מיתת האדון: הבדלים בין גרסאות בדף
מ (הוספת קטגוריה בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (3 גרסאות ביניים של 3 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''עבד עברי משתחרר במיתת אדונו''' {{מקור|הוזכר בקידושין יד:, הסוגיא בקידושין יז:}}'''.''' | '''עבד עברי משתחרר במיתת אדונו''' {{מקור|הוזכר בקידושין יד:, הסוגיא בקידושין יז:|כן}}'''.''' | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''במהותו''' חקרו האחרונים האם הוא שחרור, או שאין לו למי לעבוד {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה עבד עברי (אות א), שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קכב}}.וכתב הקונטרסי שיעורים {{מקור|קידושין טו-ח}} שאינו קניין שמקנה את העבד לעצמו, אלא הוא רק יציאה, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | '''במהותו''' חקרו האחרונים האם הוא שחרור, או שאין לו למי לעבוד {{מקור|(צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה עבד עברי (אות א), שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קכב)}}.וכתב הקונטרסי שיעורים {{מקור|קידושין טו-ח|כן}} שאינו קניין שמקנה את העבד לעצמו, אלא הוא רק יציאה, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
'''הנכסים הנקנים הם''' עבד עברי לעצמו. | '''הנכסים הנקנים הם''' עבד עברי לעצמו. | ||
מיתת האדון מוציאה לחירות רק אמה עבריה, נרצע, נמכר לעכו"ם, או כשאין לאדון בן {{מקור|בבלי:קידושין יז:}}. ובטעם שבמקרים אלו לא מועילה ירושה (שהעבד יעבוד את היורש) ביאר הקונטרסי שיעורים {{מקור|טו-ד}} שעבד עברי אינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | מיתת האדון מוציאה לחירות רק אמה עבריה, נרצע, נמכר לעכו"ם, או כשאין לאדון בן {{מקור|בבלי:קידושין יז:|כן}}. ובטעם שבמקרים אלו לא מועילה ירושה (שהעבד יעבוד את היורש) ביאר הקונטרסי שיעורים {{מקור|טו-ד|כן}} שעבד עברי אינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים<ref>בחילוק בין קנייני עבד עברי לשאר הקניינים הארכנו בערך מוכר עצמו בסעיף "מקור וטעם" ד"ה במהותו.</ref>. | ||
אך כשיש בן, העבד (אם אינו נרצע או נמכר לעכו"ם) עובד את הבן. המנחת חינוך {{מקור|מב}} כתב שאינו מדין ירושה ממש, אלא מגזירת הכתוב, והברכת אברהם {{מקור|קידושין עז בדפיו}} והזרע אברהם {{מקור|כג-י}} כתבו שהוא כן ירושה {{מקור|דן בזה מנחת נתן קידושין מט}}. | אך כשיש בן, העבד (אם אינו נרצע או נמכר לעכו"ם) עובד את הבן. המנחת חינוך {{מקור|מב|כן}} כתב שאינו מדין ירושה ממש, אלא מגזירת הכתוב, והברכת אברהם {{מקור|קידושין עז בדפיו|כן}} והזרע אברהם {{מקור|כג-י|כן}} כתבו שהוא כן ירושה {{מקור|דן בזה מנחת נתן קידושין מט|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''הענקה במיתת האדון''' - חקר הרוגאצ'ובר האם החיוב על האדון המת, והבן משלם בשבילו, או שמתחילה החיוב על הבן {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה הענקה של עבד עברי}}. | '''הענקה במיתת האדון''' - חקר הרוגאצ'ובר האם החיוב על האדון המת, והבן משלם בשבילו, או שמתחילה החיוב על הבן {{מקור|צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה הענקה של עבד עברי|כן}}. | ||
| שורה 20: | שורה 20: | ||
[[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | [[קטגוריה:יסודות וחקירות]] | ||
[[קטגוריה:עבדות]] | |||
גרסה אחרונה מ־11:49, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
עבד עברי משתחרר במיתת אדונו (הוזכר בקידושין יד:, הסוגיא בקידושין יז:).
מקור וטעם[עריכה]
במהותו חקרו האחרונים האם הוא שחרור, או שאין לו למי לעבוד (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה עבד עברי (אות א), שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד קכב).וכתב הקונטרסי שיעורים (קידושין טו-ח) שאינו קניין שמקנה את העבד לעצמו, אלא הוא רק יציאה, משום שעבד עברי אינו שייך לאדונו ממש כשאר חפצים[1].
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם עבד עברי לעצמו.
מיתת האדון מוציאה לחירות רק אמה עבריה, נרצע, נמכר לעכו"ם, או כשאין לאדון בן (קידושין יז:). ובטעם שבמקרים אלו לא מועילה ירושה (שהעבד יעבוד את היורש) ביאר הקונטרסי שיעורים (טו-ד) שעבד עברי אינו שייך ממש לאדון כשאר חפצים[2].
אך כשיש בן, העבד (אם אינו נרצע או נמכר לעכו"ם) עובד את הבן. המנחת חינוך (מב) כתב שאינו מדין ירושה ממש, אלא מגזירת הכתוב, והברכת אברהם (קידושין עז בדפיו) והזרע אברהם (כג-י) כתבו שהוא כן ירושה (דן בזה מנחת נתן קידושין מט).
פרטי הדין[עריכה]
הענקה במיתת האדון - חקר הרוגאצ'ובר האם החיוב על האדון המת, והבן משלם בשבילו, או שמתחילה החיוב על הבן (צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"ג ד"ה הענקה של עבד עברי).