פרשני:שולחן ערוך:חושן משפט רד א: הבדלים בין גרסאות בדף
(יצירת דף עם התוכן "{{פרשני}} {{#makor-new:שולחן ערוך:חושן משפט רד א|שולחן-ערוך-חושן-משפט|רד|א}} קטגוריה:שולחן ערו...") |
(Added yair hashulchan's seif.) |
||
| (3 גרסאות ביניים של משתמש אחר אחד אינן מוצגות) | |||
| שורה 4: | שורה 4: | ||
[[קטגוריה:שולחן ערוך]] | [[קטגוריה:שולחן ערוך]] | ||
=דין'מי שפרע'= | =דין 'מי שפרע'= | ||
אם נתן דמי מקח, {{הערה|ואפילו מקצתם, והחוזר ממקצתם ע' קצ יז}} ולא קנאו (במשיכה שהיא המועילה אחר תקנ"ח) כל החוזר בו (מוכר או קונה) מקבל על עצמו קללת 'מי שפרע' כי לא נהג כמנהג יהודים.{{הערה|וכן הנותן שטר חוב עצמי או שאמר לו 'תן מנה לפלוני וקנה לך' (מטלטלין) לא קנה. רק מקבל מש"פ, נתיה"מ, (ודלא כמחנ"א הל' קניין מעות ה') דכללא הוא כל שגזרו קנינו 'לא פלוג' וכיוון שגזרו בקניין מעות כל ששמו עליו ל"ק רק למש"פ.}} | |||
בשלטי גבורים (ב"מ א:) נקט שאחר שנתקנה שבועת היסת, הכופר במקח נשבע, אע"פ שאילו חזר בו נפטר בלא כלום. ואינו כן, שכל החוזר בו לא נשבע, ש"ך. {{הערה|והכופר וטוען 'הלוואה/ פיקדון הם' מקללים סתם בב"ד ולא לנוכח, קצוה"ח.}} | |||
==בהונאה== | ==בהונאה== | ||
| שורה 43: | שורה 44: | ||
הבטיח מתנה וחזר בו, במרובה אין מחוס"א (כי לא מאמינו עד שיקנהו) ובמועטת יש (עובר) | הבטיח מתנה וחזר בו, במרובה אין מחוס"א (כי לא מאמינו עד שיקנהו) ובמועטת יש (עובר) | ||
==סעיף א== | |||
מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים, אף על פי שלא נקנו לו המטלטלים כמו שנתבאר, כל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע (משנה בב"מ מד,א); ואפילו לא נתן אלא מקצת הדמים'''<sup>א</sup>'''. | |||
א. מקצת הדמים: ב"מ מח,ב: איתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו [רש"י: ערבון - מעט מעות נתן לו על פיסוק מרובה]. | |||
'''סמ"ע''': גם אם רוצה לחזור רק מהנותר - מקבל מי שפרע, כמו שבקרקע קונה כולה כשנתן מקצת דמים. | |||
מתאנה: '''ב"ח''': מי שנתאנה בשתות ורוצה לחזור מהמקח, אף אם המאנה רוצה להחזיר לו את ההפרש, יכול לחזור ואינו מקבל מי שפרע. | |||
'''ש"ך''': צריך לקבל - מעות לענין מי שפרע הוי כמשיכה לענין קנין<ref>נאמר ב'''ב"ב פג,ב''' "א"ר חסדא מכר לו שוה חמשה בששה והוקרו ועמדו על שמונה, מי נתאנה? לוקח! לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר, מאי טעמא, דאמר ליה אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך, והשתא דאוניתן מצית הדרת בך?!". רבא ב'''ב"מ נ,ב''' אומר שבשתות המקח קיים ומחזיר אונאה, ושניהם אינם יכולים לחזור בהם מהמקח. '''הרי"ף''' מביא '''בשם''' '''גאון''' שיישב שרב חסדא לא חולק על רבא אלא עסק במקרה שהלוקח שילם ולא משך ולעניין מי שפרע, שמי שנתאנה יכול לחזור בלי לקבל מי שפרע, ואילו מי שאונה מקבל מי שפרע אם יחזור. אולם '''הרי"ף''' '''עצמו''' כתב על כך ש"כד מעיינת בהא שמעתא לא סלקא בהאי סברא כל עיקר", אלא הם חלוקים וקיי"ל כרבא. | |||
'''הב"ח''' מסביר שהרי"ף לא חולק על עצם דינו של הגאון, שהוא נכון להלכה, אלא רק מסביר את דברי רב חסדא כפשוטם במקרה שכן משך, ומה שלא קיבל את דברי הגאון זה מטעם אחר. אולם '''הש"ך''' סובר שהרי"ף כן חולק על עצם הדין של הגאון, וכלל הוא שדין מעות לעניין מי שפרע הוא כדין משיכה לעניין קנייה, וכתב שכן כתב גם '''הרמב"ן''' ושכן הלכה.</ref>. | |||
נתן שט"ח במקום מעות: '''מחנ"א''': קנה לגמרי. '''תוס''''<ref>ב"מ דף מו ד"ה ש"מ</ref> כותבים שבסודר אין חשש נשרפו מעותיך בגלל שעדיין לא קיבל את הכסף ולכן טרח ומציל. לפי"ז גם כאן מכיוון שלא קיבל הכסף טרח ומציל. | |||
'''נתיבות''': דינו כמעות ולא קנה. לא פלוג רבנן ומכיוון ששם קנין מעות עליו לא קנה. מוכח כן מכך שהכסף לא קונה את הזהב אע"פ שלא שייך במעות החשש, וכן להפך בקנין סודר קנה גם אם כבר שילם, שאז שייך החשש. | |||
'''מתוך הספר יאיר השולחן''', אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, [https://www.yeshiva.org.il/Article/3873 לפרטים ורכישה]. | |||
==הערות שוליים== | |||
[[קטגוריה:יאיר_השולחן_חושן_משפט]] | |||
גרסה אחרונה מ־11:35, 29 באפריל 2019
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. |
דין 'מי שפרע'[עריכה]
אם נתן דמי מקח, [1] ולא קנאו (במשיכה שהיא המועילה אחר תקנ"ח) כל החוזר בו (מוכר או קונה) מקבל על עצמו קללת 'מי שפרע' כי לא נהג כמנהג יהודים.[2]
בשלטי גבורים (ב"מ א:) נקט שאחר שנתקנה שבועת היסת, הכופר במקח נשבע, אע"פ שאילו חזר בו נפטר בלא כלום. ואינו כן, שכל החוזר בו לא נשבע, ש"ך. [3]
בהונאה[עריכה]
המאנה חברו בשתות ונתן דמיו ולא משך, המתאנה (החוזר) אי"צ לקבל מש"פ והמאנה (כשחוזר) מקבל מש"פ, ב"ח, ואינו כן אלא כלל הוא כל שאילו משך קנה, בנתינת דמיו מקבל מש"פ, ש"ך. [4]
סעיף ב'[עריכה]
כל שנאנס אינו במש"פ וכן הירא להפסיד מקחו, ולא מהני הבטחת המוכר להחזיר לו כי לא רוצה לעמוד עמו לדין או חושש שלא יהא לו לפרוע. והירא להפסיד מקצתו מקבל מש"פ, סמ"ע (נתיה"מ ורע"א, ועי' בי' הגר"א) כשהתקלקל מעט (יין והחמיץ) אבל נאבד ואינו בעולם חוזר ממה שאין לו.
סעיף ג'[עריכה]
הפוסק על שער השוק וקיבל דמיו (ולא היה לו) אם בהיתר קיבל ע"ע מש"פ ואם באיסור לא קיבל, סמ"ע.
סעיף ד'[עריכה]
סדר קללת 'מי שפרע': 'מי שפרע מאנשי דור המבול.... וממצריים שטבעו בים [5] הוא יפרע ממי שלא עומד בדיבורו, [6] ולרמ"א בנוכח 'ממך אם לא תעמוד בדיבורך'.
סעיף ה'[עריכה]
כל שאין במעשיו קניין מן התורה (כסף, לולא תקנ"ח) לא מקבל מש"פ, ולכן הנותן משכון על מקחו לא קיבל מש"פ, באה"ט. ועי' קצוה"ח (סק"ב) שכל שנתן מעות נחשב סיטומתא ואע"פ שלא קנה קיבל מש"פ, ולדעות הראשונים שזוכה במשכון (רמב"ן רשב"א) רצה לומר שה"נ גם משכון יקבל מש"פ, אבל לא פסק כן בשו"ע (אלא לא זוכה במשכון כלל) ואין מש"פ במשכון.
סעיף ו'[עריכה]
פסקו הדמים ורשם לוקח על המקח לסימן בפני המוכר (או באמירתו) קיבלו מש"פ (אפילו לא שילם כלום), וכשמנהגם לקנות בזה הוא קניין גמור (סיטומתא).
סעיף ז'[עריכה]
נו"נ בדברים בלבד אע"פ שאין מש"פ הרי הוא 'מחוסר אמנה' ואין רוח חכמים נוחה ממעשיו. [7]
סעיף ח'[עריכה]
הבטיח מתנה וחזר בו, במרובה אין מחוס"א (כי לא מאמינו עד שיקנהו) ובמועטת יש (עובר)
סעיף א[עריכה]
מי שנתן דמים ולא משך המטלטלים, אף על פי שלא נקנו לו המטלטלים כמו שנתבאר, כל החוזר בו, בין לוקח בין מוכר, לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע (משנה בב"מ מד,א); ואפילו לא נתן אלא מקצת הדמיםא.
א. מקצת הדמים: ב"מ מח,ב: איתמר ערבון רב אמר כנגדו הוא קונה ור' יוחנן אמר כנגד כולו [רש"י: ערבון - מעט מעות נתן לו על פיסוק מרובה].
סמ"ע: גם אם רוצה לחזור רק מהנותר - מקבל מי שפרע, כמו שבקרקע קונה כולה כשנתן מקצת דמים.
מתאנה: ב"ח: מי שנתאנה בשתות ורוצה לחזור מהמקח, אף אם המאנה רוצה להחזיר לו את ההפרש, יכול לחזור ואינו מקבל מי שפרע.
ש"ך: צריך לקבל - מעות לענין מי שפרע הוי כמשיכה לענין קנין[8].
נתן שט"ח במקום מעות: מחנ"א: קנה לגמרי. תוס'[9] כותבים שבסודר אין חשש נשרפו מעותיך בגלל שעדיין לא קיבל את הכסף ולכן טרח ומציל. לפי"ז גם כאן מכיוון שלא קיבל הכסף טרח ומציל.
נתיבות: דינו כמעות ולא קנה. לא פלוג רבנן ומכיוון ששם קנין מעות עליו לא קנה. מוכח כן מכך שהכסף לא קונה את הזהב אע"פ שלא שייך במעות החשש, וכן להפך בקנין סודר קנה גם אם כבר שילם, שאז שייך החשש.
מתוך הספר יאיר השולחן, אין להעתיק ללא רשות מהמחבר, לפרטים ורכישה.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ ואפילו מקצתם, והחוזר ממקצתם ע' קצ יז
- ↑ וכן הנותן שטר חוב עצמי או שאמר לו 'תן מנה לפלוני וקנה לך' (מטלטלין) לא קנה. רק מקבל מש"פ, נתיה"מ, (ודלא כמחנ"א הל' קניין מעות ה') דכללא הוא כל שגזרו קנינו 'לא פלוג' וכיוון שגזרו בקניין מעות כל ששמו עליו ל"ק רק למש"פ.
- ↑ והכופר וטוען 'הלוואה/ פיקדון הם' מקללים סתם בב"ד ולא לנוכח, קצוה"ח.
- ↑ אם בקרקע שייך מש"פ (מקום שקונים בשטר דווקא, ונתן מעות) ב"י (כאן) ודרכ"מ (קצ) הביאו מח' ראשונים, ורע"א (שו"ת) ומשכנות יעקב פסקו שיש בה מש"פ כדעת רוב הפוסקים, ותוס' בכתובות (צג.)
- ↑ נקט אלו שנראית בהם השגחה פרטית בחוש ובעיקר על הים ב'סוף', סמ"ע
- ↑ ולהוציא מהדעה שמודיעים ולא מקללים
- ↑ התייקר השער לרמב"ם לא יחזור בו (מוכר, וכן הלוקח כשהוזל) וכן פסק שו"ע, לרא"ש וטור יכול לחזור בו.
- ↑ נאמר בב"ב פג,ב "א"ר חסדא מכר לו שוה חמשה בששה והוקרו ועמדו על שמונה, מי נתאנה? לוקח! לוקח יכול לחזור בו ולא מוכר, מאי טעמא, דאמר ליה אי לאו דאוניתן לא מצית הדרת בך, והשתא דאוניתן מצית הדרת בך?!". רבא בב"מ נ,ב אומר שבשתות המקח קיים ומחזיר אונאה, ושניהם אינם יכולים לחזור בהם מהמקח. הרי"ף מביא בשם גאון שיישב שרב חסדא לא חולק על רבא אלא עסק במקרה שהלוקח שילם ולא משך ולעניין מי שפרע, שמי שנתאנה יכול לחזור בלי לקבל מי שפרע, ואילו מי שאונה מקבל מי שפרע אם יחזור. אולם הרי"ף עצמו כתב על כך ש"כד מעיינת בהא שמעתא לא סלקא בהאי סברא כל עיקר", אלא הם חלוקים וקיי"ל כרבא. הב"ח מסביר שהרי"ף לא חולק על עצם דינו של הגאון, שהוא נכון להלכה, אלא רק מסביר את דברי רב חסדא כפשוטם במקרה שכן משך, ומה שלא קיבל את דברי הגאון זה מטעם אחר. אולם הש"ך סובר שהרי"ף כן חולק על עצם הדין של הגאון, וכלל הוא שדין מעות לעניין מי שפרע הוא כדין משיכה לעניין קנייה, וכתב שכן כתב גם הרמב"ן ושכן הלכה.
- ↑ ב"מ דף מו ד"ה ש"מ