ספר נחמיה

ספר נחמיה הוא מספרי הכתובים, המספר את קורותיו ופועלו של נחמיה בן חכליה, ממנהיגי שיבת ציון. לעיתים נמנה כחלק מספר עזרא.

מנייתו יחד עם עזרא[עריכה]

על פי הגמרא (בבלי בבא בתרא יד ב), ספר נחמיה וספר עזרא אחד הם, כיוון שהם עוסקים באותו ענין, והגמרא אומרת (בבלי סנהדרין צג ב) האומרת כי את כל דברי עזרא אמר נחמיה בעצמוף ולא נקרא ספר על שמו משום שהחזיק טובה לעצמו, שנאמר (נחמיה ה): "זכרה לי אלקי לטובה" (דעת רבי ירמיה), או מפני שסיפר בגנותם של ראשונים, שנאמר שם: "והפחות הראשונים אשר לפני הכבידו על העם..." (דעת רב יוסף). גם בעלי המסורה לא חילקו בין ספר עזרא לנחמיה, ובסוף ספר עזרא לא כתבו את מנין הפרקים והפסוקים כמו שכתבו בסוף כל ספר, כי אם בסיום ספר נחמיה כתבו את מנין הפרקים והפוסקים של שני הספרים יחד.

עם זאת, בדברים רבים ישנו הבדל בין ספר עזרא לנחמיה. כך למשל, בעוד ספר עזרא כתוב בגוף שלישי כמתבונן מן החוץ, ספר נחמיה נכתב כיומן אישי של נחמיה שמתאר את הדברים בגוף ראשון^[1]. כיום ברוב מהדורות המקרא הספרים מחולקים לשני ספרים נפרדים.

לשון וסגנון[עריכה]

שלא כמו עזרא, ספר נחמיה כתוב כולו בעברית, אולם לשונו שונה מהעברית של התנ"ך והוא מכיל ביטויים וצירופים יחודיים (בדומה לספר דברי הימים). יתכן שהשוני נובע מהשפעת שפות לא שמיות (אולי הפרסית) על הלשון בזמן שיבת ציון.

תוכן הספר[עריכה]

1. עלית נחמיה מבבל (א,א- ב,ט)
2. בנין חומות ירושלים (ב,י- ג,ל)
3. סידור ענייני הגנת ירושלים (פרק ד)
4. תקנות למען העניים (פרק ה)
5. הצרות שעשו העמים בארץ לעולים (פרק ו)
6. תקנות למען בטחון ירושלים ורשימת העולים (פרק ז)
7. תקנות עזרא (פרק ח)
8. וידוי בני ישראל (פרק ט)
9. כריתת ברית ואמנה השרים, הכהנים והלויים (פרק י)
10. רשימת ראשוני המתיישבים בארץ ישראל (פרק יא)
11. רשימת משמרות הכהנים והלוים (יב, א- יב, כו)
12. חנוכת חומת ירושלים וקידושה (יב, כז- יב, מג)
13. תקנות שתקן נחמיה (יב, מד-יג, לא)

הערות שוליים