הפרשת חלה: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
אין תקציר עריכה |
||
| (5 גרסאות ביניים של 4 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 5: | שורה 5: | ||
מצות עשה להפריש מן העיסה [[תרומה]] לכהן, שנאמר: {{מקור| | מצות עשה להפריש מן העיסה [[תרומה]] לכהן, שנאמר: {{מקור|במדבר טו, כ|כן}}: "ראשית ערסתיכם חלה תרימו תרומה, כתרומת גורן כן תרימו אותה". תרומה זו נקראת "חלה", ודינה כ"תרומה", שאינה מותרת באכילה אלא לכהנים המוזהרים לאוכלה ב[[טהרה]]. | ||
| שורה 11: | שורה 11: | ||
אין חייבים להפריש חלה אלא מן העיסה הנעשית מאחד מחמשת מיני דגן, והם: חיטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל ושיפון, שנאמר {{מקור| | אין חייבים להפריש חלה אלא מן העיסה הנעשית מאחד מחמשת מיני דגן, והם: חיטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל ושיפון, שנאמר {{מקור|שם|כן}}: "והיה באכלכם מלחם הארץ", ואין קרוי לחם אלא פת הנעשית מחמשת המינים הללו. | ||
| שורה 29: | שורה 29: | ||
לפי שיעור ה[[חזון איש]] אם יש בעיסה 4320 סנטימטרים מעוקבים קמח מברכים את ברכת הפרשת חלה. לפי שיעור [[הרב חיים נאה]] מברכים על הפרשת חלה אם יש בעיסה 2500 סנטימטרים מעוקבים קמח. חיוב הפרשת חלה, בלי ברכה, קיים לפי שיעור החזון איש, אם העיסה מכילה לפחות 1200 גרם קמח. לפי שיעור הרב חיים נאה מפרישים חלה אם בעיסה יש לפחות 1615 גרם קמח {{מקור| | לפי שיעור ה[[חזון איש]] אם יש בעיסה 4320 סנטימטרים מעוקבים קמח מברכים את ברכת הפרשת חלה. לפי שיעור [[הרב חיים נאה]] מברכים על הפרשת חלה אם יש בעיסה 2500 סנטימטרים מעוקבים קמח. חיוב הפרשת חלה, בלי ברכה, קיים לפי שיעור החזון איש, אם העיסה מכילה לפחות 1200 גרם קמח. לפי שיעור הרב חיים נאה מפרישים חלה אם בעיסה יש לפחות 1615 גרם קמח {{מקור|לדעתו ראוי להפריש החל מ_1250 גרם קמח|כן}}. | ||
| שורה 45: | שורה 45: | ||
מצות הפרשת חלה היא אחת משלוש המצוות שנתייחדו לאשה: חלה, [[נידה]], ו[[הדלקת הנר | מצות הפרשת חלה היא אחת משלוש המצוות שנתייחדו לאשה: חלה, [[נידה]], ו[[הדלקת הנר]] בערב [[שבת]]. אם אין אשה בבית - חייב האיש להפריש. | ||
==חיוב חלה בפחות מכשיעור== | |||
קיימת אפשרות שיהיה חיוב חלה, גם מעיסה שאין בה קמח בשיעורים שהוזכרו לעיל. אם שמים בסל, או בכלי אחר, כמה עיסות או כמה מיני מאפה ובכולם יחד יש שיעור חלה, הסל מצרף אותם וחייבים להפריש מהם חלה. אם הסל גדול, נכון לכתחילה לקרב את העיסות עד שתיגענה זו בזו. | קיימת אפשרות שיהיה חיוב חלה, גם מעיסה שאין בה קמח בשיעורים שהוזכרו לעיל. אם שמים בסל, או בכלי אחר, כמה עיסות או כמה מיני מאפה ובכולם יחד יש שיעור חלה, הסל מצרף אותם וחייבים להפריש מהם חלה. אם הסל גדול, נכון לכתחילה לקרב את העיסות עד שתיגענה זו בזו. | ||
ברכת הפרשת חלה | |||
לפני שמפרישים את החלה יש לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם על הפרשת חלה" ואחרי שמפרישים אומרים: "הרי זאת חלה | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
[[קטגוריה: מצוות התלויות בארץ]] | [[קטגוריה: מצוות התלויות בארץ]] | ||
[[קטגוריה: מתנות כהונה]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:32, 9 בינואר 2014
|
|
מצות הפרשת חלק מן העיסה הנעשית מאחד מחמשת מיני דגן.
המצווה[עריכה]
מצות עשה להפריש מן העיסה תרומה לכהן, שנאמר: (במדבר טו, כ): "ראשית ערסתיכם חלה תרימו תרומה, כתרומת גורן כן תרימו אותה". תרומה זו נקראת "חלה", ודינה כ"תרומה", שאינה מותרת באכילה אלא לכהנים המוזהרים לאוכלה בטהרה.
ממה מפרישים?[עריכה]
אין חייבים להפריש חלה אלא מן העיסה הנעשית מאחד מחמשת מיני דגן, והם: חיטה, שעורה, כוסמין, שבולת שועל ושיפון, שנאמר (שם): "והיה באכלכם מלחם הארץ", ואין קרוי לחם אלא פת הנעשית מחמשת המינים הללו.
מקום החיוב[עריכה]
מצוה זו נוהגת, לפי דין תורה, רק בארץ ישראל ובזמן שכל העם נמצא בה. מכאן, שבזמננו, כאשר אין כל העם יושב על אדמתו, נוהגת מצות הפרשת חלה בארץ מתקנה שהתקינו חכמים בלבד. בחוץ לארץ מתקיימת מצוה זו מכוח תקנת חכמים, שבאה כדי למנוע שכחה של פרשה זו מישראל.
זמן ההפרשה[עריכה]
את החלה מפרישים מן העיסה עם תום לישתה, ואם שכחו לעשות זאת - יש להפרישה גם לאחר האפיה. בטרם ההפרשה, מברכים את ברכת הפרשת חלה, ולאחר ההפרשה אומרים: "הרי זו חלה".
הכמות שממנה מפרישים[עריכה]
לפי שיעור החזון איש אם יש בעיסה 4320 סנטימטרים מעוקבים קמח מברכים את ברכת הפרשת חלה. לפי שיעור הרב חיים נאה מברכים על הפרשת חלה אם יש בעיסה 2500 סנטימטרים מעוקבים קמח. חיוב הפרשת חלה, בלי ברכה, קיים לפי שיעור החזון איש, אם העיסה מכילה לפחות 1200 גרם קמח. לפי שיעור הרב חיים נאה מפרישים חלה אם בעיסה יש לפחות 1615 גרם קמח (לדעתו ראוי להפריש החל מ_1250 גרם קמח).
כמות ההפרשה[עריכה]
כמו בתרומה כך גם בחלה לא נתנה התורה שיעור כמה להפריש, ונמצא שמן התורה אפילו לא הפריש אלא כשעורה מן העיסה פטר את כל העיסה מדין חלה; אבל חכמים אמרו, שצריך להיות בחלה כדי מתנה לכהן, שנאמר: "מראשית עריסותיכם תתנו לה' תרומה". מכאן קבעו חכמים שיעורה, שמפרישים אחד מעשרים וארבעה בעיסה. ברם, הנחתום העושה עיסתו למוכרה בשוק, והיא מרובה, וגם צריך הוא להרוויח, לא חייבוהו חכמים להפריש אלא אחד מארבעים ושמונה, שהואיל ועיסתו מרובה יש גם בשיעור זה כדי מתנה.
כאמור, החלה הוענקה, במקור, לכהן כתרומה. מאחר והכהנים בני זמננו אינם יכולים לאכול את החלה בטהרה, ומאחר ומסופקים אנו לגבי ייחוסם, ומאחר וחלה בזמן הזה אינה אלא מדרבנן, משום כך, כיום, אין מפרישים אלא "כזית" ושורפים אותה באש.
מצווה מיוחדת לנשים[עריכה]
מצות הפרשת חלה היא אחת משלוש המצוות שנתייחדו לאשה: חלה, נידה, והדלקת הנר בערב שבת. אם אין אשה בבית - חייב האיש להפריש.
חיוב חלה בפחות מכשיעור[עריכה]
קיימת אפשרות שיהיה חיוב חלה, גם מעיסה שאין בה קמח בשיעורים שהוזכרו לעיל. אם שמים בסל, או בכלי אחר, כמה עיסות או כמה מיני מאפה ובכולם יחד יש שיעור חלה, הסל מצרף אותם וחייבים להפריש מהם חלה. אם הסל גדול, נכון לכתחילה לקרב את העיסות עד שתיגענה זו בזו.
ברכת הפרשת חלה לפני שמפרישים את החלה יש לברך: "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם על הפרשת חלה" ואחרי שמפרישים אומרים: "הרי זאת חלה