חגר: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תקציר עריכה
מ (קטגוריה:רפואה והלכה לערכי האנציקלופדיה ההלכתית רפואית)
 
(4 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות)
שורה 1: שורה 1:
== הגדרת המושג==
אחד ממספר מושגים המשמשים לתיאור דרגות שונות של פגיעה ברגלים ובכושר ההליכה, והם: פיסח, חיגר, צולע, נכה רגלים, שפי, שפיפון, קיטע.


מצינו מספר מושגים המשמשים לתיאור דרגות שונות של פגיעה ברגלים ובכושר ההליכה, והם: פיסח, חיגר, צולע, נכה רגלים, שפי, שפיפון, קיטע.
==מונחים==


פיסח הוא לשון המקרא למי שהוא נכה רגלים או צולע<ref>{{מקור|תנ"ך:ויקרא כא יח$ויקרא כא, יח}}; {{מקור|תנ"ך:שמואל ב ט יג$שמואל ב ט, יג}}; {{מקור|איוב כט טו}}. וראה {{מקור|שמו"ב ד ד}}, הפעולה היא להיפסח.</ref>. כיוון שהחיגר נראה כמדלג, הוא נקרא פיסח, שהוא לשון דילוג, כמו 'אשר פסח על בתי בני ישראל'<ref>{{מקור|שמות יב כז}}.</ref>, או 'פוסחים על שתי הסעפים'<ref>{{מקור|מל"א יח כא}}. וראה ב{{מקור|פרשנות-תנ"ך:רמב"ן דברים ב כג$רמב"ן דברים ב, כג}}, בשם המכילתא, על תיקרי ותסחתי אלא ופסעתי, מלשון פסיעה ודילוג, בחילוף אותיות חי"ת בעי"ן.</ref>.
'''פיסח''' הוא לשון המקרא למי שהוא נכה רגלים או צולע<ref>{{מקור|תנ"ך:ויקרא כא יח$ויקרא כא, יח}}; {{מקור|תנ"ך:שמואל ב ט יג$שמואל ב ט, יג}}; {{מקור|איוב כט טו}}. וראה {{מקור|תנ"ך:שמואל ב ד ד$שמואל ב ד, ד}}, הפעולה היא להיפסח.</ref>, כיוון שנראה כמדלג, כלומר פוסח <ref>וראה ב{{מקור|פרשנות-תנ"ך:רמב"ן דברים ב כג$רמב"ן דברים ב, כג}}, בשם המכילתא, על תיקרי ופסחתי אלא ופסעתי, מלשון פסיעה ודילוג, בחילוף אותיות חי"ת בעי"ן.</ref>.


חיגר הוא התרגום הארמי לפיסח בלשון הקודש<ref>ראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן ויקרא כא יח; דברים טו כא.</ref>. פירוש חיגר, שהוא מתנענע ומתנדנד אילך ואילך<ref>ספר השורשים להרד"ק, ע' חגר.</ref>, ואולי הוא מלשון 'חג', שמסתובב. יש מי שכתב, שחגר בחילוף אותיות הוא חרג, והיינו שחיגר הוא מי שרגלו חורגת ממקומה, ולכן הוא צולע<ref>ראה רש"י תהילים יח מו, בשם דונש.</ref>. יש לציין כי גם פגמים אחרים נקראים בלשון תרגום חיגר, כגון 'כבד פה וכבד לשון'<ref>שמות ד י, תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל.</ref>, וכן 'ערל שפתים'<ref>שמות ו יב, תרגום חגר ממלל.</ref>. בלשון המקרא מצינו את השורש 'חגר' במובן של קשירת חגורה למותנים<ref>ראה שמות יב יא, שם כט ט, שמו"א כה יג.</ref>, וזאת אולי בגלל שחיגר נפגע בגובה המותנים, השאילו מושג זה לחגורה.
'''חיגר''' הוא התרגום הארמי לפיסח בלשון הקודש<ref>ראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן <makor>ויקרא כא יח;</makor> דברים טו כא.</ref>. פירוש חיגר, שהוא מתנענע ומתנדנד אילך ואילך<ref>ספר השורשים להרד"ק, ע' חגר.</ref>, ואולי הוא מלשון 'חג', שמסתובב. יש מי שכתב, שחגר בחילוף אותיות הוא חרג, והיינו שחיגר הוא מי שרגלו חורגת ממקומה, ולכן הוא צולע<ref>ראה רש"י תהילים יח מו, בשם דונש.</ref>. יש לציין כי גם פגמים אחרים נקראים בלשון תרגום חיגר, כגון 'כבד פה וכבד לשון'<ref><makor>שמות ד י,</makor> תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל.</ref>, וכן 'ערל שפתים'<ref><makor>שמות ו יב,</makor> תרגום חגר ממלל.</ref>. בלשון המקרא מצינו את השורש 'חגר' במובן של קשירת חגורה למותנים<ref>ראה <makor>שמות יב יא,</makor> שם כט ט, שמו"א כה יג.</ref>, וזאת אולי בגלל שחיגר נפגע בגובה המותנים, השאילו מושג זה לחגורה.


יש שכתבו, שהיינו חיגר והיינו פיסח, אלא שחיגר לשון חכמים, ופיסח לשון תורה<ref>שד"ח, מע' חי"ת כלל קכ, בשם שושנים לדוד.</ref>. אך לעומתם רבו המפרשים שחילקו בין חיגר לפיסח<ref>וכפי שמשמע במשנה פאה ח ט, שמופיע גם חיגר וגם פיסח.</ref>, והנפקא מינה בהגדרות החיגר והפיסח היא, למשל, כשצריך לכתוב בגט סימן למגרש יוסף בן שמעון החיגר או הפיסח<ref>ראה בפת"ש אבהע"ז סי' קלו סק"ח; תוס' רעק"א, פאה ח ט.</ref> - יש אומרים, שחיגר הוא שאין לו רגלים<ref>כן כתב הא"ע משלי כו כז, וכן משמע מהרמב"ן עה"ת ויקרא כא כ.</ref>, ופיסח צולע על צידו האחד, ויש לו רגלים אלא שאינו יכול ללכת כשאר בני אדם, והוא מדלג<ref>קהלת יעקב לרי"ט אלגזי, לשון חכמים אות רמא.</ref>, ולעומתם יש שכתבו שחיגר יש לו רגל, אלא שניתק ממקום חיבורו בירך<ref>רש"י ומהרש"א, סנהדרין קה א; רשב"ם עה"ת בראשית לב כט.</ref>; יש אומרים, שחיגר הוא מי שיכול לחזור ולהתרפא, ופיסח אינו יכול לחזור ולהתרפא<ref>שד"ח שם, בשם בית דוד.</ref>; יש שכתבו, שחיגר הוא ברגל אחת, ופיסח בשתי רגלים<ref>תויו"ט ותפא"י פאה ח ט. וראה בתוס' רעק"א שם.</ref>; יש שכתב, שפיסח היינו שאינו יכול להלך כלל אף בצליעה, וכל כוח הילוכו ניטל ממנו<ref>שד"ח שם, בשם שו"ת מבעל טיב גיטין.</ref>; יש שכתבו, שחיגר הוא מי שנולד כך ממעי אמו, ופיסח שנעשה כך לאחר מכן, כגון שנשברו רגליו<ref>שד"ח שם, בשם נחמד למראה; לחם שמים להיעב"ץ על פאה ח ט. וראה בנידון בפתח הדביר, ח"ב סי' רכה אות טז, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חגר, הע' 12.</ref>; יש מי שכתב, שפיסח אינו יכול ללכת כלל אלא בעזרת קביים, בין שהוא ממעי אמו ובין שהוא בידי אדם, בין ברגל אחת ובין בשתי רגלים, והחיגר הוא שהולך ברגלו, אלא שאחת קצרה ואחת ארוכה, וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו<ref>לחם שמים שם, בפירוש ב, ובמור וקציעה סי' רכה. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 13, מה שהקשה על כך.</ref>; ויש מי שכתב, שפיסח כולל גם ברגל אחת, גם בשתי רגלים, וגם מתולדה<ref>מלבי"ם, ויקרא כא יח. וראה עוד על חיגר ופיסח בשו"ת מבעל טיב גיטין סי' ה.</ref>.
יש שכתבו, שהיינו חיגר והיינו פיסח, אלא שחיגר לשון חכמים, ופיסח לשון תורה<ref>שד"ח, מע' חי"ת כלל קכ, בשם שושנים לדוד.</ref>. אך לעומתם רבו המפרשים שחילקו בין חיגר לפיסח<ref>וכפי שמשמע במשנה פאה ח ט, שמופיע גם חיגר וגם פיסח.</ref>, והנפקא מינה בהגדרות החיגר והפיסח היא, למשל, כשצריך לכתוב בגט סימן למגרש יוסף בן שמעון החיגר או הפיסח<ref>ראה בפת"ש אבהע"ז סי' קלו סק"ח; תוס' רעק"א, פאה ח ט.</ref> - יש אומרים, שחיגר הוא שאין לו רגלים<ref>כן כתב הא"ע <makor>משלי כו כז,</makor> וכן משמע מהרמב"ן עה"ת <makor>ויקרא כא כ.</makor></ref>, ופיסח צולע על צידו האחד, ויש לו רגלים אלא שאינו יכול ללכת כשאר בני אדם, והוא מדלג<ref>קהלת יעקב לרי"ט אלגזי, לשון חכמים אות רמא.</ref>, ולעומתם יש שכתבו שחיגר יש לו רגל, אלא שניתק ממקום חיבורו בירך<ref>רש"י ומהרש"א, <makor>בבלי סנהדרין קה א;</makor> רשב"ם עה"ת <makor>בראשית לב כט.</makor></ref>; יש אומרים, שחיגר הוא מי שיכול לחזור ולהתרפא, ופיסח אינו יכול לחזור ולהתרפא<ref>שד"ח שם, בשם בית דוד.</ref>; יש שכתבו, שחיגר הוא ברגל אחת, ופיסח בשתי רגלים<ref>תויו"ט ותפא"י פאה ח ט. וראה בתוס' רעק"א שם.</ref>; יש שכתב, שפיסח היינו שאינו יכול להלך כלל אף בצליעה, וכל כוח הילוכו ניטל ממנו<ref>שד"ח שם, בשם שו"ת מבעל טיב גיטין.</ref>; יש שכתבו, שחיגר הוא מי שנולד כך ממעי אמו, ופיסח שנעשה כך לאחר מכן, כגון שנשברו רגליו<ref>שד"ח שם, בשם נחמד למראה; לחם שמים להיעב"ץ על פאה ח ט. וראה בנידון בפתח הדביר, ח"ב סי' רכה אות טז, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חגר, הע' 12.</ref>; יש מי שכתב, שפיסח אינו יכול ללכת כלל אלא בעזרת קביים, בין שהוא ממעי אמו ובין שהוא בידי אדם, בין ברגל אחת ובין בשתי רגלים, והחיגר הוא שהולך ברגלו, אלא שאחת קצרה ואחת ארוכה, וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו<ref>לחם שמים שם, בפירוש ב, ובמור וקציעה סי' רכה. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 13, מה שהקשה על כך.</ref>; ויש מי שכתב, שפיסח כולל גם ברגל אחת, גם בשתי רגלים, וגם מתולדה<ref>מלבי"ם, <makor>ויקרא כא יח.</makor> וראה עוד על חיגר ופיסח בשו"ת מבעל טיב גיטין סי' ה.</ref>.


צולע הוא מי שהולך כפיסח<ref>בראשית לב לב; מיכה ד ו. וראה ברש"י סוכה נג א ד"ה איטלע, שמשמע שצולע הוא חיגר.</ref>. שורשו מלשון צלע = צד, היינו נוטה לצד אחד, מפאת חולשת הרגל הנגדית. יש מי שכתב, שפיסח וחיגר הוא תואר האיש, והוא שניכר במומו בעומדו, אפילו שלא בשעת הילוכו, וצולע הוא פעולה, היינו שהצליעה ניכרת רק בפעולת ההליכה<ref>ליקוטי שו"ת חת"ס, ח"ו סי' כא; העמק דבר, דברים טו כא.</ref>; ויש מי שכתב, שצולע הולך על צלע אחת, היינו צד אחד, כי נשמט ירכו, ואילו הפיסח מדלג<ref>מלבי"ם, ויקרא כא יח.</ref>.
'''צולע''' הוא מי שהולך כפיסח<ref><makor>בראשית לב לב;</makor> <makor>מיכה ד ו.</makor> וראה ברש"י <makor>בבלי סוכה נג א</makor> ד"ה איטלע, שמשמע שצולע הוא חיגר.</ref>. שורשו מלשון צלע = צד, היינו נוטה לצד אחד, מפאת חולשת הרגל הנגדית. יש מי שכתב, שפיסח וחיגר הוא תואר האיש, והוא שניכר במומו בעומדו, אפילו שלא בשעת הילוכו, וצולע הוא פעולה, היינו שהצליעה ניכרת רק בפעולת ההליכה<ref>ליקוטי שו"ת חת"ס, ח"ו סי' כא; העמק דבר, דברים טו כא.</ref>; ויש מי שכתב, שצולע הולך על צלע אחת, היינו צד אחד, כי נשמט ירכו, ואילו הפיסח מדלג<ref>מלבי"ם, <makor>ויקרא כא יח.</makor></ref>.


שפי <ref>במדבר כג ג.</ref>, הוא חיגר ברגל אחת<ref>סוטה י א.</ref>, והוא מלשון ארמי ששף מדוכתיה<ref>רש"י שם ד"ה שפי.</ref>, היינו שנשמט ממקומו; שפיפון <ref>בראשית מט יז.</ref>, הוא חיגר בשתי רגליו<ref>סוטה שם.</ref>, והוא מלשון שפייה כפולה<ref>רש"י שם ד"ה שפיפון.</ref>.
'''שפי''' <ref><makor>במדבר כג ג.</makor></ref>, הוא חיגר ברגל אחת<ref><makor>בבלי סוטה י א.</makor></ref>, והוא מלשון ארמי ששף מדוכתיה<ref>רש"י שם ד"ה שפי.</ref>, היינו שנשמט ממקומו; שפיפון <ref><makor>בראשית מט יז.</makor></ref>, הוא חיגר בשתי רגליו<ref>סוטה שם.</ref>, והוא מלשון שפייה כפולה<ref>רש"י שם ד"ה שפיפון.</ref>.


נכה רגלים <ref>שמו"ב ד ד.</ref>, הוא חיגר כתוצאה מהכאה או חבלה<ref>מלבי"ם, ויקרא כא יח.</ref>, שכן 'נכה' הוא משורש הכה, כמו 'והפשתה והשערה נכתה'<ref>שמות ט לא.</ref>.
'''נכה רגלים''' <ref>שמו"ב ד ד.</ref>, הוא חיגר כתוצאה מהכאה או חבלה<ref>מלבי"ם, <makor>ויקרא כא יח.</makor></ref>, שכן 'נכה' הוא משורש הכה, כמו 'והפשתה והשערה נכתה'<ref><makor>שמות ט לא.</makor></ref>.


קיטע הוא מי שנקטעה רגלו, אלא אם כן נכתב קיטע וחיגר, שאז הכוונה לקיטע יד, היינו גידם<ref>רש"י ברכות נח ב ד"ה קטע.</ref>.
'''קיטע''' הוא מי שנקטעה רגלו, אלא אם כן נכתב קיטע וחיגר, שאז הכוונה לקיטע יד, היינו גידם<ref><makor>רש"י ברכות נח ב</makor> ד"ה קטע.</ref>.


== רקע מדעי==
== רקע מדעי==
שורה 23: שורה 23:
סיבות יכול להיות שיתוק של הרגלים על רקע של פגיעה מוחית באזור האחראי על הפעלת הרגלים, כגון בשיתוק מוחין; יכול להיות שיתוק הרגלים על רקע של פגיעה בחוט השדרה, כגון במחלת שיתוק ילדים; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של פגיעה בעצבים ההיקפיים, המעצבבים את שרירי הרגלים, כגון בהרעלות שונות או במחלת סוכרת; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של מחלת שרירים מולדת או נרכשת; יכולה להיות פגיעה בעצמות הרגלים, כתוצאה מחבלה או מחלת עצמות; יכולה להיות צליעה על רקע של פגיעה חבלתית או דלקתית בפרקי הרגלים; יכולה להיות על רקע של נקיעה ופריקה; יכולה להיות חולשה של הרגלים או צליעה על רקע של מחלות כלליות, כגון מחלות ממאירות, מחלות זיהומיות, או הפרעות בחילוף החומרים; יכולים להיות שינויים במבנה הרגלים מלידה, כתוצאה מבעיות עובריות, או תיסמונות שונות.
סיבות יכול להיות שיתוק של הרגלים על רקע של פגיעה מוחית באזור האחראי על הפעלת הרגלים, כגון בשיתוק מוחין; יכול להיות שיתוק הרגלים על רקע של פגיעה בחוט השדרה, כגון במחלת שיתוק ילדים; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של פגיעה בעצבים ההיקפיים, המעצבבים את שרירי הרגלים, כגון בהרעלות שונות או במחלת סוכרת; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של מחלת שרירים מולדת או נרכשת; יכולה להיות פגיעה בעצמות הרגלים, כתוצאה מחבלה או מחלת עצמות; יכולה להיות צליעה על רקע של פגיעה חבלתית או דלקתית בפרקי הרגלים; יכולה להיות על רקע של נקיעה ופריקה; יכולה להיות חולשה של הרגלים או צליעה על רקע של מחלות כלליות, כגון מחלות ממאירות, מחלות זיהומיות, או הפרעות בחילוף החומרים; יכולים להיות שינויים במבנה הרגלים מלידה, כתוצאה מבעיות עובריות, או תיסמונות שונות.


== החיגר במקרא ובחז"ל==
==החיגר במקרא ובחז"ל==


סיבות מצינו מספר סיבות להיות האדם חיגר:
===סיבות===
 
מצינו מספר סיבות להיות האדם חיגר:


חבלה ופגיעה בחוט השדרה<ref>שמו"ב ד ד, וראה בספר Preuss J, ''Biblical and Talmudic Medicine''
חבלה ופגיעה בחוט השדרה<ref>שמו"ב ד ד, וראה בספר Preuss J, ''Biblical and Talmudic Medicine''
שורה 31: שורה 33:
  (trans. F. Rosner), p. 230, שהפגיעה היתה בחוט בשדרה. וראה בחולין נא א, שגרירת רגלים יכולה להיות על רקע של פגיעה בחוט השדרה.</ref>; תשמיש שלא כדרך כל הארץ<ref>חיגרין מפני מה הויין, מפני שהופכים את שולחנם (נדרים כ א), והיינו שמשמשים שלא כדרכם.</ref>, ולפי ששינה בירך - לוקה בירך<ref>ר"ן נדרים שם.</ref>; מעשים מקולקלים<ref>תנא דבי אליהו רבה, יח.</ref>; העושה עצמו חיגר, סופו להיות חיגר<ref>פאה ח ט.</ref>.
  (trans. F. Rosner), p. 230, שהפגיעה היתה בחוט בשדרה. וראה בחולין נא א, שגרירת רגלים יכולה להיות על רקע של פגיעה בחוט השדרה.</ref>; תשמיש שלא כדרך כל הארץ<ref>חיגרין מפני מה הויין, מפני שהופכים את שולחנם (נדרים כ א), והיינו שמשמשים שלא כדרכם.</ref>, ולפי ששינה בירך - לוקה בירך<ref>ר"ן נדרים שם.</ref>; מעשים מקולקלים<ref>תנא דבי אליהו רבה, יח.</ref>; העושה עצמו חיגר, סופו להיות חיגר<ref>פאה ח ט.</ref>.


אישים מצינו מספר אישים שהיו צולעים, נכי רגלים, או חיגרים:
===אישים===
 
מצינו מספר אישים שהיו צולעים, נכי רגלים, או חיגרים:
 
@נח יצא צולע מן התיבה, לאחר שהכישו הארי<ref>תנחומא, נח ט. וראה <makor>רש"י קהלת ט ב.</makor></ref>;
@יעקב צלע לאחר מאבקו עם המלאך<ref><makor>בראשית לב לב.</makor></ref>, וכשהגיע לשכם נרפא מצליעתו<ref><makor>בבלי שבת לג ב,</makor> וברש"י שם.</ref>;
@בלעם היה חיגר ברגל אחת<ref><makor>בבלי סוטה י א.</makor></ref>;
@שמשון היה חיגר בשתי רגליו<ref>סוטה שם.</ref>;
@מפיבשת היה נכה רגלים, אחרי שהאומנת הפילה אותו<ref>שמו"ב ד ד.</ref>. יש מי שכתב, שנכותו הקשה והמתמדת, שהצריכה אותו להיות מאוכלי שולחנו של המלך דוד<ref>שם ט יג.</ref>, והתקשה אפילו לרכב על החמור<ref>שם יט כז.</ref>, נבעה מפגיעה בחוט השדרה על רקע של חבלה בחוליות עמוד השדרה בגין הנפילה בגיל הצעיר<ref>פרויס, עמ' 230.</ref>;
@אסא המלך חלה את רגליו לעת זיקנתו<ref>מל"א טו כג.</ref>, היינו שאחזתו פודגרא<ref><makor>בבלי סוטה י א.</makor> וראה ע' מחלות הע' 169 ואילך, על מחלה זו. וראה עוד ברד"ק שמו"ב ג כט מחזיק בפלך.</ref>;
@פרעה, שהיה בימי המלך יאשיהו, היה נכה<ref>מל"ב כג כט. ובתרגום יונב"ע 'חגירא', וכן במו"ק כח ב.</ref>;
@נחום איש גמזו היה קיטע בשתי רגליו<ref><makor>בבלי תענית כא א.</makor></ref>;
@לוי צלע כשהראה דרך הקידה<ref><makor>בבלי סוכה נג א.</makor> וראה <makor>בראשית רבה, לט יח.</makor> וראה עוד בתענית כה א ובתוס' שם ד"ה הא, סיבה נוספת לכך שלוי היה חיגר.</ref>;
@רבי יהושע בן לוי היה צולע<ref><makor>בראשית רבה עח ח.</makor></ref>;
@שמעון אחי-אמו של רבי טרפון היה חיגר, ותקע בחצוצרות בשעת הקהל<ref><makor>ירושלמי מגילה א י.</makor></ref>.
 
בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, לא היו בהם חיגרים<ref><makor>ויקרא רבה יח ד.</makor> וראה גם בבמדבר רבה ז א; תנחומא יתרו ח.</ref>.


נח יצא צולע מן התיבה, לאחר שהכישו הארי<ref>תנחומא, נח ט. וראה רש"י קהלת ט ב.</ref>; יעקב צלע לאחר מאבקו עם המלאך<ref>בראשית לב לב.</ref>, וכשהגיע לשכם נרפא מצליעתו<ref>שבת לג ב, וברש"י שם.</ref>; בלעם היה חיגר ברגל אחת<ref>סוטה י א.</ref>; שמשון היה חיגר בשתי רגליו<ref>סוטה שם.</ref>; מפיבשת היה נכה רגלים, אחרי שהאומנת הפילה אותו<ref>שמו"ב ד ד.</ref>. יש מי שכתב, שנכותו הקשה והמתמדת, שהצריכה אותו להיות מאוכלי שולחנו של המלך דוד<ref>שם ט יג.</ref>, והתקשה אפילו לרכב על החמור<ref>שם יט כז.</ref>, נבעה מפגיעה בחוט השדרה על רקע של חבלה בחוליות עמוד השדרה בגין הנפילה בגיל הצעיר<ref>פרויס, עמ' 230.</ref>; אסא המלך חלה את רגליו לעת זיקנתו<ref>מל"א טו כג.</ref>, היינו שאחזתו פודגרא<ref>סוטה י א. וראה ע' מחלות הע' 169 ואילך, על מחלה זו. וראה עוד ברד"ק שמו"ב ג כט מחזיק בפלך.</ref>; פרעה, שהיה בימי המלך יאשיהו, היה נכה<ref>מל"ב כג כט. ובתרגום יונב"ע 'חגירא', וכן במו"ק כח ב.</ref>; נחום איש גמזו היה קיטע בשתי רגליו<ref>תענית כא א.</ref>; לוי צלע כשהראה דרך הקידה<ref>סוכה נג א. וראה בראשית רבה, לט יח. וראה עוד בתענית כה א ובתוס' שם ד"ה הא, סיבה נוספת לכך שלוי היה חיגר.</ref>; רבי יהושע בן לוי היה צולע<ref>בראשית רבה עח ח.</ref>; שמעון אחי-אמו של רבי טרפון היה חיגר, ותקע בחצוצרות בשעת הקהל<ref>ירושלמי מגילה א י.</ref>.
לעתיד לבוא עומדים החיגרים במומם, ואחר כך מתרפאים<ref><makor>בבלי סנהדרין צא א.</makor> וראה רש"י פסחים סח סוע"א.</ref>.


בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, לא היו בהם חיגרים<ref>ויקרא רבה יח ד. וראה גם בבמדבר רבה ז א; תנחומא יתרו ח.</ref>.
===התקנים===


לעתיד לבוא עומדים החיגרים במומם, ואחר כך מתרפאים<ref>סנהדרין צא א. וראה רש"י פסחים סח סוע"א.</ref>.
מצינו מספר התקנים לשימושו של החיגר והקיטע:


התקנים -  מצינו מספר התקנים לשימושו של החיגר והקיטע:
@מקל<ref>כגון טושו"ע או"ח שא יז. ובלשון המקרא 'מחזיק בפלך' (רש"י שמו"ב ג כט).</ref>;
@קביים, שהם רגלים תותבות מעץ, שיש מהם פשוטים, שעליהם נשענת השוק הקטועה<ref><makor>בבלי שבת סה ב.</makor> וראה תוס' שם ד"ה הקיטע.</ref>, ויש מורכבים יותר, שחוקקים בהם בית קיבול, וממלאים אותו בצמר גפן ובבגדים רכים להניח את השוק עליו<ref><makor>בבלי שבת סו א.</makor> וראה רש"י שם ד"ה ואם.</ref>;
@סמוכות, שהם חתיכות עור ששם הקיטע תחת שוקיו, כאשר הוא דורך עליהם בהליכתו<ref>שבת שם, וברש"י שם ד"ה סמוכות.</ref>; כסא של קיטע<ref>שבת שם.</ref>.


מקל<ref>כגון טושו"ע או"ח שא יז. ובלשון המקרא 'מחזיק בפלך' (רש"י שמו"ב ג כט).</ref>; קביים, שהם רגלים תותבות מעץ, שיש מהם פשוטים, שעליהם נשענת השוק הקטועה<ref>שבת סה ב. וראה תוס' שם ד"ה הקיטע.</ref>, ויש מורכבים יותר, שחוקקים בהם בית קיבול, וממלאים אותו בצמר גפן ובבגדים רכים להניח את השוק עליו<ref>שבת סו א. וראה רש"י שם ד"ה ואם.</ref>; סמוכות, שהם חתיכות עור ששם הקיטע תחת שוקיו, כאשר הוא דורך עליהם בהליכתו<ref>שבת שם, וברש"י שם ד"ה סמוכות.</ref>; כסא של קיטע<ref>שבת שם.</ref>.
===עבודה===


עבודה חיגר בדרך כלל עובד בעבודות קלות. אם הוא חיגר ברגל אחת הוא עובד כשומר שדה קישואים, ואם הוא חיגר בשתי רגליו הוא עובד כשומר הפתח, ובכל מקרה שכרו נמוך מאד<ref>תוספתא ב"ק ט א. וראה בסמ"ע סי' תכ סק"כ.</ref>.
חיגר בדרך כלל עובד בעבודות קלות. אם הוא חיגר ברגל אחת הוא עובד כשומר שדה קישואים, ואם הוא חיגר בשתי רגליו הוא עובד כשומר הפתח, ובכל מקרה שכרו נמוך מאד<ref>תוספתא <makor>ב"ק ט א.</makor> וראה בסמ"ע סי' תכ סק"כ.</ref>.


== פרטי דינים==
==פרטי דינים==


בדיני מקח וממכר החיגר הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו, בממכרו ובמתנותיו, ואינו יכול לחזור בו<ref>רמב"ם, זכיה ומתנה ח א. וראה במ"מ שם, ובספר הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, הערות וחידושים, חגיגה פ"א אות ב.</ref>.
החיגר חייב בכל המצוות, פרט למצוות שאינו יכול לבצען מפאת נכותו, או שהתורה מיעטה אותו בפירוש.


במצוות החיגר חייב בכל המצוות, פרט למצוות שאינו יכול לבצען מפאת נכותו, או שהתורה מיעטה אותו בפירוש.
''''אשר הכין מצעדי גבר'''' חיובו של החיגר בברכה תלוי במחלוקת הראשונים אם ברכות השחר ניתקנו דווקא בשעה שנהנה מהם<ref>ראה <makor>רא"ש ברכות פ"ט סי' כג;</makor> <makor>שו"ע או"ח מו ח.</makor> וראה עוד בע' עִוֵּר, הע' 211.</ref>, ואזי החיגר לא יברך ברכה זו, או שניתקנו על סדר העולם<ref>רמ"א או"ח מו ח; ערוה"ש שם יג.</ref>, וגם החיגר חייב בברכה זו<ref>ראה הירושלמי המבואר, הערות וחידושים, <makor>בבלי חגיגה פ"א אות ב.</makor></ref>.


ברכת 'אשר הכין מצעדי גבר' חיובו של החיגר בברכת 'אשר הכין מצעדי גבר', תלוי במחלוקת הראשונים אם ברכות השחר ניתקנו דווקא בשעה שנהנה מהם<ref>ראה רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; שו"ע או"ח מו ח. וראה עוד בע' עִוֵּר, הע' 211.</ref>, ואזי החיגר לא יברך ברכה זו, או שניתקנו על סדר העולם<ref>רמ"א או"ח מו ח; ערוה"ש שם יג.</ref>, וגם החיגר חייב בברכה זו<ref>ראה הירושלמי המבואר, הערות וחידושים, חגיגה פ"א אות ב.</ref>.
'''הרואה חיגר או קיטע''', אם נעשה כן לאחר הלידה, מברך ברוך דיין האמת, ואם נולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות<ref><makor>בבלי ברכות נח ב;</makor> <makor>ירושלמי ברכות ט א;</makor> <makor>רמב"ם ברכות י יב;</makor> טושו"ע או"ח רכה ט. ובראבי"ה ברכות סי' קמו, בשם הירושלמי מהפך הגירסא, אך בירושלמי שלפנינו הוא כמו בבבלי. וראה עוד בהגה' רעק"א או"ח סי' רכה ס"ט, ובשו"ת באר משה ח"ב סי' קיב אות ז.</ref>, ויש מי שכתב, שאף חיגר ברגלו האחת דינו כן<ref>אבודרהם, הל' ברכות שער ח.</ref>. יש הסבורים, שדין זה הוא דווקא אם מצטער על כך<ref><makor>שו"ת הראב"ד סי' רב; טושו"ע רכה</makor> ט; מ"ב שם סקכ"ז. וראה בדברי חמודות <makor>בבלי ברכות פ"ט אות לב.</makor></ref>, ויש מי שחולק<ref>ראה <makor>מאירי ברכות נח ב.</makor></ref>.


שליח ציבור המשותק ברגליו ומרותק לכסא גלגלים יכול לשמש כשליח ציבור, אף על פי שצריך לשבת בתפילה ובקריאת התורה<ref>הרב ע. בצרי, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 455.</ref>.
'''בדיני מקח וממכר''' החיגר הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו, בממכרו ובמתנותיו, ואינו יכול לחזור בו<ref>רמב"ם, זכיה ומתנה ח א. וראה במ"מ שם, ובספר הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, הערות וחידושים, <makor>בבלי חגיגה פ"א אות ב.</makor></ref>.


כהן בנשיאת כפיים כהן שאין לו רגלים, והולך ברגלים תותבות, ואין מומו ניכר כשהולך במנעליו, אם אינו יכול להסיר מנעליו, יכול לעלות לדוכן עם הנעלים; ואם אפשר לו להסיר את מנעליו, יעלה לדוכן עם נעלי גומי ללא שרוכים<ref>שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ב סי' לב.</ref>.
תשלומי כפל, ד' וה' הגונב את הקיטעת או את החיגרת, וטבח ומכר, משלם תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, כמו גונב שה בריא<ref><makor>ב"ק עח ב;</makor> רמב"ם גנבה ב ט.</ref>.


ברכות ראיה הרואה חיגר או קיטע, אם נעשה כן לאחר הלידה, מברך ברוך דיין האמת, ואם נולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות<ref>ברכות נח ב; ירושלמי ברכות ט א; רמב"ם ברכות י יב; טושו"ע או"ח רכה ט. ובראבי"ה ברכות סי' קמו, בשם הירושלמי מהפך הגירסא, אך בירושלמי שלפנינו הוא כמו בבבלי. וראה עוד בהגה' רעק"א או"ח סי' רכה ס"ט, ובשו"ת באר משה ח"ב סי' קיב אות ז.</ref>, ויש מי שכתב, שאף חיגר ברגלו האחת דינו כן<ref>אבודרהם, הל' ברכות שער ח.</ref>. יש הסבורים, שדין זה הוא דווקא אם מצטער על כך<ref>שו"ת הראב"ד סי' רב; טושו"ע רכה ט; מ"ב שם סקכ"ז. וראה בדברי חמודות ברכות פ"ט אות לב.</ref>, ויש מי שחולק<ref>ראה מאירי ברכות נח ב.</ref>.
===עבודה===


שבת חיגר שאינו יכול ללכת בלי מקל, מותר לו לצאת במקלו בשבת, אבל אם אפשר לו ללכת זולתו, ואינו משתמש במקל אלא לעזר, אסור לצאת בשבת<ref>טושו"ע או"ח שא יז.</ref>, והיינו דווקא במקום שאין עירוב, אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת במקלו, אפילו לעזר בלבד<ref>שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סי"ג.</ref>.
'''שליח ציבור''' המשותק ברגליו ומרותק לכסא גלגלים יכול לשמש כשליח ציבור, אף על פי שצריך לשבת בתפילה ובקריאת התורה<ref>הרב ע. בצרי, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 455.</ref>.


חיגר, או פצוע קשה ברגליו, שיכול ללכת מרחק קצר כשהוא זקוק למקל רק להישען עליהם קצת, אבל למרחק רב יותר זקוק לחלוטין למקל בגלל כאביו, נחלקו הפוסקים אם רשאי ללכת כך לבית הכנסת בשבת, במקום שיש רשות הרבים מן התורה - יש מי שאסר, כיוון שמתחילת הדרך יכול ללא מקל<ref>הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם, ח"ד חאו"ח סי' שא סק"ג.</ref>; יש מי שהתיר<ref>שו"ת ציץ אליעזר, חי"ח סי' לד.</ref>; ויש מי שהתיר רק באופן שבתחילת הדרך ילך פחות-פחות מארבע אמות, ויוציא את המקל מביתו לרשות הרבים בדרך של שינוי ובשני שלבים<ref>הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם, שם.</ref>.
'''כהן בנשיאת כפיים''' כהן שאין לו רגלים, והולך ברגלים תותבות, ואין מומו ניכר כשהולך במנעליו, אם אינו יכול להסיר מנעליו, יכול לעלות לדוכן עם הנעלים; ואם אפשר לו להסיר את מנעליו, יעלה לדוכן עם נעלי גומי ללא שרוכים<ref>שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ב סי' לב.</ref>.
 
'''כהן בעבודה במקדש''' כהן שהוא חיגר, בין ברגל אחת או בשתי רגלים, הרי הוא בעל מום, ופסול לעבודה<ref><makor>ויקרא כא יח;</makor> תו"כ אמור פרשה ג; <makor>ירושלמי מגילה א י;</makor> <makor>רמב"ם ביאת המקדש ז ט.</makor> וראה בע' כהן, הע' 179 ואילך.</ref>.
 
'''דיין''' חיגר פסול להיות דיין בסנהדרין <ref><makor>ירושלמי סנהדרין ח ה.</makor> וראה <makor>בבלי סנהדרין לו ב,</makor> ורמב"ם <makor>בבלי סנהדרין ב ו,</makor> שהדיינים צריכים להיות מנוקים מכל מומי הגוף.</ref>, ופסול לשמש כדיין בעגלה ערופה<ref><makor>ירושלמי סנהדרין ח ה.</makor></ref>, ופסול כדיין לסדר הגט<ref>שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' צג.</ref>, ולכתחילה פסול הוא גם לסדר חליצה<ref>רמ"א אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה ס"א.</ref>, אבל בדיעבד אין לפסול דיין חיגר לסדר חליצה<ref>שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' נב.</ref>, אבל אין דיין חיגר פסול בדיני ממונות<ref>הירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.</ref>.
 
'''ראיה''' חיגר, אפילו ברגלו האחת, פטור מן הראיה <ref><makor>בבלי חגיגה ג א;</makor> <makor>רמב"ם חגיגה ב א.</makor> וראה בלח"מ שם, שהרמב"ם שינה את מקור הפטור ממה שכתבה הגמרא.</ref>, וכן בעל קביים, היינו שחתכו את רגליו, ונתנו קב בסוף מקום הקטיעה, פטור מן הראיה<ref>חגיגה שם. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חאו"ח ח"א סי' טו אות ב.</ref>. וכן מי שהיה חיגר ביום הראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראיה<ref><makor>בבלי חגיגה ט א,</makor> מחלוקת; <makor>רמב"ם חגיגה ב ח.</makor> וראה במנ"ח מ' תפט.</ref>. יש מי שנסתפק, אם הפטור מקרבן ראיה הוא דווקא לשלוח את הקרבן, אבל אם נכנס החיגר לעזרה ביום-טוב, ייתכן שיתחייב בקרבן ראיה<ref>מנ"ח מ' תצ.</ref>.


חיגר ההולך עם קביים, ואינו יכול ללכת בלעדיהם, מותר לו לצאת בהם בשבת, אפילו במקום שאין עירוב<ref>שו"ת בנימין זאב, ח"ב סי' רח; שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ד סי' צ; ילקוט יוסף, שבת, כרך ד סי' שכח ספ"ט. וראה בס' שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"א@.</ref>.
הקהל טף חיגר חייבים להביאו למצות הקהל, כי החיוב הוא על המביאים<ref>מנ"ח מ' תריב.</ref>.


קיטע רשאי לצאת ברגל התותבת בשבת<ref>שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סט"ו. ואע"פ שבשו"ע או"ח סי' שא סע' טו נפסק לאיסור, אין הדבר כן בתותבות שבימינו. וראה בע' אברים ורקמות, הע' 71 ואילך.</ref>.
'''קרבן פסח''' יש שמשמע מדבריהם, שחיגר פטור מקרבן פסח<ref><makor>תוס' פסחים ג ב</makor> ד"ה מאליה.</ref>, אך חלקו על דבריהם<ref>מל"מ קרבן פסח א א; מנ"ח מ' ה סק"ז.</ref>.


נכה ברגליו, שאינו יכול ללכת כלל, ויש צורך להסיעו בכסא גלגלים, אם אין שם עירוב, וגם אין זה רשות הרבים גמור - יש מי שכתבו, שמותר לומר לגוי להסיעו בשבת למקום מצווה, כגון לבית הכנסת<ref>שו"ת שמחת כהן ח"ז סי' מב; שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' לה. וכמבואר בטושו"ע או"ח שז ה.</ref>, ויש מי שאסרו<ref>שו"ת ישכיל עבדי ח"ג חאו"ח סי' יט; שו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' קיח.</ref>. ואם יכול הנכה לסייע בידיו לסובב את הגלגלים, מותר להוציאו על ידי גוי, אפילו ברשות הרבים גמור<ref>שו"ת מנחת יצחק, ח"ב סי' קיד סק"ג; שמירת שבת כהלכתה, פל"ד סכ"ז; שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@. וראה עוד בשו"ת הר צבי חאו"ח ח"א סי' קע; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' צ; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' פח.</ref>, ובמקום שיש עירוב מותר להסיעו אפילו על ידי יהודי<ref>שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' סו; שמירת שבת כהלכתה, שם; במראה הבזק, ח"ג סי' מב.</ref>, ויש מי שכתב שבכל מקרה מותר רק על ידי גוי<ref>שו"ת שרידי אש ח"ב סי' כה. וראה באריכות בשו"ת מעשה חושב, ח"ג סי' יא.</ref>.
'''כניסה לעזרה''' קיטע לא נכנס בכסא ובסמוכות שלו לעזרה<ref><makor>בבלי שבת סו א.</makor> וראה במל"מ בית הבחירה ז ב, ובתויו"ט <makor>בבלי שבת ו ח,</makor> שהרמב"ם לא הביא דינים אלו. וראה בס' מים חיים, ובס' הר המוריה על הל' בית הבחירה פ"ז אות ג, מה שיישב את הרמב"ם.</ref>.


אין כל היתר להפעיל בשבת מנוע חשמלי להסעת העגלה<ref>שמירת שבת כהלכתה, שם.</ref>, אבל אם העגלה החשמלית מופעלת באופן מיוחד בשבת על ידי מפסק גרמא, או מופעלת בשעה מסויימת על ידי שעון שבת, והנכה רק משחרר את הבלמים, מותר לצאת איתה לשם מצווה, כגון לתפילה בציבור, אך רק במקום שיש בו עירוב, ומשום חשש מראית עין יש לחבר לעגלה שלט המודיע ברבים שהוא נוסע בהיתר עם מנוע מיוחד לשבת<ref>שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@; במראה הבזק, ח"ד סי' לח-לט.</ref>.
'''טומאת קביים''' קביים של קיטע, שיש בהם בית קיבול, הרי הם מקבלים טומאה, וגם טומאת מדרס<ref><makor>בבלי שבת סו א;</makor> <makor>רמב"ם כלים כה יט.</makor></ref>.


גירושין האיש שנקטעה רגלו לאחר שנשא אשה, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופים אותו להוציאה, אלא אם רצתה תשב, ואם לאו דינה כמורדת<ref>כתובות עז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד ד.</ref>, אבל אם נקטעו שתי רגליו, כופים אותו להוציאה<ref>רמ"א שם.</ref>. ואם היה חיגר לפני הנישואין, אין כופים אותו להוציאה<ref>באה"ט שם סקי"א.</ref>.
'''בהמה חיגרת''' היא בעלת מום, ופסולה למזבח<ref><makor>מלאכי א ח;</makor> <makor>רמב"ם ביאת המקדש ז ט.</makor></ref>.


חיגרת נחשבת כמום באשה<ref>ראה תענית ד א; כתובות יז א. וראה בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכה, בענין משודכת עם רגל מעץ.</ref>.
'''מלחמה''' חיגר שחסרה לו רגל, אינו יוצא למלחמה<ref>ילקוט שמעוני, <makor>דברים יט כא;</makor> <makor>רש"י דברים כ א.</makor> וראה הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.</ref>.


ייבום היה היבם חיגר, יש סוברים שאינו חולץ, ונכון להחמיר כשיש שם יבם אחר שיכול לחלוץ לה, אבל כשאין שם אלא הוא, הרי זה חולץ לה לכתחילה<ref>כנה"ג אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה אות מה.</ref>. נקטעה רגלו מעל הברך, לדברי הכל חליצתה פסולה; נקטעה רגלו מן הברך ולמטה - יש אומרים, שחליצתה כשרה<ref>שו"ע אבהע"ז קסט לה דעה ב. וראה בשיטות הראשונים באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חליצה, עמ' תרלט, והע' 357. וראה עוד בהרחבה בדיני קיטע לחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-עא.</ref>; יש הסבורים, שאף אם נקטעה רגלו מן הברך ולמטה חליצתה פסולה<ref>מאירי יבמות קב א; ב"י אבהע"ז קסט, בדעת הרמב"ם.</ref>; ויש שכתבו, שאינו חולץ במקום שאר אחים, אבל כשאין שם אח אחר, הרי זה חולץ<ref>שו"ת עזרת כהן סי' קט, בדעת המאירי.</ref>; יש הסבורים, שעל היבם לייבם את האשה ולהוציאה אחר כך בגט<ref>ראה בירור שאלה זו באריכות בשו"ת שרידי אש, ח"ג סי' מט, בדעת גדולי האחרונים - שבות יעקב, בית מאיר, חת"ס, הגר' חיים עוזר גרודזנסקי, וכן כתב באו"ז סי' תרסה, בשם ריב"ן.</ref>. אכן, אם היבם הוא פוקר, ויש חשש לבעילת זנות ולחילול השם, יש לייעץ לחלוץ בשתי רגליו, בימין ובשמאל<ref>שו"ת שרידי אש, שם. וכתב שם, שהסכימו לעצה זו הגרי"א הרצוג, הגרצ"פ פרנק, והגרמ"י ברייש. וראה עוד בכתבי הגרי"י וויינברג, סי' לח-מ.</ref>. יש מי שכתב, שבחיגר מתחת לברך טוב לעשות המנעל במקום הכריתה של הגדם, וזה עדיף על עשיית מנעל על קב הקיטע<ref>שו"ת שרידי אש, ח"ג סי' קכא. וראה עוד בעניין יבם קיטע במאמרו של הרב מ. נהרי, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 404 ואילך.</ref>.
===שבת===


היתה היבמה קיטעת, ואינה יכולה לעמוד בשעת החליצה, אף לסוברים שהיבמה צריכה לעמוד, חולצת לכתחילה בישיבה<ref>רש"י יבמות קו א ד"ה ישיבתה. וראה בביאור הגר"א אבהע"ז סי' קסט סקמ"ד.</ref>.
חיגר שאינו יכול ללכת בלי מקל, מותר לו לצאת במקלו בשבת, אבל אם אפשר לו ללכת זולתו, ואינו משתמש במקל אלא לעזר, אסור לצאת בשבת<ref>טושו"ע או"ח שא יז.</ref>, והיינו דווקא במקום שאין עירוב, אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת במקלו, אפילו לעזר בלבד<ref>שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סי"ג.</ref>.


כהן בעבודה במקדש כהן שהוא חיגר, בין ברגל אחת או בשתי רגלים, הרי הוא בעל מום, ופסול לעבודה<ref>ויקרא כא יח; תו"כ אמור פרשה ג; ירושלמי מגילה א י; רמב"ם ביאת המקדש ז ט. וראה בע' כהן, הע' 179 ואילך.</ref>.
חיגר, או פצוע קשה ברגליו, שיכול ללכת מרחק קצר כשהוא זקוק למקל רק להישען עליהם קצת, אבל למרחק רב יותר זקוק לחלוטין למקל בגלל כאביו, נחלקו הפוסקים אם רשאי ללכת כך לבית הכנסת בשבת, במקום שיש רשות הרבים מן התורה - יש מי שאסר, כיוון שמתחילת הדרך יכול ללא מקל<ref>הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם, ח"ד חאו"ח סי' שא סק"ג.</ref>; יש מי שהתיר<ref>שו"ת ציץ אליעזר, חי"ח סי' לד.</ref>; ויש מי שהתיר רק באופן שבתחילת הדרך ילך פחות-פחות מארבע אמות, ויוציא את המקל מביתו לרשות הרבים בדרך של שינוי ובשני שלבים<ref>הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם, שם.</ref>.


בן סורר ומורה היה אביו חיגר, או אמו חיגרת, אין בנם נעשה בן סורר ומורה<ref>סנהדרין עא א; רמב"ם ממרים ז י.</ref>. יש מי שכתב, שדין זה הוא לאו דווקא במי שאין הוריו יכולים ללכת כלל, אלא אף מי שהוריו הולכים שפי, אינו נעשה בן סורר ומורה<ref>מאירי, סנהדרין שם.</ref>, והטעם: מפני שיש בהם אכזריות<ref>שו"ת חות יאיר סוסי' קסז.</ref>.
חיגר ההולך עם קביים, ואינו יכול ללכת בלעדיהם, מותר לו לצאת בהם בשבת, אפילו במקום שאין עירוב<ref>שו"ת בנימין זאב, ח"ב סי' רח; שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ד סי' צ; ילקוט יוסף, שבת, כרך ד סי' שכח ספ"ט. וראה בס' שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"א@.</ref>.


מפותה / אנוסה המפותה או האנוסה, שרצתה היא ואביה שתינשא למפתה או לאונס, אפילו היתה חיגרת, כופים אותו לשאת אותה לאשה, ואינו יכול להוציאה לרצונו לעולם<ref>ספרי דברים כב יט; כתובות לט א; רמב"ם נערה בתולה א ג; טושו"ע אבהע"ז קעז ג.</ref>.
קיטע רשאי לצאת ברגל התותבת בשבת<ref>שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סט"ו. ואע"פ שבשו"ע או"ח סי' שא סע' טו נפסק לאיסור, אין הדבר כן בתותבות שבימינו. וראה בע' אברים ורקמות, הע' 71 ואילך.</ref>.


מלחמה חיגר שחסרה לו רגל, אינו יוצא למלחמה<ref>ילקוט שמעוני, דברים יט כא; רש"י דברים כ א. וראה הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.</ref>.
נכה ברגליו, שאינו יכול ללכת כלל, ויש צורך להסיעו בכסא גלגלים, אם אין שם עירוב, וגם אין זה רשות הרבים גמור - יש מי שכתבו, שמותר לומר לגוי להסיעו בשבת למקום מצווה, כגון לבית הכנסת<ref>שו"ת שמחת כהן ח"ז סי' מב; שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' לה. וכמבואר בטושו"ע או"ח שז ה.</ref>, ויש מי שאסרו<ref>שו"ת ישכיל עבדי ח"ג חאו"ח סי' יט; שו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' קיח.</ref>. ואם יכול הנכה לסייע בידיו לסובב את הגלגלים, מותר להוציאו על ידי גוי, אפילו ברשות הרבים גמור<ref>שו"ת מנחת יצחק, ח"ב סי' קיד סק"ג; שמירת שבת כהלכתה, פל"ד סכ"ז; שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@. וראה עוד בשו"ת הר צבי חאו"ח ח"א סי' קע; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' צ; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' פח.</ref>, ובמקום שיש עירוב מותר להסיעו אפילו על ידי יהודי<ref>שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' סו; שמירת שבת כהלכתה, שם; במראה הבזק, ח"ג סי' מב.</ref>, ויש מי שכתב שבכל מקרה מותר רק על ידי גוי<ref>שו"ת שרידי אש ח"ב סי' כה. וראה באריכות בשו"ת מעשה חושב, ח"ג סי' יא.</ref>.


סוטה בדין אשה סוטה, אם היתה היא חיגרת, או שהיה בעלה חיגר, אינה ראויה לשתות מי המרים, אלא יוצאת בלא כתובה<ref>סוטה כז א-ב; רמב"ם סוטה ב ב-ג.</ref>.
אין כל היתר להפעיל בשבת מנוע חשמלי להסעת העגלה<ref>שמירת שבת כהלכתה, שם.</ref>, אבל אם העגלה החשמלית מופעלת באופן מיוחד בשבת על ידי מפסק גרמא, או מופעלת בשעה מסויימת על ידי שעון שבת, והנכה רק משחרר את הבלמים, מותר לצאת איתה לשם מצווה, כגון לתפילה בציבור, אך רק במקום שיש בו עירוב, ומשום חשש מראית עין יש לחבר לעגלה שלט המודיע ברבים שהוא נוסע בהיתר עם מנוע מיוחד לשבת<ref>שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@; במראה הבזק, ח"ד סי' לח-לט.</ref>.


ראיה חיגר, אפילו ברגלו האחת, פטור מן הראיה<ref>חגיגה ג א; רמב"ם חגיגה ב א. וראה בלח"מ שם, שהרמב"ם שינה את מקור הפטור ממה שכתבה הגמרא.</ref>, וכן בעל קביים, היינו שחתכו את רגליו, ונתנו קב בסוף מקום הקטיעה, פטור מן הראיה<ref>חגיגה שם. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חאו"ח ח"א סי' טו אות ב.</ref>. וכן מי שהיה חיגר ביום הראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראיה<ref>חגיגה ט א, מחלוקת; רמב"ם חגיגה ב ח. וראה במנ"ח מ' תפט.</ref>. יש מי שנסתפק, אם הפטור מקרבן ראיה הוא דווקא לשלוח את הקרבן, אבל אם נכנס החיגר לעזרה ביום-טוב, ייתכן שיתחייב בקרבן ראיה<ref>מנ"ח מ' תצ.</ref>.
===משפחה===


הקהל טף חיגר חייבים להביאו למצות הקהל, כי החיוב הוא על המביאים<ref>מנ"ח מ' תריב.</ref>.
'''גירושין''' האיש שנקטעה רגלו לאחר שנשא אשה, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופים אותו להוציאה, אלא אם רצתה תשב, ואם לאו דינה כמורדת<ref><makor>בבלי כתובות עז א;</makor> <makor>רמב"ם אישות כה יא;</makor> טושו"ע אבהע"ז קנד ד.</ref>, אבל אם נקטעו שתי רגליו, כופים אותו להוציאה<ref>רמ"א שם.</ref>. ואם היה חיגר לפני הנישואין, אין כופים אותו להוציאה<ref>באה"ט שם סקי"א.</ref>.


קרבן פסח יש שמשמע מדבריהם, שחיגר פטור מקרבן פסח<ref>תוס' פסחים ג ב ד"ה מאליה.</ref>, אך חלקו על דבריהם<ref>מל"מ קרבן פסח א א; מנ"ח מ' ה סק"ז.</ref>.
חיגרת נחשבת כמום באשה<ref>ראה <makor>בבלי תענית ד א;</makor> <makor>בבלי כתובות יז א.</makor> וראה בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכה, בענין משודכת עם רגל מעץ.</ref>.


כניסה לעזרה קיטע לא נכנס בכסא ובסמוכות שלו לעזרה<ref>שבת סו א. וראה במל"מ בית הבחירה ז ב, ובתויו"ט שבת ו ח, שהרמב"ם לא הביא דינים אלו. וראה בס' מים חיים, ובס' הר המוריה על הל' בית הבחירה פ"ז אות ג, מה שיישב את הרמב"ם.</ref>.
'''ייבום''' היה היבם חיגר, יש סוברים שאינו חולץ, ונכון להחמיר כשיש שם יבם אחר שיכול לחלוץ לה, אבל כשאין שם אלא הוא, הרי זה חולץ לה לכתחילה<ref>כנה"ג אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה אות מה.</ref>. נקטעה רגלו מעל הברך, לדברי הכל חליצתה פסולה; נקטעה רגלו מן הברך ולמטה - יש אומרים, שחליצתה כשרה<ref><makor>שו"ע אבהע"ז קסט לה</makor> דעה ב. וראה בשיטות הראשונים באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חליצה, עמ' תרלט, והע' 357. וראה עוד בהרחבה בדיני קיטע לחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-עא.</ref>; יש הסבורים, שאף אם נקטעה רגלו מן הברך ולמטה חליצתה פסולה<ref><makor>מאירי יבמות קב א;</makor> ב"י אבהע"ז קסט, בדעת הרמב"ם.</ref>; ויש שכתבו, שאינו חולץ במקום שאר אחים, אבל כשאין שם אח אחר, הרי זה חולץ<ref>שו"ת עזרת כהן סי' קט, בדעת המאירי.</ref>; יש הסבורים, שעל היבם לייבם את האשה ולהוציאה אחר כך בגט<ref>ראה בירור שאלה זו באריכות בשו"ת שרידי אש, ח"ג סי' מט, בדעת גדולי האחרונים - שבות יעקב, בית מאיר, חת"ס, הגר' חיים עוזר גרודזנסקי, וכן כתב באו"ז סי' תרסה, בשם ריב"ן.</ref>. אכן, אם היבם הוא פוקר, ויש חשש לבעילת זנות ולחילול השם, יש לייעץ לחלוץ בשתי רגליו, בימין ובשמאל<ref>שו"ת שרידי אש, שם. וכתב שם, שהסכימו לעצה זו הגרי"א הרצוג, הגרצ"פ פרנק, והגרמ"י ברייש. וראה עוד בכתבי הגרי"י וויינברג, סי' לח-מ.</ref>. יש מי שכתב, שבחיגר מתחת לברך טוב לעשות המנעל במקום הכריתה של הגדם, וזה עדיף על עשיית מנעל על קב הקיטע<ref>שו"ת שרידי אש, ח"ג סי' קכא. וראה עוד בעניין יבם קיטע במאמרו של הרב מ. נהרי, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 404 ואילך.</ref>.


טומאת קביים קביים של קיטע, שיש בהם בית קיבול, הרי הם מקבלים טומאה, וגם טומאת מדרס<ref>שבת סו א; רמב"ם כלים כה יט.</ref>.
היתה היבמה קיטעת, ואינה יכולה לעמוד בשעת החליצה, אף לסוברים שהיבמה צריכה לעמוד, חולצת לכתחילה בישיבה<ref><makor>רש"י יבמות קו א</makor> ד"ה ישיבתה. וראה בביאור הגר"א אבהע"ז סי' קסט סקמ"ד.</ref>.


דיין חיגר פסול להיות דיין בסנהדרין<ref>ירושלמי סנהדרין ח ה. וראה בבלי סנהדרין לו ב, ורמב"ם סנהדרין ב ו, שהדיינים צריכים להיות מנוקים מכל מומי הגוף.</ref>, ופסול לשמש כדיין בעגלה ערופה<ref>ירושלמי סנהדרין ח ה.</ref>, ופסול כדיין לסדר הגט<ref>שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' צג.</ref>, ולכתחילה פסול הוא גם לסדר חליצה<ref>רמ"א אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה ס"א.</ref>, אבל בדיעבד אין לפסול דיין חיגר לסדר חליצה<ref>שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' נב.</ref>, אבל אין דיין חיגר פסול בדיני ממונות<ref>הירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.</ref>.
'''בן סורר''' ומורה היה אביו חיגר, או אמו חיגרת, אין בנם נעשה בן סורר ומורה<ref><makor>בבלי סנהדרין עא א;</makor> <makor>רמב"ם ממרים ז י.</makor></ref>. יש מי שכתב, שדין זה הוא לאו דווקא במי שאין הוריו יכולים ללכת כלל, אלא אף מי שהוריו הולכים שפי, אינו נעשה בן סורר ומורה<ref>מאירי, סנהדרין שם.</ref>, והטעם: מפני שיש בהם אכזריות<ref>שו"ת חות יאיר סוסי' קסז.</ref>.


קרבן בהמה בהמה חיגרת היא בעלת מום, ופסולה למזבח<ref>מלאכי א ח; רמב"ם ביאת המקדש ז ט.</ref>.
'''המפותה או האנוסה''', שרצתה היא ואביה שתינשא למפתה או לאונס, אפילו היתה חיגרת, כופים אותו לשאת אותה לאשה, ואינו יכול להוציאה לרצונו לעולם<ref>ספרי <makor>דברים כב יט;</makor> <makor>בבלי כתובות לט א;</makor> <makor>רמב"ם נערה בתולה א ג;</makor> טושו"ע אבהע"ז קעז ג.</ref>.


תשלומי כפל, ד' וה' הגונב את הקיטעת או את החיגרת, וטבח ומכר, משלם תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, כמו גונב שה בריא<ref>ב"ק עח ב; רמב"ם גנבה ב ט.</ref>.
'''סוטה בדין''' אשה סוטה, אם היתה היא חיגרת, או שהיה בעלה חיגר, אינה ראויה לשתות מי המרים, אלא יוצאת בלא כתובה<ref>סוטה כז א-ב; רמב"ם סוטה ב ב-ג.</ref>.


בדיני רגל שנקטעה מחיים ראה ערך [[אברים ורקמות]]
==ראו גם==
* [[אברים ורקמות]]


==הערות שוליים==
==הערות שוליים==
<references />
<references />




[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
[[קטגוריה:הלכתית רפואית]]
[[קטגוריה:רפואה והלכה]]

גרסה אחרונה מ־08:30, 2 ביולי 2013

אחד ממספר מושגים המשמשים לתיאור דרגות שונות של פגיעה ברגלים ובכושר ההליכה, והם: פיסח, חיגר, צולע, נכה רגלים, שפי, שפיפון, קיטע.

מונחים[עריכה]

פיסח הוא לשון המקרא למי שהוא נכה רגלים או צולע[1], כיוון שנראה כמדלג, כלומר פוסח [2].

חיגר הוא התרגום הארמי לפיסח בלשון הקודש[3]. פירוש חיגר, שהוא מתנענע ומתנדנד אילך ואילך[4], ואולי הוא מלשון 'חג', שמסתובב. יש מי שכתב, שחגר בחילוף אותיות הוא חרג, והיינו שחיגר הוא מי שרגלו חורגת ממקומה, ולכן הוא צולע[5]. יש לציין כי גם פגמים אחרים נקראים בלשון תרגום חיגר, כגון 'כבד פה וכבד לשון'[6], וכן 'ערל שפתים'[7]. בלשון המקרא מצינו את השורש 'חגר' במובן של קשירת חגורה למותנים[8], וזאת אולי בגלל שחיגר נפגע בגובה המותנים, השאילו מושג זה לחגורה.

יש שכתבו, שהיינו חיגר והיינו פיסח, אלא שחיגר לשון חכמים, ופיסח לשון תורה[9]. אך לעומתם רבו המפרשים שחילקו בין חיגר לפיסח[10], והנפקא מינה בהגדרות החיגר והפיסח היא, למשל, כשצריך לכתוב בגט סימן למגרש יוסף בן שמעון החיגר או הפיסח[11] - יש אומרים, שחיגר הוא שאין לו רגלים[12], ופיסח צולע על צידו האחד, ויש לו רגלים אלא שאינו יכול ללכת כשאר בני אדם, והוא מדלג[13], ולעומתם יש שכתבו שחיגר יש לו רגל, אלא שניתק ממקום חיבורו בירך[14]; יש אומרים, שחיגר הוא מי שיכול לחזור ולהתרפא, ופיסח אינו יכול לחזור ולהתרפא[15]; יש שכתבו, שחיגר הוא ברגל אחת, ופיסח בשתי רגלים[16]; יש שכתב, שפיסח היינו שאינו יכול להלך כלל אף בצליעה, וכל כוח הילוכו ניטל ממנו[17]; יש שכתבו, שחיגר הוא מי שנולד כך ממעי אמו, ופיסח שנעשה כך לאחר מכן, כגון שנשברו רגליו[18]; יש מי שכתב, שפיסח אינו יכול ללכת כלל אלא בעזרת קביים, בין שהוא ממעי אמו ובין שהוא בידי אדם, בין ברגל אחת ובין בשתי רגלים, והחיגר הוא שהולך ברגלו, אלא שאחת קצרה ואחת ארוכה, וכופף קומתו לצד אחד בהילוכו[19]; ויש מי שכתב, שפיסח כולל גם ברגל אחת, גם בשתי רגלים, וגם מתולדה[20].

צולע הוא מי שהולך כפיסח[21]. שורשו מלשון צלע = צד, היינו נוטה לצד אחד, מפאת חולשת הרגל הנגדית. יש מי שכתב, שפיסח וחיגר הוא תואר האיש, והוא שניכר במומו בעומדו, אפילו שלא בשעת הילוכו, וצולע הוא פעולה, היינו שהצליעה ניכרת רק בפעולת ההליכה[22]; ויש מי שכתב, שצולע הולך על צלע אחת, היינו צד אחד, כי נשמט ירכו, ואילו הפיסח מדלג[23].

שפי [24], הוא חיגר ברגל אחת[25], והוא מלשון ארמי ששף מדוכתיה[26], היינו שנשמט ממקומו; שפיפון [27], הוא חיגר בשתי רגליו[28], והוא מלשון שפייה כפולה[29].

נכה רגלים [30], הוא חיגר כתוצאה מהכאה או חבלה[31], שכן 'נכה' הוא משורש הכה, כמו 'והפשתה והשערה נכתה'[32].

קיטע הוא מי שנקטעה רגלו, אלא אם כן נכתב קיטע וחיגר, שאז הכוונה לקיטע יד, היינו גידם[33].

רקע מדעי[עריכה]

הגדרות החיגר בהגדרתו הנרחבת כולל מצבים שונים של פגיעות ברגלים ובכושר ההליכה. פגיעות אלו יכולות להיות במערכת העצבים, במערכת השרירים, בפרקים או בעצמות. הפגיעות יכולות להיות מולדות או נרכשות, יכולות לפגוע ברגל אחת או בשתי הרגלים, יכולות להיות זמניות או קבועות, ויכולות להיות בדרגות חומרה שונות.

סיבות יכול להיות שיתוק של הרגלים על רקע של פגיעה מוחית באזור האחראי על הפעלת הרגלים, כגון בשיתוק מוחין; יכול להיות שיתוק הרגלים על רקע של פגיעה בחוט השדרה, כגון במחלת שיתוק ילדים; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של פגיעה בעצבים ההיקפיים, המעצבבים את שרירי הרגלים, כגון בהרעלות שונות או במחלת סוכרת; יכולה להיות חולשה של הרגלים על רקע של מחלת שרירים מולדת או נרכשת; יכולה להיות פגיעה בעצמות הרגלים, כתוצאה מחבלה או מחלת עצמות; יכולה להיות צליעה על רקע של פגיעה חבלתית או דלקתית בפרקי הרגלים; יכולה להיות על רקע של נקיעה ופריקה; יכולה להיות חולשה של הרגלים או צליעה על רקע של מחלות כלליות, כגון מחלות ממאירות, מחלות זיהומיות, או הפרעות בחילוף החומרים; יכולים להיות שינויים במבנה הרגלים מלידה, כתוצאה מבעיות עובריות, או תיסמונות שונות.

החיגר במקרא ובחז"ל[עריכה]

סיבות[עריכה]

מצינו מספר סיבות להיות האדם חיגר:

חבלה ופגיעה בחוט השדרה[34]; תשמיש שלא כדרך כל הארץ[35], ולפי ששינה בירך - לוקה בירך[36]; מעשים מקולקלים[37]; העושה עצמו חיגר, סופו להיות חיגר[38].

אישים[עריכה]

מצינו מספר אישים שהיו צולעים, נכי רגלים, או חיגרים:

  1. נח יצא צולע מן התיבה, לאחר שהכישו הארי[39];
  2. יעקב צלע לאחר מאבקו עם המלאך[40], וכשהגיע לשכם נרפא מצליעתו[41];
  3. בלעם היה חיגר ברגל אחת[42];
  4. שמשון היה חיגר בשתי רגליו[43];
  5. מפיבשת היה נכה רגלים, אחרי שהאומנת הפילה אותו[44]. יש מי שכתב, שנכותו הקשה והמתמדת, שהצריכה אותו להיות מאוכלי שולחנו של המלך דוד[45], והתקשה אפילו לרכב על החמור[46], נבעה מפגיעה בחוט השדרה על רקע של חבלה בחוליות עמוד השדרה בגין הנפילה בגיל הצעיר[47];
  6. אסא המלך חלה את רגליו לעת זיקנתו[48], היינו שאחזתו פודגרא[49];
  7. פרעה, שהיה בימי המלך יאשיהו, היה נכה[50];
  8. נחום איש גמזו היה קיטע בשתי רגליו[51];
  9. לוי צלע כשהראה דרך הקידה[52];
  10. רבי יהושע בן לוי היה צולע[53];
  11. שמעון אחי-אמו של רבי טרפון היה חיגר, ותקע בחצוצרות בשעת הקהל[54].

בשעה שעמדו ישראל על הר סיני ואמרו נעשה ונשמע, לא היו בהם חיגרים[55].

לעתיד לבוא עומדים החיגרים במומם, ואחר כך מתרפאים[56].

התקנים[עריכה]

מצינו מספר התקנים לשימושו של החיגר והקיטע:

  1. מקל[57];
  2. קביים, שהם רגלים תותבות מעץ, שיש מהם פשוטים, שעליהם נשענת השוק הקטועה[58], ויש מורכבים יותר, שחוקקים בהם בית קיבול, וממלאים אותו בצמר גפן ובבגדים רכים להניח את השוק עליו[59];
  3. סמוכות, שהם חתיכות עור ששם הקיטע תחת שוקיו, כאשר הוא דורך עליהם בהליכתו[60]; כסא של קיטע[61].

עבודה[עריכה]

חיגר בדרך כלל עובד בעבודות קלות. אם הוא חיגר ברגל אחת הוא עובד כשומר שדה קישואים, ואם הוא חיגר בשתי רגליו הוא עובד כשומר הפתח, ובכל מקרה שכרו נמוך מאד[62].

פרטי דינים[עריכה]

החיגר חייב בכל המצוות, פרט למצוות שאינו יכול לבצען מפאת נכותו, או שהתורה מיעטה אותו בפירוש.

'אשר הכין מצעדי גבר' חיובו של החיגר בברכה תלוי במחלוקת הראשונים אם ברכות השחר ניתקנו דווקא בשעה שנהנה מהם[63], ואזי החיגר לא יברך ברכה זו, או שניתקנו על סדר העולם[64], וגם החיגר חייב בברכה זו[65].

הרואה חיגר או קיטע, אם נעשה כן לאחר הלידה, מברך ברוך דיין האמת, ואם נולד כן ממעי אמו, מברך ברוך משנה הבריות[66], ויש מי שכתב, שאף חיגר ברגלו האחת דינו כן[67]. יש הסבורים, שדין זה הוא דווקא אם מצטער על כך[68], ויש מי שחולק[69].

בדיני מקח וממכר החיגר הרי הוא כבריא לכל דבריו במקחו, בממכרו ובמתנותיו, ואינו יכול לחזור בו[70].

תשלומי כפל, ד' וה' הגונב את הקיטעת או את החיגרת, וטבח ומכר, משלם תשלומי כפל, ארבעה וחמישה, כמו גונב שה בריא[71].

עבודה[עריכה]

שליח ציבור המשותק ברגליו ומרותק לכסא גלגלים יכול לשמש כשליח ציבור, אף על פי שצריך לשבת בתפילה ובקריאת התורה[72].

כהן בנשיאת כפיים כהן שאין לו רגלים, והולך ברגלים תותבות, ואין מומו ניכר כשהולך במנעליו, אם אינו יכול להסיר מנעליו, יכול לעלות לדוכן עם הנעלים; ואם אפשר לו להסיר את מנעליו, יעלה לדוכן עם נעלי גומי ללא שרוכים[73].

כהן בעבודה במקדש כהן שהוא חיגר, בין ברגל אחת או בשתי רגלים, הרי הוא בעל מום, ופסול לעבודה[74].

דיין חיגר פסול להיות דיין בסנהדרין [75], ופסול לשמש כדיין בעגלה ערופה[76], ופסול כדיין לסדר הגט[77], ולכתחילה פסול הוא גם לסדר חליצה[78], אבל בדיעבד אין לפסול דיין חיגר לסדר חליצה[79], אבל אין דיין חיגר פסול בדיני ממונות[80].

ראיה חיגר, אפילו ברגלו האחת, פטור מן הראיה [81], וכן בעל קביים, היינו שחתכו את רגליו, ונתנו קב בסוף מקום הקטיעה, פטור מן הראיה[82]. וכן מי שהיה חיגר ביום הראשון ונתרפא בשני, פטור מן הראיה[83]. יש מי שנסתפק, אם הפטור מקרבן ראיה הוא דווקא לשלוח את הקרבן, אבל אם נכנס החיגר לעזרה ביום-טוב, ייתכן שיתחייב בקרבן ראיה[84].

הקהל טף חיגר חייבים להביאו למצות הקהל, כי החיוב הוא על המביאים[85].

קרבן פסח יש שמשמע מדבריהם, שחיגר פטור מקרבן פסח[86], אך חלקו על דבריהם[87].

כניסה לעזרה קיטע לא נכנס בכסא ובסמוכות שלו לעזרה[88].

טומאת קביים קביים של קיטע, שיש בהם בית קיבול, הרי הם מקבלים טומאה, וגם טומאת מדרס[89].

בהמה חיגרת היא בעלת מום, ופסולה למזבח[90].

מלחמה חיגר שחסרה לו רגל, אינו יוצא למלחמה[91].

שבת[עריכה]

חיגר שאינו יכול ללכת בלי מקל, מותר לו לצאת במקלו בשבת, אבל אם אפשר לו ללכת זולתו, ואינו משתמש במקל אלא לעזר, אסור לצאת בשבת[92], והיינו דווקא במקום שאין עירוב, אבל במקום שיש עירוב מותר לצאת במקלו, אפילו לעזר בלבד[93].

חיגר, או פצוע קשה ברגליו, שיכול ללכת מרחק קצר כשהוא זקוק למקל רק להישען עליהם קצת, אבל למרחק רב יותר זקוק לחלוטין למקל בגלל כאביו, נחלקו הפוסקים אם רשאי ללכת כך לבית הכנסת בשבת, במקום שיש רשות הרבים מן התורה - יש מי שאסר, כיוון שמתחילת הדרך יכול ללא מקל[94]; יש מי שהתיר[95]; ויש מי שהתיר רק באופן שבתחילת הדרך ילך פחות-פחות מארבע אמות, ויוציא את המקל מביתו לרשות הרבים בדרך של שינוי ובשני שלבים[96].

חיגר ההולך עם קביים, ואינו יכול ללכת בלעדיהם, מותר לו לצאת בהם בשבת, אפילו במקום שאין עירוב[97].

קיטע רשאי לצאת ברגל התותבת בשבת[98].

נכה ברגליו, שאינו יכול ללכת כלל, ויש צורך להסיעו בכסא גלגלים, אם אין שם עירוב, וגם אין זה רשות הרבים גמור - יש מי שכתבו, שמותר לומר לגוי להסיעו בשבת למקום מצווה, כגון לבית הכנסת[99], ויש מי שאסרו[100]. ואם יכול הנכה לסייע בידיו לסובב את הגלגלים, מותר להוציאו על ידי גוי, אפילו ברשות הרבים גמור[101], ובמקום שיש עירוב מותר להסיעו אפילו על ידי יהודי[102], ויש מי שכתב שבכל מקרה מותר רק על ידי גוי[103].

אין כל היתר להפעיל בשבת מנוע חשמלי להסעת העגלה[104], אבל אם העגלה החשמלית מופעלת באופן מיוחד בשבת על ידי מפסק גרמא, או מופעלת בשעה מסויימת על ידי שעון שבת, והנכה רק משחרר את הבלמים, מותר לצאת איתה לשם מצווה, כגון לתפילה בציבור, אך רק במקום שיש בו עירוב, ומשום חשש מראית עין יש לחבר לעגלה שלט המודיע ברבים שהוא נוסע בהיתר עם מנוע מיוחד לשבת[105].

משפחה[עריכה]

גירושין האיש שנקטעה רגלו לאחר שנשא אשה, ולא רצתה אשתו לישב עמו, אין כופים אותו להוציאה, אלא אם רצתה תשב, ואם לאו דינה כמורדת[106], אבל אם נקטעו שתי רגליו, כופים אותו להוציאה[107]. ואם היה חיגר לפני הנישואין, אין כופים אותו להוציאה[108].

חיגרת נחשבת כמום באשה[109].

ייבום היה היבם חיגר, יש סוברים שאינו חולץ, ונכון להחמיר כשיש שם יבם אחר שיכול לחלוץ לה, אבל כשאין שם אלא הוא, הרי זה חולץ לה לכתחילה[110]. נקטעה רגלו מעל הברך, לדברי הכל חליצתה פסולה; נקטעה רגלו מן הברך ולמטה - יש אומרים, שחליצתה כשרה[111]; יש הסבורים, שאף אם נקטעה רגלו מן הברך ולמטה חליצתה פסולה[112]; ויש שכתבו, שאינו חולץ במקום שאר אחים, אבל כשאין שם אח אחר, הרי זה חולץ[113]; יש הסבורים, שעל היבם לייבם את האשה ולהוציאה אחר כך בגט[114]. אכן, אם היבם הוא פוקר, ויש חשש לבעילת זנות ולחילול השם, יש לייעץ לחלוץ בשתי רגליו, בימין ובשמאל[115]. יש מי שכתב, שבחיגר מתחת לברך טוב לעשות המנעל במקום הכריתה של הגדם, וזה עדיף על עשיית מנעל על קב הקיטע[116].

היתה היבמה קיטעת, ואינה יכולה לעמוד בשעת החליצה, אף לסוברים שהיבמה צריכה לעמוד, חולצת לכתחילה בישיבה[117].

בן סורר ומורה היה אביו חיגר, או אמו חיגרת, אין בנם נעשה בן סורר ומורה[118]. יש מי שכתב, שדין זה הוא לאו דווקא במי שאין הוריו יכולים ללכת כלל, אלא אף מי שהוריו הולכים שפי, אינו נעשה בן סורר ומורה[119], והטעם: מפני שיש בהם אכזריות[120].

המפותה או האנוסה, שרצתה היא ואביה שתינשא למפתה או לאונס, אפילו היתה חיגרת, כופים אותו לשאת אותה לאשה, ואינו יכול להוציאה לרצונו לעולם[121].

סוטה בדין אשה סוטה, אם היתה היא חיגרת, או שהיה בעלה חיגר, אינה ראויה לשתות מי המרים, אלא יוצאת בלא כתובה[122].

ראו גם[עריכה]

הערות שוליים[עריכה]

  1. ↑ ויקרא כא, יח; שמואל ב ט, יג; איוב כט טו. וראה שמואל ב ד, ד, הפעולה היא להיפסח.
  2. ↑ וראה ברמב"ן דברים ב, כג, בשם המכילתא, על תיקרי ופסחתי אלא ופסעתי, מלשון פסיעה ודילוג, בחילוף אותיות חי"ת בעי"ן.
  3. ↑ ראה תרגום אונקלוס ותרגום יונתן ויקרא כא יח; דברים טו כא.
  4. ↑ ספר השורשים להרד"ק, ע' חגר.
  5. ↑ ראה רש"י תהילים יח מו, בשם דונש.
  6. ↑ שמות ד י, תרגום ירושלמי חגר פום חגר ממלל.
  7. ↑ שמות ו יב, תרגום חגר ממלל.
  8. ↑ ראה שמות יב יא, שם כט ט, שמו"א כה יג.
  9. ↑ שד"ח, מע' חי"ת כלל קכ, בשם שושנים לדוד.
  10. ↑ וכפי שמשמע במשנה פאה ח ט, שמופיע גם חיגר וגם פיסח.
  11. ↑ ראה בפת"ש אבהע"ז סי' קלו סק"ח; תוס' רעק"א, פאה ח ט.
  12. ↑ כן כתב הא"ע משלי כו כז, וכן משמע מהרמב"ן עה"ת ויקרא כא כ.
  13. ↑ קהלת יעקב לרי"ט אלגזי, לשון חכמים אות רמא.
  14. ↑ רש"י ומהרש"א, בבלי סנהדרין קה א; רשב"ם עה"ת בראשית לב כט.
  15. ↑ שד"ח שם, בשם בית דוד.
  16. ↑ תויו"ט ותפא"י פאה ח ט. וראה בתוס' רעק"א שם.
  17. ↑ שד"ח שם, בשם שו"ת מבעל טיב גיטין.
  18. ↑ שד"ח שם, בשם נחמד למראה; לחם שמים להיעב"ץ על פאה ח ט. וראה בנידון בפתח הדביר, ח"ב סי' רכה אות טז, ובאנציקלופדיה תלמודית, כרך יב, ע' חגר, הע' 12.
  19. ↑ לחם שמים שם, בפירוש ב, ובמור וקציעה סי' רכה. וראה באנציקלופדיה תלמודית שם הע' 13, מה שהקשה על כך.
  20. ↑ מלבי"ם, ויקרא כא יח. וראה עוד על חיגר ופיסח בשו"ת מבעל טיב גיטין סי' ה.
  21. ↑ בראשית לב לב; מיכה ד ו. וראה ברש"י בבלי סוכה נג א ד"ה איטלע, שמשמע שצולע הוא חיגר.
  22. ↑ ליקוטי שו"ת חת"ס, ח"ו סי' כא; העמק דבר, דברים טו כא.
  23. ↑ מלבי"ם, ויקרא כא יח.
  24. ↑ במדבר כג ג.
  25. ↑ בבלי סוטה י א.
  26. ↑ רש"י שם ד"ה שפי.
  27. ↑ בראשית מט יז.
  28. ↑ סוטה שם.
  29. ↑ רש"י שם ד"ה שפיפון.
  30. ↑ שמו"ב ד ד.
  31. ↑ מלבי"ם, ויקרא כא יח.
  32. ↑ שמות ט לא.
  33. ↑ רש"י ברכות נח ב ד"ה קטע.
  34. ↑ שמו"ב ד ד, וראה בספר Preuss J, Biblical and Talmudic Medicine (trans. F. Rosner), p. 230, שהפגיעה היתה בחוט בשדרה. וראה בחולין נא א, שגרירת רגלים יכולה להיות על רקע של פגיעה בחוט השדרה.
  35. ↑ חיגרין מפני מה הויין, מפני שהופכים את שולחנם (נדרים כ א), והיינו שמשמשים שלא כדרכם.
  36. ↑ ר"ן נדרים שם.
  37. ↑ תנא דבי אליהו רבה, יח.
  38. ↑ פאה ח ט.
  39. ↑ תנחומא, נח ט. וראה רש"י קהלת ט ב.
  40. ↑ בראשית לב לב.
  41. ↑ בבלי שבת לג ב, וברש"י שם.
  42. ↑ בבלי סוטה י א.
  43. ↑ סוטה שם.
  44. ↑ שמו"ב ד ד.
  45. ↑ שם ט יג.
  46. ↑ שם יט כז.
  47. ↑ פרויס, עמ' 230.
  48. ↑ מל"א טו כג.
  49. ↑ בבלי סוטה י א. וראה ע' מחלות הע' 169 ואילך, על מחלה זו. וראה עוד ברד"ק שמו"ב ג כט מחזיק בפלך.
  50. ↑ מל"ב כג כט. ובתרגום יונב"ע 'חגירא', וכן במו"ק כח ב.
  51. ↑ בבלי תענית כא א.
  52. ↑ בבלי סוכה נג א. וראה בראשית רבה, לט יח. וראה עוד בתענית כה א ובתוס' שם ד"ה הא, סיבה נוספת לכך שלוי היה חיגר.
  53. ↑ בראשית רבה עח ח.
  54. ↑ ירושלמי מגילה א י.
  55. ↑ ויקרא רבה יח ד. וראה גם בבמדבר רבה ז א; תנחומא יתרו ח.
  56. ↑ בבלי סנהדרין צא א. וראה רש"י פסחים סח סוע"א.
  57. ↑ כגון טושו"ע או"ח שא יז. ובלשון המקרא 'מחזיק בפלך' (רש"י שמו"ב ג כט).
  58. ↑ בבלי שבת סה ב. וראה תוס' שם ד"ה הקיטע.
  59. ↑ בבלי שבת סו א. וראה רש"י שם ד"ה ואם.
  60. ↑ שבת שם, וברש"י שם ד"ה סמוכות.
  61. ↑ שבת שם.
  62. ↑ תוספתא ב"ק ט א. וראה בסמ"ע סי' תכ סק"כ.
  63. ↑ ראה רא"ש ברכות פ"ט סי' כג; שו"ע או"ח מו ח. וראה עוד בע' עִוֵּר, הע' 211.
  64. ↑ רמ"א או"ח מו ח; ערוה"ש שם יג.
  65. ↑ ראה הירושלמי המבואר, הערות וחידושים, בבלי חגיגה פ"א אות ב.
  66. ↑ בבלי ברכות נח ב; ירושלמי ברכות ט א; רמב"ם ברכות י יב; טושו"ע או"ח רכה ט. ובראבי"ה ברכות סי' קמו, בשם הירושלמי מהפך הגירסא, אך בירושלמי שלפנינו הוא כמו בבבלי. וראה עוד בהגה' רעק"א או"ח סי' רכה ס"ט, ובשו"ת באר משה ח"ב סי' קיב אות ז.
  67. ↑ אבודרהם, הל' ברכות שער ח.
  68. ↑ שו"ת הראב"ד סי' רב; טושו"ע רכה ט; מ"ב שם סקכ"ז. וראה בדברי חמודות בבלי ברכות פ"ט אות לב.
  69. ↑ ראה מאירי ברכות נח ב.
  70. ↑ רמב"ם, זכיה ומתנה ח א. וראה במ"מ שם, ובספר הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, הערות וחידושים, בבלי חגיגה פ"א אות ב.
  71. ↑ ב"ק עח ב; רמב"ם גנבה ב ט.
  72. ↑ הרב ע. בצרי, תחומין, ד, תשמ"ג, עמ' 455.
  73. ↑ שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ב סי' לב.
  74. ↑ ויקרא כא יח; תו"כ אמור פרשה ג; ירושלמי מגילה א י; רמב"ם ביאת המקדש ז ט. וראה בע' כהן, הע' 179 ואילך.
  75. ↑ ירושלמי סנהדרין ח ה. וראה בבלי סנהדרין לו ב, ורמב"ם בבלי סנהדרין ב ו, שהדיינים צריכים להיות מנוקים מכל מומי הגוף.
  76. ↑ ירושלמי סנהדרין ח ה.
  77. ↑ שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' צג.
  78. ↑ רמ"א אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה ס"א.
  79. ↑ שו"ת מלמד להועיל ח"ג סי' נב.
  80. ↑ הירושלמי המבואר לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.
  81. ↑ בבלי חגיגה ג א; רמב"ם חגיגה ב א. וראה בלח"מ שם, שהרמב"ם שינה את מקור הפטור ממה שכתבה הגמרא.
  82. ↑ חגיגה שם. וראה בשו"ת הגרי"א הרצוג, חאו"ח ח"א סי' טו אות ב.
  83. ↑ בבלי חגיגה ט א, מחלוקת; רמב"ם חגיגה ב ח. וראה במנ"ח מ' תפט.
  84. ↑ מנ"ח מ' תצ.
  85. ↑ מנ"ח מ' תריב.
  86. ↑ תוס' פסחים ג ב ד"ה מאליה.
  87. ↑ מל"מ קרבן פסח א א; מנ"ח מ' ה סק"ז.
  88. ↑ בבלי שבת סו א. וראה במל"מ בית הבחירה ז ב, ובתויו"ט בבלי שבת ו ח, שהרמב"ם לא הביא דינים אלו. וראה בס' מים חיים, ובס' הר המוריה על הל' בית הבחירה פ"ז אות ג, מה שיישב את הרמב"ם.
  89. ↑ בבלי שבת סו א; רמב"ם כלים כה יט.
  90. ↑ מלאכי א ח; רמב"ם ביאת המקדש ז ט.
  91. ↑ ילקוט שמעוני, דברים יט כא; רש"י דברים כ א. וראה הירושלמי המבואר, לאאמו"ר, חגיגה, הערות וחידושים אות ב.
  92. ↑ טושו"ע או"ח שא יז.
  93. ↑ שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סי"ג.
  94. ↑ הגרי"י נויבירט, הובאו דבריו בנשמת אברהם, ח"ד חאו"ח סי' שא סק"ג.
  95. ↑ שו"ת ציץ אליעזר, חי"ח סי' לד.
  96. ↑ הגרי"ש אלישיב, הובאו דבריו בנשמת אברהם, שם.
  97. ↑ שו"ת בנימין זאב, ח"ב סי' רח; שו"ת אגרות משה, חאו"ח ח"ד סי' צ; ילקוט יוסף, שבת, כרך ד סי' שכח ספ"ט. וראה בס' שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"א@.
  98. ↑ שמירת שבת כהלכתה, פי"ח סט"ו. ואע"פ שבשו"ע או"ח סי' שא סע' טו נפסק לאיסור, אין הדבר כן בתותבות שבימינו. וראה בע' אברים ורקמות, הע' 71 ואילך.
  99. ↑ שו"ת שמחת כהן ח"ז סי' מב; שו"ת יביע אומר ח"ט חאו"ח סי' לה. וכמבואר בטושו"ע או"ח שז ה.
  100. ↑ שו"ת ישכיל עבדי ח"ג חאו"ח סי' יט; שו"ת שואל ונשאל ח"ג סי' קיח.
  101. ↑ שו"ת מנחת יצחק, ח"ב סי' קיד סק"ג; שמירת שבת כהלכתה, פל"ד סכ"ז; שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@. וראה עוד בשו"ת הר צבי חאו"ח ח"א סי' קע; שו"ת אגרות משה חאו"ח ח"ד סי' צ; שו"ת תשובות והנהגות ח"ד סי' פח.
  102. ↑ שו"ת חלקת יעקב ח"א סי' סו; שמירת שבת כהלכתה, שם; במראה הבזק, ח"ג סי' מב.
  103. ↑ שו"ת שרידי אש ח"ב סי' כה. וראה באריכות בשו"ת מעשה חושב, ח"ג סי' יא.
  104. ↑ שמירת שבת כהלכתה, שם.
  105. ↑ שולחן שלמה ח"א סי' שא סקי"ג@; במראה הבזק, ח"ד סי' לח-לט.
  106. ↑ בבלי כתובות עז א; רמב"ם אישות כה יא; טושו"ע אבהע"ז קנד ד.
  107. ↑ רמ"א שם.
  108. ↑ באה"ט שם סקי"א.
  109. ↑ ראה בבלי תענית ד א; בבלי כתובות יז א. וראה בשו"ת מהרש"ם ח"ב סי' רכה, בענין משודכת עם רגל מעץ.
  110. ↑ כנה"ג אבהע"ז סי' קסט, בסדר חליצה אות מה.
  111. ↑ שו"ע אבהע"ז קסט לה דעה ב. וראה בשיטות הראשונים באנציקלופדיה תלמודית, כרך טו, ע' חליצה, עמ' תרלט, והע' 357. וראה עוד בהרחבה בדיני קיטע לחליצה בשו"ת רעק"א סי' צח; שו"ת חת"ס חאבהע"ז ח"ב סי' סט-עא.
  112. ↑ מאירי יבמות קב א; ב"י אבהע"ז קסט, בדעת הרמב"ם.
  113. ↑ שו"ת עזרת כהן סי' קט, בדעת המאירי.
  114. ↑ ראה בירור שאלה זו באריכות בשו"ת שרידי אש, ח"ג סי' מט, בדעת גדולי האחרונים - שבות יעקב, בית מאיר, חת"ס, הגר' חיים עוזר גרודזנסקי, וכן כתב באו"ז סי' תרסה, בשם ריב"ן.
  115. ↑ שו"ת שרידי אש, שם. וכתב שם, שהסכימו לעצה זו הגרי"א הרצוג, הגרצ"פ פרנק, והגרמ"י ברייש. וראה עוד בכתבי הגרי"י וויינברג, סי' לח-מ.
  116. ↑ שו"ת שרידי אש, ח"ג סי' קכא. וראה עוד בעניין יבם קיטע במאמרו של הרב מ. נהרי, תחומין, כא, תשס"א, עמ' 404 ואילך.
  117. ↑ רש"י יבמות קו א ד"ה ישיבתה. וראה בביאור הגר"א אבהע"ז סי' קסט סקמ"ד.
  118. ↑ בבלי סנהדרין עא א; רמב"ם ממרים ז י.
  119. ↑ מאירי, סנהדרין שם.
  120. ↑ שו"ת חות יאיר סוסי' קסז.
  121. ↑ ספרי דברים כב יט; בבלי כתובות לט א; רמב"ם נערה בתולה א ג; טושו"ע אבהע"ז קעז ג.
  122. ↑ סוטה כז א-ב; רמב"ם סוטה ב ב-ג.
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=חגר&oldid=85165"