא בו טעויות מקריות, שגיאות היסטוריות ומדעיות ואף הטעיות מכוונות. | מבקרי המקרא יוצאים מתוך נקודת הנחה כי המקרא נכתב בידי בני אדם, ולכן, אין כל בעיה לבקרו ולמצוא בו טעויות מקריות, שגיאות היסטוריות ומדעיות ואף הטעיות מכוונות. | ||
ומסיבה זו, שיטת ביקורת המקרא, כפי ששמה מעיד עליה, איננה מחפשת דרכים להצדיק או ליישב את המקרא, גם אם ניתן למצוא ישובים. | |||
הנחה נוספת של מבקרי המקרא, היא בכך שיש ביכולתם לפרש את הפסוקים מבלי להתייחס לכל הספרות של המפרשים המסורתיים. חכמי ישראל בכל הדורות עסקו בניתוח המקרא ובפירושו (פירושי המקרא שנדפסו ע"י חכמי ישראל, משוערים בלמעלה מעשרות אלפים ספרים), ואכן חכמי ישראל עמדו על הקושיות והעלו ישובים הגונים, ואולם ביקורת המקרא לא רואה צורך ליחס חשיבות לכל הספרות הזו, ומתחילה לדון מחדש עפ"י הבנתם במקראות. מתנגדי ביקורת המקרא מציינים את הבעייתיות שבגישה זו, מכמה סיבות, כגון: | |||
#העם שהעביר את ספר התנ"ך במסורת, העביר יחד עמו גם מסורת על פירושו, ה[[תורה שבעל פה]]. ובמקרא עצמו בכמה מקומות מוכחר שנמסר עמו פירוש בעל פה, וכמו שהבהיר בספר [[הכוזרי]]<ref>מאמר ג, בארוכה</ref>. | |||
#חכמי ישראל הקדישו כל ימיהם ללימוד ולליבון התנ"ך והתורה שבעל פה, ועל כן בקיאים יותר ברוח המקרא (מלבד שבקיאים בדרך לימודו המסור מדור דור), ועל כן פירושם הוא "בר-סמכא" יותר מאשר הפירוש של מבקרי המקרא, כשם שבחכמת המזרח הרחוק - הסמכות להעברה ולהבהרת חכמה זו מסורה לאותם אלו שהיא מסורה בידם. | |||
#מפרשי ביקורת המקרא בעצמם שינו את עמדתם ופירושם עם השנים, ומבקרי המקרא החדשים דוחים את קודמיהם, ואילו מסורת הפירוש על פי [[חז"ל]] ב[[תלמוד]] וב[[מדרשים]] כבר עמדה איתנה בכור המבחן של הדורות. | |||
==התמודדות עם ביקורת המקרא== | ==התמודדות עם ביקורת המקרא== | ||
ישנם שני דרכים עיקריים בהתמודדות מול ביקורת המקרא: | |||
===א. הוכחות שהתנ"ך אינו חיבור אנושי=== | |||
{{ערך מורחב|ערך=[[תורה מן השמים]]}} | |||
היות והיסוד של ביקורת המקרא הוא המונח הכפרני שהתנ"ך אינו נמסר מנבואה אלקית, הרי שאם מוכיחים שהתנ"ך כן נמסר מאת האלקים, שוב אין כל מקום לביקורת המקרא, כי הרי גם אם מעלים שאלות על המקרא, מבינים שחיסרון ההבנה נובע ממוגבלות האדם ולא מחיסרון בספר. | |||
דוגמאות להוכחות שהתנ"ך התקבל בנבואה אלקית, הובאו בערך המורחב [[תורה מן השמים]]. | |||
===ב. התמודדות נקודתית עם השאלות=== | |||
[[חז"ל]] והמפרשים המסורתיים כבר עמדו על כל השאלות של מבקרי המקרא (כאשר השאלות אכן הינם ראויות, ולא נובעות מחוסר הבנה פשוטה במקרא, או מעיוות העוברות), כך שישנם ישובים ברורים לכל אותם סתירות (לכאורה) ושאלות שמעלים מבקרי המקרא. להלן מספר דוגמאות של שאלות קלסיות של מבקרי המקרא, וישובם. | |||
==הארכיאולוגיה העדכנית כהוכחה נגד ביקורת המקרא== | ==הארכיאולוגיה העדכנית כהוכחה נגד ביקורת המקרא== | ||
גרסה מ־22:18, 25 באוגוסט 2012
|
|
ביקורת המקרא היא גישה ביקורתית למקרא, שיוצאת מנקודת הנחה כפרנית שהתנ"ך איננו ספר אלקי, ולאור זו דנה בתכנים הכתובים בתנ"ך, ומחפשת סתירות לכאורה (לפי הבנתם בפסוקים), ומעמתת אותם עם הידע המדעי והמחקרי הקיים (לפי תפיסתה בפירוש הפסוקים). כיום, ביקרות המקרא נלמדת באוניברסיטאות במסגרת לימודי המקרא.
רקע היסטורי
ביקרות המקרא הוקמה בתחילת דרכה בגרמניה, למטרות אנטישמיות, להוציא את ההילה של התנ"ך היהודי, ובכך להניח תשתית לגרמניה הנאצית. ראוי לציין שמבקרי המקרא שייסדו את השיטה, אפי' לא ידעו השפה העברית על בוריה, ועם זאת לא נמנעו מלפרש את הפסוקים לפי תפיסתם[1].
לאחר מכן, השיטה התקבלה אצלי יהודים, בראשם פילוסוף היהודי ברוך שפינוזה, אך הגישה התפתחה יותר בסוף המאה ה-19 לספירה הנוצרית, בין השאר עם מחקריו של יוליוס ולהאוזן.
הנחות יסוד
מבקרי המקרא יוצאים מתוך נקודת הנחה כי המקרא נכתב בידי בני אדם, ולכן, אין כל בעיה לבקרו ולמצוא בו טעויות מקריות, שגיאות היסטוריות ומדעיות ואף הטעיות מכוונות.
ומסיבה זו, שיטת ביקורת המקרא, כפי ששמה מעיד עליה, איננה מחפשת דרכים להצדיק או ליישב את המקרא, גם אם ניתן למצוא ישובים.
הנחה נוספת של מבקרי המקרא, היא בכך שיש ביכולתם לפרש את הפסוקים מבלי להתייחס לכל הספרות של המפרשים המסורתיים. חכמי ישראל בכל הדורות עסקו בניתוח המקרא ובפירושו (פירושי המקרא שנדפסו ע"י חכמי ישראל, משוערים בלמעלה מעשרות אלפים ספרים), ואכן חכמי ישראל עמדו על הקושיות והעלו ישובים הגונים, ואולם ביקורת המקרא לא רואה צורך ליחס חשיבות לכל הספרות הזו, ומתחילה לדון מחדש עפ"י הבנתם במקראות. מתנגדי ביקורת המקרא מציינים את הבעייתיות שבגישה זו, מכמה סיבות, כגון:
- העם שהעביר את ספר התנ"ך במסורת, העביר יחד עמו גם מסורת על פירושו, התורה שבעל פה. ובמקרא עצמו בכמה מקומות מוכחר שנמסר עמו פירוש בעל פה, וכמו שהבהיר בספר הכוזרי[2].
- חכמי ישראל הקדישו כל ימיהם ללימוד ולליבון התנ"ך והתורה שבעל פה, ועל כן בקיאים יותר ברוח המקרא (מלבד שבקיאים בדרך לימודו המסור מדור דור), ועל כן פירושם הוא "בר-סמכא" יותר מאשר הפירוש של מבקרי המקרא, כשם שבחכמת המזרח הרחוק - הסמכות להעברה ולהבהרת חכמה זו מסורה לאותם אלו שהיא מסורה בידם.
- מפרשי ביקורת המקרא בעצמם שינו את עמדתם ופירושם עם השנים, ומבקרי המקרא החדשים דוחים את קודמיהם, ואילו מסורת הפירוש על פי חז"ל בתלמוד ובמדרשים כבר עמדה איתנה בכור המבחן של הדורות.
התמודדות עם ביקורת המקרא
ישנם שני דרכים עיקריים בהתמודדות מול ביקורת המקרא:
א. הוכחות שהתנ"ך אינו חיבור אנושי
- ערך מורחב - תורה מן השמים
היות והיסוד של ביקורת המקרא הוא המונח הכפרני שהתנ"ך אינו נמסר מנבואה אלקית, הרי שאם מוכיחים שהתנ"ך כן נמסר מאת האלקים, שוב אין כל מקום לביקורת המקרא, כי הרי גם אם מעלים שאלות על המקרא, מבינים שחיסרון ההבנה נובע ממוגבלות האדם ולא מחיסרון בספר. דוגמאות להוכחות שהתנ"ך התקבל בנבואה אלקית, הובאו בערך המורחב תורה מן השמים.
ב. התמודדות נקודתית עם השאלות
חז"ל והמפרשים המסורתיים כבר עמדו על כל השאלות של מבקרי המקרא (כאשר השאלות אכן הינם ראויות, ולא נובעות מחוסר הבנה פשוטה במקרא, או מעיוות העוברות), כך שישנם ישובים ברורים לכל אותם סתירות (לכאורה) ושאלות שמעלים מבקרי המקרא. להלן מספר דוגמאות של שאלות קלסיות של מבקרי המקרא, וישובם.
הארכיאולוגיה העדכנית כהוכחה נגד ביקורת המקרא
בשנים האחרונות, עקב הגילויים הארכאולוגיים החדישים שמצביעים על קדמות המקרא, חלק נכבד משיטת ביקורת המקרא הופרכה לחלוטין[3]. יש לציין כדוגמא את הגילוי של המזבח בהר עיבל ע"י פרופסור אדם זורטל, שמצביע על כך שספר דברים וספר יהושע נכתבו בזמן אמת.
מגמות ביקורתיות לכאורה בקרב הפרשנים המסורתיים
ישנם מקומות בהם, משתמשים פרשני המקרא המסורתיים הקלאסיים בדרכי פירוש ביקורתיות לכאורה, בפירושיהם. פרופ' יואל אליצור מסביר, כי ההבדל בין שימוש כזה בדרכי מחקר ביקורתיות לשימוש הפסול הנעשה על ידי מבקרי המקרא, הוא הבדל בגישה, כיוון שחכמי ישראל באו מתוך נקודת הנחה כי התנ"ך הוא אמת, שהוא ניתן על ידי אלוקים, שהנבואה היא אמת וה' הוא אמת, בעוד מבקרי המקרא יוצאים מתוך נקודת הנחה כי התנ"ך נכתב בידי אדם, אינו אמת ואינו אלקי, ומטרת טענותיהם היא להוכיח זאת.
לקריאה נוספת
- פרופ' יואל אליצור, יהדות ומדע פרק ב'.
- הרב אלימלך בר שאול, מערכי לב פרק יג.
- ד"ר אהרן ברט, דורנו מול שאלות הנצח, הוצאת הספרים של הסוכנות היהודית, ה'תש"ל
- ד"ר דוד הומפן, ראיות מכריעות נגד ולהויזן, ירושלים תרפ"ח.
- הרב צבי ישראל טאו, צדיק באמונתו יחיה
- הרב יצחק אייזיק הלוי, בספר דורות ראשונים.
קישורים חיצוניים
- מאמרי ביקורת על "ביקורת המקרא", באתר "נשמה יהודית".
- תשובות לביקורת המקרא, ב"שו"ת" שבאתר "הידברות".
- חוברת תשובות על ביקורת המקרא להורדה, מאת הרב דניאל בלס.
- המקרא תשובות לביקורת המקרא[4], מאתר "הדוס".
הערות שוליים
- ↑ .א. קורמן, מבוא לתורה שבכתב ושבע"פ, פרק יט עמ' 196 - 198
- ↑ מאמר ג, בארוכה
- ↑ ההיסטוריון זאב יעבץ, בספר תולדות ישראל כרך א' מוצא דבר פרק כג'
- ↑ דומני שהקישור אינו מוצלח, ועדיף הקישור הזה.