אליהו הנביא: הבדלים בין גרסאות בדף

אליהו הנביא היה נביא בתקופת אחאב מלך ישראל, וניסה להיאבק בעבודה הזרה אותה הנחיל בעם יחד עם איזבל אשתו. מבין מעשי אליהו ניתן למנות את גזירת הבצורת ואת מעמד הר הכרמל וכן ניסים רבים כגון החייאת בן האישה הצרפתית ועלייתו השמיימה. אליהו מוצג בפסוקים כקנאי לדבר ה', אך בהמשך גם כמי שמבשר על בוא הגאולה. בגמרא אליהו מתגלה פעמים רבות לאמוראים שונים ומוצג כשליח ה' וכן כמי שעתיד לבשר על בואו של המשיח.

התקופה בה פעל אליהו[עריכה]

אליהו הנביא פעל בתקופת אחאב. תקופה זו התאפיינה ביציבות ובשגשוג גשמי יחד עם ירידה רוחנית שהתבטאה בין היתר בעבודה זרה ממוסדת. עבודה זרה זו הייתה הדרדרות חמורה מתקופתו של ירבעם בן נבט שעל אף שהחטיא את ישראל בבמות עדיין הייתה זו עבודה לשם ה'. אחאב היה נשוי לאיזבל שהייתה בת אתבעל מלך צידון שהשפיעה עליו לעבודה זרה לבעל.

על פי המתואר במעשי אליהו, ניתן להבין כי רוב העם הושפע ממעשי המלך אחאב ועבד עבודה זרה לבעל. כמו כן, איזבל אף רדפה את נביאי ה' וניסתה להורגם אלא שעובדיה, האחראי על בית המלך, החביאם במערה. נקודה נוספת המציינת את ההידרדרות הרוחנית בעם מתוארת בכך שחיאל בית האלי בנה בתקופה זו את יריחו על אף גזירתו של יהושע שתישאר חרבה, ואף שילם על כך במות בניו במהלך הבנייה.

מעשי אליהו[עריכה]

גזירת הבצורת[עריכה]

בניגוד לנביאים אחרים עליהם מתואר מוצאם או שם אביהם, הופעתו הראשונה של אליהו מתבטאת בפתאומיות. בספר מלכים מובא כי אליהו פונה לאחאב ומצהיר לפניו: "חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי".

על אף שמדברים אלו ניתן להבין כי מדובר בגזירה אישית של אליהו, מדברי אליהו בהמשך ניתן גם לראות שמדובר בגזירה מאת ה'. כך למשל בדבריו לאישה האלמנה הוא קובע כי ה' האוכל שלה יישאר "עַד יוֹם תת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה" ומשמע מדבריו שמדובר בגזירה אלוקית. כמו כן, כאשר מצווה ה' על אליהו להיגלות אל אחאב הקב"ה אומר לו "לך הראה אל אחאב ואתנה מטר על פני האדמה", וכן בהמשך במעמד הכרמל אליהו מצהיר שגזירת הבצורת הייתה בציוויו של הקב"ה: "כי אתה אלוהים בישראל ואני עבדך ובדברך עשית את כל הדברים האלה".

הסתתרות בנחל כרית[עריכה]

לאחר ההצהרה לאחאב, מצווה הקב"ה לאליהו ללכת ולהסתתר בנחל כרית שם יוכל לשתות ממי הנחל ולקבל לחם ובשר בוקר וערב מאת העורבים. ככל הנראה מקום זה הינו אזור שומם שכן מהמסופר בהמשך על ידי עובדיהו נשמע כי אחאב חיפש את אליהו בכל האזורים והממלכות מסביב אך לא הצליח למוצאו.

האישה הצרפתית[עריכה]

לאחר שנה בה אליהו חי בנחל כרית, הנחל מושפע מהבצורת הקשה השוררת בעקבות הגזירה שאמר אליהו ומתייבש. הקב"ה מצווה על אליהו לעבור לצרפת בצידון שם ה' ייעד לו אישה אלמנה שתוכל לכלכל אותו. אליהו מגיע לצרפת ורואה אישה מקוששת עצים ומבקש ממנה מים, ולאחר שהיא נותנת לו מעט מים הוא מבקש גם לחם. ייתכן ובדברים אלו אליהו מנסה לבחון האם אלמנה זו היא האישה אותה ייעד ה' לכלכלו. האלמנה מתנצלת ומספרת כי אין לה בבית לחם או אף חלק מעוגה כי אם כף קמח ומעט שמן. אליהו מציע לאישה לעשות לו עוגה קטנה ממה שיש לה ומבטיח לה שאת מה שיישאר תוכל היא ובניה לאכול וכי כד הקמח וצפחת השמן לא תגמר עד סוף הבצורת על ידי ה': "כּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כַּד הַקֶּמַח לֹא תִכְלָה וְצַפַּחַת הַשֶּׁמֶן לֹא תֶחְסָר עַד יוֹם תֵּת ה' גֶּשֶׁם עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה".

החייאת בן האישה הצרפתית[עריכה]

לאחר זמן בו חי אליהו אצל האישה הצרפתית, חלה בנה של האלמנה "עד שלא נותרה בו נשמה", כאשר המפרשים נחלקו האם מדובר שמת ממש רש"י או שרק היה קרוב לכך מלבי"ם. האישה האלמנה מאשימה את אליהו בכך שמגוריו של אליהו בביתה מעלה את זכרונה לפני ה' ולחטאיה וגרמה למות בנה.

אליהו לוקח את בן האישה ומשכיבו על המיטה וקורא לה': "הֲגַם עַל הָאַלְמָנָה אֲשֶׁר אֲנִי מִתְגּוֹרֵר עִמָּהּ הֲרֵעוֹתָ לְהָמִית אֶת בְּנָהּ". לאחר מכן אליהו נשכב על הילד שלוש פעמים ומתפלל לה' שישיב את נפש הילד, ואכן הקב"ה נענה לתפילתו ומשיב את נפש הילד. האלמנה הצרפתית מודה לאליהו וקוראת כי עתה מעשיו הוכיחו כי הוא נביא אמת לה'.

המעמד בהר הכרמל[עריכה]

לאחר שלוש שנות בצורת, מתגלה הקב"ה לאליהו ומצווה עליו להיגלות לאחאב כהכנה להורדת הגשמים על ידי הקב"ה. באותו הזמן, אחאב והאחראי על ביתו, עובדיהו, חיפשו חציר שיוכלו להאכיל לבהמה כל אחד בצד אחר של האזור.

אליהו נגלה כלפי עובדיהו ומצווה עליו לקרוא לאחאב. עובדיהו חושש לקרוא לאחאב משום שהוא מפחד שעד שיקרא לאחאב אליהו יעלם, ולכן אליהו מבטיח לו כי הוא יישאר עד לבוא אחאב. אחאב מאשים את אליהו בכך שהוא האחראי על הבצורת הקשה ובכך שהוא "עוכר ישראל". בתגובה, אליהו אומר כי אשמת הבצורת תלויה על אחאב ובית אביו בכך שהחטיאו את עם ישראל בעבודה זרה ומצווה עליו לאסוף את כל ישראל יחד עם נביאי בעל ואשרה להר הכרמל.

בהר הכרמל, אליהו קורא אל העם וקורא אליהם "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם יְהוָה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו". הוא מציע לעם, תוך כדי התעלמות מנביאי הבעל, מבחן (הדומה למבחן שערך משה לעדת קורח) בו נביאי הבעל ואליהו ינסו להעלות קורבן ללא אש, והקורבן אשר יעלה בסוף באש יוכיח מיהו האלוקים האמיתי.

נביאי הבעל מנסים להקריב במהלך כל היום עד הצהריים אך האש לא מגיעה לקורבן. אליהו לועג לנביאי הבעל ומציע להם לקרוא בקול גדול כי אולי אלוהיהם ישן. לאחר כישלון נביאי הבעל, אליהו קורא לעם לעזור לו לבנות מחדש את מזבח ה' ההרוס שהיה בכרמל, ומניח על המזבח 12 אבנים כמספר שבטי ישראל ועשה תעלת מים סביב המזבח. הוא מתפלל לה' שייקח את קורבנו וה' נענה לקריאתו ויורדת אש מהשמיים ושורפת את הקורבן יחד עם העץ, האבנים וכל המזבח. העם משתכנע ממעשי אליהו וקורא "ה' הוא האלוהים ה' הוא האלוהים". אליהו קורא לעם לתפוס את נביאי הבעל והוא שוחטם בנחל קישון.

אליהו קורא לאחאב ללכת לאכול ולשתות כי הגשם עתיד להגיע. אליהו שם ראשו בין ברכיו ואומר לנערו להסתכל לעבר הים האם הוא רואה שם ענן, והנער עונה לו כי איננו רואה מאומה. לאחר שבע פעמים הנער רואה לבסוף עב קטנה ואז קורא אליהו לאחאב לנסוע כי הגשם עתיד לרדת. אחאב נוסע לביתו כאשר יד ה' הייתה על אל

נקרת הצור[עריכה]

לאחר המעמד בהר הכרמל, אחאב מספר לאיזבל את מעשי אליהו, והיא בתגובה שולחת שליח לאליהו ומזהירה אותו כי היא עתידה להורגו כעונש על כך שהרג את נביאי הבעל. בתגובה לאיום זה, אליהו מניח את נערו בבאר שבע והולך למדבר, שם הוא יושב תחת רותם ומבקש את נפשו למות. ייתכן, ודבר זה קשור להרגשתו של אליהו שלמרות גזירת הבצורת והמעמד שערך בהר הכרמל, עדיין לא השתנה דבר ואחאב ואיזבל עדיין עובדים לבעל, ואיזבל עדיין שולטת בממלכה.

אליהו נרדם תחת הרותם, ומלאך ה' מעירו ומגיש לפניו עוגת רצפים וצפחת מים. אליהו אוכל ושותה אך לא קם ממקומו למרות המאכל הניסי וחוזר לישון. המלאך חוזר לאליהו ומעירו ואומר לו כי עליו לאכול שוב כי דרך ארוכה עוד לפניו. אליהו מבין את הרמז בדברי המלאך והולך בכוח אכילה זו ארבעים יום וארבעים לילה עד שמגיע להר חורב וישן במערה הנמצאת בהר.

הקב"ה נגלה לאליהו הנמצא במערה ושואלו מדוע הוא הגיע לכאן. מכיון שאליהו הגיע למקום זה בציווי ה', ניתן להניח שכוונת שאלתו של הקב"ה היא כדברי המלבי"ם- "הלא הנביא צריך שימצא בין העם להוכיח ולנבאות לא שיתבודד במדבר ובהרים?". אליהו עונה תוך כדי טרוניה על עם ישראל "קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת מִזְבְּחֹתֶיךָ הָרָסוּ וְאֶת נְבִיאֶיךָ הָרְגוּ בֶחָרֶב וָאִוָּתֵר אֲנִי לְבַדִּי וַיְבַקְשׁוּ אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ". ה' מצווה על אליהו לצאת מהמערה להר שם הוא עבר ברוח גדולה, ברעש ובאש ואומר לו כי ה' איננו נמצא לא ברוח לא ברעש ולא באש כי אם בקול דממה דקה. לאחר מראה זה, שב ה' ושואל את אליהו מדוע הוא נמצא כאן, אך אליהו לא משנה את תשובתו מלפני כן ואומר שוב כי עם ישראל עזבו את ברית ה'.

המצודות ציון מפרש כי מטרת מראה זה היה להראות לאליהו כי דרך הקנאות שלו יחד עם הקטרוג על עם ישראל לא תואמים לדרכו של הקב"ה שהוא חפץ חסד, ולכן לאחר שהראה לו כי דרכו של ה' הינה לא ברעש או באש כדרכו של אליהו שהוריד אש מהשמיים במעמד הר הכרמל וזמן לאחר מכן כאשר זומן לאחזיהו, אלא דווקא בדממה דקה. אמנם, לאחר שאליהו לא משנה את תשובתו בפעם השנייה, נראה שהוא דבק בדרכו ולכן הקב"ה מצווה עליו למנות נביא אחר תחתיו, כדברי רש"י- "אי אפשי אפשר בנבואותיך מאחר שאתה מלמד קטיגוריה על בני".

לאחר תשובתו של אליהו, הקב"ה מצווה על אליהו ללכת למשוח שלושה אנשים: את חזאל למלך על ארם, את יהוא בן נמשי למלך על ישראל ואת אלישע בן שפט לנביא תחתיו. ה' אומר לאליהו כי האנשים אותם הוא מושח עתידים להרוג רבים מישראל, ולאחריהם יישארו רק שבעת אלפים איש שלא כרעו לבעל ולא עבדו לו.

הקדשת אלישע[עריכה]

לאחר שהקב"ה ציווה על אליהו בנקרת הצור למשוח את אלישע בן שפט לנביא תחתיו, הוא מגיע לאלישע ומוצא אותו כאשר הוא חורש בשנים עשר צמדי בקר. אליהו משליך את אדרתו, המסמלת את נבואתו, כלפי אלישע כרמז לכך שהוא עתיד לקחת את אדרתו ממנו ולהתנבא תחתיו. הרלב"ג מפרש כי אליהו רצה לרמוז לאלישע כי גם הוא עתיד להיות נביא וכי האדרת הייתה סימן לכלל נביאי ישראל כמו שנאמר בפסוק (זכריה יג,ד) "והָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵבֹשׁוּ הַנְּבִיאִים אִישׁ מֵחֶזְיֹנוֹ בְּהִנָּבְאֹתוֹ] וְלֹא יִלְבְּשׁוּ אַדֶּרֶת שֵׂעָר לְמַעַן כַּחֵש" ‏^[1].

על אף שאלישע שקוע בעבודה עם הבקר, כאשר הוא רואה את אדרת אליהו ומבין את הצעתו מיד הוא רץ אחרי אליהו ואומר לו שיגיד שלום לאביו ולאימו ולאחר מכן יבוא איתו. המלבי"ם מפרש כי כאשר אלישע הרגיש באדרת אליהו דבקה בו חלק מהרוחניות שהייתה בה והיא שזירזה אותו לעזוב את מלאכתו בשדה וללכת אחרי אליהו.

אליהו עצמו מסתייג מדברי אלישע וכמו מתנער מהצעתו ואומר לו "לֵךְ שׁוּב כִּי מֶה עָשִׂיתִי לָךְ". ייתכן ודבריו של אליהו היו מעין מבחן לאלישע בשביל לראות את רצינות כוונתו רד"ק אך ייתכן ויש בכך רמז מצידו של אליהו שלא אהב את הקשר של אלישע להוריו ורצה לרמוז לו כי עליו להתמסר כולו לעבודת ה' כנביא.

אלישע בתגובה מנסה להראות לאליהו את מסירותו וזובח את צמד הבקר עליו רכב, שמראים את עושרו הרב רלב"ג וכמו מתנתק מעברו הגשמי. אמנם, בניגוד לאליהו שרמז לו להתנתק מכל עברו, הוא מאכיל את העם שסביבו עם צמד הבקר והולך אחרי אליהו כמשרתו ‏^[2].

כרם נבות[עריכה]

ערך מורחב - כרם נבות

ליד היכל אחאב ביזרעאל בשומרון היה לנבות היזרעאלי כרם. אחאב שרוצה לקנות את שדה נבות, מכיוון שהיה ליד ביתו, מציע לו להביא לו כרם טוב יותר מהכרם הקיים או לקנות אותו בכסף בשווי הכרם. על אף הצעתו של אחאב, נבות מסרב למכור את הכרם ואומר כי איננו מסכים להצעתו של אחאב מפני שאינו רוצה לאבד את נחלת אבותיו וכן שאינו רוצה לחלל שם שמיים- "חלילה לי מה' תתי את נחלת אבותי לך"".

לאחר שנכשל בקניית כרם נבות, אחאב חוזר לביתו מדוכדך ואינו אוכל לחם. אשתו איזבל שואלת אותו לפשר התנהגותו והוא מסביר לה כי נבות מסרב למכור את הכרם.איזבל ששומעת על צרתו של אחאב אומרת לו כי היא תדאג לעניין הכרם ושולחת אותו להמשיך ולהתעסק בענייני המלוכה. היא כותבת ספרים בשם אחאב בהם היא מצווה על הזקנים הנמצאים במקום נבות לעשות צום בו יפשפשו במעשי אנשי העיר ולשכור שני אנשים שיעידו עדות שקר כנגד נבות כי קילל שם שמיים ואת המלך וידונו אותו למוות בסקילה. הזקנים עשו כדבר איזבל, ולאחר ששלחו לה כי נבות נידון למוות היא הולכת לאחאב וקוראת לו "קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת". כאשר אחאב שומע כי נבות מת הוא לא תוהה כיצד היה המעשה אלא הולך ישר אל כרמו לרשתו.

כאשר אחאב ירד לכרם נבות, הקב"ה נגלה לאליהו ואומר לו לרדת לאחאב ולהתנבא עליו "כֹּה אָמַר ה' הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה". אליהו אומר לאחאב כי בעקבות מעשיו והתמכרותו לעשות הרע בעיני ה' בית המלוכה של משפחתו יכרת ויועבר לאחר.

לאחר ששומע אחאב את תוכחתו של אליהו, הוא קורע את בגדיו, שם שק על בשרו והולך באיטיות כאדם הדואג ומתאבל על מעשיו. בעקבות תגובתו של אחאב, הקב"ה מרחם עליו ואומר לאליהו כי מפני שהוא נכנע מפני הקב"ה הרי שכריתת המלכות לא תהיה בימיו אלא רק לאחר מותו בימי בנו. המלבי"ם מפרש כי אין מדובר כאן בתשובה שלמה של אחאב אלא רק בכניעה מפני יראת העונש, ולכן לא בוטלה הגזירה לגמרי אלא רק נדחתה. אמנם, כניעה זו היא שגרמה לכך שאליהו לבסוף לא מושח את יהוא למלך ואת חזאל כשם שנצטווה על ידי הקב"ה אלא מעביר אחריות זו לאלישע.

עליית אליהו השמיימה[עריכה]

כאשר אליהו הבין כי הוא עתיד לעלות השמיימה הוא הולך יחד עם אלישע לגלגל ומפציר בו להישאר שם, על מנת שלא יראה אלישע בהילקחו השמיימה משום ענווה רש"י ומצודות. ייתכן ואליהו לוקח את אלישע לגלגל משום ששם ביתו של אלישע, משום שבפרקים הבאים נראה כי בני הנביאים התקבצו אל אלישע בגלגל מלכים ב ד ח.

אלישע מסרב להיענות לבקשתו של אליהו והם הולכים מהגלגל לבית אל ומשם ליריחו כאשר בכל מקום נשאל אלישע על ידי בני הנביאים הנמצאים שם " הֲיָדַעְתָּ כִּי הַיּוֹם יְהוָה לֹקֵחַ אֶת אֲדֹנֶיךָ מֵעַל רֹאשֶׁךָ" ואלישע עונה להם " גַּם אֲנִי יָדַעְתִּי הֶחֱשׁוּ". בכל המקומות אליהו אומר לאלישע להישאר באותו המקום מכיוון שהוא צריך ללכת למקום אחר, אך אלישע מסרב ועונה לו "חַי ה' וְחֵי נַפְשְׁךָ אִם אֶעֶזְבֶךָּ". המלבי"ם מפרש כי אליהו עובר בכוונה בכל הערים בהם יש בני נביאים משום שרצה להשפיע עליהם מנבואתו בטרם יעזוב. באותו האופן, הוא מסביר כי בני הנביאים הרגישו בהסתלקותו הקרובה של אליהו משום שהיו מחוברים אליו מבחינה נבואית ורוחנית והרגישו כי חלק מקשר זה מסתלק.

לאחר שאליהו ואלישע עוזבים את יריחו מתלווים אליהם חמישים מבני הנביאים שמסתכלים עליהם מרחוק. אליהו כורך את אדרתו ומכה את נהר הירדן והמים נחצים לשניים והוא ואלישע עוברים בתוך החרבה בדומה למעבר הירדן בימי יהושע. כאשר אליהו ואלישע עוברים את הירדן, אליהו שואל את אלישע מה ירצה לקבל בטרם הוא יעלה לשמיים ואלישע עונה לו "ִיהִי נָא פִּי שְׁנַיִם בְּרוּחֲךָ אֵלָי". אליהו עצמו אומר כי מדובר בבקשה קשה אך אומר לו כסימן כי "אִם תִּרְאֶה אֹתִי לֻקָּח מֵאִתָּךְ יְהִי לְךָ כֵן וְאִם אַיִן לֹא יִהְיֶה". בהמשך, כאשר אליהו נלקח השמיימה נאמר כי "וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה" ובכך נרמז כי בקשתו של אלישע התקבלה.

לאחר תשובתו של אליהו לאלישע, הפרידו רכב אש וסוסי אש בין אליהו ואלישע ואליהו עלה השמיימה "הִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסְעָרָה הַשָּׁמָיִם". אלישע רואה את החזון הנבואי של עליית אליהו וצועק אחריו בצער "אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו". רש"י מפרש את קריאתו של אלישע כאומר על אליהו שהוא טוב לישראל מישראל ופרשיו ואילו הרלב"ג פירש כי אליהו היה החוזק של ישראל וממילא היה בעצמו הרכב והפרשים של ישראל. הרד"ק מסביר כי ייתכן אלישע לקח תיאור זה מעלייתו של אליהו שהייתה מלווה ברכב וסוסי אש. ייתכן והתיאור על הרכב וסוסי האש קשור גם למחזה שהראה אלישע לנערו על " סוּסִים וְרֶכֶב אֵש" רוחניים שהיו סביבות אלישע ונערו לשומרם כאשר מלך ארם ניסה לתופסו.

משמעות בקשתו של אלישע[עריכה]

בפשטות, בקשתו של אלישע היא לקבל פי שניים מאשר נבואתו של אליהו וכך גם מפרשים רש"י והמצודות. אמנם, הזוהר (וישב, חלק א, קצא ע"ב) מקשה על פירוש זה כיצד ייתכן וייתן אליהו לאלישע מה שאין לו? הזוהר עצמו מתרץ כי אלישע לא ביקש לקבל פי שניים מנבואתו של אליהו אלא רק שיעשה ניסים פי שניים ממנו. כחיזוק לפירוש זה ניתן לראות כי אלישע אכן עשה ניסים כפול מאשר אלישע כאשר בעוד אליהו החיה את בן האישה הצרפתית, אלישע החיה גם את בן האישה השונמית וגם מת שקם לתחיה כשנגע בעצמות אלישע.

מנגד, הרלב"ג מפרש כי בקשתו של אלישע היא לקבל מרוחו של אליהו פי שניים ממה שקיבלו שאר הנביאים. לדבריו, בקשה זו דומה לירושת הבכור הנוטל פי שניים מאשר שאר היורשים, וייתכן ויש בכך גם בקשה מאת אלישע להפוך ליורשו העיקרי של אליהו ולממשיכו. כהמשך לפירוש זה, ייתכן ואליהו ניסה להשאיר את אלישע בגלגל על מנת להשאירו כשווה לשאר בני הנביאים אך אלישע שדבק בו רצה שיכיר בו כממשיכו הישיר. כאמור, אליהו מעדיף שלא להכריע בבקשתו של אלישע להיחשב כממשיכו ומעדיף להשאיר את ההחלטה בידי שמיים האם להראות לאלישע את לקיחתו או לא.

קנאותו[עריכה]

ניסיו[עריכה]

עלייתו השמיימה[עריכה]

בספר מלכים ב פרק ב פסוק א נאמרה פתיחה למעשה עלייתו של אליהו השמימה: "וַיְהִי בְּהַעֲלוֹת יְדֹוָד אֶת אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם וַיֵּלֶךְ אֵלִיָּהוּ וֶאֱלִישָׁע מִן הַגִּלְגָּל". בהמשך, שם בפרק ב, מתוארת עלייתו של אליהו השמימה: "(יא) וַיְהִי הֵמָּה הֹלְכִים הָלוֹךְ וְדַבֵּר וְהִנֵּה רֶכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי אֵשׁ וַיַּפְרִדוּ בֵּין שְׁנֵיהֶם וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם: (יב) וֶאֱלִישָׁע רֹאֶה וְהוּא מְצַעֵק אָבִי אָבִי רֶכֶב יִשְׂרָאֵל וּפָרָשָׁיו וְלֹא רָאָהוּ עוֹד וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים". מצירוף שני התיאורים עולה, כי אליהו עלה ברוח סערה השמימה, ובעלייתו נראו לאלישע רכב אש וסוסים.

• רד"ק על מלכים ב פרק ב פסוק א - "אלא הנרא' לאלישע אמר רכב אש וסוסי אש אבל הרוח אינ' נראית. ורוח הסער' העלתה אותו מן הארץ אל האויר כמו שמעלה הדברים הקלים כן העלת' אותו ברצון הא-ל על גלגל האש ושם נשרפו בגדיו זולתי האדרת וכלה בשרו ועצמו והרוח שבה אל האלהים אשר נתנה. ומה שנראו רכב אש וסוסי אש לאלישע [=שהרי שלא בהם עלה אליהו, אלא ברוח סערה] - להודיע בו כי בהעלותו עלה מישראל רכבו ופרשיו כמו שאמר אלישע אבי אבי רכב ישראל ופרשיו". ובהמשך על מלכים ב פרק ב פסוק יא כותב רד"ק: "ויעל אליהו בסערה - כמו שפירשנו. ופירוש השמים - לענין הגוף: האוירי, כמו אשר תעוף בשמים. ולענין הרוח: השמים העליונים עם המלאכים שיכנו להם השמים. כמו הללו את ה' מן השמים. ואליהו נעשה רוחני, והגוף כלה באש העליוני, ושב כל יסוד אל יסודו. ואלישע ראה העלותו מן הארץ, ובהיותו לאויר ראה דמיון רכב אש וסוסי אש שהפריד בין שניהם. כלומר בראותו כי נפרד ממנו מעת אשר הועלה וכן בגדיו כלו באש זולתי האדרת שנפלה מעליו כדי שיקחנו אלישע להכות בה המים".
• עוד מביא הרד"ק על מלכים ב, א: "ודעת המונינו גם חכמינו, כי הכניסו האל בגן עדן עם גופו כמו שהי' אדם הראשון קודם שחטא וכן הכניס חנוך שם, ובדרש כי עשרה הם שנכנסו חיים לגן עדן".
• רלב"ג על מלכים ב פרק ב פסוק א - "בהעלות ה' את אליהו בסערה השמים - אי אפשר שיובן שהעלהו השמים כי לא יעלו שם אלו הגופות -אבל הכוונה בו בגובה האויר, כאמרו ערים גדולות בצורות בשמים ומגדל וראשו בשמים. והנה נשאהו רוח ה' במלאכות ה' אל מקום לא נודע עדיין והוא חי שם כמו שבארנו.
• מלבי"ם על מלכים ב פרק ב פסוק יא - "והנה רכב אש - זה מליצה על שהתפשט מן החומריות ולא נשארו רק שני יסודות הקלים אש ורוח, שנגד האש נדמה לו רכב אש ונגד הרוח ראה שעלה בסערה, ששני יסודותיו הקלים נשאו גופו לשמים, הנה כל עוד שהגוף מורכב מארבע יסודות יש להנפש חיבור עם הגוף ולא יוכל לפשוט את השמלה רק ע"י המות, אבל אחר שהאש לחכה שני יסודות הכבדים עפר ומים, כמו שאש השמים לחכה את העפר והמים בהר הכרמל (למעלה א' י"ח) אז הפרידו גם שניהם - רצוני שני המתדבקים שהוא הנפש והגוף, כי אז נעשה פירוד ביניהם עד שגופו נהיה כבגד אשר ברצונו ילבשנו וברצונו יפשיטנו, ואז עלה בסערה השמים...".

אליהו באגדה[עריכה]

אליהו בברית[עריכה]

לפי המסורת מגיע אליהו להשתתף בכל ברית מילה, ונהוג להכין כסא בשבילו הנקרא "כסא של אליהו". נהוג שלאחר הנחת התינוק על כסא של אליהו, המוהל ואבי הבן אומרים "זֶה הַכִּסֵּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא זָכוּר לַטּוֹב" יורה דעה רסה יא. לאחר מכן אומר המוהל "אֵלִיָּהוּ מַלְאַךְ הַבְּרִית. הִנֵּה שֶׁלְּךָ לְפָנֶיךָ. עֲמוֹד עַל יְמִינִי וְסָמְכֵנִי".

מקור המנהג הוא מהפסוקים בספר מלכים מלכים א יט כ שם קובל אליהו לפני הקב"ה על כך שישראל עזבו את בריתו: "קַנֹּא קִנֵּאתִי לה' אֱלֹהֵי צְבָאוֹת כִּי עָזְבוּ בְרִיתְךָ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל". מדברי המדרש בפרקי דרבי אליעזר ‏^[3] עולה שאליהו קבל על ברית המילה ולכן ענה לו הקב"ה "חייך שאין ישראל עושים ברית מילה עד שאתם רואה בעיניך". בספר הזוהר מובאים הדברים באופן מעט שונה שם אומר הקב"ה לאליהו כי ישראל שמרו על בריתו ובתור הוכחה הוא אומר לאליהו להשתתף בכל ברית מילה ולהעיד על ישראל. יש המסבירים כי משום מעשה זה אליהו גם מכונה "מלאך הברית" בספר מלאכי מלאכי ג א.

הקשר בין אליהו למוצאי שבתות[עריכה]

במוצאי שבת, נהגו רבים לשיר שירים הקשורים לאליהו הנביא בסעודת מלווה מלכה, כאשר ישנם הסברים שונים לקשר בין אליהו ומוצאי שבת. בספר המנהיג הלכות שבת מובא שאליהו הנביא עתיד לבשר על בוא המשיח במוצאי שבתות. הוא מסתמך על דברי הגמרא עירובין מג א האומרת שהוא לא עתיד להגיע בערבי שבת ובשבת משום הטורח ולכן הזמן המתאים לחכות לו הוא במוצאי שבת הלכות שבת קעא. מנגד, המהרי"ל כתב שיש קשר עקרוני בין מוצאי שבתות לאליהו משום שבמוצאי שבתות הוא יושב ומחשב את זכויותיהם של ישראל.

האבודרהם כתב שהדבר קשור לדברי הגמרא שבת קיח ב שאילו שמרו ישראל שתי שבתות נגאלו. לדבריו כיון שאמרו אלמלי שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם אומה ולשון, על כן אנו אומרים להקב"ה הרי שמרנו את השבת מעתה שלח לנו את אליהו הנביא וסמן לנו את הגאולה. באופן אחר, יש שאמרו שכשם שהבדלה הוא סימן להבדיל בין קודש לחול, כך אליהו הנביא יבדיל בין כשרים לפסולים בישראל.

כוס של אליהו בליל הסדר[עריכה]

ערך מורחב - כוס של אליהו

הגמרא בפסחים ‏^[4] מביאה ברייתא האומרת כי " רביעי גומר עליו את ההלל ואומר עליו הלל הגדול". יש מהראשונים שגורסים כגרסת הגמרא אצלנו שמדובר בכוס הרביעית ‏^[5] ומאידך יש הגורסים "כוס חמישי גומר עליו את ההלל" ומבארים כי יש להוסיף כוס חמישית נוספת על ארבע הכוסות ‏^[6]. להלכה, נפסק בשו"ע ‏^[7] שאין לשתות יין לאחר ארבע כוסות אלא רק מים ולכן אין נוהגים לשתות כוס חמישית אך עדיין נוהגים למזוג את הכוס החמישית ולא לשתות ממנה. למרות שבספרי הפוסקים התייחסו לכוס שעל הלל הגדול בשם "כוס חמישית" דבק בה הכינוי "כוס של אליהו".

יש שהסבירו שמשמעות כוס זו היא משום הגאולה העתידית ולכן היא מכונה "כוס של אליהו" משום שהוא עתיד לבשר על הגאולה. הגר"א פירש באופן אחר ‏^[8] וכתב שקוראים לכוס כוסו של אליהו משום שישנו ספק האם שותים כוס זו, וכאשר יבוא אליהו הוא יפשוט את הספק ולכן מוזגים כוס לכבודו שכאשר יגיע נדע האם יש לשתותה.

אליהו בהלכה[עריכה]

אשת אליהו[עריכה]

הגמרא קידושין יג ב שואלת מניין לנו שמיתת הבעל מתירה את האישה. הגמרא סוברת בתחילה שמדובר בסברא מכיוון שהבעל הוא האחראי על איסור הקידושין שלה ולכן במיתתו הרי הוא מותרת לכל: "הוא אסרה והוא שרתה". אמנם, מצד שני הגמרא אומרת שייתכן להשוות את איסור אשת איש לאיסורי עריות כך שאיסור אשת איש ימשיך גם לאחר חיי הבעל, ומיתת הבעל לא מתירה את האישה באופן אוטומטי אלא היא אירוע מתיר בפני עצמו בדומה לגט.

הרב אלחנן וסרמן קובץ שיעורים ב,כח הסביר כי המשמעות ההלכתית של ספק זה הוא הדין של אשת אליהו. במידה ונפסוק כי כאשר הבעל כבר לא נמצא בעולם הזה הרי אשתו מותרת, אזי גם עלייתו של אליהו השמיימה תפסיק את איסור אשת איש. מנגד, במידה ונגדיר כי מיתת הבעל היא שמתירה את האישה, הרי שמכיוון שאליהו לא נפטר, אשתו נשארה אסורה. תרומת הדשן תרומת הדשן פסקים וכתבים קב פסק שאשתו של אליהו מותרת, וכתב שהלכה זו היא לדורות שמא יזכה עוד אחד כאליהו, ואילו הקובץ שיעורים עצמו כתב שאשת אליהו אסורה משום שרק מות הבעל מתיר את האישה ולא היעלמו.

קריעה על היעלמו[עריכה]

על אף שאליהו לא נפטר אלא רק עלה לשמיים, כאשר אלישע ראה את עלייתו מובא כי הוא ביצע קריעה כפי שכתוב: "וַיַּחֲזֵק בִּבְגָדָיו וַיִּקְרָעֵם לִשְׁנַיִם קְרָעִים" (מלכים ב ב יב) מועד קטן כו א. מקריעתו של אלישע אנו גם למדים שתלמיד קורע על רבו המובהק קרעים שאינם מתאחים כפי שנאמר "לשנים קרעים".

פיוטים לכבודו[עריכה]

אליהו הנביא/ מחבר לא ידוע[עריכה]

אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי בִּמְהֵרָה יָבֹא אֵלֵינוּ עִם מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד

אִישׁ אֲשֶׁר קִנֵּא לְשֵׁם הָאֵל אִישׁ בֻּשַּׂר שָׁלוֹם עַל יַד יְקוּתִיאֵל אִישׁ גָּשׁ וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

אִישׁ דּוֹרוֹת שְׁנֵים עָשָׂר רָאוּ עֵינָיו אִישׁ הַנִּקְרָא בַּעַל שֵׂעָר בְּסִמָּנָיו אִישׁ וְאֵזוֹר עוֹר אָזוּר בְּמָתְנָיו

אִישׁ זָעַף עַל עוֹבְדֵי חַמָּנִים אִישׁ חָשׁ וְנִשְׁבַּע מִהְיוֹת גִּשְׁמֵי מְעוֹנִים אִישׁ טַל וּמָטָר עָצַר שָׁלשׁ שָׁנִים

אִישׁ יָצָא לִמְצֹא לְנַפְשׁוֹ נַחַת אִישׁ כִּלְכְּלוּהוּ הָעוֹרְבִים וְלֹא מֵת לַשַּׁחַת אִישׁ לְמַעֲנוֹ נִתְבָּרְכוּ כַּד וְצַפַּחַת

אִישׁ מוּסָרָיו הִקְשִׁיבוּ כְמֵהִים אִישׁ נֶעֱנֶה בָאֵשׁ מִשְּׁמֵי גְבוֹהִים אִישׁ סָחוּ אַחֲרָיו ה' הוּא הָאֱלֹהִים

אִישׁ עָתִיד לְהִשְׁתַּלֵּחַ מִשְּׁמֵי עֲרָבוֹת אִישׁ פָּקִיד עַל כָּל בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת אִישׁ צִיר נֶאֱמָן לְהָשִׁיב לֵב בָּנִים עַל אָבוֹת

אִישׁ קָרָא קַנֹּא קִנֵּאתִי לַה' בְּתִפְאָרָה אִישׁ רָכַב עַל סוּסֵי אֵשׁ בִּסְעָרָה אִישׁ שֶׁלֹּא טָעַם טַעַם מִיתָה וּקְבוּרָה

אִישׁ תִּשְׁבִּי עַל שְׁמוֹ נִקְרָא תַּצְלִיחֵנוּ עַל יָדוֹ בַּתּוֹרָה תַּשְׁמִיעֵנוּ מִפִּיו בְּשׂוֹרָה טוֹבָה בִּמְהֵרָה בִּמְהֵרָה תּוֹצִיאֵנוּ מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה

אִישׁ תִּשְׁבִּי תַּצִּלֵנוּ מִפִּי אֲרָיוֹת יְבַשְׂרֵנוּ בְּשׂוֹרוֹת טוֹבוֹת יְשַׂמְחֵנוּ בָּנִים עַל אָבוֹת בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתוֹת

אַשְׁרֵי מִי שֶׁרָאָה פָנָיו בַּחֲלוֹם אַשְׁרֵי מִי שֶׁנָּתַן לוֹ שָׁלוֹם וְהֶחֱזִיר לוֹ שָׁלוֹם ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם

כַּכָּתוּב הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בֹּא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם

על בית זה/ רבי יוסף חיים מבגדד[עריכה]

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

אֵלִיָּהוּ בַּעַל הָאוֹת

מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת

זָכָה וְעָשָׂה נִפְלָאוֹת

אַשְׁרֵי הָעַיִן רָאַתְהוּ

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

לָבַשׁ קִנְאָה בְּתוֹךְ עַמּוֹ

וְהָיָה ה' עִמּוֹ

זָכָה וְלָקַח לְעַצְמוֹ

נֶפֶשׁ נָדָב וַאֲבִיהוּא

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

יָדָיו רַב לוֹ בְּקִנְאָתוֹ

נָתַן לוֹ הָאֵל בְּרִיתוֹ

הַחַיִּים וְשָׁלוֹם אִתּוֹ

רוּחַ ה' תַּנְחֵהוּ

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

הוּא בְאַרְבַּע עֲפִיפָתוֹ

וּבִשְׁמֵי מְרוֹמִים בֵּיתוֹ

אַשְׁרֵי אִישׁ יִזְכֶּה לִרְאוֹתוֹ

וְיִלְמוֹד תּוֹרָה מִפִּיהוּ

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

וְאַשְׁרֵי נוֹתֵ� לוֹ שָׁלוֹם

וְהוּא מַחֲזִיר לוֹ שָׁלוֹם

הַלְוַאי נִרְאֵהוּ בַחֲלוֹם

וְנִשְׂבַּע מֵאוֹר פָּנֵיהוּ

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

חַי וְקַיָּם בְּעֹז וָאֵל

יַמְלִיץ טוֹב בְּעַד יִשְׂרָאֵל

וְחִישׁ יָבֹא עִם הַגּוֹאֵל

נָאווּ עַל הָרִים רַגְלֵהוּ

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

זְכוּתוֹ יָגֵן עָלֵינוּ

הוּא יִכְתֹּב זָכִיּוֹתֵינוּ

בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּתֵנוּ

בְּעֵץ הַחַיִּים יוֹשֵׁב הוּא

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

קוֹל אֵלִיָּהוּ יַשְׁמִיעַ

שָׁלוֹם וִישׁוּעָה יַזְרִיעַ

כִּי עֵת הַזָּמִיר הִגִּיעַ

נָחָה רוּחַ אֵלִיָּהוּ

עַל בַּיִת זֶה וְיוֹשְׁבֵיהוּ תִּהְיֶה בִּרְכַּת אֵלִיָּהוּ

אל אליהו/ רבי אברהם אבן עזרא[עריכה]

אֵלִי אֵלִיָּה הַנָּבִיא הָבֵא נָא

בּוֹ יִרְתֹּם רִכְבּוֹ נָע בַּשְּׁבִי כִּי בוֹ

לֹא שָׁכַב לִבּוֹ גַּם לֹא רָאָה שֵׁנָה

רַב מַחְלִי בִּרְאוֹת כַּחְשִׁי וּמְשַׂנְאוֹת

יָפוֹת וּבְרִיאֹת בָּשָׂר וַתִּרְעֶינָה

הַשְׁקֵה צוּר מֵי רֹאשׁ צָר עֵינָיו יִלְטֹשׁ

יוֹם עֵינַי לִקְדוֹשׁ יִשְׂרָאֵל תִּשְׁעֶינָה

מָתַי תַּרְאֶה אוֹת יֶשַׁע אֶל קוֹרְאוֹת

לָךְ וּלְךָ נוֹשְׂאוֹת קוֹלָן וַתִּבְכֶּנָה

מַלְאַךְ הַגּוֹאֵל לִפְנֵי דַל שׁוֹאֵל

אָנָּא הָאֵל אֵל אַבְרָהָם הַקְרֵה נָא

אערך מהלל ניבי/ רבי דוד חסין[עריכה]

אֶעֱרֹךְ מַהְלַל נִיבִי לִפְנֵי אֱלֹהֵי אָבִי לִכְבוֹד חֶמְדַּת לְבָבִי אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא

נָטַע הָאֵל בִּישֻׁרוּן חֲבַצֶּלֶת הַשָּׁרוֹן אִישׁ מִגֶּזַע אַהֲרֹן מְשָׁרֵת צוּר מִשְׂגַּבִּי

כֹּהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן הוּא פִּינְחָס הוּא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא יִקְרָאוּהוּ הַגִּלְעָדִי הַתִּשְׁבִּי

יוֹם קִנֵּא קִנְאַת הָאֵל הָרַג בְּכֹחַ וָאֵל נְשִׂיא שֵׁבֶט יִשְׂרָאֵל וּבַת צוּר שְׁמָהּ כָּזְבִּי

דִּין שָׁמַע מִפִּי רַבּוֹ אִישׁ אֲרָמִית מִשְׁכָּבוֹ קַנָּאִים הֵם פּוֹגְעִים בּוֹ וַיֹּאמֶר אָרִיק חַרְבִּי

וַיָּקָם מִתּוֹךְ עֵדָה רֹמַח בְּיָדוֹ הָדָה וַיֶּחֱרַד חֲרָדָה נִתְגַּבֵּר כְּמוֹ לָבִיא

דָּקַר בְּחַרְבּוֹ אוֹתָם כְּדֶרֶךְ שְׁכִיבָתָם עַל הָאָרֶץ חֲבָטָם וּלְמֹשֶׁה אוֹתָם הֵבִיא

בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי עוֹלָם נָתַן לוֹ שָׂכָר מֻשְׁלָם בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם וַיְכַפֵּר עֲלֵי חוֹבִי

נִסִּים עֶשֶׂר וּשְׁנַיִם בְּדִבְרֵיהֶם שְׁנוּיִים עָשָׂה לוֹ דַר שָׁמַיִם צוּרִי גּוֹאֲלִי אָבִי

אֱמֶת בְּפִיהוּ הָיָה לְאַלְמָנָה עֲנִיָּה עֵת אֶת בְּנָהּ הֶחֱיָה וּלְנַפְשׁוֹ אָמַר שׁוּבִי

הַשֶּׁמֶן גַּם הוּא שָׁרְתָה בְרָכָה בּוֹ וְהָיְתָה כַּד הַקֶּמַח לֹא כָלְתָה וַתִּגְדְּלִי וַתִּרְבִּי

רוֹדְפִים אַחֲרֵי תֹהוּ הִכָּה בְּשֵׁבֶט פִיהוּ וַיֹּאמְרוּ ה' הוּא אֱמֶת וְאַתָּה נָבִיא

וְגָזַר אֹמֶר עָשָׂה מִסְפַּר שָׁנִים שְׁלֹשָׁה מָטָר לֹא נָתַן אַרְצָה הוּא הַמּוֹצִיא הַמֵּבִיא

נָתַן לוֹ הָאֵל מַהְלְכִים בְּעוֹלַם הַמַּלְאָכִים וּלְעִתּוֹת הַצְּרִיכִים הוּא נִגְלָה כַּעֲרָבִי

בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה עָלֹה עָלָה בַסְּעָרָה אֱלִישָׁע אֵלָיו קָרָא וַיֹּאמֶר אָבִי אָבִי

נַפְשִׁי לַיְלָה אִוַּתְהוּ מִי יִתֵּן אֶמְצָאֵהוּ פֶּתַח בֵּיתִי אֶרְאֵהוּ יַשְׁקִיף בְּעַד אֶשְׁנַבִּי

חֲסִין קָדוֹשׁ אֶקְרָאָה אִישׁ אֲשֶׁר פָּנָיו רָאָה הֵן כַּבִּיר יָדוֹ מָצְאָה תְּשׁוּרָה אֵלָיו אָבִיא

חֵן חֵן לוֹ אִישׁ לוֹ נִגְלָה בַּחֲלוֹם חֶזְיוֹן לָיְלָה וּבִבְרִית דַּם הַמִּילָה בֹּא יָבֹא רָץ כַּצְּבִי

זָכוּר לְטוֹב יָאִיר נֵרִי יְבַשֵּׂר צִיּוֹן עִירִי יֹאמַר לָהּ הִתְנַעֲרִי מֵעָפָר קוּמִי שְׁבִי

קוֹל זִמְרַת שִׁיר מַהֲלָלִי יִרְצֶה צוּרִי גּוֹאֲלִי וְלֹא דּוּמִיָּה לִי כָּל עוֹד נִשְׁמָתִי בִי

סיפורי אליהו הנביא[עריכה]

• אליהו הנביא והדייג -

תנא דבי אליהו זוטא פרק יד - פעם אחת הייתי מהלך ממקום למקום ומצאני אדם אחד שלא היה בו לא מקרא ולא משנה והיה מתלוצץ ומלעיג בדברים ובא כנגדי ואמרתי לו בני מה אתה משיב לאביך שבשמים ליום הדין, ואמר לי רבי יש לי דברים שאני משיבו בינה ודעת לא נתנו לי מן השמים שאקרא ואשנה ואמרתי לו בני מה מלאכתך ואמר לי ציד אני ואמרתי לו בני מי למדך ואמר לך שתביא פשתן ותארגהו מצודות ותשליכהו לים ותעלה הדגים מן הים. ואמר לי רבי בזה נתנו לי בינה ודעת מן השמים ואמרתי לו ומה להביא פשתן ולארוג מצודות ולהשליך לים ולהעלות דגים מן הים נתנו לך בינה ודעה מן השמים ולדברי תורה שכתוב בה (דברים ל) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו לא נתנו לך בינה ודעה מן השמים. מיד היה מרים קולו ובוכה ומתאנח ואמרתי לו בני אל ירע לך אלא כל שאר בני אדם באי עולם הן משיבין תשובה זו על אותו ענין שהן עוסקין בו אבל מעשיהן מוכיחין עליהן ועליהן ועל כיוצא בהן ועל העושים כמעשיהן מהו אומר הכתוב עליהן (ישעיה יט) ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי ראשית ואחרית הדברים כולן יראת שמים ומעשים טובים.

הערות שוליים