כתב: הבדלים בין גרסאות בדף
אין תקציר עריכה |
אין תקציר עריכה |
||
| (22 גרסאות ביניים של אותו משתמש אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
כתב הוא ביטוי של רעיון מופשט על ידי סימנים גרפיים קבועים מראש על חומר. בדינים רבים יש משמעות לכתב, כמו בכתיבת [[ספר תורה]], [[תפילין]], ו[[מזוזה|מזוזות]], [[גט]], [[מלאכת כותב]] ב[[שבת]], ועוד. | כתב הוא ביטוי של רעיון מופשט על ידי סימנים גרפיים קבועים מראש על חומר. בדינים רבים יש משמעות לכתב, כמו בכתיבת [[ספר תורה]], [[תפילין]], ו[[מזוזה|מזוזות]], [[גט]], [[אבות מלאכות|מלאכת כותב]] ב[[שבת]], ועוד. | ||
קיימים סוגים רבים של כתב, כגון [[כתב אשורי]] הדרוש, לדוגמה, בכתיבת סת"ם; [[כתב פרובינצאל]]; [[כתב משיט"א]]; [[כתב וועלי"ש]]; | קיימים סוגים רבים של כתב, כגון [[כתב אשורי]] הדרוש, לדוגמה, בכתיבת סת"ם; [[כתב פרובינצאל]]; [[כתב משיט"א]]; [[כתב וועלי"ש]]; | ||
| שורה 16: | שורה 16: | ||
==סוגים של כתבים (פונטים)== | ==סוגים של כתבים (פונטים)== | ||
===כתב אשורי=== | |||
'''כתב אשורי:'''[[תמונה:Ashuri.jpg|250px|ימין|ממוזער|כתב סת"ם אשורי לפי מנהג האשכנזים (כתב [[בית יוסף]])]]אותיות האל"ף בי"ת ב[[לשון הקודש]]. כתב אשורי נקרא גם "כתב [[סת"ם]]".בכתב אשורי שבו ניתנה ה[[תורה]] ושבו כותבים ספרי תורה [[תפילין]] ומזוזות, מצויות כ"ז אותיות: כ"ב אותיות מא' ועד ת' וחמש אותיות סופיות: מנצפ"ך.פרטי הדינים המתייחסים לצורתה של כל אות מהווים מסכת שלמה בזעיר אנפין. ה[[הלכה]] מתייחסת לכל איבריה של האות, תיאור דמותה, יחס הגודל בין האיברים השונים ועוד. כ"ז מסכתות הלכתיות אלו היו במשך כל הדורות [[תורה שבעל פה]]. כל פרטי האותיות שנתקבלו בסיני עברו דור אחר דור מסופר לסופר. על פי קבלה זו נכתבו בכל הדורות ספרי התורה, ה[[תפילין]] והמזוזות. מפאת הגלויות והצרות גברה השכחה בין הסופרים ורבותינו ה[[ראשונים]] כתבו בספריהם את הפרטים שנצרכו לדורם<ref>. דינים שונים של האותיות מובאים בספר יראים, המנהיג, בספר התרומה, באור זרוע, ב[[רמב"ן]] ועוד.</ref>. לאחר מכן נוצר צורך בריכוז כל ההלכות הקשורות לצורת האותיות ונתחברו על ידי רבותינו הראשונים ספרים מיוחדים לנושא זה<ref>. הראשון שריכז את כל הלכות האותיות הוא רבנו אברהם ב"ר משה מזונשייהם תלמיד ה[[מהר"ם מרוטנבורג]]. שם ספרו הוא: "תיקון [[תפילין]]". רבנו אברהם היה "ראש לכל כותבי [[תפילין]] שהיו בדורו ואחריו לא היה כמוהו" - כעדות בעל ה"ברוך שאמר". שני לו היה רבנו שמשון ב"ר אליעזר. בספרו "ברוך שאמר" הוא כתב הגהות, השלמות ודינים מחודשים לספר "תיקון [[תפילין]]". החוט המשולש הוא רבנו יום טוב מיהלהויזן, תלמיד ה"ברוך שאמר" והמרדכי. הוא היה מגדולי מנהיגי יהדות אשכנז בתקופת ה[[רא"ש]]. הוא יגע בנגלה ובנסתר ל"ג שנים כדי ללבן את צורת האותיות על כל פרטיהן. בספרו "אלפא ביתא" (נקרא גם "ברוך שאמר האחרון" או "האשכול") ארבעה חלקים: א. תיאור קצר של האותיות; ב. תיאור מפורט של האותיות עם ראיות וסברות; ג. סוד תמונת הרכבתם עם סוד תבניתם (ביאור ליודעי תורת הסוד); ד. תואר צורתם לפי הספירות עם ביאור שמותם וסידרם (ביאור עמוק בתורת הסוד).</ref>. הכתב האשורי כולל כיום כמה סגנונות של כתב: | |||
# ה'''כתב האשכנזי''' מתחלק לארבעה סוגים: | |||
## '''כתב ב"י''' (בית יוסף) - מנהג כלל האשכנזים. דיניו ופרטיו, מבוארים ב'[[בית יוסף]]' [[אורח חיים (שולחן ערוך)|או"ח]], סימן ל"ו, ע"פ ספר '[[ברוך שאמר (הלכות תפילין)|ברוך שאמר]]'. | |||
## '''כתב האר"י''' - מנהג על פי חכמת הקבלה בספרו של האר"י [[עץ חיים (ספר)|עץ חיים]] ופרשנותו את ספר הזוהר. שונה מכתב בית יוסף בכמה פרטים. התקבל על חלק מחצרות ה[[חסידות|חסידים]]. פולמוס גדול בעניין זה היה הפירוש השבתאי שניתן לכתב, והאשמת מחייבי הכתב באימוץ דעות שבתאיות. | |||
## '''כתב משמ"ח''' ('''מ'''צת '''ש'''מורים ו'''מ'''שנת '''ח'''סידים) - מבוסס על [[קבלת האר"י]], על פי ביאורו ופרשנותו של רבי [[נתן שפירא הירושלמי]]. ברובו הוא דומה לכתב האר"י הסטנדרטי, אולם יש בו שינויים מעטים בכמה אותיות. | |||
## '''כתב אדמו"ר הזקן''' ([[שניאור זלמן מלאדי|בעל התניא]]) - מנהג חסידי חב"ד. | |||
# '''כתב ספרדי''' - מנהג עדות המזרח. הכתב מכונה כתב "וועליש", או כתב "מור וקציעה" כשם ספרו של הגר[[יעקב עמדין|יעב"ץ]], שבו הוא מתאר את דיניו ופרטיו. | |||
# '''כתב תימני''' - מנהג עדת תימן, כולל [[#אותיות משונות ולפופות|אותיות משונות ולפופות]]. | |||
הכתב האשכנזי נחשב לקשה יותר לכתיבה מן הכתב הספרדי. | |||
כתב הרמב"ם שלקדושת הכתב האשורי, לא נהגו להשתמש בו בדברי חול, ואפילו בכתיבת גט יש מהראשונים שהחמירו שלא להשתמש בכתב אשורי (אמנם דבר זה מחלוקת הוא שיש שסברו שגט שנכתב בכתב שאינו כתב אשורי פסול, שאין כתב אחר נחשב כתב <ref>עיין בית יוסף על אבן העזר קכו ד"ה והרשב"א כתב בתשובה</ref>). | |||
===כתב פרובינצאל=== | |||
'''כתב פרובינצאל''', הוא כינוי לסוג כתיבה של אותיות עבריות, נקרא כך כפי הנראה משום שנהגו להשתמש בו בדרום צרפת (פרובנס). הוא דומה דמיון מסויים לכתב אשורי, אפשר שהוא דומה למה שנהוג כיום לכנות בשם [[כתב רש"י]]<ref>ראה פתחי תשובה אבן העזר סימן קכו סק"ג בשם ספר גט פשוט</ref> כתב זה מוזכר ב[[אבן העזר סימן קכו]]<ref>פתחי תשובה [[אבן העזר סימן קכו]] סק"ג</ref>. הבית יוסף מביא נידון לגבי כתב פרובינצאל אם כשר לכתיבת גט: "...ושמעתי שיש מגמגמים על גט הכתוב בכתב פרובינצא"ל משום דלא מיקרי כתב ואף המתירים לכתוב בכתב שאינו אשורי לא התירו אלא בכתב משקיי"ט שהוא הנקרא אצל הספרדים משק"י שהוא דומה לכתב אשורי אבל כתב פרובינצא"ל דלא דמי לכתב אשורי והוא עצמו אינו קרוי כתב אלא שבדו ההדיוטות מלבם לכ"ע אין כותבין הגט בו ואם כתבו הגט פסול ואינו מחוור בעיני דהא כיון שנהגו לכתוב בכתב פרובינצא"ל כתבינן ושטרות וספרים ודאי לא גרע מכתב העכו"ם שגם הם כתבים הסכמיים וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב רבינו ירוחם דע"כ לא פסל ר"י הלוי בכתיבה תלויה מאד אלא משום דלא לישתמע תרי לישני בגיטא הא לאו הכי לא הוי פסיל ליה משום שאינו כתב וא"כ כתיבת פרובינצא"ל שאינו כתיבה תלויה פשיטא דכותבים בו לכתחלה לדברי ר"י הלוי ואיפשר שזהו כתב מדבדב שהנהיג לכתוב בו וכן מצאתי בא"ח שפי' מדבדב מש"ק ואפילו אם כתב הגט בכתב הנקרא מידיאליטר או מועלא"ק כשר אלא שלכתחלה אין כותבין בהם כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וכמו שעיכב הר"י הלוי מלכתוב בכתיבה תלויה והיא הנקראת מעלאק כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וצ"ל שמשקיי"ט שהזכיר הרשב"א הוא פרובינצא"ל אלא שבמקומו קורין אותו משקיי"ט". | |||
===כתב משקייט=== | |||
מוזכר בבית יוסף ובפוסקים הראשונים סוג פונט עברי המכונה '''כתב משקייט'''. באחרונים מבואר שהכוונה כפי הנראה לפונט "כתב דפוס" שלנו - אותיות שדומות לכתב אשורי אבל אינן לגמרי בתבנית האותיות של כתב אשורי<ref>מובא בפתחי תשובה על אבן העזר סימן קכ"ו סק"ג: "כ' בס' גט פשוט סק"י: יש לחקור אם לא נמצא מי שיודע לכתוב אשורי כתיקונו אלא '''כתב אשורי משובש כגון כתב הנקרא אצל ספרדים משקי''' שהוא דומה לאשורי, ויש מי שיודע לכתוב '''כתב פרובינצאל - הוא מה שקורין כתב רש"י''' כ"כ הוא ז"ל סק"ד - יפה מאד והוא שעת הדחק ומקום עיגון כגון [[שכיב מרע]] שרוצה לגרש שלא תזקק אשתו ליבם, קטן או שרוצה לפרוש במדה"י, בהי מינייהו עדיף לכתוב גיטא? - ודבר זה הוא פלוגתא דרבוותא כפי מה שהביא מרן הב"י דלסברת יש מגמגמים טפי עדיף '''כתב משקייט''' שדומה לאשורי ולסברת מרן טפי עדיף כתב פרובינצל דכתב בפני עצמו הוא ולא גרע מכתב הכותים, משא"כ '''כתב משקייט''' דכיון שהוא כתב אשורי צריך לכותבו כתיקון ממש ואפילו קוצו של יוד מעכב. והכי מסתבר כדברי מרן משום דבכתב משקייט כיון שאין האותיות כתיקונם שמא יקרא הקורא ב' במקום כ"ף או איפכא וכן בשאר אותיות תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה משא"כ בכתב פרובינצל, '''אמנם אם הוא כתב אשורי ממש ואין האותיות דומה זו לזו אע"פ שאינו מיושר ויפה כאשורית שכותבי' בס"ת אפ"ה עדיף טפי מכתב פרובינצל''' עכ"ל".</ref>. | |||
===כתב משיט"א=== | |||
'''כתב משיט"א''': כתב הנועד לכתיבה מהירה, כפי הנראה דומה במידת מה למה שמכונה בזמנינו "אותיות כתב" בניגוד ל'כתב אשורי', או 'אותיות דפוס'. כתב משיט"א מוזכר במשנה ברורה על [[אורח חיים סימן תקנד]] בהקשר של כתיבה כאשר היא מותרת ב[[חול המועד]] שגם כאשר מותר לכתוב בחול המועד, יש לכתוב בכתב משיט"א שהוא [[מעשה הדיוט]] ולא בכתב אשורי שהוא [[מעשה אומן]]. <ref>לשון המשנה ברורה או"ח תקנ"ד סק"ז: לעשות במועד - כתב בשערי תשובה נהגו לסדר צרכי רבים בח"ה למנות גבאים ופרנסים. ונ"ל דאם צריך לכתוב בענין זה לא יכתוב כתב אשורית כ"א משיט"א או כתב שלנו דבכתב אשורי שהוא מעשה אומן הלא לא הותר צרכי רבים כ"א כשהוא לצורך הגוף וכנ"ל:</ref> | |||
===אותיות דפוס=== | |||
בזמננו מכנים פונט שרווח בכתיבה בדפוס בשם "אותיות דפוס". זהו פונט שדומה באופן יחסי לפונט של 'כתב אשורי', אך אינו כולל דקדוקי הכתב האשורי. כפי הנראה מדברי הגט פשוט המובא בפתחי תשובה אבן העזר קכו, סק"ג, שהוא נקרא בלשון הפוסקים הראשונים בשם "כתב משקייט" או כתב "מש"ק" וכדומה. ראה לעיל - '''כתב משקייט'''. | |||
==='כתב שלנו' - פונט 'כתב יד'=== | |||
פונט של כתב יד, מה שרגיל גם בזמננו, שכותבים בו בדרך כלל בכתיבה מהירה. באופן יום יומי, הוא מכונה לעיתים גם בכינוי "פונט כתב יד". מוזכר באורח חיים סימן תקנ"ד. | |||
===כתב מדבד"ב=== | |||
* הרמב"ם מזכיר כתב נוסף בשם "כתב הנקרא בערבי מדבד"ב", וכתב הבית יוסף שיתכן שזה הכתב הנקרא אצלנו כתב פרובינצאל<ref>בית יוסף על אבן העזר סימן קכו ד"ה ושמעתי - ורבי' ירוחם ג"כ כתב בשם תשובת הרמב"ם שלקדושת הכתב אשורי לא נהגו בו להשתמש בדברי חול ור"י הלוי מנע מלכתוב הגט בכתיבה תלויה מאד כדי שלא יהא משמע תרי לישני בגיטא וחזרו הסופרים לכתוב הגט בכתיבה אשורית כס"ת וגם זה עיכב על ידם מפני שיבא לידי זלזול והנהיג לכתוב בכתב אחר הנקרא בערבי מדבדב עכ"ל ושמעתי שיש מגמגמים על גט הכתוב בכתב פרובינצא"ל משום דלא מיקרי כתב ואף המתירים לכתוב בכתב שאינו אשורי לא התירו אלא בכתב משקיי"ט שהוא הנקרא אצל הספרדים משק"י שהוא דומה לכתב אשורי אבל כתב פרובינצא"ל דלא דמי לכתב אשורי והוא עצמו אינו קרוי כתב אלא שבדו ההדיוטות מלבם לכ"ע אין כותבין הגט בו ואם כתבו הגט פסול ואינו מחוור בעיני דהא כיון שנהגו לכתוב בכתב פרובינצא"ל כתבינן ושטרות וספרים ודאי לא גרע מכתב העכו"ם שגם הם כתבים הסכמיים וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב רבינו ירוחם דע"כ לא פסל ר"י הלוי בכתיבה תלויה מאד אלא משום דלא לישתמע תרי לישני בגיטא הא לאו הכי לא הוי פסיל ליה משום שאינו כתב וא"כ כתיבת פרובינצא"ל שאינו כתיבה תלויה פשיטא דכותבים בו לכתחלה לדברי ר"י הלוי ואיפשר שזהו כתב מדבדב שהנהיג לכתוב בו וכן מצאתי בא"ח שפי' מדבדב מש"ק ואפילו אם כתב הגט בכתב הנקרא מידיאליטר או מועלא"ק כשר אלא שלכתחלה אין כותבין בהם כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וכמו שעיכב הר"י הלוי מלכתוב בכתיבה תלויה והיא הנקראת מעלאק כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וצ"ל שמשקיי"ט שהזכיר הרשב"א הוא פרובינצא"ל אלא שבמקומו קורין אותו משקיי"ט. ועוד אני אומר שאם באנו לחלק בין כתב הדומה לאשורי לשאינו דומה לו איפכא הוא דאיכא לפלוגי ולומר שאין לכתוב הגט בכתב שדומה לאשורי כגון כתב שאנו קורין משק"י דכיון שהוא כתב אשורי צריך לכותבו כתיקון כתב אשורי ממש ואפילו קוצו של יו"ד מעכב אבל כל שאינו דומה לכתב אשורי כתב בפני עצמו הוא ולא גרע מכתב העכו"ם וכמו שכתבתי ואיפשר שגם א"ז והכלבו מודו בהכי ולא אמרו שלא לכתוב משקיי"ט אלא בכתב שאנו קורין משק"י שדומה לאשורי אבל בכתב פרובינצא"ל שאינו דומה מודו דכותבין גם דברי הרא"ש בתשובה איפשר לפרש כן ודיקא נמי דכתב גט שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת כלומר אלא נכתב בכתיבה אשורית שאינה מרובעת והיינו כתב הנקרא משק"י אבל בכתב פרובינצא"ל לכ"ע כותבין אבל באמת פשט דברי הרא"ש אין מורין כן...</ref> | |||
===כתב רעץ=== | |||
בתקופת בית ראשון השתמשו בעיקר בכתב המכונה "כתב דעץ" או "כתב רעץ"; בימינו מכנים אותו גם בשם "כתב עברי" או "כתב עברי קדום". | |||
* ראה ערך מורחב [[כתב עברי (עתיק)]] | |||
[[תמונה:ktavivri.PNG|left|thumb|250px|צורת אותיות הכתב העברי]] | |||
בגמרא <ref>סנהדרין כא:</ref> מבואר שאת הכתב שבידינו, המכונה "[[כתב אשורי]]", תיקן עזרא, ואילו עד ימיו הכתב היה '''כתב עברי''', המכונה גם "כתב דעץ" או "רעץ". וזהו הטעם שכתב אשורי נקרא כך - משום שמקורו מאזור אשור, שהרי נתקן בעליית עזרא מבבל. | |||
היהודים קיבלו את תקנת עזרא, וכן עד ימינו אנו משתמשים בכתב אשורי, ואילו הכותים לא קיבלו את תקנת עזרא והמשיכו להשתמש בכתב עברי <ref>תורה שלמה חכ"ב מילואים ד-ב-טז</ref>. | |||
=='חק יריכות' לעומת 'חק תוכות'== | |||
'''חק יריכות''': '''"יריכות" הם הקווים היוצרים את האותיות'''. כתיבה שיוצרת את האות על ידי כתיבת הקווים של האותיות מכונה "חק יריכות" היינו שחקק את הקווים של האותיות. | |||
'''חק תוכות''' הוא ההיפך מחק יריכות - חק יריכות היינו שחקק את הפנים של האותיות ואת מה שמסביב לאותיות, ועל ידי כך נוצרו הקווים של האותיות מאליהם. '''חק יריכות נחשב לכתיבה בכל עניין'''. לעומת זאת, חק יריכות לא נחשב כתיבה לגבי כמה ענינים, כגון כתיבת ספר תורה, ועוד. | |||
'''חק תוכות''' הוא אחד הפסולים בכתיבת [[סת"ם]], כאשר הכשרתה של האות לא נעשתה על ידי כתיבה, אלא על ידי גרירה, מחיקה, משיכה וכד'. למשל, אם הסופר רצה לכתוב את האות "ה" ובטעות נתמלא החסר ויצאה האות "ח", ומחק הסופר את המקום שנתמלא והפך את האות להיות "ה", הכתיבה פסולה, ויש למחוק את האות ולכתבה מחדש. חק תוכות פוסל גם בכתיבת [[גט]]<ref>לגבי חתימת עדי הגט בחק תוכות ראה {{מקור|בית שמואל אבן העזר קל כ}}.</ref>. חק תוכות פוסל גם אם תינוק מצליח לקרוא את האות לפני החקיקה, כל עוד אנו רואים שאין צורתה עליה ופסולה, אבל עם עיקר צורתה עליה וכשרה גם כך, ניתן לחקוק והכתיבה תהיה כשרה. דיני חק תוכות מבוארים ב{{מקור|שולחן ערוך אורח חיים לב יז}} ונושאי כליו שם, ובמשנה ברורה בקונטרס "משנת סופרים". פסול חק תוכות הוא משום שכתוב בתורה '''"וכתבתם"''' על מזוזות ביתך ובשעריך. <ref>כמה משפטים אלה נכתבו ע"י [http://www.m1-beitel.022.co.il מכון בית אל]</ref> דהיינו: שצריכים לכתוב את הסת"ם - כתיבה באותיות עצמן, ולא פעולה מסביב לאות באופן שהאות נוצרת מאליה. "'''חק תוכות'''" פסול בכתיבת סת"ם משום שהאות לא נוצרה באופן ישיר על ידי כתיבה, אלא באופן עקיף ע"י גרירה של הדיו עד שנשארה צורת האות, וכיו"ב. | |||
===אופנים שנחשבים לחק תוכות=== | |||
* '''חק תוכות ע"י כתיבה''': לדעת כמה מהפוסקים יש אופנים שנחשב חק תוכות על ידי כתיבה. לדוגמא: אם נכנס ראש האות למ"ד לתוך אויר האות דל"ת שבשורה העליונה, ברגע שהסופר ממשיך את האות למ"ד ומחבר אותה אז בעצם בתחילה שרק נכנס הראש של האות למ"ד לתוך האות דל"ת היא נהפכה לאות ה"א וכשהוא המשיך את האות למ"ד הוא שוב הפך את האות ה"א שנוצרה לאות דל"ת בחזרה, וזה נקרא חק תוכות ע"י כתיבה. | |||
* '''חק תוכות בלח''' דהיינו שהדיו עדיין לח ולא התייבש ונוצר כתב שלא ע"י כתיבה. נביא שתי דוגמאות: א. סופר שהתחיל לכתוב את האות אל"ף והקולמוס שלו היה מלא בדיו יתר על המידה, וכשבא להשלים את האות נתמלא האות בדיו ונראה מלמעלה כמו עיגול שחור על כל האות (ולא ניכר צורת האות אל"ף). | |||
ומיד הסופר שאב את הדיו המיותר וחזרה האות לצורתה. השאלה היא - האם אנו נאמר גם בזה חק תוכות כיוון שהתבטלה צורת האות ושוב חזרה לעצמה ע"י שאיבת הדיו? דנו בכך, האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות כיוון שהדיו לא נגע בקלף עצמו אלא הוא רק נשאר באויר אע"פ שהוא באמת שינה כביכול את האות. אך העובדה היא שכאשר הסופר שאב את הדיו האות חזרה לצורתה, סימן הוא שהדיו המיותר לא נגע בקלף. | |||
מצד שני האות נעשתה לא ע"י כתיבה אלא ע"י שאיבה ועוד אם היינו משאירים את הדיו קצת על האות ולא שואבים אותו מהר, היה נופל על הקלף. | |||
ב. סופר שהשאיר יריעה כתובה אך הכתב יבש, ונשפך לו בטעות דיו על היריעה, מיד כשראה זאת ספג את הדיו שנשפך. אמנם יש קצת מראית אפור על הקלף אחרי שניקה אותו, אך ניתן לקרוא בבירור את המילים. | |||
האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות? במקרה זה- אנו נאמר ודאי שהיה כאן חק תוכות כיוון שהאותיות השתנו לגמרי ואבדו את צורתם, ומה שהסופר הצליח להחזיר את צורתם ע"י ספיגת הדיו, בגלל שהכתב היה יבש והדיו שנשפך היה נוזלי ואפשר לספוג אותו ועדיין לא נספג בקלף. | |||
==ראה עוד== | ==ראה עוד== | ||
* [[גט]] | * [[גט]] | ||
* [[ספר תורה]] | * [[ספר תורה]] | ||
==לקריאה נוספת== | |||
* [https://ph.yhb.org.il/plus/12-11-13/ שיעור בנושא כתיבה מספר פניני הלכה] | |||
* [https://asif.co.il/download/kitvey-et/k%208/m%20am%207/08.pdf מאמר בנושא כתיבה בכתב אשורית / עמוס וינגרטן] | |||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | |||
[[קטגוריה: תרי"ג מצוות]] | |||
[[קטגוריה: תורה]] | |||
[[קטגוריה:סת"ם]] | |||
גרסה אחרונה מ־16:43, 31 במאי 2020
|
|
כתב הוא ביטוי של רעיון מופשט על ידי סימנים גרפיים קבועים מראש על חומר. בדינים רבים יש משמעות לכתב, כמו בכתיבת ספר תורה, תפילין, ומזוזות, גט, מלאכת כותב בשבת, ועוד.
קיימים סוגים רבים של כתב, כגון כתב אשורי הדרוש, לדוגמה, בכתיבת סת"ם; כתב פרובינצאל; כתב משיט"א; כתב וועלי"ש;
מלבד הפונט שבו כותבים, ישנה משמעות גם לאופן יצירת הכתב: לדוגמה, לגבי כמה ענינים יש הבדל בין חק תוכות לבין חק יריכות.
קיימים הלכות וכללים רבים הנוגעים להגדרת כתב כלשהו כנחשב כתב בהקשרים פרטניים הלכתיים.
האם כתיבה נחשבת כדיבור[עריכה]
קיים נידון הלכתי האם מצוות שבדיבור, ניתנות להתקיים על ידי כתיבה; האם כתיבה נחשבת כדיבור.
לדוגמה:
- רעק"א דן האם כתיבה כדיבור לגבי ספירת העומר - האם מי שכותב את מנין הימים בספירת העומר, יוכל לצאת בכך ידי חובת המצווה.
- דוגמה נוספת האם הנשבע בכתב חלה שבועתו?
סוגים של כתבים (פונטים)[עריכה]
כתב אשורי[עריכה]
כתב אשורי:
אותיות האל"ף בי"ת בלשון הקודש. כתב אשורי נקרא גם "כתב סת"ם".בכתב אשורי שבו ניתנה התורה ושבו כותבים ספרי תורה תפילין ומזוזות, מצויות כ"ז אותיות: כ"ב אותיות מא' ועד ת' וחמש אותיות סופיות: מנצפ"ך.פרטי הדינים המתייחסים לצורתה של כל אות מהווים מסכת שלמה בזעיר אנפין. ההלכה מתייחסת לכל איבריה של האות, תיאור דמותה, יחס הגודל בין האיברים השונים ועוד. כ"ז מסכתות הלכתיות אלו היו במשך כל הדורות תורה שבעל פה. כל פרטי האותיות שנתקבלו בסיני עברו דור אחר דור מסופר לסופר. על פי קבלה זו נכתבו בכל הדורות ספרי התורה, התפילין והמזוזות. מפאת הגלויות והצרות גברה השכחה בין הסופרים ורבותינו הראשונים כתבו בספריהם את הפרטים שנצרכו לדורם[1]. לאחר מכן נוצר צורך בריכוז כל ההלכות הקשורות לצורת האותיות ונתחברו על ידי רבותינו הראשונים ספרים מיוחדים לנושא זה[2]. הכתב האשורי כולל כיום כמה סגנונות של כתב:
- הכתב האשכנזי מתחלק לארבעה סוגים:
- כתב ב"י (בית יוסף) - מנהג כלל האשכנזים. דיניו ופרטיו, מבוארים ב'בית יוסף' או"ח, סימן ל"ו, ע"פ ספר 'ברוך שאמר'.
- כתב האר"י - מנהג על פי חכמת הקבלה בספרו של האר"י עץ חיים ופרשנותו את ספר הזוהר. שונה מכתב בית יוסף בכמה פרטים. התקבל על חלק מחצרות החסידים. פולמוס גדול בעניין זה היה הפירוש השבתאי שניתן לכתב, והאשמת מחייבי הכתב באימוץ דעות שבתאיות.
- כתב משמ"ח (מצת שמורים ומשנת חסידים) - מבוסס על קבלת האר"י, על פי ביאורו ופרשנותו של רבי נתן שפירא הירושלמי. ברובו הוא דומה לכתב האר"י הסטנדרטי, אולם יש בו שינויים מעטים בכמה אותיות.
- כתב אדמו"ר הזקן (בעל התניא) - מנהג חסידי חב"ד.
- כתב ספרדי - מנהג עדות המזרח. הכתב מכונה כתב "וועליש", או כתב "מור וקציעה" כשם ספרו של הגריעב"ץ, שבו הוא מתאר את דיניו ופרטיו.
- כתב תימני - מנהג עדת תימן, כולל אותיות משונות ולפופות.
הכתב האשכנזי נחשב לקשה יותר לכתיבה מן הכתב הספרדי.
כתב הרמב"ם שלקדושת הכתב האשורי, לא נהגו להשתמש בו בדברי חול, ואפילו בכתיבת גט יש מהראשונים שהחמירו שלא להשתמש בכתב אשורי (אמנם דבר זה מחלוקת הוא שיש שסברו שגט שנכתב בכתב שאינו כתב אשורי פסול, שאין כתב אחר נחשב כתב [3]).
כתב פרובינצאל[עריכה]
כתב פרובינצאל, הוא כינוי לסוג כתיבה של אותיות עבריות, נקרא כך כפי הנראה משום שנהגו להשתמש בו בדרום צרפת (פרובנס). הוא דומה דמיון מסויים לכתב אשורי, אפשר שהוא דומה למה שנהוג כיום לכנות בשם כתב רש"י[4] כתב זה מוזכר באבן העזר סימן קכו[5]. הבית יוסף מביא נידון לגבי כתב פרובינצאל אם כשר לכתיבת גט: "...ושמעתי שיש מגמגמים על גט הכתוב בכתב פרובינצא"ל משום דלא מיקרי כתב ואף המתירים לכתוב בכתב שאינו אשורי לא התירו אלא בכתב משקיי"ט שהוא הנקרא אצל הספרדים משק"י שהוא דומה לכתב אשורי אבל כתב פרובינצא"ל דלא דמי לכתב אשורי והוא עצמו אינו קרוי כתב אלא שבדו ההדיוטות מלבם לכ"ע אין כותבין הגט בו ואם כתבו הגט פסול ואינו מחוור בעיני דהא כיון שנהגו לכתוב בכתב פרובינצא"ל כתבינן ושטרות וספרים ודאי לא גרע מכתב העכו"ם שגם הם כתבים הסכמיים וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב רבינו ירוחם דע"כ לא פסל ר"י הלוי בכתיבה תלויה מאד אלא משום דלא לישתמע תרי לישני בגיטא הא לאו הכי לא הוי פסיל ליה משום שאינו כתב וא"כ כתיבת פרובינצא"ל שאינו כתיבה תלויה פשיטא דכותבים בו לכתחלה לדברי ר"י הלוי ואיפשר שזהו כתב מדבדב שהנהיג לכתוב בו וכן מצאתי בא"ח שפי' מדבדב מש"ק ואפילו אם כתב הגט בכתב הנקרא מידיאליטר או מועלא"ק כשר אלא שלכתחלה אין כותבין בהם כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וכמו שעיכב הר"י הלוי מלכתוב בכתיבה תלויה והיא הנקראת מעלאק כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וצ"ל שמשקיי"ט שהזכיר הרשב"א הוא פרובינצא"ל אלא שבמקומו קורין אותו משקיי"ט".
כתב משקייט[עריכה]
מוזכר בבית יוסף ובפוסקים הראשונים סוג פונט עברי המכונה כתב משקייט. באחרונים מבואר שהכוונה כפי הנראה לפונט "כתב דפוס" שלנו - אותיות שדומות לכתב אשורי אבל אינן לגמרי בתבנית האותיות של כתב אשורי[6].
כתב משיט"א[עריכה]
כתב משיט"א: כתב הנועד לכתיבה מהירה, כפי הנראה דומה במידת מה למה שמכונה בזמנינו "אותיות כתב" בניגוד ל'כתב אשורי', או 'אותיות דפוס'. כתב משיט"א מוזכר במשנה ברורה על אורח חיים סימן תקנד בהקשר של כתיבה כאשר היא מותרת בחול המועד שגם כאשר מותר לכתוב בחול המועד, יש לכתוב בכתב משיט"א שהוא מעשה הדיוט ולא בכתב אשורי שהוא מעשה אומן. [7]
אותיות דפוס[עריכה]
בזמננו מכנים פונט שרווח בכתיבה בדפוס בשם "אותיות דפוס". זהו פונט שדומה באופן יחסי לפונט של 'כתב אשורי', אך אינו כולל דקדוקי הכתב האשורי. כפי הנראה מדברי הגט פשוט המובא בפתחי תשובה אבן העזר קכו, סק"ג, שהוא נקרא בלשון הפוסקים הראשונים בשם "כתב משקייט" או כתב "מש"ק" וכדומה. ראה לעיל - כתב משקייט.
'כתב שלנו' - פונט 'כתב יד'[עריכה]
פונט של כתב יד, מה שרגיל גם בזמננו, שכותבים בו בדרך כלל בכתיבה מהירה. באופן יום יומי, הוא מכונה לעיתים גם בכינוי "פונט כתב יד". מוזכר באורח חיים סימן תקנ"ד.
כתב מדבד"ב[עריכה]
- הרמב"ם מזכיר כתב נוסף בשם "כתב הנקרא בערבי מדבד"ב", וכתב הבית יוסף שיתכן שזה הכתב הנקרא אצלנו כתב פרובינצאל[8]
כתב רעץ[עריכה]
בתקופת בית ראשון השתמשו בעיקר בכתב המכונה "כתב דעץ" או "כתב רעץ"; בימינו מכנים אותו גם בשם "כתב עברי" או "כתב עברי קדום".
- ראה ערך מורחב כתב עברי (עתיק)
בגמרא [9] מבואר שאת הכתב שבידינו, המכונה "כתב אשורי", תיקן עזרא, ואילו עד ימיו הכתב היה כתב עברי, המכונה גם "כתב דעץ" או "רעץ". וזהו הטעם שכתב אשורי נקרא כך - משום שמקורו מאזור אשור, שהרי נתקן בעליית עזרא מבבל. היהודים קיבלו את תקנת עזרא, וכן עד ימינו אנו משתמשים בכתב אשורי, ואילו הכותים לא קיבלו את תקנת עזרא והמשיכו להשתמש בכתב עברי [10].
'חק יריכות' לעומת 'חק תוכות'[עריכה]
חק יריכות: "יריכות" הם הקווים היוצרים את האותיות. כתיבה שיוצרת את האות על ידי כתיבת הקווים של האותיות מכונה "חק יריכות" היינו שחקק את הקווים של האותיות.
חק תוכות הוא ההיפך מחק יריכות - חק יריכות היינו שחקק את הפנים של האותיות ואת מה שמסביב לאותיות, ועל ידי כך נוצרו הקווים של האותיות מאליהם. חק יריכות נחשב לכתיבה בכל עניין. לעומת זאת, חק יריכות לא נחשב כתיבה לגבי כמה ענינים, כגון כתיבת ספר תורה, ועוד.
חק תוכות הוא אחד הפסולים בכתיבת סת"ם, כאשר הכשרתה של האות לא נעשתה על ידי כתיבה, אלא על ידי גרירה, מחיקה, משיכה וכד'. למשל, אם הסופר רצה לכתוב את האות "ה" ובטעות נתמלא החסר ויצאה האות "ח", ומחק הסופר את המקום שנתמלא והפך את האות להיות "ה", הכתיבה פסולה, ויש למחוק את האות ולכתבה מחדש. חק תוכות פוסל גם בכתיבת גט[11]. חק תוכות פוסל גם אם תינוק מצליח לקרוא את האות לפני החקיקה, כל עוד אנו רואים שאין צורתה עליה ופסולה, אבל עם עיקר צורתה עליה וכשרה גם כך, ניתן לחקוק והכתיבה תהיה כשרה. דיני חק תוכות מבוארים בשולחן ערוך אורח חיים לב יז ונושאי כליו שם, ובמשנה ברורה בקונטרס "משנת סופרים". פסול חק תוכות הוא משום שכתוב בתורה "וכתבתם" על מזוזות ביתך ובשעריך. [12] דהיינו: שצריכים לכתוב את הסת"ם - כתיבה באותיות עצמן, ולא פעולה מסביב לאות באופן שהאות נוצרת מאליה. "חק תוכות" פסול בכתיבת סת"ם משום שהאות לא נוצרה באופן ישיר על ידי כתיבה, אלא באופן עקיף ע"י גרירה של הדיו עד שנשארה צורת האות, וכיו"ב.
אופנים שנחשבים לחק תוכות[עריכה]
- חק תוכות ע"י כתיבה: לדעת כמה מהפוסקים יש אופנים שנחשב חק תוכות על ידי כתיבה. לדוגמא: אם נכנס ראש האות למ"ד לתוך אויר האות דל"ת שבשורה העליונה, ברגע שהסופר ממשיך את האות למ"ד ומחבר אותה אז בעצם בתחילה שרק נכנס הראש של האות למ"ד לתוך האות דל"ת היא נהפכה לאות ה"א וכשהוא המשיך את האות למ"ד הוא שוב הפך את האות ה"א שנוצרה לאות דל"ת בחזרה, וזה נקרא חק תוכות ע"י כתיבה.
- חק תוכות בלח דהיינו שהדיו עדיין לח ולא התייבש ונוצר כתב שלא ע"י כתיבה. נביא שתי דוגמאות: א. סופר שהתחיל לכתוב את האות אל"ף והקולמוס שלו היה מלא בדיו יתר על המידה, וכשבא להשלים את האות נתמלא האות בדיו ונראה מלמעלה כמו עיגול שחור על כל האות (ולא ניכר צורת האות אל"ף).
ומיד הסופר שאב את הדיו המיותר וחזרה האות לצורתה. השאלה היא - האם אנו נאמר גם בזה חק תוכות כיוון שהתבטלה צורת האות ושוב חזרה לעצמה ע"י שאיבת הדיו? דנו בכך, האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות כיוון שהדיו לא נגע בקלף עצמו אלא הוא רק נשאר באויר אע"פ שהוא באמת שינה כביכול את האות. אך העובדה היא שכאשר הסופר שאב את הדיו האות חזרה לצורתה, סימן הוא שהדיו המיותר לא נגע בקלף. מצד שני האות נעשתה לא ע"י כתיבה אלא ע"י שאיבה ועוד אם היינו משאירים את הדיו קצת על האות ולא שואבים אותו מהר, היה נופל על הקלף. ב. סופר שהשאיר יריעה כתובה אך הכתב יבש, ונשפך לו בטעות דיו על היריעה, מיד כשראה זאת ספג את הדיו שנשפך. אמנם יש קצת מראית אפור על הקלף אחרי שניקה אותו, אך ניתן לקרוא בבירור את המילים. האם מקרה זה יקרה חק תוכות או לא יקרא חק תוכות? במקרה זה- אנו נאמר ודאי שהיה כאן חק תוכות כיוון שהאותיות השתנו לגמרי ואבדו את צורתם, ומה שהסופר הצליח להחזיר את צורתם ע"י ספיגת הדיו, בגלל שהכתב היה יבש והדיו שנשפך היה נוזלי ואפשר לספוג אותו ועדיין לא נספג בקלף.
ראה עוד[עריכה]
לקריאה נוספת[עריכה]
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ . דינים שונים של האותיות מובאים בספר יראים, המנהיג, בספר התרומה, באור זרוע, ברמב"ן ועוד.
- ↑ . הראשון שריכז את כל הלכות האותיות הוא רבנו אברהם ב"ר משה מזונשייהם תלמיד המהר"ם מרוטנבורג. שם ספרו הוא: "תיקון תפילין". רבנו אברהם היה "ראש לכל כותבי תפילין שהיו בדורו ואחריו לא היה כמוהו" - כעדות בעל ה"ברוך שאמר". שני לו היה רבנו שמשון ב"ר אליעזר. בספרו "ברוך שאמר" הוא כתב הגהות, השלמות ודינים מחודשים לספר "תיקון תפילין". החוט המשולש הוא רבנו יום טוב מיהלהויזן, תלמיד ה"ברוך שאמר" והמרדכי. הוא היה מגדולי מנהיגי יהדות אשכנז בתקופת הרא"ש. הוא יגע בנגלה ובנסתר ל"ג שנים כדי ללבן את צורת האותיות על כל פרטיהן. בספרו "אלפא ביתא" (נקרא גם "ברוך שאמר האחרון" או "האשכול") ארבעה חלקים: א. תיאור קצר של האותיות; ב. תיאור מפורט של האותיות עם ראיות וסברות; ג. סוד תמונת הרכבתם עם סוד תבניתם (ביאור ליודעי תורת הסוד); ד. תואר צורתם לפי הספירות עם ביאור שמותם וסידרם (ביאור עמוק בתורת הסוד).
- ↑ עיין בית יוסף על אבן העזר קכו ד"ה והרשב"א כתב בתשובה
- ↑ ראה פתחי תשובה אבן העזר סימן קכו סק"ג בשם ספר גט פשוט
- ↑ פתחי תשובה אבן העזר סימן קכו סק"ג
- ↑ מובא בפתחי תשובה על אבן העזר סימן קכ"ו סק"ג: "כ' בס' גט פשוט סק"י: יש לחקור אם לא נמצא מי שיודע לכתוב אשורי כתיקונו אלא כתב אשורי משובש כגון כתב הנקרא אצל ספרדים משקי שהוא דומה לאשורי, ויש מי שיודע לכתוב כתב פרובינצאל - הוא מה שקורין כתב רש"י כ"כ הוא ז"ל סק"ד - יפה מאד והוא שעת הדחק ומקום עיגון כגון שכיב מרע שרוצה לגרש שלא תזקק אשתו ליבם, קטן או שרוצה לפרוש במדה"י, בהי מינייהו עדיף לכתוב גיטא? - ודבר זה הוא פלוגתא דרבוותא כפי מה שהביא מרן הב"י דלסברת יש מגמגמים טפי עדיף כתב משקייט שדומה לאשורי ולסברת מרן טפי עדיף כתב פרובינצל דכתב בפני עצמו הוא ולא גרע מכתב הכותים, משא"כ כתב משקייט דכיון שהוא כתב אשורי צריך לכותבו כתיקון ממש ואפילו קוצו של יוד מעכב. והכי מסתבר כדברי מרן משום דבכתב משקייט כיון שאין האותיות כתיקונם שמא יקרא הקורא ב' במקום כ"ף או איפכא וכן בשאר אותיות תדמה אות לאות ונמצא הענין משתנה משא"כ בכתב פרובינצל, אמנם אם הוא כתב אשורי ממש ואין האותיות דומה זו לזו אע"פ שאינו מיושר ויפה כאשורית שכותבי' בס"ת אפ"ה עדיף טפי מכתב פרובינצל עכ"ל".
- ↑ לשון המשנה ברורה או"ח תקנ"ד סק"ז: לעשות במועד - כתב בשערי תשובה נהגו לסדר צרכי רבים בח"ה למנות גבאים ופרנסים. ונ"ל דאם צריך לכתוב בענין זה לא יכתוב כתב אשורית כ"א משיט"א או כתב שלנו דבכתב אשורי שהוא מעשה אומן הלא לא הותר צרכי רבים כ"א כשהוא לצורך הגוף וכנ"ל:
- ↑ בית יוסף על אבן העזר סימן קכו ד"ה ושמעתי - ורבי' ירוחם ג"כ כתב בשם תשובת הרמב"ם שלקדושת הכתב אשורי לא נהגו בו להשתמש בדברי חול ור"י הלוי מנע מלכתוב הגט בכתיבה תלויה מאד כדי שלא יהא משמע תרי לישני בגיטא וחזרו הסופרים לכתוב הגט בכתיבה אשורית כס"ת וגם זה עיכב על ידם מפני שיבא לידי זלזול והנהיג לכתוב בכתב אחר הנקרא בערבי מדבדב עכ"ל ושמעתי שיש מגמגמים על גט הכתוב בכתב פרובינצא"ל משום דלא מיקרי כתב ואף המתירים לכתוב בכתב שאינו אשורי לא התירו אלא בכתב משקיי"ט שהוא הנקרא אצל הספרדים משק"י שהוא דומה לכתב אשורי אבל כתב פרובינצא"ל דלא דמי לכתב אשורי והוא עצמו אינו קרוי כתב אלא שבדו ההדיוטות מלבם לכ"ע אין כותבין הגט בו ואם כתבו הגט פסול ואינו מחוור בעיני דהא כיון שנהגו לכתוב בכתב פרובינצא"ל כתבינן ושטרות וספרים ודאי לא גרע מכתב העכו"ם שגם הם כתבים הסכמיים וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב רבינו ירוחם דע"כ לא פסל ר"י הלוי בכתיבה תלויה מאד אלא משום דלא לישתמע תרי לישני בגיטא הא לאו הכי לא הוי פסיל ליה משום שאינו כתב וא"כ כתיבת פרובינצא"ל שאינו כתיבה תלויה פשיטא דכותבים בו לכתחלה לדברי ר"י הלוי ואיפשר שזהו כתב מדבדב שהנהיג לכתוב בו וכן מצאתי בא"ח שפי' מדבדב מש"ק ואפילו אם כתב הגט בכתב הנקרא מידיאליטר או מועלא"ק כשר אלא שלכתחלה אין כותבין בהם כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וכמו שעיכב הר"י הלוי מלכתוב בכתיבה תלויה והיא הנקראת מעלאק כי היכי דלא לישתמע תרי לישני בגיטא וצ"ל שמשקיי"ט שהזכיר הרשב"א הוא פרובינצא"ל אלא שבמקומו קורין אותו משקיי"ט. ועוד אני אומר שאם באנו לחלק בין כתב הדומה לאשורי לשאינו דומה לו איפכא הוא דאיכא לפלוגי ולומר שאין לכתוב הגט בכתב שדומה לאשורי כגון כתב שאנו קורין משק"י דכיון שהוא כתב אשורי צריך לכותבו כתיקון כתב אשורי ממש ואפילו קוצו של יו"ד מעכב אבל כל שאינו דומה לכתב אשורי כתב בפני עצמו הוא ולא גרע מכתב העכו"ם וכמו שכתבתי ואיפשר שגם א"ז והכלבו מודו בהכי ולא אמרו שלא לכתוב משקיי"ט אלא בכתב שאנו קורין משק"י שדומה לאשורי אבל בכתב פרובינצא"ל שאינו דומה מודו דכותבין גם דברי הרא"ש בתשובה איפשר לפרש כן ודיקא נמי דכתב גט שלא נכתב בכתיבה אשורית מרובעת כלומר אלא נכתב בכתיבה אשורית שאינה מרובעת והיינו כתב הנקרא משק"י אבל בכתב פרובינצא"ל לכ"ע כותבין אבל באמת פשט דברי הרא"ש אין מורין כן...
- ↑ סנהדרין כא:
- ↑ תורה שלמה חכ"ב מילואים ד-ב-טז
- ↑ לגבי חתימת עדי הגט בחק תוכות ראה בית שמואל אבן העזר קל כ.
- ↑ כמה משפטים אלה נכתבו ע"י מכון בית אל