משתרשי ליה: הבדלים בין גרסאות בדף
מאין תקציר עריכה |
(בית המלך) |
||
| (5 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''אדם שהרוויח ממון בעקיפין ע"י חסרונו של חבירו חייב לשלם לו''' {{מקור| | '''אדם שהרוויח ממון בעקיפין ע"י חסרונו של חבירו חייב לשלם לו''' {{מקור|חולין קלא., בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח|כן}}'''.''' | ||
'''פירוש''' "משתרשי ליה" הוא שמשתכר בו, שהיה צריך לשלם במקומו {{מקור| | '''פירוש''' "משתרשי ליה" הוא שמשתכר בו, שהיה צריך לשלם במקומו {{מקור|רש"י חולין קלא. ד"ה שאני|כן}}. | ||
'''לדוגמא''', | '''לדוגמא''', מי שבית המלך נטל ממנו את גורנו (ומעשרותיו בתוכו) בחובו - חייב לעשר, שהרוויח בעקיפין ע"י המעשר, שהרי נטלו ממנו את המעשר במקום את מעותיו {{מקור|בבלי:חולין קלא.|כן}}. | ||
'''דינים דומים''': יש ארבעה דינים של חיוב ממוני עבור קבלת הנאה מחבירו {{מקור| | '''דינים דומים''': יש ארבעה דינים של חיוב ממוני עבור קבלת הנאה מחבירו {{מקור|קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יז ד"ה ונלענ"ד|כן}}: | ||
@ משתרשי ליה, ועל כך נדון בערך זה. | @ משתרשי ליה, ועל כך נדון בערך זה. | ||
@ יורד לשדה חבירו שלא ברשות {{מקור| | @ יורד לשדה חבירו שלא ברשות {{מקור|בבלי:בבא מציעא קא.|כן}}. | ||
@ נהנה מחבירו<ref>ע"ע [[נהנה]].</ref> {{מקור|(בבא קמא כ., החילוק בין נהנה למשתרשי ליה הוא שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין (קצוה"ח רמו-ב))}}. | @ נהנה מחבירו<ref>ע"ע [[נהנה]].</ref> {{מקור|(בבא קמא כ., החילוק בין נהנה למשתרשי ליה הוא שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין (קצוה"ח רמו-ב))}}. | ||
@ מבריח ארי מנכסי חבירו. | @ מבריח ארי מנכסי חבירו. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' בפשטות מדאורייתא, אך הריטב"א חידש חידוש גדול שהוא רק מדרבנן {{מקור| | '''מקורו''' בפשטות מדאורייתא, אך הריטב"א חידש חידוש גדול שהוא רק מדרבנן {{מקור|דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה והנה|כן}}. | ||
'''טעמו''' הוא מדין ממוני גבך, שכיוון שנטל המלך את המעשר - ממונו שלו הוא חילופי המעשר, וכאילו המעשר תחת ידו {{מקור|(קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח (ד"ה ובקצוה"ח), ואור שמח נזקי ממון פ"ג)}}. | '''טעמו''' הוא מדין ממוני גבך, שכיוון שנטל המלך את המעשר - ממונו שלו הוא חילופי המעשר, וכאילו המעשר תחת ידו {{מקור|(קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח (ד"ה ובקצוה"ח), ואור שמח נזקי ממון פ"ג)}}. | ||
ואינו מדין מזיק<ref>דנו בו בערך [[נזיקין]].</ref> או נהנה<ref>דנו בו בערך [[נהנה]].</ref> אלא הוא דין נפרד {{מקור| | ואינו מדין מזיק<ref>דנו בו בערך [[נזיקין]].</ref> או נהנה<ref>דנו בו בערך [[נהנה]].</ref> אלא הוא דין נפרד {{מקור|קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה עכשיו. ואת החילוק ביניהם ביאר הקצוה"ח רמו-ב, שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''אפילו אם הנאתו באה ממילא''', לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשי בהמתו, וגם גופו לא נהנה - בכל זאת חייב. ואע"פ שבדין נהנה פטור כשההנאה באה ממילא {{מקור| | '''אפילו אם הנאתו באה ממילא''', לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשי בהמתו, וגם גופו לא נהנה - בכל זאת חייב. ואע"פ שבדין נהנה פטור כשההנאה באה ממילא {{מקור|תוס' בבא קמא קא. ד"ה או|כן}} - בדין משתרשי ליה חייב, כיוון שנחשב כאילו ממונו של חבירו נמצא תחת ידו {{מקור|(אור שמח נזקי ממון פ"ג. אך הגרש"ש סתר עצמו בדין זה: בבבא קמא יט-ז (ד"ה העולה) כתב כאור שמח שחייב גם אם אינו ע"י מעשה, אך שם כ-א (ד"ה ובנידון) כתב שגם בדין משתרשי חייב רק אם נהנה ע"י מעשיו או מעשי בהמתו)}}. | ||
'''כשאינו חסר''' גם כן חייב בדין משתרשי {{מקור| | '''כשאינו חסר''' גם כן חייב בדין משתרשי {{מקור|חלקת יואב ח"א חו"מ ט ד"ה וע"כ נלפענ"ד וד"ה היוצא, גרש"ש בבא קמא יט-ז ד"ה העולה|כן}}, ולרי"ף חולקין ביניהם {{מקור|חלקת יואב שם ד"ה תדע וד"ה היוצא|כן}} (אע"פ שבדין נהנה היא בעיא בגמרא {{מקור|בבלי:בבא קמא כ.|כן}} - זה נהנה וזה לא חסר). | ||
גרסה אחרונה מ־16:36, 19 ביולי 2017
|
|
הגדרה[עריכה]
אדם שהרוויח ממון בעקיפין ע"י חסרונו של חבירו חייב לשלם לו (חולין קלא., בסוגיא זו האריך קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח).
פירוש "משתרשי ליה" הוא שמשתכר בו, שהיה צריך לשלם במקומו (רש"י חולין קלא. ד"ה שאני).
לדוגמא, מי שבית המלך נטל ממנו את גורנו (ומעשרותיו בתוכו) בחובו - חייב לעשר, שהרוויח בעקיפין ע"י המעשר, שהרי נטלו ממנו את המעשר במקום את מעותיו (חולין קלא.).
דינים דומים: יש ארבעה דינים של חיוב ממוני עבור קבלת הנאה מחבירו (קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יז ד"ה ונלענ"ד):
- משתרשי ליה, ועל כך נדון בערך זה.
- יורד לשדה חבירו שלא ברשות (בבא מציעא קא.).
- נהנה מחבירו[1] (בבא קמא כ., החילוק בין נהנה למשתרשי ליה הוא שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין (קצוה"ח רמו-ב)).
- מבריח ארי מנכסי חבירו.
מקור וטעם[עריכה]
מקורו בפשטות מדאורייתא, אך הריטב"א חידש חידוש גדול שהוא רק מדרבנן (דן בדבריו קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה והנה).
טעמו הוא מדין ממוני גבך, שכיוון שנטל המלך את המעשר - ממונו שלו הוא חילופי המעשר, וכאילו המעשר תחת ידו (קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח (ד"ה ובקצוה"ח), ואור שמח נזקי ממון פ"ג).
ואינו מדין מזיק[2] או נהנה[3] אלא הוא דין נפרד (קונטרסי שיעורים בבא קמא יב-יח ד"ה עכשיו. ואת החילוק ביניהם ביאר הקצוה"ח רמו-ב, שנהנה הוא מה שקיבל תועלת או נחת רוח, ומשתרשי ליה הוא מה שנשאר תחת ידו ממון בעין).
פרטי הדין[עריכה]
אפילו אם הנאתו באה ממילא, לא ע"י מעשיו ולא ע"י מעשי בהמתו, וגם גופו לא נהנה - בכל זאת חייב. ואע"פ שבדין נהנה פטור כשההנאה באה ממילא (תוס' בבא קמא קא. ד"ה או) - בדין משתרשי ליה חייב, כיוון שנחשב כאילו ממונו של חבירו נמצא תחת ידו (אור שמח נזקי ממון פ"ג. אך הגרש"ש סתר עצמו בדין זה: בבבא קמא יט-ז (ד"ה העולה) כתב כאור שמח שחייב גם אם אינו ע"י מעשה, אך שם כ-א (ד"ה ובנידון) כתב שגם בדין משתרשי חייב רק אם נהנה ע"י מעשיו או מעשי בהמתו).
כשאינו חסר גם כן חייב בדין משתרשי (חלקת יואב ח"א חו"מ ט ד"ה וע"כ נלפענ"ד וד"ה היוצא, גרש"ש בבא קמא יט-ז ד"ה העולה), ולרי"ף חולקין ביניהם (חלקת יואב שם ד"ה תדע וד"ה היוצא) (אע"פ שבדין נהנה היא בעיא בגמרא (בבא קמא כ.) - זה נהנה וזה לא חסר).