חמשת מיני דגן

חיטה, שעורה, כוסמת, שיפון ושיבולת שועל נקראים "חמשת מיני דגן", והלחם הנאפה מהם הוא הנקרא לחם בהלכה, בין היתר לענין ברכות.

ברכה ראשונה[עריכה]

האוכל פת שהוכנה מחמשת מיני דגן מברך "המוציא", וצריך ליטול ידיו לפני אכילתה.

האוכל תבשיל קדירה או עוגה, מאפה וכדומה שנעשו מחמשת מיני דגן מברך "מזונות".

ברם, הכוסס חמשת מיני דגן כמו שנקטפו מברך עליהם "בורא פרי האדמה".

אם קלה את גרגירי הדגן באש, ברכתם 'האדמה', כיוון שאינו אוכל את הדגן כדרך תבשיל. וכן אם בישל את גרגירי החיטה כשהם שלמים בקליפתם, אפילו אם נתרככו מעט, כיוון שהם בקליפתם וצורתם עליהם והם עדיין קשים מעט - עוד לא הגיעו למדרגת תבשיל, והרי הוא ככוסס אותם חיים, ומברך עליהם 'האדמה'. ואם נתרככו עד שנתמעכו ונתדבקו זה בזה, למרות שהם בקליפתם, הרי הם כתבשיל שסועד את הלב וברכתם 'מזונות' ו'על המחיה' (שו"ע רח, ד).

שלוה[עריכה]

שלווה היא חיטה טפוחה שלא עברה בישול. לרוב הפוסקים, הואיל ולא נתבשלה דינה כגרגירי דגן שברכתם 'האדמה', ויש אומרים שהואיל והיא מאכל משובח וכך דרך אכילתה - ברכתה 'מזונות'. ונראה יותר לברך עליה 'האדמה'. ואם אוכלה עם מעט חלב, השלווה עיקר, ובברכת השלווה פוטר את החלב. ואם הניח חלב יותר מהנצרך להטעמת השלווה, מברך על השלווה 'האדמה', ועל החלב בנפרד 'שהכל'. וכבר למדנו שכאשר מברכים בתחילה על אחד מחמשת מיני דגן 'האדמה' יש ספק לגבי הברכה האחרונה, וכדי לצאת מהספק נכון שיאכל עוד מאכל שברכתו 'בורא נפשות', ועוד מאכל שברכתו 'מזונות', ובברכתם יפטור את השלווה מברכה אחרונה. או שיאכל את השלווה בתוך הסעודה, ובברכת המזון תיפטר גם השלווה.

פריכיות חיטה[עריכה]

גם לגבי פריכיות חיטה התעורר ספק גדול, יש אומרים שברכתן 'האדמה' ו'בורא נפשות', ויש אומרים שברכתן 'מזונות' ו'על המחיה'. ולגבי ברכה ראשונה אפשר מספק לברך 'האדמה', אבל לגבי ברכה אחרונה, כל זמן שאכל פריכיות חיטה בלבד, אינו יכול לברך, מפני שכל ברכה שיאמר אולי תהיה לבטלה. ולכן נכון לאוכלן בתוך סעודה, או כאשר הוא אוכל מאכל שברכתו 'בורא נפשות' ומזונות שברכתם 'מעין שלוש', ובברכתם יפטור גם את הפריכיות.

ברכה אחרונה[עריכה]

האוכל כזית פת מחמשת מיני דגן מברך אחריה ברכת המזון.

האוכל כזית מאפה או תבשיל של חמשת מיני דגן מברך אחריהם ברכה מעין שלוש.

כשמברכים על מיני דגן 'האדמה', ישנו ספק גדול לגבי ברכה אחרונה. לדעת רוב הראשונים, מברכים 'בורא נפשות', כשם שמברכים אחר אכילת כל המינים שברכתם 'האדמה'. ויש אומרים, שהואיל והם משבעת המינים, צריך לברך אחריהם 'מעין שלוש'. וכדי לצאת מן הספק, נכון לאכול את מיני הדגן שברכתם 'האדמה' בתוך הסעודה, כדי שייפטרו יחד עם שאר כל המאכלים בברכת המזון. ואם אכל מהם כ'זית' שלא בסעודה, טוב שיאכל עוד מאכל שצריך לברך אחריו 'בורא נפשות', וכך יצא ידי חובתו לדעת רוב הפוסקים. ואם יאכל גם מזונות ויברך אחריהם 'על המחיה', יצא ידי כל הפוסקים כמעט. ואם אכל רק מיני דגן - ההוראה המקובלת היא שלא יברך ברכה אחרונה, שספק ברכות להקל. והמברך 'בורא נפשות' כדעת רוב הפוסקים, יש לו על מה לסמוך. (פניני הלכה ברכות)

דינים נוספים[עריכה]

מצה יש להכין דווקא מחמשת מיני דגן. חמשת מיני דגן יכולים להחמיץ ואם החמיצו הם חמץ האסור בפסח.