ויקישיבה:ארגז חול/אין קניין לנכרי בארץ ישראל: הבדלים בין גרסאות בדף

הגדרה - נכרי שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעה מן המצוות, אלא הרי היא בקדושתה^[1].

א. הדין ומקורו.

הלכה זו אינה מוסכמת ונחלקו בה תנאים ואמוראים. יש סוברים שאין קנין לנכרי בא"י להפקיעה מידי מעשרות^[2], שנאמר: והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה^[3], הקיש אחוזה לעבדים, מה עבדים אתם קונים מהם (שישראל קונה עבד כנעני לגופו) והם אינם קונים מכם (שגוי אינו קונה ישראל אלא למעשה ידיו ולא לגופו)^[4], אף אחוזה אתם קונים מהם והם אינם קונים מכם^[5]. ועוד, שנאמר: והארץ לא תמכר לצמיתת כי לי הארץ^[6], לחולטנות^[7], שלא תחול עליה מכירה לגוי, שהיא מכירה מוחלטת לצמיתות, או: לי הארץ, פירושו לי קדושת הארץ^[8], ואין קנינו קנין להפקיעה מקדושתה שלא תתחייב במעשר^[9]. ויש סוברים יש קנין לנכרי בא"י להפקיעה ממעשרות^[10], שנאמר: והארץ לא תמכר לצמיתת, הא אם נמכרה חלוטה היא^[11]. ועוד, שנאמר: ראשית דגנך^[12], ולא דגן נכרי^[13], אלא שמדרבנן חייב בתרומות ומעשרות^[14]. ואף הפוסקים נחלקו. רוב הפוסקים פסקו שאין קנין לנכרי בא"י^[15], לפי שכך סוברים האמוראים האחרונים^[16], ויש פוסקים שיש קנין לנכרי בא"י^[17].

ב. גדרי הקנין.

אף על פי שאין קנין לנכרי להפקיע ממעשרות, להסוברים כן, יש לו קנין בקרקע לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר^[18]: השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם^[19], היינו לכל צרכיהן^[20], ולא הוזכרה חפירת בורות שיחין ומערות אלא כדי שלא נאמר הואיל ומשועבדת למעשרות אינו רשאי להפסידה שלא תהא ראויה לזריעה^[21]. ולהיפך מי שסובר יש קנין לנכרי להפקיע ממעשרות, סובר שאין לו קנין לחפור בה בורות שיחין ומערות, שנאמר^[22]: לה' הארץ^[23]. ויש מי [טור תשח] שפירש שאין הכונה שלהפקיע קדושתה יש לו קנין ולדיני ממונות אין לו קנין, שלא יהא קנין ממון חמור מהפקעת קדושתה, אלא שהסוברים אין קנין לנכרי סוברים שלהפקיע הקדושה אין לו קנין לא בגוף הקרקע ולא בפירות, אבל קנין ממון כגון לחפור בורות יש לו אפילו בגוף הקרקע, והסוברים יש קנין לנכרי אומרים שלגבי הפירות יש לו קנין אפילו להפקיע הקדושה ובגוף הקרקע אין לו קנין אפילו לענין ממונות וכל שכן להפקעת הקדושה, באופן שלדעה הראשונה אין חילוק בין הקרקע לפירות, אבל יש חילוק בין הקדושה לממון, ולדעה השניה להיפך: החילוק הוא בין הקרקע לפירות ולא בין הקדושה לממון^[24]. בירושלמי^[25]יש מחלוקת להסוברים אין קנין לנכרי אם גם בפירות אין לו קנין: יש סוברים שאפילו בפירות אין לו קנין, ואם הפקיר העכו"ם את הפירות אין הפקרו הפקר וחייבים במעשרות^[26], ויש סוברים שאפילו אם אין קנין לנכרי יש לו קנין נכסים, דהיינו בפירות, ואם הפקירם פטורים ממעשרות^[27]. הלכה שאין קנין לנכרי בארץ ישראל לענין מעשרות, בין בגוף הקרקע ובין בפירות: בגוף הקרקע - שאם חזר ישראל וקנה הקרקע מהעכו"ם איננו ככבוש יחיד אלא מפריש תרומות ומעשרות מן התורה, כאילו לא נמכרה מעולם; בפירות - שאם גדלו הפירות בקרקע שקנה העכו"ם בא"י, ולקחם ישראל אחרי שנתלשו קודם גמר מלאכה וגמרם ישראל, חייבים בתרומות ומעשרות מן התורה^[28]. יש מפרשים שאפילו אם אין קנין לנכרי, היינו דוקא כשחזר הישראל וקנה ממנו הקרקע, אבל כל זמן שהקרקע ביד העכו"ם היא נפקעת מקדושתה לדברי הכל, ואף על פי שמירוח עכו"ם [טור תשט] בשל ישראל חייב במעשרות מדרבנן^[29], בקרקע עכו"ם, כיון שיש לו קנין כל זמן שהיא בידו, פטור אפילו מדרבנן, אלא שכשקנה הישראל הפירות ומירחם חייב בתרומות ומעשרות מפני שהמירוח של ישראל מחייבם, ולא מפני שאין קנין לנכרי בא"י^[30]. אבל כמה פוסקים נחלקו על זה והוכיחו שאפילו כשהקרקע ביד העכו"ם אין לו קנין, וישראל שקנה הפירות וגמרם, חייבים בתרומות ומעשרות משום אין קנין לנכרי בא"י^[31]. אבל אם מירחם העכו"ם פטורים מתרומות ומעשרות, ואפילו מדרבנן לא חייבום כדרך שחייבו במירוח עכו"ם בפירותיו של ישראל^[32], ואפילו כשתחילת גידולם של הפירות היתה ברשות ישראל והעכו"ם לקחם מישראל קודם שבאו לעונת המעשרות, היינו קודם שגדלו שליש גידולם^[33]. ויש חולקים וסוברים שכיון שאין קנין לנכרי, חייבים בתרומות ומעשרות מדרבנן אפילו אם מכר לו הישראל קודם שהביאו שליש, כדין מירוח העכו"ם בפירותיו של ישראל^[34].

והבדל יש בין אין קנין לנכרי לגבי גוף הקרקע לבין אין קנין לנכרי לגבי הפירות, שבגוף הקרקע אם חזר ישראל וקנה הקרקע חייב הישראל בתרומות ומעשרות בין בהפרשתם ובין בנתינתם לכהן וללוי, אבל בפירות שגדלו ברשות העכו"ם והישראל קנאם ומירחם אינו חייב אלא בהפרשת תרומות ומעשרות, אבל פטור מליתן המעשר ללוי ותרומת המעשר לכהן, לפי שיכול לומר להם, אני באתי מכח איש שאין אתם יכולים ליטול ממנו כלום, ועוד שנאמר בתרומת מעשר: כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר^[35], טבל שאתה לוקח מישראל אתה מפריש ממנו תרומת מעשר ונותנה לכהן, אבל טבל שאתה לוקח מן העכו"ם אין אתה נותן לכהן תרומת מעשר, אלא מוכרה לכהן ולוקח דמיה^[36], אבל תרומה גדולה נותן לכהן^[37], שפסוק [טור תשי] זה בתרומת מעשר נאמר^[38]. במה דברים אמורים כשהישראל קנה מהעכו"ם פירות תלושים, אבל אם קנה מחוברים לקרקע קודם שהביאו שליש ברשות העכו"ם, חייב הישראל גם בנתינה לכהן וללוי, ואם קנאם אחר שהביאו שליש, שאז הם מוכשרים לחול עליהם שם תרומות ומעשרות, מפריש מעשר ותרומת מעשר, ונותן ללוי ולכהן לפי חשבון מה שגדל ברשות הישראל ולפי חשבון מה שגדל ביד עכו"ם מוכר תרומת המעשר לכהן^[39].

ג. בבכורים.

המוכר את שדהו לנכרי לוקח ומביא ממנו בכורים^[40], היינו שחייב המוכר מן התורה לקנות ביכורי הפירות מהנכרי ולהביאם לירושלים, שכיון שלא נפקעה הקרקע מקדושתה הרי היא עומדת ברשות ישראל לענין הקדושה וכאילו משכנה, ובכורים הרי היא מצוה המוטלת על האדם, ולא שטובלים את הפירות באכילה כמעשר^[41]. בראשונה תיקנו חכמים שלא יקחו ממנו הבכורים, מפני שהיו מוכרים השדות לעכו"ם מאחר שחשבו שקדושתה אינה נפקעת על ידי זה, ואחרי שראו החכמים שאין טורחים לפדותה מהעכו"ם תיקנו להעמיד את הדבר על דין תורה, שיקחו הבכורים כדי שיטרח לפדותה^[42]. ויש אומרים שהחיוב לקנות ביכורי הפירות מהעכו"ם אינו אלא תקנת חכמים, אלא שאם חזר ולקח חייב בהבאה מן התורה^[43]. לשתי הדעות הללו אין החיוב מן התורה אלא על ישראל המוכר, שלענין הקדושה הקרקע עדיין ברשותו עומדת, אבל על ישראל אחר, אפילו שקנה הפירות מהנכרי, אין חיוב^[44]. אבל יש אומרים שלקנות מהעכו"ם אין חיוב אפילו על המוכר, אבל אם קנה, אפילו ישראל אחר חייב מן התורה להביא^[45]. ויש אומרים שכל הדין הזה לא נאמר אלא במוכר שחזר ולקח הקרקע^[46]מהנכרי, שחייב מן התורה להביא בכורים, ולכתחילה לא מחייבים [טור תשיא] אפילו את המוכר לקנות^[47]. אם קנה, אפילו אם ביכרו ברשות העכו"ם, חייבים^[48]. ויש אומרים שאם ביכרו ברשות העכו"ם הרי זה כתבואה שנתמרחה ברשות העכו"ם שלענין תרומות ומעשרות פטורה^[49].

וכל זה להסוברים אין קנין לנכרי בא"י, אבל להסוברים יש קנין לנכרי אין חיוב מן התורה להביא בכורים אפילו אם חזר ולקחה מהנכרי, אלא מפני תיקון העולם, שלא ימכור לנכרי ואם מכר שיטרח ויחזור ויקנה, תיקנו שיקנה ממנו הבכורים^[50], או שיביא בכורים אם חזר וקנה ממנו המוכר או ישראל אחר^[51]. ויש אומרים טעם התקנה שלא ילמדו ממנו להימנע מהבאת בכורים, מאחר שידוע שהיתה מקודם של ישראל וגם עכשו היא של ישראל, ולא ידעו שפטורה מפני שהפירות גדלו ברשות עכו"ם^[52].

ד. בכלאים, ערלה וחדש.

הראשונים דנו הרבה בכלאים וערלה וחדש אם נוהגים בשל נכרי בכלל^[53]. לענין כלאים מבואר בירושלמי שתלוי במחלוקת של קנין הנכרי בא"י, שאם אין קנין, נוהג בשלו דין כלאים, ואם יש קנין, אין דין כלאים נוהג בו, משום שבכלאים נאמר: כרמך^[54], כמו בתרומה שנאמר: דגנך^[55]. ולענין ערלה וחדש מבואר באחד הראשונים: אפילו להסובר שיש קנין לנכרי אין הדברים אמורים אלא להפקיע ממעשר, משום הלימוד שנאמר: דגנך, אבל בערלה חייבים הפירות של הנכרי, שהקרקע לא נפקעה מקדושתה, וכל שכן בחדש שאינו תלוי כלל בקדושת הארץ^[56]. אולם יש מהאחרונים שתלה אף חיוב ערלה במחלוקת של קנין לנכרי, שאם אין קנין, נוהג בהם דין ערלה, ואם יש קנין, הרי הם כחוץ לארץ ואינו נוהג^[57]. ויש שרצו לומר יותר מזה: אפילו אם אין קנין לנכרי, מכל מקום בשעה שהקרקע ביד הנכרי נפקעה קדושתה^[58], ואין אילנותיו של הנכרי [טור תשיב] חייבים בערלה מן התורה, כמו בארץ ישראל, אלא מהלכה^[59], כמו בחוץ לארץ^[60].

ה. בשביעית.

נכרי שקנה קרקע בארץ ישראל, וזרעה בשביעית, יש אומרים שאין על פירותיה קדושת שביעית, ואין צריך לאכלם כדין פירות שביעית, ואינם חייבים בביעור, שאף על פי שאין קנין לנכרי מכל מקום כל זמן שהקרקע ברשות הנכרי יש קנין לדברי הכל^[61]. ויש חולקים וסוברים שנוהגים כל דיני שביעית בפירות, לפי ההלכה שאין קנין לנכרי בארץ ישראל^[62].

ו. ביובל.

המוכר שדהו לנכרי בזמן שהיובל נוהג^[63], אם חוזרת לבעליה ביובל, נראה מהירושלמי^[64], שתלוי במחלוקת אם יש קנין לנכרי בארץ ישראל, שכן פירשו להסוברים אין קנין לנכרי: והארץ לא תמכר לצמיתת, לחולטנות, ולהסובר יש קנין לנכרי: הא אם נמכרה חלוטה היא, אבל יש מי שכתב, שלדברי הכל אין הנכרי קונה לצמיתות וחוזרת ביובל, שהרי אמרו שאף להסובר יש קנין לנכרי אינו חופר בו בורות שיחין ומערות, וכל שכן שאין לו קנין שתישאר הקרקע אצלו לצמיתות^[65].

ז. בחיובים דרבנן.

אף להסוברים אין קנין לנכרי אין הדברים אמורים אלא להפקיע מחיוב תורה, אבל יש לו קנין להפקיע מחיובים דרבנן. ולפיכך הקונה פירות מן הנכרי בסוריא, בין תלושים בין מחוברים, אפילו קודם שבאו לעונת המעשרות, אף על פי שמירחם ישראל, פטורים^[66], לפי שכל חיוב תרומות ומעשרות בסוריא, שאינה אלא כיבוש יחיד^[67]אינו אלא מדרבנן^[68], אבל קנה קרקע מנכרי בסוריא ויש בה פירות מחוברים שלא הגיעו לעונת המעשרות, חייב לעשר מדבריהם^[69].

בזמן הזה שחיוב תרומות ומעשרות אינו אלא מדבריהם^[70], יש אומרים שאף בא"י יש קנין לנכרי, [טור תשיג] שהרי היא כמו סוריא לענין זה^[71]. וכן בשביעית בזמן הזה שאינה אלא מדרבנן^[72], יש קנין לנכרי להפקיע^[73]. ויש סוברים שבא"י אפילו בזמן הזה אין קנין לנכרי להפקיע מתרומות ומעשרות ומשביעית, וחייב בפירות נכרי מדרבנן כמו שחייב בשל ישראל מדרבנן, ולא אמרו שלדברי הכל יש קנין לנכרי אלא בסוריא בלבד^[74].

הערות שוליים