|
|
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) |
| שורה 1: |
שורה 1: |
| {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רמד ה|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רמד|ה}} | | {{פרשני}}{{#makor-new:שולחן ערוך:אורח חיים רמד ה|שולחן-ערוך-אורח-חיים|רמד|ה}} |
|
| |
|
|
| |
| == סעיף ה | שכירות גוי לזמן מרובה ==
| |
|
| |
| הראשונים חולקים האם מותר לגוי, ששכור לתקופה ארוכה, לעשות מלאכות בשבת בשביל ישראל בביתו של הגוי (בבית הישראל אסור לכו"ע. מגיד משנה).
| |
|
| |
| ◄ '''רמב"ם:''' אם שכר גוי לשנה או שנתיים שיכתוב לו ספר או יארוג לו בגד מותר והוא שלא יחשב עימו יום יום (ודינו כמו שקצץ עם הגוי, שהגוי עושה אדעתא דנפשיה).
| |
|
| |
| ◄ '''ראב"ד:''' אסור.
| |
|
| |
| ◄ '''הגהות מרדכי:''' אם השכיר גוי לשנה, לא צריך למחות בו אם בא לכבות דליקה כי על דעת נפשו הוא עושה. (ודבריו כדברי הרמב"ם אלא שהתיר רק בדליקה. '''(בית יוסף)''').
| |
|
| |
| <blockquote>⤶ '''בית יוסף:''' אפשר שהרמב"ם התיר דווקא אם השכיר למלאכה מסוימת אבל אם השכירו שיעשה כל מלאכתו אין להתיר (כיוון שברור שהיהודי נהנה מעבודת הגוי בשבת, כיוון שעל ידי כך הוא יהיה פנוי ביום ראשון למלאכה אחרת '''(מג"א)''').
| |
|
| |
| ☜ '''שו"ע:''' מותר להשכיר גוי לשנה שלמה ויעשה גם בשבתות, והוא שלא יחשב עימו יום יום (כלומר שלא יקפיד על ביטול איזה יום), ולא יעשה מלאכתו בבית היהודי. ויש מי שאוסר בשכרו לזמן.
| |
|
| |
| '''רמ"א:''' אם שכרו שיעשה כל מלאכתו לכו"ע אסור.
| |
|
| |
| ⤶ '''לדינא''': '''אליה רבה ושו"ע הרב''' מקילים. (והאליה רבה סובר שטוב ונכון לצאת גם דעת הראב"ד<ref>הלבוש כתב שמסתברים דברי הראב"ד, אבל פירש כדברי הט"ז את המחלוקת כדלקמן, ולכן כדברי המג"א לכו"ע מותר.</ref> '''(ביה"ל)''').
| |
| </blockquote>
| |
| נחלקו האחרונים בביאור מחלוקת הראשונים:
| |
|
| |
| ◄ '''מג"א (ותוספת שבת וחיי אדם):''' הרמב"ם מדבר על שכירות אדם שכותב כשצריך אותו, ולא שהוא יושב וכותב כל הזמן, שרק כך אין הנאה ליהודי מעבודת הגוי בשבת. הראב"ד אוסר כיוון שהיהודי מרוויח מעבודת הגוי בשבת אם יצטרך היהודי לעבודה ביום ראשון ולא יוכל לעשות שניהם.
| |
|
| |
| ◄ '''ט"ז (ואליה רבה):''' גם אם השכירו שיכתוב כל הזמן, כיוון שיכול הגוי לעשות ביום למחרת, נחשב לקבלנות. והראב"ד אוסר כיוון שהיהודי מרוויח בעבודת הגוי הגם שלא מקפיד על ביטולו.
| |
|
| |
| הלבוש כותב כדברי הט"ז, ולדבריו ודאי שיהיה מותר האופן של המג"א.
| |
|
| |
| <ol>
| |
| <li><blockquote><p>אם מקפיד שלא ישב בטל באף יום אסור לכו"ע כי נחשב כאילו התנה שיעבוד בשבת '''(ט"ז)'''. (ולא התיר הרמב"ם אלא כשלא מקפיד על ביטולו ואין עליו לגמור המלאכה בשבת '''(שער הציון)''').</p></blockquote></li>
| |
| <li><blockquote><p>אם התנה איתו שיגמור את הבגד עד זמן מסוים, וחייב הגוי לעבוד גם בשבת בשביל זה, אסור '''(ט"ז)'''.</p></blockquote></li>
| |
| <li><blockquote><p>על פי הרמ"א שאסר בשכיר לכל המלאכות, יש למחות בשפחות שעושות מלאכת הבעלים אפילו בלי ידיעתם (וכל שכן כשזה בבית היהודי). (ומלאכת עצמן בבית היהודי: יש אוסרים '''(רבינו שמחה וט"ז)''' ויש מתירים '''(תרומה ואליה רבה)''', ואם מוכח שעושה לצורך עצמה מותר<ref><p>ולכן יהיה מותר לגוי להדליק לצורך עצמו אור בבית היהודי לצורך שטיפת כלים וכדומה. עיין סימן רעו, ס"ק כז.</p></ref> '''(חיי אדם)''').</p></blockquote></li></ol>
| |
|
| |
|
| |
| ==הערות שוליים==
| |
|
| |
| [[קטגוריה:בן שמואל]]
| |
| [[קטגוריה:אורח חיים]]
| |
|
| |
|
| == סעיף ה | שכירות גוי לזמן מרובה == | | == סעיף ה | שכירות גוי לזמן מרובה == |
| שורה 71: |
שורה 34: |
|
| |
|
| ==הערות שוליים== | | ==הערות שוליים== |
| | |
| | [[קטגוריה:בן שמואל]] |
|
|
ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים.
מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים.
יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.
|
שולחן ערוך:אורח חיים רמד ה
סעיף ה | שכירות גוי לזמן מרובה[עריכה]
◄ רמב"ם: אם שכר גוי לשנה או שנתיים שיכתוב לו ספר או יארוג לו בגד מותר שיעשה בשבת, והוא שלא יחשב עימו יום יום (ודינו כמו שקצץ עם הגוי, שהגוי עושה אדעתא דנפשיה).
◄ ראב"ד: אסור.
◄ הגהות מרדכי: אם השכיר גוי לשנה, לא צריך למחות בו אם בא לכבות דליקה כי על דעת נפשו הוא עושה. (ודבריו כדברי הרמב"ם אלא שהתיר רק בדליקה (בית יוסף)).
⤶ מגיד משנה: בבית היהודי אסור לכו"ע.
בית יוסף: אפשר שהרמב"ם התיר דווקא אם השכיר למלאכה מסוימת אבל אם השכירו שיעשה כל מלאכתו אין להתיר (כיוון שברור שהיהודי נהנה מעבודת הגוי בשבת, כיוון שעל ידי כך הוא יהיה פנוי ביום ראשון למלאכה אחרת (מג"א)).
☜ שו"ע: מותר להשכיר גוי לשנה שלמה ויעשה גם בשבתות, והוא שלא יחשב עימו יום יום (כלומר שלא יקפיד על ביטול איזה יום), ולא יעשה מלאכתו בבית היהודי. ויש מי שאוסר בשכרו לזמן.
רמ"א: אם שכרו שיעשה כל מלאכתו לכו"ע אסור.
⤶ לדינא: אליה רבה ושו"ע הרב מקילים כרמב"ם. (והאליה רבה סובר שטוב ונכון לצאת גם דעת הראב"ד[1] (ביה"ל)).
◄ מג"א (ותוספת שבת וחיי אדם): הרמב"ם מדבר על שכירות אדם שכותב כשצריך אותו, אך בגוי היושב וכותב כל הזמן, כיוון שרק כך אין הנאה ליהודי מעבודת הגוי בשבת. והראב"ד אוסר אף בגוי זה, כיוון שהיהודי מרוויח מעבודת הגוי בשבת אם יצטרך היהודי לעבודה ביום ראשון, ולא יוכל לעשות שניהם.
◄ ט"ז (ואליה רבה): גם אם השכירו שיכתוב כל הזמן, כיוון שיכול הגוי לעשות ביום למחרת, נחשב לקבלנות. והראב"ד אוסר כיוון שהיהודי מרוויח בעבודת הגוי הגם שלא מקפיד על ביטולו.
הלבוש כותב כדברי הט"ז, ולדבריו ודאי שיהיה מותר האופן של המג"א.
אם מקפיד שלא ישב בטל באף יום אסור לכו"ע כי נחשב כאילו התנה שיעבוד בשבת (ט"ז). (ולא התיר הרמב"ם אלא כשלא מקפיד על ביטולו ואין עליו לגמור המלאכה בשבת (שער הציון)).
אם התנה איתו שיגמור את הבגד עד זמן מסוים, וחייב הגוי לעבוד גם בשבת משום כך, אסור (ט"ז).
על פי הרמ"א שאסר בשכיר לכל המלאכות, יש למחות בשפחות שעושות מלאכת הבעלים אפילו בלי ידיעתם, (וכל שכן כשעושות בבית היהודי). (ומלאכת עצמן בבית היהודי: יש אוסרים (רבינו שמחה וט"ז) ויש מתירים (תרומה ואליה רבה), ואם מוכח שעושה לצורך עצמה מותר[2] (חיי אדם)).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ עיין לקמן בביאור מחלוקת הראשונים. אף הלבוש כתב שמסתברים דברי הראב"ד, אבל פירש כדברי הט"ז את המחלוקת כדלקמן, ולכן כדברי המג"א לכו"ע מותר.
- ↑
ולכן יהיה מותר לגוי להדליק לצורך עצמו אור בבית היהודי לצורך שטיפת כלים וכדומה. עיין סימן רעו, ס"ק כז במשנ"ב.