דרך ארץ פלישתים: הבדלים בין גרסאות בדף
דניאל ונטורה (שיחה | תרומות) אין תקציר עריכה |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
[[תמונה:Mamgurot derk herz plistim.jpg|left|thumb|250px|ממגורות חיטה בתחנה בדרך ארץ פלישתים - המקור: צבי אילן, אתמולים - מחקרים ותגליות בעברה של ארץ ישראל, מודן - הוצאה לאור - תל אביב, 1988]] | [[תמונה:Mamgurot derk herz plistim.jpg|left|thumb|250px|ממגורות חיטה בתחנה בדרך ארץ פלישתים - המקור: צבי אילן, אתמולים - מחקרים ותגליות בעברה של ארץ ישראל, מודן - הוצאה לאור - תל אביב, 1988]] | ||
'''דרך ארץ פלישתים''' היא הדרך הקרובה והקצרה מ[[מצרים]] ל[[ארץ ישראל]]. לאחר [[יציאת מצרים]] ב[[פרשת בשלח]] אנו נתקלים בשמה. אלוקים מצוה על משה כי בני ישראל לא יעלו לארץ ישראל בדרך זו. שכן, היה חשש כי יתקלו באוייב ואז יבקשו לסגת חזרה למצרים וכך כתוב במקרא:" וַיְהִי, | '''דרך ארץ פלישתים''' היא הדרך הקרובה והקצרה מ[[מצרים]] ל[[ארץ ישראל]]. לאחר [[יציאת מצרים]] ב[[פרשת בשלח]] אנו נתקלים בשמה. אלוקים מצוה על משה כי בני ישראל לא יעלו לארץ ישראל בדרך זו. שכן, היה חשש כי יתקלו באוייב ואז יבקשו לסגת חזרה למצרים וכך כתוב במקרא:" וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹקים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." {{מקור|[[ספר שמות]], י"ג, י"ז,י"ח|כן}} | ||
==חסרונות דרך פלישתים== | |||
[[משה רבינו]] מקבל הוראה כי [[בני ישראל]] לא יעלו לארץ ישראל דרך ארץ פלישתים. ה[[רמב"ן]] מנמק זאת:" '''ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים'''. מדוע היה עליהם לחשוש ממלחמה, מוסיף הפרשן "... ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום וישובו למצרים, אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא. ומלחמת עמלק ברפידים לא הייתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועיל כי ילחם בהם בדרך, וגם רחוקים היו ממצרים בדרך העקום אשר הלכו בה ולא ידעו דרך אחרת". | |||
==מסעות בדרך פלישתים== | ==מסעות בדרך פלישתים== | ||
| שורה 44: | שורה 48: | ||
{{ערך מורחב|ערך=[[דרך הים]]}} | {{ערך מורחב|ערך=[[דרך הים]]}} | ||
'''דרך הים''' (בלטינית Via Maris - וִיאָה מָרִיס) היא [[דרך]] עתיקה עוד מתקופת הברונזה שחיברה בימי קדם את [[מצרים]] עם [[סוריה]], אנטוליה (אסיה הקטנה) , ו[[ארם נהריים]] ([[אירן]] ו[[עירק]] של ימנו) כאשר חלק ממנה עבר בתחומה של ארץ ישראל. | '''דרך הים''' (בלטינית Via Maris - וִיאָה מָרִיס) היא [[דרך]] עתיקה עוד מתקופת הברונזה שחיברה בימי קדם את [[מצרים]] עם [[סוריה]], אנטוליה (אסיה הקטנה) , ו[[ארם נהריים]] ([[אירן]] ו[[עירק]] של ימנו) כאשר חלק ממנה עבר בתחומה של ארץ ישראל. | ||
גרסה אחרונה מ־09:14, 6 בספטמבר 2012
|
|
דרך ארץ פלישתים היא הדרך הקרובה והקצרה ממצרים לארץ ישראל. לאחר יציאת מצרים בפרשת בשלח אנו נתקלים בשמה. אלוקים מצוה על משה כי בני ישראל לא יעלו לארץ ישראל בדרך זו. שכן, היה חשש כי יתקלו באוייב ואז יבקשו לסגת חזרה למצרים וכך כתוב במקרא:" וַיְהִי, בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת-הָעָם, וְלֹא-נָחָם אֱלֹהִים דֶּרֶךְ אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים, כִּי קָרוֹב הוּא: כִּי אָמַר אֱלֹקים, פֶּן-יִנָּחֵם הָעָם בִּרְאֹתָם מִלְחָמָה וְשָׁבוּ מִצְרָיְמָה. וַיַּסֵּב אֱלֹהִים אֶת-הָעָם דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר, יַם-סוּף; וַחֲמֻשִׁים עָלוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל, מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם." ([[ספר שמות]], י"ג, י"ז,י"ח)
חסרונות דרך פלישתים[עריכה]
משה רבינו מקבל הוראה כי בני ישראל לא יעלו לארץ ישראל דרך ארץ פלישתים. הרמב"ן מנמק זאת:" ולא נחם אלוהים דרך ארץ פלשתים. מדוע היה עליהם לחשוש ממלחמה, מוסיף הפרשן "... ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום וישובו למצרים, אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא. ומלחמת עמלק ברפידים לא הייתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם, ואם יתנו ראש לשוב למצרים לא יועיל כי ילחם בהם בדרך, וגם רחוקים היו ממצרים בדרך העקום אשר הלכו בה ולא ידעו דרך אחרת".
מסעות בדרך פלישתים[עריכה]
אחד המסעות בנתיב זה, אשר זכו לאזכור בהסטוריה, היה של פרעה סתי הוא סתי הראשון בשנת 1303 לפנה"ס. תאור מסעו מופיעה בתבליטים ב"מקדש כרנק" בעיר בלוקסור. הדרך שימשה גם לכובשים אחרים של ארץ ישראל. בין השאר בעת החדשה: במאה ה-18 "מסע נפוליאון בארץ ישראל". ובהמאה ה-20 היו אלה הבריטים במערכה על סיני וארץ ישראל במלחמת העולם הראשונה ולקראת מלחמת השחרור היה זה הצבא המצרי שפלש לארץ ישראל .
מסע פרעה סתי[עריכה]
צבי אילן בספרו מביא תאור מסעו של פרעה סתי ב"דרך ארץ פילשתים". התבליט מתאר את שובו של פרעה סתי מארץ כנען, כאשר הוא מוביל שלל ושבויים.
בתחילת המסלול:
- נחש של מלך - כנראה רפיח.
כעשר תחנות מתוארות בדרך, 25 ק"מ מרחק בינהם - מהלך יום של שיירה. בכל תחנה בארות מים. יוצא כי את מדבר סיני עברו בעשרה ימים.
בסופו של המסלול מתוארות תחנות הקרובות זו לזו:
- המים המפרידים - נהר עם תנינים וצמחים אולי קני סּוף. בצידו המזרחי מצוי מבצר מעליו מעין גשר. כנראה הכוונה לזרוע המזרחית של הנילוס הקרויה הזרוע הפֶלוּסית על שם העיר "פלוסיון" ששכנה לידם. המים הנפרדים נקראים במקרא "שִיחוֹר" שעליו נאמר שהוא גבול מצרים.
- קטע מים ובו דגים - מסמל את הים התיכון.
- מבצר הקרוי "סילה" - "קנטרה" של ימינו.
- בית אריה
- מגדל של סתי - כנראה מִגדוֹל המקראית - אחת התחנות הראשונות של בני ישראל בדרך לארץ ישראל.
- באר חפר - ליד המגדל של סתי.
בהמשך הדרך עוד בארות כמו באר סתי המנצח.
הפרעונים הקימו בארות ומצודות לאורך הדרך לשם אספקת מים ומזון וכן להגנה מפני ה"בדווים" של אז "שוסי המדבר".
חפירות ביר אל-עבד[עריכה]
ליד יישוב בדואי בשם זה, ממערב להאחזות הנחל "נחל ים" לשעבר, נערכו חפירות ארכיאולוגיות על ידי חוקרי אוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע.
התחנה השתרע על 50 דונם. נחשפו בה שרידי מצודה, ארבע אסמים גדולים שעל רצפת שלושה מהם התגלו גרגירי תבואה.במקום התגלו גם סימנים לבריכת אגירה. שרידים אלה מספרים לנו על תפקידה של תחנה בדרך:
- מתן הגנה באמצעות מצודה.
- אספקת מזון על ידי אסם.
- ואספת מים מבריכה.
בין המימצאים נכללו חרפושיות וכן ידיות של קנקני אגירה ועליהן טביעת חותם של סתי הראשון.
הקשר ל"דרך הים"[עריכה]
- ערך מורחב - דרך הים
דרך הים (בלטינית Via Maris - וִיאָה מָרִיס) היא דרך עתיקה עוד מתקופת הברונזה שחיברה בימי קדם את מצרים עם סוריה, אנטוליה (אסיה הקטנה) , וארם נהריים (אירן ועירק של ימנו) כאשר חלק ממנה עבר בתחומה של ארץ ישראל.
שמה המקורי של הדרך היה דרך ארץ פלשתים, תזכורת לעובדה שהדרך עברה דרך מישור פלשתים. הדרך התפצלה באזור קיסריה לשתי דרכים, דרך אחת חצתה את הרי מנשה לכיוון מגידו, והשנייה המשיכה לאורך הים עד דאר, שם חצתה את ההרים. הדרכים התאחדו שוב על חוף ימת הכנרת והמשיכו צפונה.
לקריאה נוספת[עריכה]
- צבי אילן, סיני ורצועת עזה, תרבות וחינוך - תל אביב, 1968.
- צבי אילן, אתמולים - מחקרים ותגליות בעברה של ארץ ישראל, מודן - הוצאה לאור - תל אביב, 1988