מנסך: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (שינוי שם הקטגוריה מ:"תורנית מרוכזת" ל"אנציקלופדיה תורנית מרוכזת") |
מ (החלפת הקטגוריה לקטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת) |
||
| (גרסת ביניים אחת של אותו משתמש אינה מוצגת) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
המערב [[יין נסך]] בתוך יינו של חברו, ואוסר בכך את יין חברו בהנאה. | המערב [[יין נסך]] בתוך יינו של חברו, ואוסר בכך את יין חברו בהנאה.אדם שעירב יין נסך בתוך יינו של חברו, אם עשה זאת במזיד, מתוך כוונה לגרום הפסד לחברו - חייב לשלם את הנזק; ואם עשה זאת בשוגג, נחלקו תנאים בדינו: רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה וחכמים פוטרים<ref> יש אומרים, שמן התורה, אחד המנסך בשוגג ואחד המנסך במזיד - חייב לשלם, לפי ש"היזק שאינו ניכר - שמיה היזק", וכשם שבהיזק ניכר לא חילקה התורה בין שוגג למזיד, ואדם המזיק חייב על השוגג כמזיד, כך גם בהיזק שאינו ניכר אין חילוק בין שוגג למזיד, ומה טעם אמרו רבי יהודה וחכמים שהמנסך בשוגג - פטור? כדי שהמנסך יודיע לבעלים שניסך את יינם, שאילו היה מתחייב בתשלומי הנזק היה נמנע מלהודיע להם, והם היו נכשלים בשתיית יין נסך, מה שאין כן כשניסך במזיד, הרי כוונתו היתה בזה לצער את הבעלים, ובוודאי שיודיע להם שניסך את יינם, ומשום כך הוא חייב בתשלומי הנזק, שכן, כאמור, "היזק שאינו ניכר - שמיה היזק" (דעת חזקיה במסכת גיטין דף נג, א); ויש אומרים, שמן התורה, אחד המנסך בשוגג ואחד המנסך במזיד - פטור מלשלם, לפי ש"היזק שאינו ניכר - לאו שמיה היזק", ומה טעם אמרו חכמים שהמנסך במזיד - חייב? כדי שלא יהא כל אחד הולך ומנסך את יינו של חברו - ואומר: "פטור אני", אלא שלדעת רבי מאיר קנסו חכמים אף בשוגג משום מזיד, ולדעת רבי יהודה וחכמים לא קנסו שוגג משום מזיד (דעת רבי יוחנן שם). וכן הלכה.</ref>.הלכה כרבי יהודה וחכמים. | ||
אדם שעירב יין נסך בתוך יינו של חברו, אם עשה זאת במזיד, מתוך כוונה לגרום הפסד לחברו - חייב לשלם את הנזק; ואם עשה זאת בשוגג, נחלקו תנאים בדינו: רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה וחכמים פוטרים. | |||
הלכה כרבי יהודה וחכמים. | |||
==הערות שוליים== | |||
<references /> | |||
[[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | [[קטגוריה:אנציקלופדיה תורנית מרוכזת]] | ||
גרסה אחרונה מ־14:41, 24 בדצמבר 2008
|
|
המערב יין נסך בתוך יינו של חברו, ואוסר בכך את יין חברו בהנאה.אדם שעירב יין נסך בתוך יינו של חברו, אם עשה זאת במזיד, מתוך כוונה לגרום הפסד לחברו - חייב לשלם את הנזק; ואם עשה זאת בשוגג, נחלקו תנאים בדינו: רבי מאיר מחייב, ורבי יהודה וחכמים פוטרים[1].הלכה כרבי יהודה וחכמים.
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ יש אומרים, שמן התורה, אחד המנסך בשוגג ואחד המנסך במזיד - חייב לשלם, לפי ש"היזק שאינו ניכר - שמיה היזק", וכשם שבהיזק ניכר לא חילקה התורה בין שוגג למזיד, ואדם המזיק חייב על השוגג כמזיד, כך גם בהיזק שאינו ניכר אין חילוק בין שוגג למזיד, ומה טעם אמרו רבי יהודה וחכמים שהמנסך בשוגג - פטור? כדי שהמנסך יודיע לבעלים שניסך את יינם, שאילו היה מתחייב בתשלומי הנזק היה נמנע מלהודיע להם, והם היו נכשלים בשתיית יין נסך, מה שאין כן כשניסך במזיד, הרי כוונתו היתה בזה לצער את הבעלים, ובוודאי שיודיע להם שניסך את יינם, ומשום כך הוא חייב בתשלומי הנזק, שכן, כאמור, "היזק שאינו ניכר - שמיה היזק" (דעת חזקיה במסכת גיטין דף נג, א); ויש אומרים, שמן התורה, אחד המנסך בשוגג ואחד המנסך במזיד - פטור מלשלם, לפי ש"היזק שאינו ניכר - לאו שמיה היזק", ומה טעם אמרו חכמים שהמנסך במזיד - חייב? כדי שלא יהא כל אחד הולך ומנסך את יינו של חברו - ואומר: "פטור אני", אלא שלדעת רבי מאיר קנסו חכמים אף בשוגג משום מזיד, ולדעת רבי יהודה וחכמים לא קנסו שוגג משום מזיד (דעת רבי יוחנן שם). וכן הלכה.