פרשני:שולחן ערוך:אורח חיים רנב ב: הבדלים בין גרסאות בדף

מתוך ויקישיבה
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
(Added ben shmuel book.)
 
(Added ben shmuel book.)
 
(2 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות)
שורה 6: שורה 6:
<blockquote>המשנה (שם) מתירה לתת לגוי עורות ביום שישי והוא יעבד אותם בשבת בביתו.
<blockquote>המשנה (שם) מתירה לתת לגוי עורות ביום שישי והוא יעבד אותם בשבת בביתו.
</blockquote>
</blockquote>
הראשונים חולקים מתי נחשב שהגוי עושה בשביל היהודי: האם כשהיהודי קצץ לו דמים מראש, או אפילו אם לא קצץ, כיוון שידוע שישלם לו:
'''''◄''''' הגהות מרדכי בשם תוספות: מותר אף ללא קציצת דמים, כי עצם התשלום על המלאכה נחשב קציצה, והגוי עושה בשביל עצמו.


◄ '''הגהות מרדכי בשם תוספות:''' לא צריך קציצת דמים כי עצם התשלום על המלאכה נחשב קציצה.
'''''◄''''' תוספות, רא&quot;ש, ר&quot;ן, רמב&quot;ם: מותר רק כשקצץ דמים.


◄ '''תוספות, רא&quot;ש, ר&quot;ן, רמב&quot;ם:''' צריך שיקצוץ דמים.
<blockquote>☜ שו&quot;ע: מותר לתת בגדים לגוי ביום שישי שיכבסם, אם קצץ או שעושה בטובת הנאה [כלומר שהגוי עובד בחינם ומסתמא בשביל לקבל טובה (משנ&quot;ב)]. ומותר רק אם לא עושה בבית היהודי<ref>עיין בסימן רמד, ה לביאור דין זה, ודעת הרמ&quot;א שם להחמיר בחינם (אא&quot;כ הגוי בא ואומר שהוא יעשה בחינם).</ref> ולא יאמר לו לעבוד בשבת<ref>עיין בזה לקמן להרחבת הדין.</ref>.


<blockquote>☜ '''שו&quot;ע:''' מותר לתת בגדים לגוי ביום שישי שיכבסם, אם קצץ או שעושה בטובת הנאה [כלומר שהגוי עובד בחינם ומסתמא בשביל לקבל טובה '''(משנ&quot;ב)''']. ומותר רק אם לא עושה בבית היהודי<ref>עיין בסימן רמד, ה לביאור דין זה, ודעת הרמ&quot;א שם להחמיר בחינם (אא&quot;כ הגוי בא ואומר שהוא יעשה בחינם).</ref> ולא יאמר לו לעבוד בשבת<ref>עיין בזה לקמן להרחבת הדין.</ref>.
רמ&quot;א: אם לא קצץ (והגוי מצפה לשכרו (משנ&quot;ב)) אסור בשישי (אבל ברביעי וחמישי מותר (משנ&quot;ב)).


'''רמ&quot;א:''' אם לא קצץ (והגוי מצפה לשכרו '''(משנ&quot;ב)''') אסור בשישי (אבל ברביעי וחמישי מותר '''(משנ&quot;ב)''').
⤶ וכן סתמו האחרונים להקל לפני יום שישי (ביה&quot;ל).
 
⤶ וכן סתמו האחרונים להקל לפני יום שישי '''(ביה&quot;ל)'''.
</blockquote>
</blockquote>
<ol>
<ol>
<li><blockquote><p>כל היתר הקציצה הוא רק בקבלנות, כלומר סך שסיכמו עליו מראש, אבל שכירות יום אינה נחשבת לקציצה '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>כל היתר הקציצה הוא רק בקבלנות, כלומר סך שסיכמו עליו מראש, אבל שכירות יום אינה נחשבת לקציצה (משנ&quot;ב).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>מותר לתת גם שאר מלאכות '''(משנ&quot;ב)'''. ואין חילוק אם עושה כל הכלי או שגומר אותו, וכן אין חילוק אם מכין את הכלי על ידי כליו של הגוי או בכלי של היהודי '''(ביה&quot;ל)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>מותר לתת גם שאר מלאכות (משנ&quot;ב). ואין חילוק אם עושה כל הכלי או שגומר אותו, וכן אין חילוק אם מכין את הכלי על ידי כליו של הגוי או בכלי של היהודי (ביה&quot;ל).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>הפוסקים כתבו שאם יכול לגמור את המלאכה לפני שבת, מותר אפילו לא קצץ לכו&quot;ע. ולרמ&quot;א מותר ברביעי וחמישי אפילו אם לא יכול לגמור לפני שבת כיוון שלא אמר לו לעשות בשבת '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>הפוסקים כתבו שאם יכול לגמור את המלאכה לפני שבת, מותר אפילו לא קצץ לכו&quot;ע. ולרמ&quot;א מותר ברביעי וחמישי אפילו אם לא יכול לגמור לפני שבת, כיוון שלא אמר לו לעשות בשבת (משנ&quot;ב).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>צריך לתת לגוי את המלאכה מספיק זמן לפני שבת כדי שיספיק לצאת מבית היהודי '''(רמב&quot;ם)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>צריך לתת לגוי את המלאכה מספיק זמן לפני שבת כדי שיספיק לצאת מבית היהודי (רמב&quot;ם).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>כל סכום שהאדם מתנה ליתן לכובס או שהתנה להתפשר עימו נחשב כקציצה, כיוון שהגוי התרצה ועושה בעצם בשביל עצמו '''(משנ&quot;ב וביה&quot;ל)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>כל סכום שהאדם מתנה ליתן לכובס או שהתנה להתפשר עימו נחשב כקציצה, כיוון שהגוי התרצה ועושה בעצם בשביל עצמו (משנ&quot;ב וביה&quot;ל).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>בימינו שרגילים לשלם לכובסים סכום ידוע מראש, גם סתם נחשב כאילו קצץ '''(מג&quot;א).''' (ויש להסתפק האם כוונתו שלא צריך לקבוע מראש כלל או שמא צריך לקבוע מראש שייתן לו '''(ביה&quot;ל)''').</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>בימינו שרגילים לשלם לכובסים סכום ידוע מראש, גם 'סתם' נחשב כאילו קצץ (מג&quot;א). (ויש להסתפק האם כוונתו שלא צריך לקבוע מראש כלל, או שמא צריך לקבוע מראש שייתן לו (ביה&quot;ל)).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אסור שהגוי יעשה את המלאכה בבית היהודי אפילו בדבר שהמנהג בו הוא לעבוד בקבלנות (וברור שאינו שכיר יום) משום שיש חשד שהיהודי ציווה אותו לעבוד בשבת '''(חיי אדם)'''.</p></blockquote></li></ol>
<li><blockquote><p>אסור שהגוי יעשה את המלאכה בבית היהודי, אפילו בדבר שהמנהג בו הוא לעבוד בקבלנות (וברור שאינו שכיר יום), משום שיש חשד שהיהודי ציווה אותו לעבוד בשבת (חיי אדם).</p></blockquote></li></ol>


=== ❖ איסור אמירה לגוי  ===
=== ❖ איסור אמירה לגוי  ===


'''סמ&quot;ג, תרומה, מהרי&quot;א בשם רשב&quot;א וכלבו:''' אסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת גם אם קצץ דמים. כיוון שמטרת הקציצה היא שהגוי יעשה בשביל עצמו<ref>למרות שכאשר קצצו לגוי נחשב הדבר שהוא עושה בשביל עצמו, נראה לע&quot;ד על פי דברי המשנ&quot;ב בס&quot;ק טז שהאיסור כאן הוא משום שנראה כשליחו (וייתכן שיש כאן אף אמירה אסורה מצד עצמה) ואם כן כשעובד בשבת, אפילו שהגוי עושה על דעת עצמו אסור. אם כך מובן שכשלא קצצו לגוי (והוא כשכיר יום), מותר בתחילת שבוע כיוון שהגוי לא עושה על דעת היהודי, ורק ביום שישי אסור כיוון שזה נחשב שעושה על דעת היהודי והוא כשלוחו.</ref> '''(ב&quot;י)'''.
סמ&quot;ג, תרומה, מהרי&quot;א בשם רשב&quot;א וכלבו: אסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת גם אם קצץ דמים. כיוון שמטרת הקציצה היא שהגוי יעשה בשביל עצמו<ref>למרות שכאשר קצצו לגוי נחשב הדבר שהוא עושה בשביל עצמו, נראה לע&quot;ד על פי דברי המשנ&quot;ב בס&quot;ק טז שהאיסור כאן הוא משום שנראה כשליחו (וייתכן שיש כאן אף אמירה אסורה מצד עצמה) ואם כן כשעובד בשבת, אפילו שהגוי עושה על דעת עצמו אסור. אם כך מובן שכשלא קצץ לגוי (והוא כשכיר יום), מותר בתחילת שבוע כיוון שהגוי לא עושה על דעת היהודי, ורק ביום שישי אסור כיוון שזה נחשב שעושה על דעת היהודי והוא כשלוחו.</ref> (ב&quot;י).


<blockquote>☜ כך פוסק '''שו&quot;ע.'''
<blockquote>☜ כך פוסק שו&quot;ע.
</blockquote>
</blockquote>
<ol>
<ol>
<li><blockquote><p>אסור לומר לגוי בערב שבת שהוא צריך את הבגדים מיד במוצאי שבת כיוון שזה נחשב שאמר לגוי לעבוד בשבת '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אסור לומר לגוי בערב שבת שהוא צריך את הבגדים מיד במוצאי שבת כיוון שזה נחשב שאמר לגוי לעבוד בשבת (משנ&quot;ב).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אסור לומר לגוי לעשות מלאכתו בשבת אפילו כמה ימים לפני שבת '''(ביה&quot;ל)'''.</p></blockquote></li></ol>
<li><blockquote><p>אסור לומר לגוי לעשות מלאכתו בשבת אפילו כמה ימים לפני שבת (ביה&quot;ל).</p></blockquote></li></ol>


=== ❖ למחות בגוי כעושה בשביל טובת הנאה ===
=== ❖ למחות בגוי כעושה בשביל טובת הנאה ===


◄ '''רוקח:''' גוי שעושה מלאכה בשבת לצורך היהודי צריך למחות בו אלא אם כן קצץ.
'''''◄''''' רוקח: גוי שעושה מלאכה בשבת לצורך היהודי צריך למחות בו, אלא אם כן קצץ.


<blockquote>⤶ '''בית יוסף''' '''(מדייק מדבריו):''' רק אם עושה בשכר בלי קציצת דמים צריך למחות.
<blockquote>⤶ בית יוסף (מדייק מדבריו): רק אם עושה בשכר בלי קציצת דמים צריך למחות.
</blockquote>
</blockquote>
◄ '''בית יוסף:''' גם אם עושה בשכר (בלי קציצה) לא צריך למחות בו.
'''''◄''''' בית יוסף: אף כשעושה בשכר ללא קציצה, לא צריך למחות בו.


<blockquote>☜ '''שו&quot;ע:''' אם רואה שהגוי עושה בשביל טובת הנאה, צריך למחות בו.
<blockquote>☜ שו&quot;ע: אם רואה שהגוי עושה בשביל טובת הנאה, צריך למחות בו. רמ&quot;א: אפילו אם נתן לו כמה ימים לפני שבת.


⤶ משום שכשהגוי עושה בטובת הנאה ובא היהודי לבית הגוי ומצאו שעובד בשבילו, נראה כשלוחו, אבל אם עושה בשביל שכר לא נראה כשלוחו כלל '''(משנ&quot;ב)'''.
⤶ משום שכשהגוי עושה בטובת הנאה ובא היהודי לבית הגוי ומצאו שעובד בשבילו, נראה כשלוחו, אבל אם עושה בשביל שכר לא נראה כשלוחו כלל (משנ&quot;ב).
</blockquote>
</blockquote>
<ol>
<ol>
<li><blockquote><p>אם התנה עם הגוי לתת לו שכרו נחשב כאילו קצץ שכר ולא צריך למחות בו '''(משנ&quot;ב)'''. יש מקילים יותר שאפילו אם לא התנה עם הגוי אלא רק עושה בשכר מותר '''(ביה&quot;ל)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אם התנה עם הגוי לתת לו שכרו נחשב כאילו קצץ, ולא צריך למחות בו (משנ&quot;ב). יש מקילים יותר שאפילו אם לא התנה עם הגוי אלא רק עושה בשכר מותר (ביה&quot;ל).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אם לאדם יש גוי שכיר יום למשך השבוע, שרוצה להמשיך במלאכתו בביתו, צריך ללכת למחות בו אפילו שלא עושה אותה בפניו כיוון ששכיר יום עושה בשביל היהודי<ref><p>יש להקשות מדברי הרמ&quot;א שהתיר מתחילת שבוע למרות שלא יגמור עבודתו עד שבת, אפילו כשלא קצץ (ועושה בשביל היהודי), מדוע אסרו שכיר יום מתחילת שבוע? נראה לומר שכאן מדובר על גוי שכיר יום כל השבוע אצל היהודי וברור שהגוי עושה בשביל היהודי. אבל הרמ&quot;א מדבר שנתן לגוי מלאכה מסוימת בתחילת שבוע, שכיוון שהיהודי לא אמר לגוי לעבוד בשבת, אין זה נחשב שהגוי עושה על דעת היהודי ומותר. אמנם לשו&quot;ע אין כל קושי כי לדעתו צריך למחות בגוי אפילו באמצע שבוע אם לא קצת (עיין ביה&quot;ל ד&quot;ה אסור).</p></ref> '''(משנ&quot;ב)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>גוי השכיר לשבוע ימים ורוצה להמשיך במלאכתו בביתו, צריך ללכת למחות בו אפילו שלא עושה אותה בפניו, כיוון ששכיר יום עושה בשביל היהודי<ref><p>יש להקשות מדברי הרמ&quot;א שהתיר מתחילת שבוע למרות שלא יגמור עבודתו עד שבת, אפילו כשלא קצץ (ועושה בשביל היהודי), מדוע אסרו שכיר יום מתחילת שבוע? נראה לומר שכאן מדובר על גוי שכיר יום כל השבוע אצל היהודי וברור שהגוי עושה בשביל היהודי. אבל הרמ&quot;א מדבר שנתן לגוי מלאכה מסוימת בתחילת שבוע, שכיוון שהיהודי לא אמר לגוי לעבוד בשבת, אין זה נחשב שהגוי עושה על דעת היהודי ומותר. אמנם לשו&quot;ע אין כל קושי כי לדעתו צריך למחות בגוי אפילו באמצע שבוע אם לא קצת (עיין '''ביה&quot;ל''' ד&quot;ה אסור).</p></ref> (משנ&quot;ב).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אם רואה שגוי מכין לו נעליים בשבת, אפילו שלא קצץ דמים אינו צריך למחות בו, כיוון שהמלאכה לא נקראת על שם היהודי, שהרי הגוי יכול למכור אותם לאחר '''(מג&quot;א)'''.</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>אם רואה שגוי מכין לו נעליים בשבת, אפילו שלא קצץ דמים אינו צריך למחות בו, כיוון שהמלאכה לא נקראת על שם היהודי, שהרי הגוי יכול למכור אותם לאחר (מג&quot;א).</p></blockquote></li>
<li><blockquote><p>'''כאשר הגוי הציע מעצמו לעשות מלאכה בחינם (תמורת טובת הנאה):''' לרמ&quot;א נחשב הדבר כאילו קצץ ולא צריך למחות בגוי. לשו&quot;ע נראה שאין חילוק בזה וצריך למחות בו. וכן החמיר רעק&quot;א '''(ביה&quot;ל)'''.</p></blockquote></li></ol>
<li><blockquote><p>כאשר הגוי הציע מעצמו לעשות מלאכה בחינם (תמורת טובת הנאה):</p></blockquote></li></ol>
 
<blockquote>◄ לרמ&quot;א נחשב הדבר כאילו קצץ ולא צריך למחות בגוי.
 
◄ לשו&quot;ע נראה שאין חילוק בזה וצריך למחות בו.


=== ❖ גוי שעושה בחינם ===
⤶ וכן החמיר '''רעק&quot;א''' (ביה&quot;ל).
</blockquote>
=== ❖ גוי העושה בחינם ===


◄ '''שבלי הלקט:''' אם גוי עושה בחינם אסור לתת לו מלאכה אלא אם כן יודע שיגמור אותה לפני שבת.
'''''◄''''' שבלי הלקט: גוי העובד בחינם אסור לתת לו מלאכה, אלא אם כן יודע שיגמור אותה לפני שבת.


◄ '''הגהות מרדכי ובית יוסף:''' גם אם הגוי עושה בחינם מותר לתת לו מלאכה כיוון שעושה בשביל עצמו.
'''''◄''''' הגהות מרדכי ובית יוסף: מותר, כיוון שאף בזה עושה בשביל עצמו.


<blockquote>☜ '''שו&quot;ע:''' אם הגוי עושה בחינם מותר כיוון שעושה בשביל טובת הנאה.
<blockquote>☜ שו&quot;ע (בסימן רמז): אם הגוי עושה בחינם מותר כיוון שעושה בשביל טובת הנאה.
</blockquote>
</blockquote>
◄ '''דרכי משה:''' אסור לתת לגוי בחינם לגמרי (וההגהות מרדכי התיר דווקא בסתמא, שישלם לו אחר כך). אבל אם הגוי מציע מעצמו מותר.
'''''◄''''' דרכי משה: אסור לתת לגוי בחינם לגמרי (וההגהות מרדכי התיר דווקא בסתמא, שישלם לו אחר כך). אבל אם הגוי מציע מעצמו מותר.


<blockquote>☜ בסימן רמז '''רמ&quot;א''' אסר בחינם, אלא אם כן הגוי הציע מעצמו<ref>ועיין שם אם זה מעיקר הדין או כחומרא.</ref>.
<blockquote>☜ רמ&quot;א (שם): אסור בחינם, אלא אם כן הגוי הציע מעצמו<ref>ועיין שם אם זה מעיקר הדין או כחומרא.</ref>.
</blockquote>
</blockquote>
<ol>
<ol>
<li><blockquote><p>הרמ&quot;א אסר דווקא בערב שבת כיוון שהוא פוסק בסימן רמז, א, כדעת הרא&quot;ש שסבר שברביעי וחמישי מותר אפילו אם לא קצץ, ושלא כדעת השו&quot;ע שם. אמנם שם הרמ&quot;א הקל רק בשעת צורך וכאן הוא הקל לכתחיל<ref><p>משום שבשליח שהולך בכל יום בשליחותו נראה כמי שהולך בשבילו, מה שאין כן בשאר מלאכות, הגוי אינו חייב לעבוד דווקא בשבת (מג&quot;א).</p></ref>ה, וכך סתמו האחרונים לדינא '''(ביה&quot;ל)'''.</p></blockquote></li></ol>
<li><blockquote><p>הרמ&quot;א אסר דווקא בערב שבת כיוון שהוא פוסק בסימן רמז, א, כדעת הרא&quot;ש הסובר שברביעי וחמישי מותר אפילו אם לא קצץ, ושלא כדעת השו&quot;ע שם. אמנם שם הרמ&quot;א הקל רק בשעת צורך וכאן הוא הקל לכתחילה<ref><p>משום שבשליח שהולך בכל יום בשליחותו נראה כמי שהולך בשבילו, מה שאין כן בשאר מלאכות, הגוי אינו חייב לעבוד דווקא בשבת '''(מג&quot;א)'''.</p></ref>, וכך סתמו האחרונים לדינא (ביה&quot;ל).</p></blockquote></li></ol>




שורה 74: שורה 78:


[[קטגוריה:בן שמואל]]
[[קטגוריה:בן שמואל]]
[[קטגוריה:אורח חיים]]

גרסה אחרונה מ־20:03, 22 בדצמבר 2020


ParsheiniLogo.png
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.

מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שולחן ערוך:אורח חיים רנב ב


סעיף ב | נתינת מלאכה לגוי[עריכה]

המשנה (שם) מתירה לתת לגוי עורות ביום שישי והוא יעבד אותם בשבת בביתו.

◄ הגהות מרדכי בשם תוספות: מותר אף ללא קציצת דמים, כי עצם התשלום על המלאכה נחשב קציצה, והגוי עושה בשביל עצמו.

◄ תוספות, רא"ש, ר"ן, רמב"ם: מותר רק כשקצץ דמים.

☜ שו"ע: מותר לתת בגדים לגוי ביום שישי שיכבסם, אם קצץ או שעושה בטובת הנאה [כלומר שהגוי עובד בחינם ומסתמא בשביל לקבל טובה (משנ"ב)]. ומותר רק אם לא עושה בבית היהודי[1] ולא יאמר לו לעבוד בשבת[2].

רמ"א: אם לא קצץ (והגוי מצפה לשכרו (משנ"ב)) אסור בשישי (אבל ברביעי וחמישי מותר (משנ"ב)).

⤶ וכן סתמו האחרונים להקל לפני יום שישי (ביה"ל).

  1. כל היתר הקציצה הוא רק בקבלנות, כלומר סך שסיכמו עליו מראש, אבל שכירות יום אינה נחשבת לקציצה (משנ"ב).

  2. מותר לתת גם שאר מלאכות (משנ"ב). ואין חילוק אם עושה כל הכלי או שגומר אותו, וכן אין חילוק אם מכין את הכלי על ידי כליו של הגוי או בכלי של היהודי (ביה"ל).

  3. הפוסקים כתבו שאם יכול לגמור את המלאכה לפני שבת, מותר אפילו לא קצץ לכו"ע. ולרמ"א מותר ברביעי וחמישי אפילו אם לא יכול לגמור לפני שבת, כיוון שלא אמר לו לעשות בשבת (משנ"ב).

  4. צריך לתת לגוי את המלאכה מספיק זמן לפני שבת כדי שיספיק לצאת מבית היהודי (רמב"ם).

  5. כל סכום שהאדם מתנה ליתן לכובס או שהתנה להתפשר עימו נחשב כקציצה, כיוון שהגוי התרצה ועושה בעצם בשביל עצמו (משנ"ב וביה"ל).

  6. בימינו שרגילים לשלם לכובסים סכום ידוע מראש, גם 'סתם' נחשב כאילו קצץ (מג"א). (ויש להסתפק האם כוונתו שלא צריך לקבוע מראש כלל, או שמא צריך לקבוע מראש שייתן לו (ביה"ל)).

  7. אסור שהגוי יעשה את המלאכה בבית היהודי, אפילו בדבר שהמנהג בו הוא לעבוד בקבלנות (וברור שאינו שכיר יום), משום שיש חשד שהיהודי ציווה אותו לעבוד בשבת (חיי אדם).

❖ איסור אמירה לגוי[עריכה]

סמ"ג, תרומה, מהרי"א בשם רשב"א וכלבו: אסור לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת גם אם קצץ דמים. כיוון שמטרת הקציצה היא שהגוי יעשה בשביל עצמו[3] (ב"י).

☜ כך פוסק שו"ע.

  1. אסור לומר לגוי בערב שבת שהוא צריך את הבגדים מיד במוצאי שבת כיוון שזה נחשב שאמר לגוי לעבוד בשבת (משנ"ב).

  2. אסור לומר לגוי לעשות מלאכתו בשבת אפילו כמה ימים לפני שבת (ביה"ל).

❖ למחות בגוי כעושה בשביל טובת הנאה[עריכה]

◄ רוקח: גוי שעושה מלאכה בשבת לצורך היהודי צריך למחות בו, אלא אם כן קצץ.

⤶ בית יוסף (מדייק מדבריו): רק אם עושה בשכר בלי קציצת דמים צריך למחות.

◄ בית יוסף: אף כשעושה בשכר ללא קציצה, לא צריך למחות בו.

☜ שו"ע: אם רואה שהגוי עושה בשביל טובת הנאה, צריך למחות בו. רמ"א: אפילו אם נתן לו כמה ימים לפני שבת.

⤶ משום שכשהגוי עושה בטובת הנאה ובא היהודי לבית הגוי ומצאו שעובד בשבילו, נראה כשלוחו, אבל אם עושה בשביל שכר לא נראה כשלוחו כלל (משנ"ב).

  1. אם התנה עם הגוי לתת לו שכרו נחשב כאילו קצץ, ולא צריך למחות בו (משנ"ב). יש מקילים יותר שאפילו אם לא התנה עם הגוי אלא רק עושה בשכר מותר (ביה"ל).

  2. גוי השכיר לשבוע ימים ורוצה להמשיך במלאכתו בביתו, צריך ללכת למחות בו אפילו שלא עושה אותה בפניו, כיוון ששכיר יום עושה בשביל היהודי[4] (משנ"ב).

  3. אם רואה שגוי מכין לו נעליים בשבת, אפילו שלא קצץ דמים אינו צריך למחות בו, כיוון שהמלאכה לא נקראת על שם היהודי, שהרי הגוי יכול למכור אותם לאחר (מג"א).

  4. כאשר הגוי הציע מעצמו לעשות מלאכה בחינם (תמורת טובת הנאה):

◄ לרמ"א נחשב הדבר כאילו קצץ ולא צריך למחות בגוי.

◄ לשו"ע נראה שאין חילוק בזה וצריך למחות בו.

⤶ וכן החמיר רעק"א (ביה"ל).

❖ גוי העושה בחינם[עריכה]

◄ שבלי הלקט: גוי העובד בחינם אסור לתת לו מלאכה, אלא אם כן יודע שיגמור אותה לפני שבת.

◄ הגהות מרדכי ובית יוסף: מותר, כיוון שאף בזה עושה בשביל עצמו.

☜ שו"ע (בסימן רמז): אם הגוי עושה בחינם מותר כיוון שעושה בשביל טובת הנאה.

◄ דרכי משה: אסור לתת לגוי בחינם לגמרי (וההגהות מרדכי התיר דווקא בסתמא, שישלם לו אחר כך). אבל אם הגוי מציע מעצמו מותר.

☜ רמ"א (שם): אסור בחינם, אלא אם כן הגוי הציע מעצמו[5].

  1. הרמ"א אסר דווקא בערב שבת כיוון שהוא פוסק בסימן רמז, א, כדעת הרא"ש הסובר שברביעי וחמישי מותר אפילו אם לא קצץ, ושלא כדעת השו"ע שם. אמנם שם הרמ"א הקל רק בשעת צורך וכאן הוא הקל לכתחילה[6], וכך סתמו האחרונים לדינא (ביה"ל).


הערות שוליים[עריכה]

  1. ↑ עיין בסימן רמד, ה לביאור דין זה, ודעת הרמ"א שם להחמיר בחינם (אא"כ הגוי בא ואומר שהוא יעשה בחינם).
  2. ↑ עיין בזה לקמן להרחבת הדין.
  3. ↑ למרות שכאשר קצצו לגוי נחשב הדבר שהוא עושה בשביל עצמו, נראה לע"ד על פי דברי המשנ"ב בס"ק טז שהאיסור כאן הוא משום שנראה כשליחו (וייתכן שיש כאן אף אמירה אסורה מצד עצמה) ואם כן כשעובד בשבת, אפילו שהגוי עושה על דעת עצמו אסור. אם כך מובן שכשלא קצץ לגוי (והוא כשכיר יום), מותר בתחילת שבוע כיוון שהגוי לא עושה על דעת היהודי, ורק ביום שישי אסור כיוון שזה נחשב שעושה על דעת היהודי והוא כשלוחו.
  4. ↑

    יש להקשות מדברי הרמ"א שהתיר מתחילת שבוע למרות שלא יגמור עבודתו עד שבת, אפילו כשלא קצץ (ועושה בשביל היהודי), מדוע אסרו שכיר יום מתחילת שבוע? נראה לומר שכאן מדובר על גוי שכיר יום כל השבוע אצל היהודי וברור שהגוי עושה בשביל היהודי. אבל הרמ"א מדבר שנתן לגוי מלאכה מסוימת בתחילת שבוע, שכיוון שהיהודי לא אמר לגוי לעבוד בשבת, אין זה נחשב שהגוי עושה על דעת היהודי ומותר. אמנם לשו"ע אין כל קושי כי לדעתו צריך למחות בגוי אפילו באמצע שבוע אם לא קצת (עיין ביה"ל ד"ה אסור).
  5. ↑ ועיין שם אם זה מעיקר הדין או כחומרא.
  6. ↑

    משום שבשליח שהולך בכל יום בשליחותו נראה כמי שהולך בשבילו, מה שאין כן בשאר מלאכות, הגוי אינו חייב לעבוד דווקא בשבת (מג"א).
אוחזר מתוך "https://www.yeshiva.org.il/wiki/index.php?title=פרשני:שולחן_ערוך:אורח_חיים_רנב_ב&oldid=147857"