מזיד: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
מ (סידור) |
||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
העובר עבירה מרצונו, אף על פי שיודע הוא: א. שהתורה אסרה לעשות את מעשהו, באותן הנסיבות בהן עשאו; ב. שהנסיבות הללו קיימות בשעת מעשהו; ג. את מהות העונש שהתורה קבעה לעובר את העבירה ההיא | העובר [[עבירה]] '''במזיד''' עושה עבירה מרצונו, אף על פי שיודע הוא:{{ש}} | ||
א. שהתורה אסרה לעשות את מעשהו, באותן הנסיבות בהן עשאו;{{ש}} | |||
ב. שהנסיבות הללו קיימות בשעת מעשהו;{{ש}} | |||
ג. את מהות העונש שהתורה קבעה לעובר את העבירה ההיא. | |||
כגון: הזורע בשבת מרצונו ויודע: א. שהתורה אסרה לזרוע בשבת; ב. שאותו יום שבת הוא; ג. שהזורע חייב סקילה. | |||
ברם, אף שכל העובר עבירה מרצון ומתוך ידיעה - מזיד הוא, מכל מקום יש להבחין בין מזידים שונים בדרגתם, לפי חומרת הזדון וההמראה:@ העובר לפעמים עבירה, מתוך תקיפת יצרו ותאוותו.@ המומר לעבירה מתוך תאווה, כלומר, שרגיל הוא לעבור על עבירה מסוימת, ואינו מקפיד בה כלל. מזיד כזה נקרא "מומר לתיאבון".@ המומר לעבירה, מתוך זילזול במצות ה' ולא מתוך תוקף יצרו ותאוותו, עד שאפילו אם יכול להפיק רצונו מבלי להכשל באיסור, אינו מדקדק בכך - "שביק היתירא ואכיל איסורא". מזיד כזה נקרא "מומר להכעיס". מומר להכעיס - נחשב כגוי לכל דבריו. | ברם, אף שכל העובר עבירה מרצון ומתוך ידיעה - מזיד הוא, מכל מקום יש להבחין בין מזידים שונים בדרגתם, לפי חומרת הזדון וההמראה: | ||
@העובר לפעמים עבירה, מתוך תקיפת יצרו ותאוותו. | |||
@המומר לעבירה מתוך תאווה, כלומר, שרגיל הוא לעבור על עבירה מסוימת, ואינו מקפיד בה כלל. מזיד כזה נקרא "מומר לתיאבון". | |||
@המומר לעבירה, מתוך זילזול במצות ה' ולא מתוך תוקף יצרו ותאוותו, עד שאפילו אם יכול להפיק רצונו מבלי להכשל באיסור, אינו מדקדק בכך - "שביק היתירא ואכיל איסורא". מזיד כזה נקרא "מומר להכעיס". מומר להכעיס - נחשב כגוי לכל דבריו. | |||
גרסה אחרונה מ־22:17, 10 במרץ 2009
|
|
העובר עבירה במזיד עושה עבירה מרצונו, אף על פי שיודע הוא:
א. שהתורה אסרה לעשות את מעשהו, באותן הנסיבות בהן עשאו;
ב. שהנסיבות הללו קיימות בשעת מעשהו;
ג. את מהות העונש שהתורה קבעה לעובר את העבירה ההיא.
כגון: הזורע בשבת מרצונו ויודע: א. שהתורה אסרה לזרוע בשבת; ב. שאותו יום שבת הוא; ג. שהזורע חייב סקילה.
ברם, אף שכל העובר עבירה מרצון ומתוך ידיעה - מזיד הוא, מכל מקום יש להבחין בין מזידים שונים בדרגתם, לפי חומרת הזדון וההמראה:
- העובר לפעמים עבירה, מתוך תקיפת יצרו ותאוותו.
- המומר לעבירה מתוך תאווה, כלומר, שרגיל הוא לעבור על עבירה מסוימת, ואינו מקפיד בה כלל. מזיד כזה נקרא "מומר לתיאבון".
- המומר לעבירה, מתוך זילזול במצות ה' ולא מתוך תוקף יצרו ותאוותו, עד שאפילו אם יכול להפיק רצונו מבלי להכשל באיסור, אינו מדקדק בכך - "שביק היתירא ואכיל איסורא". מזיד כזה נקרא "מומר להכעיס". מומר להכעיס - נחשב כגוי לכל דבריו.