ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה: הבדלים בין גרסאות בדף
(←הגבלות) |
|||
(4 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
שורה 3: | שורה 3: | ||
== הגבלות == | == הגבלות == | ||
אומר הנמוקי יוסף בבבא בתרא ששואל שלא מדעת למאן דאמר גזלן אז אסור בכלל להשתמש בחפץ וזה נקבע להלכה ששואל שלא מדעת גזלן הווה | |||
וזה מדובר גם לענין מצווה אפילו שהריטבא אומר ד"ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה" אבל בגמרא באלו מציאות כתוב | |||
מי שמצא תפילין אסור לו להשתמש אלא אם כן זה יהרס אז משמע שאסור סתם להשתמש ולא אמרינן "ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה" | |||
=== יחזיר כמו מקודם === | === יחזיר כמו מקודם === | ||
שורה 20: | שורה 22: | ||
=== ספרים === | === ספרים === | ||
בספרים | בספרים לא נאמר הכלל "ניחא ליה", משום שהעיון הרב בהן מזיק להן והן יקרים. יש שכתבו שבימינו שהספרים זולים - מותר, ויש שהגבילו שיעיין רק בתוך ד' אמות. | ||
=== חסרון כיס === | === חסרון כיס === | ||
במקום שיש הוצאת ממון וחסרון כיס - לא נאמר הכלל "ניחא ליה". | במקום שיש הוצאת ממון וחסרון כיס - לא נאמר הכלל "ניחא ליה". | ||
=== מקום שמקפיד === | |||
כתב ה[[ערוך השולחן]] <ref>או"ח סימן י"ד</ref> שאם יש חשש שיקפיד - כגון בטלית חדשה ונקייה, או שאנשים מקפידים מטעם זיעה ונקיות - יש לחוש לזה ולא להשתמש. | |||
{{הערות שוליים}} |
גרסה אחרונה מ־21:29, 17 ביולי 2024
|
כלל הלכתי הקובע כי נוח לו לאדם שתיעשה מצוה בממונו. בשל הכלל הזה מותר לאדם להשתמש בממונו של חבירו לקיום מצווה, למרות שבדרך כלל "שואל שלא מדעת - גזלן הוי".
הגבלות[עריכה]
אומר הנמוקי יוסף בבבא בתרא ששואל שלא מדעת למאן דאמר גזלן אז אסור בכלל להשתמש בחפץ וזה נקבע להלכה ששואל שלא מדעת גזלן הווה וזה מדובר גם לענין מצווה אפילו שהריטבא אומר ד"ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה" אבל בגמרא באלו מציאות כתוב מי שמצא תפילין אסור לו להשתמש אלא אם כן זה יהרס אז משמע שאסור סתם להשתמש ולא אמרינן "ניחא ליה לאיניש למעבד מצוה בממוניה"
יחזיר כמו מקודם[עריכה]
המשאיל חפץ למצוה צריך להחזירו למקומו, ודוקא אם יודע שהבעלים אינו משתמש בו עכשיו, ואם היתה טלית או תפילין מקופלות - צריך להחזירן ולקפלן.
ואם אינו מקפלן נקרא שואל שלא מדעת והוי גזלן. ואינו צריך לקפלו באותו סדר קיפול כמקודם. ובשבת אינו צריך לקפלו כלל [1].
אסור להוציא ממקומו[עריכה]
אסור לאדם להוציא החפץ ממקומו, אלא משתמש רק במקום שהוא שם, כגון אם מצא הטלית מונחת בבית הכנסת אסור לו לקחתה לביתו, אע"פ שמחזירה אח"כ, לפי שאדם מקפיד על טלטול חפציו ממקום למקום.
אסור בקביעות[עריכה]
כל היתר זה הוא רק בשימוש אקראי, אבל בשימוש קבוע לא אומרים "ניחא ליה", שמקפיד על שעושה בו כשלו.
ספרים[עריכה]
בספרים לא נאמר הכלל "ניחא ליה", משום שהעיון הרב בהן מזיק להן והן יקרים. יש שכתבו שבימינו שהספרים זולים - מותר, ויש שהגבילו שיעיין רק בתוך ד' אמות.
חסרון כיס[עריכה]
במקום שיש הוצאת ממון וחסרון כיס - לא נאמר הכלל "ניחא ליה".
מקום שמקפיד[עריכה]
כתב הערוך השולחן [2] שאם יש חשש שיקפיד - כגון בטלית חדשה ונקייה, או שאנשים מקפידים מטעם זיעה ונקיות - יש לחוש לזה ולא להשתמש.