תורת החסידות: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "'''תורת החסידות''' היא שיטה ודרך בעבודת השם, השקפה המאירה את כל תחומי התורה והיהדות, תנוע...") |
אין תקציר עריכה |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
{{להשלים}} | |||
'''תורת החסידות''' היא שיטה ודרך ב[[עבודת השם]], השקפה המאירה את כל תחומי התורה והיהדות, תנועה אשר הביאה חיות חדשה למליוני יהודים בעבודת השם, ושינתה את חייהם מן הקצה אל הקצה, בשלוש מאות השנים האחרונות. | '''תורת החסידות''' היא שיטה ודרך ב[[עבודת השם]], השקפה המאירה את כל תחומי התורה והיהדות, תנועה אשר הביאה חיות חדשה למליוני יהודים בעבודת השם, ושינתה את חייהם מן הקצה אל הקצה, בשלוש מאות השנים האחרונות. | ||
==הסטוריה== | ==הסטוריה== | ||
בימיו של הבעל שם טוב, נשתכחו עיקרי היהדות בקרב המון העם. המון העם התייחסו למעשי | בימיו של [[הבעל שם טוב]], נשתכחו עיקרי היהדות בקרב המון העם. המון העם התייחסו למעשי ה[[מצוות]] כאל מעשים "יבשים" גרידא אותם דורתש התורה מעם ישראל, וקיימו אותם בלא התלהבות ושמחה. באותה תקופה ה"מגידים" גם היו שמים דגש גדול על [[יראת העונש]], והיו הולכים מעיר לעיר ומרבים לתאר את העונשים החמורים ב[[גיהנום]] והעלולים לבוא על כל מי שאינו [[לימוד התורה|לומד תורה]] כראוי ועל מי שאינו מקים מצוות בתכלית השלימות, במקום להניח את הדגש על מעלתו של יהודי, על האהבה הגדולה שהקדוש ברוך הוא [[אהבה|אוהב]] כל יהודי - כבן יחיד (כמו שגילה הבעש"ט הק'), הם לא הסבירו כי [[לפום צערא אגרא]] וכי בעיני הקדוש ברוך הוא חשובים מאוד מעשיו של כל יהודי, והוא מייחס את עיקר החשיבות לא למעשה עצמו אלא למאמץ והקושי שעל ידו נעשה, לאהבת השם ויראתו שמכוחם נעשו המצוות, וכי הקדוש ברוך הוא אוהב את היהודים הפשוטים המקיימים מצוות בתמימות ובאמת. | ||
בנוסף, חלק מתלמידי החכמים היו מנוערים ממצוות, מכיון שבאותה תקופה חשבו המון העם כי יש חשיבות ללימוד התורה גם כהיא נעשית תוך כדי זלזול במצוות, או אפילו תוך כדי גאווה ולימוד על מנת לקנטר. תלמידי החכמים היו מתפארים על המון העם והיו מבזים אותם, והיו עסוקים מאוד בערך עצמם. הם פספסו את המטרה העיקרית שבלימוד התורה וקיום המצוות, שכפי האמור | בנוסף, חלק מתלמידי החכמים היו מנוערים ממצוות, מכיון שבאותה תקופה חשבו המון העם כי יש חשיבות ללימוד התורה גם כהיא נעשית תוך כדי זלזול במצוות, או אפילו תוך כדי גאווה ולימוד על מנת לקנטר. תלמידי החכמים היו מתפארים על המון העם והיו מבזים אותם, והיו עסוקים מאוד בערך עצמם. הם פספסו את המטרה העיקרית שבלימוד התורה וקיום המצוות, שכפי האמור ב[[זוה"ק]] כולם אך ורק דרכים ועצות להדב בקדוש ברוך הוא, ואילו לימוד התורה שלא באופן הראוי יכול לההפך ל"סם המוות" חלילה. | ||
הבעל שם טוב הקדוש, שזכה ל[[נשמה]] גבוהה מאוד, שלה הועידו את התפקיד הרם לגלות את יסודות תורת החסידות, אשר עתידים לקרב את ביאת הגואל, היה פועל בתחילה באופן עצמאי לגלות את יסודות היהדות כפי אשר מבוארים בדברי חז"ל ובמיוחד בספר הזוה"ק ובספרי האריז"ל, וכפי אשר למד מרבו המובהק שנתגלה אליו לפי המסורת החסידית הוא [[אחיה השילוני]] | הבעל שם טוב הקדוש, שזכה ל[[נשמה]] גבוהה מאוד, שלה הועידו את התפקיד הרם לגלות את יסודות תורת החסידות, אשר עתידים לקרב את ביאת הגואל, היה פועל בתחילה באופן עצמאי לגלות את יסודות היהדות כפי אשר מבוארים בדברי [[חז"ל]] ובמיוחד בספר הזוה"ק ובספרי [[האריז"ל]], וכפי אשר למד מרבו המובהק שנתגלה אליו לפי המסורת החסידית הוא [[אחיה השילוני]] מ[[יציאת מצרים|יוצאי מצרים]], רבו של [[אליהו הנביא]]. הוא היה הולך מעיר לעיר, ומחזק את היהודים הפשוטים, ומגלה להם עד כמה הם חשובים אצל השם יתברך. | ||
לאחר תקופה גילו לבעל שם טוב משמים את מי שעתיד היה לפרסם את דרכו המיוחדת הוא הגאון [[רבי דוב בער ממזריטש]]. המגיד עדיין לא ידע | לאחר תקופה גילו לבעל שם טוב משמים את מי שעתיד היה לפרסם את דרכו המיוחדת הוא הגאון [[רבי דוב בער ממזריטש]]. המגיד עדיין לא ידע כל כך אודות הבעל שם טוב, אך מהמעט ששמע עליו הוא התנגד לו. המגיד היה באותה תקופה מדוכא ב[[יסורים]] שבאו עליו בעקבות עבודת השם העצומה שלו והסיגופים הרבים שערך. הבעל שם טוב שלח לקרוא לו, ואמר לו כי ירפא את גופו, אם ברצונו - באמצעים על טבעיים ואם ירצה ירפא אותו באמצעיים טבעיים. המגיד בחר בדרך השניה אך לאחר זמן התחרט על כך, מכיון שבדרך השניה לא יכול היה הבעל שם טוב לרפא אותו כליל, כמו אם היה מרפא אותו בשמות הקדושים. מעשה זה הביא את המגיד ממזריטש לידי התקשרות בבעל שם טוב ולאחר שלמד את דרכו המיוחדת, לאחר שהבעל שם טוב לימד אותו את יסודות החסידות הוא מיד נרתם למשימה הקדושה - לפרסם את דרך החסידות בעולם. | ||
עוד מתלמידיו המפורסמים ביותר של הבעל שם טוב הוא [[רבי יעקב יוסף מפולנאה]] מחבר הספר [[תולדות יעקב יוסף]], הספר שנחשב למקור האמין ביותר של דברי הבעל שם טוב, והמקום בו מצוטטים אלפי ממאמריו של רבו הקדוש. [[תלמיד חבר]] של הבעל שם טוב הוא [[רבי פנחס מקוריץ]]. | |||
לאחר ששמו של המגיד התפרסם נאספו אליו עשרות תלמידי חכמים מופלגים וגאונים מפורסמים, ביניהם [[רבי אלימלך מליז'נסק]], [[המאור עינים]], [[רבי זושא מאניפולי]], [[רבי לוי יצחק מברדיטשוב]], [[האור המאיר]], [[רבי אהרן הגדול מקרלין]], [[רבי שניאור זלמן מלאדי]], בנו של המגיד [[רבי אברהם המלאך]], ועוד. | |||
==יסודות תורת החסידות== | ==יסודות תורת החסידות== | ||
הבעל שם טוב יחד עם תלמידו המגיד ממזריטש, שכשמו "מגיד" היה הולך מעיר לעיר לפרסם את דברי תורתו של רבו הגדול, יסדו את תורת החסידות. הם גילו את פנימיות התורה כפי אשר מבוארים בספרי הזוהר והאר"י. על כך | הבעל שם טוב יחד עם תלמידו המגיד ממזריטש, שכשמו "מגיד" היה הולך מעיר לעיר לפרסם את דברי תורתו של רבו הגדול, יסדו את תורת החסידות. הם גילו את פנימיות התורה כפי אשר מבוארים בספרי הזוהר והאר"י. על כך משל [[רבי צבי מזידיטשוב]] משל, שפעם אחת הוצרכו בני מדינה אחת לבחור להם מלך, והנה נשמע להם קול ממרחקים ששם במדינה רחוקה מאד יש שם אדם אחד נפלא ונעלה, ב[[יופי|נוי]] ובקומה וב[[חכמה]], יפה עיניים וטוב רואי, קווצותיו תלתלים, עד שהוא מושלם מאד בכל המעלות ואין כמוהו ראוי למלוכה זולתו, אך לפי גודל המרחק שבינם לבינו לא היה אפשר להם כלל להשיג פרטי מעלותיו כל מעלה מעלה שיש לו מה הוא, ולמרות ששמעו בכלליות שהוא מצוין במעלות נפלאות ורבים לא ידעו ולא הבינו שורש דבר. | ||
עד אשר בא לפניהם איש אחד שהיה שם במקום ההוא וראהו בעיניו וזה הי' יכול לתאר בפניהם כל פרט ופרט בפני עצמו, ולכן נכנסו דבריו בלבות קצת בני אדם שהיו מבינים דבריו אבל מרבית העם שאינם ביכולת להבין הכל ע"פ שמועה בלבדה, לא יכלו להבין הדבר עדיין, עד אשר הפליא חכם אחד לעשות להביאו ולהציגו לעין כל ולהראותו לפני כל הרוצה לראותו ולהסתכל בו, ועי"ז נהרו אליו רבים, וכן שלמים ודבקה נפשם באהבתו ושמו כתר מלכות בראשו, כי ראו מעצמם והבינו בשכלם כי רק אליו ואתה המלוכה. | |||
והנמשל מובן כי [[רשב"י]] וחבריו היו הראשונים אשר פרסמו וגילו ב[[ספר הזוהר]] הקדוש ובפרט בשני האידרות קדושות מעט מסודות התורה, והעלימו דבריהם מאד, עד אשר נתגלה רבינו [[האר"י]] ז"ל, אשר בא לפרסם ולספר את אשר העלימו רשב"י וחבריו, אך כל דבריו הקדושים של האר"י ז"ל הם בעניני האורות העליונים ובעולמות עליונים, דברים עמוקים אשר אינם מובנים לכל אחד, כי כל דבריו הם בשמים למעלה למעלה וברוחניות הענינים. | |||
עד אשר קם הבעל שם טוב זי"ע, והוא גילה את האלוקות גם בעולם השפל התחתון הזה, בכל פרט ופרט, ובפרט באדם התחתון, שאין בו שום דבר, לא שום אבר ולא שום תנועה מה שלא יה' לבוש לכח אלוקי הטמיר וגנוז בו, וכן בכל הדברים הנמצאים בעולם ו[[לית אתר פנוי מיניה]], וגדול כח הצדיקים, שמדמין צורה ליוצרה, כביכול שאין שום תנועה ודיבור, מה שאין בו יחודים נוראים ונפלאים וכל אדם נברא בארץ התחתון, לגדולות ונפלאות לעשות בתחתון ולרמוז בעליון, והורה לנו איך לקשר את עצמו בדבקות הש"י ב"ה בכל פעולותינו, ואפי' בשיחות בטלות, ע"ד שדרשו סוכה דף כ"א ע"ב ועליהו לא יבול זהו שיחות חולין של ת"ח. | |||
הבעל שם טוב הרבה לפרסם את היסוד כי בכל פרט ופרט בעולם יש חלק אלוקות, ואין מקום פנוי ממנו, בכל דיבור ודיבור בכל קול וקול ובכל מחשבה ומחשבה יש מציאות רוחנית, ותפקידו של האדם הוא לגלות את האלוקות שבכל פרט ופרט. לגלות כי אין מציאות חוץ ממנו וזאת עבודתינו לעשות את מעשינו באופן שתהיה בהם דביקות פנימית לבורא. | הבעל שם טוב הרבה לפרסם את היסוד כי בכל פרט ופרט בעולם יש חלק אלוקות, ואין מקום פנוי ממנו, בכל דיבור ודיבור בכל קול וקול ובכל מחשבה ומחשבה יש מציאות רוחנית, ותפקידו של האדם הוא לגלות את האלוקות שבכל פרט ופרט. לגלות כי אין מציאות חוץ ממנו וזאת עבודתינו לעשות את מעשינו באופן שתהיה בהם דביקות פנימית לבורא. | ||
גרסה מ־18:21, 23 באוגוסט 2013
|
|
פרק זה לוקה בחסר. אתם מוזמנים לתרום לוויקישיבה ולהשלים אותו. ראו פירוט בדף השיחה.
תורת החסידות היא שיטה ודרך בעבודת השם, השקפה המאירה את כל תחומי התורה והיהדות, תנועה אשר הביאה חיות חדשה למליוני יהודים בעבודת השם, ושינתה את חייהם מן הקצה אל הקצה, בשלוש מאות השנים האחרונות.
הסטוריה
בימיו של הבעל שם טוב, נשתכחו עיקרי היהדות בקרב המון העם. המון העם התייחסו למעשי המצוות כאל מעשים "יבשים" גרידא אותם דורתש התורה מעם ישראל, וקיימו אותם בלא התלהבות ושמחה. באותה תקופה ה"מגידים" גם היו שמים דגש גדול על יראת העונש, והיו הולכים מעיר לעיר ומרבים לתאר את העונשים החמורים בגיהנום והעלולים לבוא על כל מי שאינו לומד תורה כראוי ועל מי שאינו מקים מצוות בתכלית השלימות, במקום להניח את הדגש על מעלתו של יהודי, על האהבה הגדולה שהקדוש ברוך הוא אוהב כל יהודי - כבן יחיד (כמו שגילה הבעש"ט הק'), הם לא הסבירו כי לפום צערא אגרא וכי בעיני הקדוש ברוך הוא חשובים מאוד מעשיו של כל יהודי, והוא מייחס את עיקר החשיבות לא למעשה עצמו אלא למאמץ והקושי שעל ידו נעשה, לאהבת השם ויראתו שמכוחם נעשו המצוות, וכי הקדוש ברוך הוא אוהב את היהודים הפשוטים המקיימים מצוות בתמימות ובאמת.
בנוסף, חלק מתלמידי החכמים היו מנוערים ממצוות, מכיון שבאותה תקופה חשבו המון העם כי יש חשיבות ללימוד התורה גם כהיא נעשית תוך כדי זלזול במצוות, או אפילו תוך כדי גאווה ולימוד על מנת לקנטר. תלמידי החכמים היו מתפארים על המון העם והיו מבזים אותם, והיו עסוקים מאוד בערך עצמם. הם פספסו את המטרה העיקרית שבלימוד התורה וקיום המצוות, שכפי האמור בזוה"ק כולם אך ורק דרכים ועצות להדב בקדוש ברוך הוא, ואילו לימוד התורה שלא באופן הראוי יכול לההפך ל"סם המוות" חלילה.
הבעל שם טוב הקדוש, שזכה לנשמה גבוהה מאוד, שלה הועידו את התפקיד הרם לגלות את יסודות תורת החסידות, אשר עתידים לקרב את ביאת הגואל, היה פועל בתחילה באופן עצמאי לגלות את יסודות היהדות כפי אשר מבוארים בדברי חז"ל ובמיוחד בספר הזוה"ק ובספרי האריז"ל, וכפי אשר למד מרבו המובהק שנתגלה אליו לפי המסורת החסידית הוא אחיה השילוני מיוצאי מצרים, רבו של אליהו הנביא. הוא היה הולך מעיר לעיר, ומחזק את היהודים הפשוטים, ומגלה להם עד כמה הם חשובים אצל השם יתברך.
לאחר תקופה גילו לבעל שם טוב משמים את מי שעתיד היה לפרסם את דרכו המיוחדת הוא הגאון רבי דוב בער ממזריטש. המגיד עדיין לא ידע כל כך אודות הבעל שם טוב, אך מהמעט ששמע עליו הוא התנגד לו. המגיד היה באותה תקופה מדוכא ביסורים שבאו עליו בעקבות עבודת השם העצומה שלו והסיגופים הרבים שערך. הבעל שם טוב שלח לקרוא לו, ואמר לו כי ירפא את גופו, אם ברצונו - באמצעים על טבעיים ואם ירצה ירפא אותו באמצעיים טבעיים. המגיד בחר בדרך השניה אך לאחר זמן התחרט על כך, מכיון שבדרך השניה לא יכול היה הבעל שם טוב לרפא אותו כליל, כמו אם היה מרפא אותו בשמות הקדושים. מעשה זה הביא את המגיד ממזריטש לידי התקשרות בבעל שם טוב ולאחר שלמד את דרכו המיוחדת, לאחר שהבעל שם טוב לימד אותו את יסודות החסידות הוא מיד נרתם למשימה הקדושה - לפרסם את דרך החסידות בעולם.
עוד מתלמידיו המפורסמים ביותר של הבעל שם טוב הוא רבי יעקב יוסף מפולנאה מחבר הספר תולדות יעקב יוסף, הספר שנחשב למקור האמין ביותר של דברי הבעל שם טוב, והמקום בו מצוטטים אלפי ממאמריו של רבו הקדוש. תלמיד חבר של הבעל שם טוב הוא רבי פנחס מקוריץ.
לאחר ששמו של המגיד התפרסם נאספו אליו עשרות תלמידי חכמים מופלגים וגאונים מפורסמים, ביניהם רבי אלימלך מליז'נסק, המאור עינים, רבי זושא מאניפולי, רבי לוי יצחק מברדיטשוב, האור המאיר, רבי אהרן הגדול מקרלין, רבי שניאור זלמן מלאדי, בנו של המגיד רבי אברהם המלאך, ועוד.
יסודות תורת החסידות
הבעל שם טוב יחד עם תלמידו המגיד ממזריטש, שכשמו "מגיד" היה הולך מעיר לעיר לפרסם את דברי תורתו של רבו הגדול, יסדו את תורת החסידות. הם גילו את פנימיות התורה כפי אשר מבוארים בספרי הזוהר והאר"י. על כך משל רבי צבי מזידיטשוב משל, שפעם אחת הוצרכו בני מדינה אחת לבחור להם מלך, והנה נשמע להם קול ממרחקים ששם במדינה רחוקה מאד יש שם אדם אחד נפלא ונעלה, בנוי ובקומה ובחכמה, יפה עיניים וטוב רואי, קווצותיו תלתלים, עד שהוא מושלם מאד בכל המעלות ואין כמוהו ראוי למלוכה זולתו, אך לפי גודל המרחק שבינם לבינו לא היה אפשר להם כלל להשיג פרטי מעלותיו כל מעלה מעלה שיש לו מה הוא, ולמרות ששמעו בכלליות שהוא מצוין במעלות נפלאות ורבים לא ידעו ולא הבינו שורש דבר.
עד אשר בא לפניהם איש אחד שהיה שם במקום ההוא וראהו בעיניו וזה הי' יכול לתאר בפניהם כל פרט ופרט בפני עצמו, ולכן נכנסו דבריו בלבות קצת בני אדם שהיו מבינים דבריו אבל מרבית העם שאינם ביכולת להבין הכל ע"פ שמועה בלבדה, לא יכלו להבין הדבר עדיין, עד אשר הפליא חכם אחד לעשות להביאו ולהציגו לעין כל ולהראותו לפני כל הרוצה לראותו ולהסתכל בו, ועי"ז נהרו אליו רבים, וכן שלמים ודבקה נפשם באהבתו ושמו כתר מלכות בראשו, כי ראו מעצמם והבינו בשכלם כי רק אליו ואתה המלוכה.
והנמשל מובן כי רשב"י וחבריו היו הראשונים אשר פרסמו וגילו בספר הזוהר הקדוש ובפרט בשני האידרות קדושות מעט מסודות התורה, והעלימו דבריהם מאד, עד אשר נתגלה רבינו האר"י ז"ל, אשר בא לפרסם ולספר את אשר העלימו רשב"י וחבריו, אך כל דבריו הקדושים של האר"י ז"ל הם בעניני האורות העליונים ובעולמות עליונים, דברים עמוקים אשר אינם מובנים לכל אחד, כי כל דבריו הם בשמים למעלה למעלה וברוחניות הענינים.
עד אשר קם הבעל שם טוב זי"ע, והוא גילה את האלוקות גם בעולם השפל התחתון הזה, בכל פרט ופרט, ובפרט באדם התחתון, שאין בו שום דבר, לא שום אבר ולא שום תנועה מה שלא יה' לבוש לכח אלוקי הטמיר וגנוז בו, וכן בכל הדברים הנמצאים בעולם ולית אתר פנוי מיניה, וגדול כח הצדיקים, שמדמין צורה ליוצרה, כביכול שאין שום תנועה ודיבור, מה שאין בו יחודים נוראים ונפלאים וכל אדם נברא בארץ התחתון, לגדולות ונפלאות לעשות בתחתון ולרמוז בעליון, והורה לנו איך לקשר את עצמו בדבקות הש"י ב"ה בכל פעולותינו, ואפי' בשיחות בטלות, ע"ד שדרשו סוכה דף כ"א ע"ב ועליהו לא יבול זהו שיחות חולין של ת"ח.
הבעל שם טוב הרבה לפרסם את היסוד כי בכל פרט ופרט בעולם יש חלק אלוקות, ואין מקום פנוי ממנו, בכל דיבור ודיבור בכל קול וקול ובכל מחשבה ומחשבה יש מציאות רוחנית, ותפקידו של האדם הוא לגלות את האלוקות שבכל פרט ופרט. לגלות כי אין מציאות חוץ ממנו וזאת עבודתינו לעשות את מעשינו באופן שתהיה בהם דביקות פנימית לבורא.