פרשת נח: הבדלים בין גרסאות בדף

,תיבת נח - ציור משנת 1780 - המקור:ויקישיתוף, צילם:MHM-com

פרשת נח היא הפרשה השנייה בספר בראשית. שמה של הפרשה נקרא על שם נח, אשר על תפקידו בפרשה אנו מקבלים רמז כבר בסוף פרשת בראשית:

• " וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ נֹחַ, לֵאמֹר: זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ, וּמֵעִצְּבוֹן יָדֵינוּ, מִן-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'" [[ספר בראשית]], ה' כ"ט)
• "וַיַּרְאה, כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ, וְכָל-יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ, רַק רַע כָּל-הַיּוֹם. וַיִּנָּחֶם ה', כִּי-עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ; וַיִּתְעַצֵּב, אֶל-לִבּוֹ. וַיֹּאמֶר ה', אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, מֵאָדָם עַד-בְּהֵמָה, עַד-רֶמֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָיִם: כִּי נִחַמְתִּי, כִּי עֲשִׂיתִם. וְנֹחַ, מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה'. (שם,ו', ה'-ח')

פרשת בראשית מגישה לנו את המבוא לפרשת נח.

תוכן הפרשה

הפרשה נחלקת לשבעה חלקים:

1. ההכנות למבול - הקב"ה מצווה לנח כיצד ייבנה את התיבה: " שְׁלֹשׁ מֵאוֹת אַמָּה, אֹרֶךְ הַתֵּבָה, חֲמִשִּׁים אַמָּה רָחְבָּהּ, וּשְׁלֹשִׁים אַמָּה קוֹמָתָהּ. צֹהַר תַּעֲשֶׂה לַתֵּבָה, וְאֶל-אַמָּה תְּכַלֶּנָּה מִלְמַעְלָה, וּפֶתַח הַתֵּבָה, בְּצִדָּהּ תָּשִׂים; תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם וּשְׁלִשִׁים, תַּעֲשֶׂהָ. (שם,ו', ט"ו-ט"ז). לפי רש"י הוא בנה את התיבה במשך 120 שנה. מפורטת גם מי האוכלוסייה אשר תהיה בתיבה. וכן יש התראה על הצפוי: יהיה גשם ארבעים יום. הוא אינו מקבל מידע מראש על אורך הזמן שיהיה עליו לשהות בתיבה.
2. המבול - החל בי"ז לחודש השני, בפריצת המים ממעמקי האדמה ומירידת מי הגשמים :" נִבְקְעוּ כָּל-מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה, וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם, נִפְתָּחוּ.(שם,ז', י"א). המבול התרחש בשנתו ה-600 של נח, שנת 1656 לבריאת העולם. לאחר 150 יום "כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת-רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו, מִכֹּל אֲשֶׁר בֶּחָרָבָה מֵתוּ".(שם,שם,כ"ב). בי"ז לחודש השביעי התיבה של נח נוחתת על הר אררט . הוא יוצא מהתיבה רק בכ"ב לחודש השני - פרק הזמן שהיה כלוא בתיבה - כם משפחתו ובעלי החיים - היה יותר משנה.
3. היציאה מהתיבה - מביאה את נח לידי הקרבת קרבן. האלוקים מגיב על מעשיהו:"וַיָּרַח ה', אֶת-רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, וַיֹּאמֶר ה' אֶל-לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת-הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם, כִּי יֵצֶר לֵב הָאָדָם רַע מִנְּעֻרָיו; וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת-כָּל-חַי, כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתִי. (ובעתיד) עֹד, כָּל-יְמֵי הָאָרֶץ: זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף, וְיוֹם וָלַיְלָה לֹא יִשְׁבֹּתוּ.(שם,ח', כ"א- כ"ב). הקב"ה משלים עם טבעו של האדם ומבטיח את העיתוי הקבוע של עונות השנה. כן מצווים בני האדם של שבעת מצוות בני נח.
4. מעשי נח ובניו - היו נטיעת כרם גפנים ויצירת יין. התוצאה הראשונית היא שנח משתכר ומתחלל כבודו. נח מקלל את חם ואת בנו הקטן כנען ומברך את יפת ןאת שם בברכה שתלווה אותם לעולם:"וַיֹּאמֶר, אָרוּר כְּנָעַן: עֶבֶד עֲבָדִים, יִהְיֶה לְאֶחָיו. וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ. יַפְתְּ אֱלֹקים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי-שֵׁם; וִיהִי כְנַעַן, עֶבֶד לָמוֹ.(שם,כ"ה-כ"ז).
5. תולדות בני נח - הצאצאים - אשר מהם :"וּמֵאֵלֶּה נִפְרְדוּ הַגּוֹיִם, בָּאָרֶץ--אַחַר הַמַּבּוּל." (שם,י', ל"ב). שבעים צאצאי נח הם כנגד שבעים אומות העולם. הפרשה מציינת גבולות של עם אחד בלבד - הכנעני:"וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי, מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה, עַד-עַזָּה: בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה, וְאַדְמָה וּצְבֹיִם--עַד-לָשַׁע.שם, י',י"ט). הרמב"ן כותב:"אבל (את ארץ כנען) נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען, מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד."
6. מגדל בבל ודור ההפלגה - הקב"ה מפיץ את אומות העולם לרחבי תבל.
7. עשרת הדורות מנח עד אברהם: משנת 1558 לבריאת העולם עד אברם שנולד בשנת 1948 ךבריאת העולם.

איסור גזל

בפרשת נח נאמר כי בעוון גזל בא המבול:"וַיֹּאמֶר אֱלֹקים לְנֹחַ, קֵץ כָּל-בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס, מִפְּנֵיהֶם; וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ"(שם,ו', י"ג). חז"ל אמרו במסכת סנהדרין:"א"ר יוחנן: בא וראה כמה גדול כחה של חמס, שהרי דור המבול עברו על הכל ולא נחתם עליהם גזר דינם עד שפשטו ידיהם בגזל, שנאמר: כי מלאה הארץ חמס מפניהם והנני משחיתם את הארץ (ק"ח,א). ובבראשית רבה נאמר:"ולפי שהיו שטופים בגזל נימוחו מן העולם".

עד נשאלת השאלה מדוע ענשם היה בדרך של השמדה באמצעות המבול. על כך משיב הכלי יקר:" מבאר שכל גוזל, נכנס לתוך תחום חבירו, על כן דין הוא, להביא עליהם שטף מים רבים, כי אז כל טפה נוגעת בחבירתה ונכנסת אל תוך גבולה, לפי שבגשמי ברכה נאמר (איוב לח כה) מי פלג לשטף תעלה. מכאן למידין (ב"ב טז.) שלכל טיפה יש דפוס בפני עצמה. וכמלא נימא יש בין כל טיפה וטיפה, כדי שלא תכנס אחת בגבול חברתה. וזה הגוזל ונכנס בתחום חבירו דין הוא שיהפכו עליו גשמי ברכה למבול כי אז כל הטיפות מתערבין.

וזהו שמובא כאן שבעוון גזל גשם נעצר, לפי שבלשון גשמים סתם, מדבר בגשמי ברכה . וקרוב בעיני לומר, שרבי אמי, בדור המבול ידבר, וראייתו תוכיח, כי יש לדקדק בפסוק, על כפים כסה אור, למה קרא הגזל כפים, ולמה קרא הגשמים אור, אלא ודאי, שדרש מקרא זה, לדסמיך ליה, שנאמר כי בם ידין עמים. ש"מ, שבדור המבול הוא מדבר, שנדונו במים ואמר על הגזל שבכפים, כי ברא הקב"ה, כל אצבע ואצבע לתשמישו, כדאיתא בגמרא (כתובות ז ע"ב), ורצה הקב"ה, שלא יכנס שום אצבע בגבול חבירו, וזה הגוזל, מחלל קדושת ידיו, על כן נדונו במבול, כי אז כסו העננים אור השמש, שכל כך היו העננים גסים ועבים, עד שלא יכלו ניצוצי אור השמש, לעבור דרך העננים, כי המאורות לא שמשו כל ימות המבול, ולסבת גסות העננים הורידו מי המבול בקצף שצף, והיו הגשמים גשמי ברכה נעצרים, וירד עליהם המבול, זה שאמר הכתוב על כפים כסה אור, וענין זה יקר מאד.בראשית, י', י"ז).

איך אפשר לחזור לשיגרה בעולם חרב?

הרב בנימין לאו דן במאמר בעיתון "הארץ" בשאלה כיצד נח יכול לחזור לשיגרה אחרי המבול. הוא מתחיל את מאמרו במשפטים הבאים:"שנה שלמה שרד נח עם אשתו, בניו ונציגי כל החיות בתיבה האגדית. במשך אותה שנה חרב העולם ונמחו כל החיים שבו." הוא משווה את נח הצייתן לפי המבול לבין נח האחר לאחריו, דבר הבא לידי ביטוי ביחס הדיבור של הקב"ה אליו. לפי המבול נאמר "ויאמר" מלשון ציווי ולאחריו "וידבר" אשר מחייב צד שני ויש בו יסוד של דיאלוג.

הרב לאו שם לב להבדל בין הציווי לבין המעשה: נח מצווה:"צֵא, מִן-הַתֵּבָ האַתָּה, וְאִשְׁתְּךָ וּבָנֶיךָ וּנְשֵׁי-בָנֶיךָ אִתָּךְ." (ט"ז) - כלומר חזור למצב המשפחתי הישן, דהיינו משפחה ומשפחה, נח נוהג כפי שנהג כאשר נכנס לתיבה:"וַיֵּצֵא-נֹחַ; וּבָנָיו וְאִשְׁתּוֹ וּנְשֵׁי-בָנָיו, אִתּוֹ.(י"ח) - גברים לבד ונשים לבד. כאילו בה להביע במעשהו של נח מחאה חריפה כלפי ה'. איך אפשר לחזור לשיגרה בעולם חרב?!

בסםר הזוהר משוחזר הדו-שיח:"מה השיב הקדוש ברוך הוא לנח כשיצא מן התיבה וראה את העולם חרב והתחיל לבכות לפניו ואמר: ריבונו של עולם נקראת רחום, היה לך לרחם על בריותיך! השיבו הקדוש ברוך הוא ואמר: רועה שוטה! עכשיו אמרת לי כך?! למה לא אמרת לי בשעה שאמרתי לך: 'אותך ראיתי צדיק לפני' ואחר כך אמרתי לך 'הנני מביא את המבול מים' ואחר כך אמרתי לך 'עשה לך תיבת עצי גופר' - כל זה אמרתי ועיכבתי בעדי כדי שתתבע רחמים על העולם, ומאז ששמעת שתנצל בתיבה לא עלה בלבך לבקש רחמים על ישוב העולם ונכנסת לישב בתיבה וניצלת. וכעת כשאבד העולם פתחת את פיך לדבר לפני בבקשות ורחמים?

מסכם הרב לאו:"רגישותו של נח באה מאוחר מדי. רועה נאמן צריך לשמור על העדר לפני המבול ולא אחריו. לכן הדגם שנבחר כמודל לחיקוי הוא של אברהם ומשה ואילו נח נשאר צדיק בפרוותו, בתיבתו ובכאבו.

היכן נולד אברהם אבינו

בסוף הפרשה מסופר על הולדת אברם באור כשדים וכך נאמר: "וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת-אַבְרָם בְּנוֹ, וְאֶת-לוֹט בֶּן הָרָן בֶּן-בְּנוֹ, וְאֵת שָׂרַי כַּלָּתוֹ, אֵשֶׁת אַבְרָם בְּנוֹ; וַיֵּצְאוּ אִתָּם מֵאוּר כַּשְׂדִּים, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ עַד-חָרָן, וַיֵּשְׁבוּ שָׁםשם, י"א, ל"א). הרמב"ן סבור אחרת :"והעניין שקבלו רבותינו בזה הוא האמת, ואני מבאר אותו. אברהם אבינו לא נולד בארץ כשדים, כי אבותיו בני שם היו, וכשדים וכל ארץ שנער ארצות בני חם.

ד"ר שמעון-אליעזר הלוי (שוברט) ספירו במאמרו האם אברהם אכן נולד באור כשדים? דן בשאלה זאת. וכך הוא כותב: "עוד עובדה מחזקת את הטענה שמקום מוצאו של אברהם הוא חרן. היה קיים שוני בתרבות העממית בין זו שבאור כשדים ובין זו שבחרן. באור כשדים הייתה חברה עירונית הנתונה לשלטון רודני עם כמורה רבת עָצמה, וכל החיים הכלכליים היו מאורגנים ברמה גבוהה. לכן הערכים המוסריים הרוֹוחים של הפָּגָניוּת היו נפוצים בין פשוטי עם. אך באזור חרן, בין השֵמיים הצפוניים-מערביים, לא היה שלטון מרכזי, והכלכלה הייתה עדיין מבוססת על רועי צאן ועל בעלי בתים עצמאיים, והיה חופש מחשבה. לכן התעקש אברהם ואחריו יצחק לקחת לבניהם נשים רק מבנות "ארץ מולדתם", משום שידעו שיש גמישות חיובית כלשהי בתרבות הדתית-מוסרית של האזור".

ומסכם ספירו: לפי הרמב"ן, תרח הוליד את בניו הגדולים – אברהם ונחור, בעבר הנהר פרת, בעיר חרן. פעם אחת לקח תרח את בנו אברהם ונסע עִמו לאור כשדים למטרה לא ידועה. כנראה שאברהם, בגלל אמונתו התקיפה בא-ל אחד, הסתבך בצרות עם השלטונות ונאסר אך בדרך כלשהי נמלט. נעבור לספר נחמיה, בו נחמיה רומז להצלתו ממצב קשה באור כשדים על ידי נס מה'. וכך נאמר:"אַתָּה-הוּא ה' הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בְּאַבְרָם וְהוֹצֵאתוֹ מֵאוּר כַּשְׂדִּים". הרמב"ן מפרש כי המונח "הוצאתיך" יש שפירושו "לחלץ ממקום מסוכן" או "לשחרר ממצב קשה", כמו " אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים " (שמ' כ:ב).

כי (י)מי נח

הרד"ק בפרושו להפטרה מתיחס לפסוק הקושר אותה עם פרשת השבוע:"כִּי-מֵי נֹחַ, זֹאת לִי, אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד, עַל-הָאָרֶץ כֵּן נִשְׁבַּעְתִּי מִקְּצֹף עָלַיִךְ, וּמִגְּעָר-בָּךְ. כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ, הַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ, וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט, אָמַר מְרַחֲמֵךְ, ה'. ([[ספר ישעיהו]], נ"ד, ט'-י').

וכך הוא אומר:"יש מחלוקת בספרים במלה הזאת ברוב הספרים הם שתי מלות (מי נח) . ופי' מנחם, מי המבול וסמכה לנח שבאו בימיו ונצל מהם. ויש ספרים שהיא מלה אחת כמו כימי נדת דותה, וכן תרגם יונתן כיומי נח . מכל מקום הענין אחד, אמר כמו דבר מי המבול שהיו בימי נח שנשבעתי שלא יעברו עוד על הארץ והיא גזרה שלא תבטל כן נשבעתי אחרי צאתך מהגלות מקצוף עליך ומגער בך, ופי' זאת הגלות והשביה היא לך כמו מי נח כמו שהם לא יהיו עוד כן לא יהיה לך גלות עוד, ושבועת מי נח הוא שאמר שני פעמים ולא יכרת כל בשר עוד ממי המבול ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר, כך פירשו רבותינו ולמדו מזה כי לאו לאו שבועה ומדלאו לאו שבועה הן הן נמי שבועה, ויש לפרש כי הברית היא השבועה כמו שאמר והקמותי את בריתי אתכם והברית הוא קיום הדבר וכן שבועה היא קיום הדבר".

זאב ח.ארליך (ז'אבו) מביא פירוש זה במאמרו:על יונים, דואר ומבול ^[1]. הוא מסכם: אם מדובר במילה אחד כימי נח, אז הכוונה היא לימיו (שנותיו) של נח, כתרגום יונתן: "כְּיוֹמֵי נחַ דָא קֳדָמַי דְקַיְמֵית בְּמֵימְרִי דְלָא יֶעְדוּן מֵי טוּפָנָא דַהֲווֹ בְּיוֹמֵי נחַ עוֹד עַל אַרְעָא כֵּן קַיְמִית בְּמֵימְרִי דְלָא יֵחוֹל רוּגְזִי עֲלָךְ וְלָא אֶזוֹף בִּיךְ:". ואז הפסוק אינו דן במבול אלה הוא מסמל הבטחה לעתיד, המזכירה את החסד שעשה הקב"ה לבריות.

תמונות מהפרשה

מקור:ויקישיתוף

• 

  גוסטב דורה - משלוח היונה מהתיבה

• 

  גוסטב דורה נח מקלל את כנען

• 

  הר אררט - צילם:Aivazovsky

הערות שוליים