ספיקא דרבנן: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (←הערות שוליים) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''ספק בדין דרבנן, מקילים בו''' {{מקור| | '''ספק בדין דרבנן, מקילים בו''' {{מקור|הוזכר בברכות כה. ובעוד מקומות רבים, בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים קידושין כד|כן}}'''.''' | ||
'''לדוגמא''', ספק האם יש מי רגליים - מותר להתפלל שם {{מקור| | '''לדוגמא''', ספק האם יש מי רגליים - מותר להתפלל שם {{מקור|בבלי:ברכות כה.|כן}}. | ||
'''נקרא גם''' ספק דבריהם להקל {{מקור| | '''נקרא גם''' ספק דבריהם להקל {{מקור|בחילוק בין שני השמות הללו דן הקונטרסי שיעורים קידושין כד-א|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
| שורה 10: | שורה 10: | ||
'''טעמו''' תלוי במחלוקת הראשונים הגדולה במקור חיוב קיום מצוות דרבנן: | '''טעמו''' תלוי במחלוקת הראשונים הגדולה במקור חיוב קיום מצוות דרבנן: | ||
@ לרמב"ן שדיני דרבנן אינם מדאורייתא, זו סברא שבזה אין צריך להחמיר, שאינו חמור כמו ספיקא דאורייתא {{מקור| | @ לרמב"ן שדיני דרבנן אינם מדאורייתא, זו סברא שבזה אין צריך להחמיר, שאינו חמור כמו ספיקא דאורייתא {{מקור|שב שמעתתא א-סוף כג, שערי יושר א-ג ד"ה ונראה|כן}}. | ||
אך לשיטת הרמב"ם שגם דינים מדרבנן מועילים מדאורייתא מלא תסור ("לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" {{מקור| | אך לשיטת הרמב"ם שגם דינים מדרבנן מועילים מדאורייתא מלא תסור ("לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" {{מקור|דברים יז-יא|כן}}), התחבטו האחרונים מדוע מקילים בספקם: | ||
@ בספיקות חכמים לא גזרו {{מקור| | @ בספיקות חכמים לא גזרו {{מקור|זוהר הרקיע, מובא בשב שמעתתא שם|כן}}. | ||
@ לעבור על ספק לא נחשב סירוב לדבריהם, ש"תסור" הוא רק כשיודע בוודאי שאסרו וממרה את דבריהם {{מקור| | @ לעבור על ספק לא נחשב סירוב לדבריהם, ש"תסור" הוא רק כשיודע בוודאי שאסרו וממרה את דבריהם {{מקור|המבי"ט בקרית ספר, הובא בדברי סופרים א-מה, שערי יושר שם|כן}}. | ||
@ המידות לחקר ההלכה {{מקור| | @ המידות לחקר ההלכה {{מקור|א-לב|כן}} תירץ שאע"פ שמהספק יוצא דין דאורייתא של "לא תסור", כיוון שמקור הספק הוא מדרבנן - האם הם גזרו - דנים אותו לקולא בלי להתחשב בתולדתו. והוכיח מכמה מקומות ששיטת הרמב"ם לפסוק ע"פ מקור השאלה ולא ע"פ תולדתה<ref>תירוץ זה הוא כיסודו של השערי יושר שהכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה, ע"ע [[חוזק ההכרעות#כללים]] אות ד.</ref>. | ||
'''לגבי ודאותו''' תלה זאת הגר"א וסרמן במחלוקת הנ"ל בטעמו: לדעה שחכמים כלל לא גזרו בספיקות (דעה ב לעיל) א"כ הוא מותר מדין ודאי {{מקור| | '''לגבי ודאותו''' תלה זאת הגר"א וסרמן במחלוקת הנ"ל בטעמו: לדעה שחכמים כלל לא גזרו בספיקות (דעה ב לעיל) א"כ הוא מותר מדין ודאי {{מקור|דברי סופרים א-מג|כן}}. אך לשיטת הרמב"ן שדיני דרבנן פחות חמורים (דעה א לעיל) וכן לדעה ש"לא תסור" נאמר רק בממרה את דבריהם (דעה ג לעיל) - אין הכרח לחדש שמותר מדין ודאי, אלא מדין ספק {{מקור|(דברי סופרים א-מה, ובאות מד שם הביא לכך כמה נפק"מ. אך בקובץ ביאורים (שב שמעתתא יג ד"ה ואין השני) נקט בפשטות שהוא דין ספק ואין האיסור מתהפך להיתר, אלא שמותר לסמוך על הצד שבאמת מותר. וכן דן בשאלה זו - האם הוא ודאי או ספק - בקונטרסי שיעורים קידושין כד)}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''כשאין טרחה או הפסד''' נחלקו האם יש להחמיר גם בספיקא דרבנן: הפני יהושע כתב שצריך להחמיר {{מקור|(ומעין זה כתב המשנה למלך בכורות ד-א (ד"ה והנני) שאסור להכניס עצמו לכתחילה לספיקא דרבנן)}}, והקונטרסי שיעורים {{מקור| | '''כשאין טרחה או הפסד''' נחלקו האם יש להחמיר גם בספיקא דרבנן: הפני יהושע כתב שצריך להחמיר {{מקור|(ומעין זה כתב המשנה למלך בכורות ד-א (ד"ה והנני) שאסור להכניס עצמו לכתחילה לספיקא דרבנן)}}, והקונטרסי שיעורים {{מקור|קידושין כד-ד ד"ה ויגעתי, והביא את הפני יהושע|כן}} תלה זאת במחלוקת ראשונים. | ||
'''בספק האם בכלל נעשה המעשה המתירו''' חידש המשנה למלך {{מקור| | '''בספק האם בכלל נעשה המעשה המתירו''' חידש המשנה למלך {{מקור|בכורות ד-א ד"ה וראיתי|כן}} שלא מקילים בספיקא דרבנן, אלא מקילים רק במקרה שיודעים שנעשה המעשה המתירו אלא שאין יודעים אם נעשה כדינו (בזמן המתירו ובשיעור המתירו). | ||
'''ספיקא דאורייתא שנתגלגל לדרבנן''' דינו כספיקא דאורייתא. למשל, איסור תורה חשוב שנתערב אחד בשניים, וא"כ בטל מדאורייתא אך אסור מדרבנן. והתעורר בו ספק אולי הוא בכלל מותר - אין דנים אותו כספיקא דרבנן ולקולא אלא כספיקא דאורייתא ולחומרא {{מקור| | '''ספיקא דאורייתא שנתגלגל לדרבנן''' דינו כספיקא דאורייתא. למשל, איסור תורה חשוב שנתערב אחד בשניים, וא"כ בטל מדאורייתא אך אסור מדרבנן. והתעורר בו ספק אולי הוא בכלל מותר - אין דנים אותו כספיקא דרבנן ולקולא אלא כספיקא דאורייתא ולחומרא {{מקור|ערוך השולחן יו"ד קי-קז|כן}}. | ||
'''דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה''' נחשב כדרבנן לעניין זה, ומקילים בספקו {{מקור| | '''דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה''' נחשב כדרבנן לעניין זה, ומקילים בספקו {{מקור|משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני|כן}}.'''תרי קולי''' דסתרי אהדדי לא מקילים כמותם {{מקור|(שער המלך מקוואות כלל ה (לו. בדפיו))}}.'''ספק תקנת הנביאים''' הוא כספיקא דרבנן ומקילים בו {{מקור|ערוך השולחן יו"ד קי-קה כתב שכך נראה לו וכך נראית לו דעת הרמב"ן|כן}}. | ||
==חוזק== | ==חוזק== | ||
'''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>. | '''בסעיף זה''' נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה<ref>בערך [[חוזק ההכרעות]] דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.</ref>. | ||
'''חזקה דמעיקרא''' להחמיר דרבנן - החיי אדם מחמיר שהחזקה עדיפה {{מקור| | '''חזקה דמעיקרא''' להחמיר דרבנן - החיי אדם מחמיר שהחזקה עדיפה {{מקור|וכן בש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא כ|כן}}, אך יש פוסקים שמקילים {{מקור|(משנה ברורה עו-כה. במחלוקת זו דן בהגהות ר' יוסף חנינא ליפא מייזליש ערובין לה: (מודפס בסוף המסכת))}}. | ||
'''ספק טומאה ברשות היחיד''' - ספיקא דרבנן עדיף ממנו, ולכן בטומאה דרבנן מקילים {{מקור| | '''ספק טומאה ברשות היחיד''' - ספיקא דרבנן עדיף ממנו, ולכן בטומאה דרבנן מקילים {{מקור|קונטרסי שיעורים כד-א ד"ה ולא|כן}}. | ||
'''אין ספק מוציא מידי ודאי''', נחלקו הראשונים האם הוא נאמר גם בדיני דרבנן, ומחמירים {{מקור| | '''אין ספק מוציא מידי ודאי''', נחלקו הראשונים האם הוא נאמר גם בדיני דרבנן, ומחמירים {{מקור|רמב"ם חמץ ומצה ב-ח|כן}}, או שמקילים בו כשאר ספיקא דרבנן {{מקור|ר"י בתוס' פסחים ט. ד"ה כדי|כן}}. | ||
'''בספק ספיקא''' להחמיר בדרבנן נחלקו המפרשים האם גם בזה מקילים {{מקור| | '''בספק ספיקא''' להחמיר בדרבנן נחלקו המפרשים האם גם בזה מקילים {{מקור|דברי סופרים א-מג בדעת הרמב"ם|כן}} או שמחמירים {{מקור|גליון מהרש"א תחילת קיצור כללי ספק ספיקא לש"ך יו"ד קי|כן}}. | ||
'''ובצירוף חזקת היתר''' מותר {{מקור| | '''ובצירוף חזקת היתר''' מותר {{מקור|שם|כן}}. | ||
'''כל שאר ההכרעות''' עדיפות מספיקא דרבנן ודינו לא נאמר בהן. | '''כל שאר ההכרעות''' עדיפות מספיקא דרבנן ודינו לא נאמר בהן. | ||
| שורה 46: | שורה 46: | ||
'''בסעיף זה''' נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות. | '''בסעיף זה''' נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות. | ||
'''בדבר שיש לו מתירין''', כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, מפורש בגמרא שאסור להקל בו {{מקור| | '''בדבר שיש לו מתירין''', כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, מפורש בגמרא שאסור להקל בו {{מקור|בבלי:ביצה ג:|כן}}. ובגדר איסורו ביאר הצל"ח {{מקור|פסחים יז: בסופו אות קח ד"ה ומתוך וד"ה ולפי|כן}} שהיש לו מתירין עושהו כספיקא דאורייתא, ולכן אסור. | ||
'''ובדבר שיש לו מתירין בספיקא דרבנן שיש בו חזקת היתר''' חידש הצל"ח {{מקור| | '''ובדבר שיש לו מתירין בספיקא דרבנן שיש בו חזקת היתר''' חידש הצל"ח {{מקור|פסחים יז: בסופו אות קח ד"ה ומתוך וד"ה ולפי|כן}} שמותר. וביאר שכל מה שמחמירים בספק דרבנן ביש לו מתירין הוא משום שהיש לו מתירין עושהו כספיקא דאורייתא, אך כשמצטרפת חזקת היתר, גם לאחר שהיש לו מתירין עושהו כספיקא דאורייתא - עדיין נשארת החזקה, ומותר. | ||
'''בספק שאפשר לבררו''', הראב"ד מחמיר והרמב"ם מקל {{מקור| | '''בספק שאפשר לבררו''', הראב"ד מחמיר והרמב"ם מקל {{מקור|שו"ע או"ח קס-יא ומשנה ברורה שם-נא. וכן המשנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני מחמיר|כן}}. | ||
'''בספיקא דדינא''' - כשאינו ספק במציאות אלא מחלוקת הפוסקים, גם בזה מקילים בספיקא דרבנן {{מקור| | '''בספיקא דדינא''' - כשאינו ספק במציאות אלא מחלוקת הפוסקים, גם בזה מקילים בספיקא דרבנן {{מקור|משנה ברורה קס-מז|כן}}. | ||
'''בספיקא דדינא בדבר שיש לו מתירין''' - מותר, והיש לו מתירין לא אוסר (אלא רק בספק במציאות) {{מקור|(פרי חדש, הובא ברעק"א ברכות ב. ד"ה שם וממאי (בסופו))}}. | '''בספיקא דדינא בדבר שיש לו מתירין''' - מותר, והיש לו מתירין לא אוסר (אלא רק בספק במציאות) {{מקור|(פרי חדש, הובא ברעק"א ברכות ב. ד"ה שם וממאי (בסופו))}}. | ||
'''חיסרון ידיעה''' לא נחשב ספק, ולכן אין אומרים בו ספיקא דרבנן לקולא אלא מחמירים בו {{מקור| | '''חיסרון ידיעה''' לא נחשב ספק, ולכן אין אומרים בו ספיקא דרבנן לקולא אלא מחמירים בו {{מקור|תורת הבית דיני כתמים כא. בדפיו בסופו|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
גרסה מ־09:24, 5 בספטמבר 2012
|
|
==הגדרה== ספק בדין דרבנן, מקילים בו (הוזכר בברכות כה. ובעוד מקומות רבים, בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים קידושין כד).
לדוגמא, ספק האם יש מי רגליים - מותר להתפלל שם (ברכות כה.).
נקרא גם ספק דבריהם להקל (בחילוק בין שני השמות הללו דן הקונטרסי שיעורים קידושין כד-א).
מקור וטעם
מקורו מסברא.
טעמו תלוי במחלוקת הראשונים הגדולה במקור חיוב קיום מצוות דרבנן:
- לרמב"ן שדיני דרבנן אינם מדאורייתא, זו סברא שבזה אין צריך להחמיר, שאינו חמור כמו ספיקא דאורייתא (שב שמעתתא א-סוף כג, שערי יושר א-ג ד"ה ונראה).
אך לשיטת הרמב"ם שגם דינים מדרבנן מועילים מדאורייתא מלא תסור ("לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל" (דברים יז-יא)), התחבטו האחרונים מדוע מקילים בספקם:
- בספיקות חכמים לא גזרו (זוהר הרקיע, מובא בשב שמעתתא שם).
- לעבור על ספק לא נחשב סירוב לדבריהם, ש"תסור" הוא רק כשיודע בוודאי שאסרו וממרה את דבריהם (המבי"ט בקרית ספר, הובא בדברי סופרים א-מה, שערי יושר שם).
- המידות לחקר ההלכה (א-לב) תירץ שאע"פ שמהספק יוצא דין דאורייתא של "לא תסור", כיוון שמקור הספק הוא מדרבנן - האם הם גזרו - דנים אותו לקולא בלי להתחשב בתולדתו. והוכיח מכמה מקומות ששיטת הרמב"ם לפסוק ע"פ מקור השאלה ולא ע"פ תולדתה[1].
לגבי ודאותו תלה זאת הגר"א וסרמן במחלוקת הנ"ל בטעמו: לדעה שחכמים כלל לא גזרו בספיקות (דעה ב לעיל) א"כ הוא מותר מדין ודאי (דברי סופרים א-מג). אך לשיטת הרמב"ן שדיני דרבנן פחות חמורים (דעה א לעיל) וכן לדעה ש"לא תסור" נאמר רק בממרה את דבריהם (דעה ג לעיל) - אין הכרח לחדש שמותר מדין ודאי, אלא מדין ספק (דברי סופרים א-מה, ובאות מד שם הביא לכך כמה נפק"מ. אך בקובץ ביאורים (שב שמעתתא יג ד"ה ואין השני) נקט בפשטות שהוא דין ספק ואין האיסור מתהפך להיתר, אלא שמותר לסמוך על הצד שבאמת מותר. וכן דן בשאלה זו - האם הוא ודאי או ספק - בקונטרסי שיעורים קידושין כד).
פרטי הדין
כשאין טרחה או הפסד נחלקו האם יש להחמיר גם בספיקא דרבנן: הפני יהושע כתב שצריך להחמיר (ומעין זה כתב המשנה למלך בכורות ד-א (ד"ה והנני) שאסור להכניס עצמו לכתחילה לספיקא דרבנן), והקונטרסי שיעורים (קידושין כד-ד ד"ה ויגעתי, והביא את הפני יהושע) תלה זאת במחלוקת ראשונים.
בספק האם בכלל נעשה המעשה המתירו חידש המשנה למלך (בכורות ד-א ד"ה וראיתי) שלא מקילים בספיקא דרבנן, אלא מקילים רק במקרה שיודעים שנעשה המעשה המתירו אלא שאין יודעים אם נעשה כדינו (בזמן המתירו ובשיעור המתירו).
ספיקא דאורייתא שנתגלגל לדרבנן דינו כספיקא דאורייתא. למשל, איסור תורה חשוב שנתערב אחד בשניים, וא"כ בטל מדאורייתא אך אסור מדרבנן. והתעורר בו ספק אולי הוא בכלל מותר - אין דנים אותו כספיקא דרבנן ולקולא אלא כספיקא דאורייתא ולחומרא (ערוך השולחן יו"ד קי-קז).
דין דרבנן שיש לו עיקר מן התורה נחשב כדרבנן לעניין זה, ומקילים בספקו (משנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני).תרי קולי דסתרי אהדדי לא מקילים כמותם (שער המלך מקוואות כלל ה (לו. בדפיו)).ספק תקנת הנביאים הוא כספיקא דרבנן ומקילים בו (ערוך השולחן יו"ד קי-קה כתב שכך נראה לו וכך נראית לו דעת הרמב"ן).
חוזק
בסעיף זה נדון בחוזקה של ההכרעה במקרה שהכרעה אחרת סותרת אותה[2].
חזקה דמעיקרא להחמיר דרבנן - החיי אדם מחמיר שהחזקה עדיפה (וכן בש"ך יו"ד קי כללי ספק ספיקא כ), אך יש פוסקים שמקילים (משנה ברורה עו-כה. במחלוקת זו דן בהגהות ר' יוסף חנינא ליפא מייזליש ערובין לה: (מודפס בסוף המסכת)).
ספק טומאה ברשות היחיד - ספיקא דרבנן עדיף ממנו, ולכן בטומאה דרבנן מקילים (קונטרסי שיעורים כד-א ד"ה ולא).
אין ספק מוציא מידי ודאי, נחלקו הראשונים האם הוא נאמר גם בדיני דרבנן, ומחמירים (רמב"ם חמץ ומצה ב-ח), או שמקילים בו כשאר ספיקא דרבנן (ר"י בתוס' פסחים ט. ד"ה כדי).
בספק ספיקא להחמיר בדרבנן נחלקו המפרשים האם גם בזה מקילים (דברי סופרים א-מג בדעת הרמב"ם) או שמחמירים (גליון מהרש"א תחילת קיצור כללי ספק ספיקא לש"ך יו"ד קי).
ובצירוף חזקת היתר מותר (שם).
כל שאר ההכרעות עדיפות מספיקא דרבנן ודינו לא נאמר בהן.
כללים
בסעיף זה נדון האם ההכרעה תועיל במקרים (כללים) שמבטלים חלק מההכרעות.
בדבר שיש לו מתירין, כלומר שיש אפשרות להתירו בלי להיכנס לספק, מפורש בגמרא שאסור להקל בו (ביצה ג:). ובגדר איסורו ביאר הצל"ח (פסחים יז: בסופו אות קח ד"ה ומתוך וד"ה ולפי) שהיש לו מתירין עושהו כספיקא דאורייתא, ולכן אסור.
ובדבר שיש לו מתירין בספיקא דרבנן שיש בו חזקת היתר חידש הצל"ח (פסחים יז: בסופו אות קח ד"ה ומתוך וד"ה ולפי) שמותר. וביאר שכל מה שמחמירים בספק דרבנן ביש לו מתירין הוא משום שהיש לו מתירין עושהו כספיקא דאורייתא, אך כשמצטרפת חזקת היתר, גם לאחר שהיש לו מתירין עושהו כספיקא דאורייתא - עדיין נשארת החזקה, ומותר.
בספק שאפשר לבררו, הראב"ד מחמיר והרמב"ם מקל (שו"ע או"ח קס-יא ומשנה ברורה שם-נא. וכן המשנה למלך בכורות ד-א ד"ה והנני מחמיר).
בספיקא דדינא - כשאינו ספק במציאות אלא מחלוקת הפוסקים, גם בזה מקילים בספיקא דרבנן (משנה ברורה קס-מז).
בספיקא דדינא בדבר שיש לו מתירין - מותר, והיש לו מתירין לא אוסר (אלא רק בספק במציאות) (פרי חדש, הובא ברעק"א ברכות ב. ד"ה שם וממאי (בסופו)).
חיסרון ידיעה לא נחשב ספק, ולכן אין אומרים בו ספיקא דרבנן לקולא אלא מחמירים בו (תורת הבית דיני כתמים כא. בדפיו בסופו).
ראה גם
הערות שוליים
- ↑ תירוץ זה הוא כיסודו של השערי יושר שהכרעת המקור עדיפה מהכרעת התולדה, ע"ע חוזק ההכרעות#כללים אות ד.
- ↑ בערך חוזק ההכרעות דנו בכללים שמסבירים מדוע הכרעה אחת עדיפה על חברתה, וכן הבאנו שם את סדר כל ההכרעות מהחזקה אל החלשה.