קניין כסף: הבדלים בין גרסאות בדף
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
מ (טיפול בתבנית מקור) |
יוסף שמח בוט (שיחה | תרומות) מ (טיפול בסוגריים מיותרים בתבנית:מקור) |
||
| (2 גרסאות ביניים של 2 משתמשים אינן מוצגות) | |||
| שורה 1: | שורה 1: | ||
==הגדרה== | ==הגדרה== | ||
'''הקונה נותן כסף למוכר''' {{מקור| | '''הקונה נותן כסף למוכר''' {{מקור|הסוגיא בקידושין כו.|כן}}'''.''' | ||
'''דינים דומים''': [[קידושי כסף]] - לדעת הרמב"ם יש לחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, כמובא בהמשך {{מקור| | '''דינים דומים''': [[קידושי כסף]] - לדעת הרמב"ם יש לחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, כמובא בהמשך {{מקור|תחת הכותרת: "הנכס"|כן}}. | ||
==מקור וטעם== | ==מקור וטעם== | ||
'''מקורו''' מהפסוק {{מקור| | '''מקורו''' מהפסוק {{מקור|ירמיה לב-מד|כן}} "שדות בכסף יקנו" {{מקור|בבלי:קידושין כו.|כן}}. והוסיף הפני יהושע {{מקור|שם ד"ה גמרא|כן}}, שאפילו לרבי יוחנן שמעות קונות מטלטלין מדאורייתא{{מקור|ב"מ מז:|כן}}, לקרקעות כן צריך פסוק. | ||
החינוך {{מקור| | החינוך {{מקור|מצוה שלו ד"ה ואין ספק|כן}} כתב שהוא מדרבנן והפסוק הוא רק אסמכתא, אך המנחת חינוך {{מקור|שם אות יב|כן}} כתב שהוא מדאורייתא<ref>וכן נחלקו שם בעוד הרבה קניינים שלדעת החינוך הם מ[[דרבנן]] והפסוקים הם רק [[אסמכתא]], ולמנחת חינוך הם מ[[דאורייתא]], הובאו בערך [[קניינים דרבנן]] בסעיף "קניינים שונים" ד"ה מחלוקת יסודית.</ref>. | ||
'''בטעמו''' נחלקו הרבה פוסקים ואחרונים לשתי דעות: | '''בטעמו''' נחלקו הרבה פוסקים ואחרונים לשתי דעות: | ||
@ מדין פירעון שווי החפץ, וצריך לתת את כל ערך החפץ הנקנה (או לזוקפו עליו במלווה) {{מקור| | @ מדין פירעון שווי החפץ, וצריך לתת את כל ערך החפץ הנקנה (או לזוקפו עליו במלווה) {{מקור|סמ"ע חו"מ קצ-א, אבני מילואים כט-ב, אור שמח קידושין כז.|כן}}. | ||
@ מדין מעשה קניין, ומספיקה פרוטה {{מקור| | @ מדין מעשה קניין, ומספיקה פרוטה {{מקור|ט"ז וב"ח שם, נתיבות המשפט שם ב. דנו במחלוקתם אבן האזל מכירה א-ד, קובץ שיעורים קידושין יב, כג, דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב. והדרכי משה שם תלה זאת במחלוקת ראשונים|כן}}. | ||
'''סוג הקניין''' (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות<ref>את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך [[קניינים]] בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.</ref>) הוא תמורה {{מקור| | '''סוג הקניין''' (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות<ref>את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך [[קניינים]] בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.</ref>) הוא תמורה {{מקור|מנחת אשר בבא בתרא מב|כן}}. | ||
==בדינים שונים== | ==בדינים שונים== | ||
'''מתנה''', נחלקו הראשונים האם נקנית בכסף: תוס' {{מקור| | '''מתנה''', נחלקו הראשונים האם נקנית בכסף: תוס' {{מקור|בבלי:עבודה זרה עא. ד"ה פרדשני|כן}} כתבו שלא, ותוס' רי"ד {{מקור|בבלי:קידושין יג.|כן}} כתב שכן {{מקור|דנו במחלוקתם אמרי בינה קונטרס הקניינים א, ופרי משה קניינים כד-ו|כן}}. ובדברי יחזקאל {{מקור|לט-ד|כן}} תלה זאת במחלוקת הסמ"ע והט"ז<ref>הבאנו את מחלוקתם לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>, שלשיטת הסמ"ע שסובר שכסף הוא פירעון, א"כ לא יועיל במתנה, שהרי במתנה הקונה לא משלם את שווי הנכס, אך לשיטת הט"ז שסובר שכסף אינו פירעון אלא קניין, יועיל גם בזה. והגרמ"א עמיאל {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב ד"ה ויש|כן}} חלק עליו וכתב שגם לט"ז לא יועיל, שכל מה שנקרא קניין כסף הוא רק במכר, אך במתנה אינו נחשב כלל קניין. | ||
'''שכירות''' קרקע נקנית גם היא בכסף {{מקור| | '''שכירות''' קרקע נקנית גם היא בכסף {{מקור|בבלי:בבא קמא עט.|כן}}. | ||
==הנכס== | ==הנכס== | ||
'''הנכסים הנקנים הם''': | '''הנכסים הנקנים הם''': | ||
'''קרקע''' {{מקור| | '''קרקע''' {{מקור|בבלי:קידושין כו.|כן}}. | ||
'''עבד כנעני''' {{מקור| | '''עבד כנעני''' {{מקור|בבלי:קידושין כב:|כן}}<ref>הארכנו בו בערך [[קנייני עבד כנעני]] בסעיף "כסף".</ref>. | ||
'''עבד עברי''' {{מקור| | '''עבד עברי''' {{מקור|בבלי:קידושין יד:|כן}}<ref>הארכנו בו בערך נפרד - [[כסף קניין עבד עברי]].</ref>. | ||
'''האשה המתקדשת''', דהיינו שהאיש מקדש את האשה בכסף {{מקור| | '''האשה המתקדשת''', דהיינו שהאיש מקדש את האשה בכסף {{מקור|בבלי:קידושין ב.|כן}}<ref>הארכנו בו בערך נפרד - [[קידושי כסף]].</ref>. | ||
אמנם לדעת הרמב"ם יש לחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן [[מתנה על מנת להחזיר]] {{מקור| | אמנם לדעת הרמב"ם יש לחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן [[מתנה על מנת להחזיר]] {{מקור|אישות ה-כד|כן}} או מלווה {{מקור|מכירה יא-י|כן}} - שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו - בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים טו-ד ד"ה וממילא|כן}}. | ||
'''במטלטלין''' מועיל רק מדאורייתא אך לא מדרבנן, לרבי יוחנן שהלכה כמותו {{מקור| | '''במטלטלין''' מועיל רק מדאורייתא אך לא מדרבנן, לרבי יוחנן שהלכה כמותו {{מקור|בבלי:בבא מציעא מז:|כן}}<ref>הארכנו בזה בערך [[כסף במטלטלין]].</ref>. | ||
'''בית''' - דינו כקרקע ונקנה בכסף (וכן ב[[קניין שטר|שטר]] וב[[חזקת קניין|חזקה]]), ובטעם לזה יש שלוש דעות {{מקור| | '''בית''' - דינו כקרקע ונקנה בכסף (וכן ב[[קניין שטר|שטר]] וב[[חזקת קניין|חזקה]]), ובטעם לזה יש שלוש דעות {{מקור|קצוה"ח מה-ג|כן}}: מדין [[אגב|קניין אגב]] {{מקור|מגן אברהם או"ח תרלז-ז|כן}}, מדין [[חצר|קניין חצר]] {{מקור|קצוה"ח שם|כן}}, או שהבית עצמו נחשב קרקע {{מקור|ש"ך צה-ח|כן}}. | ||
==פרטי הדין== | ==פרטי הדין== | ||
'''באופן הקניין''' יש שלוש שיטות: | '''באופן הקניין''' יש שלוש שיטות: | ||
@ המקנה יקבל כסף {{מקור| | @ המקנה יקבל כסף {{מקור|אבן האזל מכירה ב-ח. צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה חליפין, ובלשונו: "מקח חל ע"י מה שנתווסף ללוקח דבר, נעשה זה למוכר". והוסיף שבחליפין הוא להיפך, שחל ע"י שהקונה מפסיד את הסודר שלו, ולא ע"י שהמוכר מרוויח|כן}}. | ||
@ גם שהמקנה יקבל וגם שהקונה יתן {{מקור| | @ גם שהמקנה יקבל וגם שהקונה יתן {{מקור|גר"ש שקאפ קידושין ט ד"ה והי'. וכן חקר בין שתי האפשרויות הנ"ל בתורת הקניינים ח"א עמוד צט|כן}}. | ||
@ נתינת הכסף יוצרת חוב ממוני (שעבוד) להשיבו וקונה את החפץ בתורת פירעון החוב ("כסף החוזר") {{מקור| | @ נתינת הכסף יוצרת חוב ממוני (שעבוד) להשיבו וקונה את החפץ בתורת פירעון החוב ("כסף החוזר") {{מקור|הגר"ש שקאפ קידושין ב סובר כך בין בקניינים ובין בקידושין, אך האפיקי ים ח"א טז סובר זאת רק בקניינים, אך בקידושין סובר שנתינת הכסף עצמה מחילה את הקניין, ולא החוב שנוצר מהנתינה. במחלוקתם דן שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד ח|כן}}<ref>מחלוקת דומה (בין שלוש דעות) ישנה גם בקידושי כסף, הובאה בערך קידושי כסף בסעיף "פרטי הדין" ד"ה אופן הקניין.</ref>. | ||
והגרמ"א עמיאל {{מקור| | והגרמ"א עמיאל {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב|כן}} תלה זאת בטעמו: אם הוא מעשה קניין - הנתינה היא העיקר, ואם פירעון - הקבלה היא העיקר. | ||
'''האדם המחיל את הקניין''' (המקנה או הקונה) - שיעורי ר' שמואל {{מקור| | '''האדם המחיל את הקניין''' (המקנה או הקונה) - שיעורי ר' שמואל {{מקור|בבא מציעא ח"א עמוד קפג|כן}} חוקר לגבי קניין כסף - האם רק המקנה מחיל את הקניין, או גם הקונה. והגרמ"א עמיאל {{מקור|דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב|כן}} תלה זאת בטעמו<ref>את המחלוקת בטעמו הבאנו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>: אם הוא מעשה קניין - הקונה הוא המחיל (וכן שיטתו בכל הקניינים שהקונה הוא המחיל), ואם פירעון - המקנה הוא המחיל<ref>ע"ע [[קניינים]] בסעיף "המחיל" (ד"ה האדם המחיל את הקניין) שחקרו בכל הקניינים האם הקונה מחיל אותם או המקנה.</ref>. | ||
'''זמן הקניין''' - הקונה קונה את החפץ באותו הרגע שהמקנה קונה את הכסף, ולא רגע לאחר מכן {{מקור| | '''זמן הקניין''' - הקונה קונה את החפץ באותו הרגע שהמקנה קונה את הכסף, ולא רגע לאחר מכן {{מקור|תורת הקניינים ח"א עמוד תקב|כן}}. | ||
'''שיעור הכסף לקניין''' הוא פרוטה. ויש לכך שני טעמים {{מקור|(קהילות יעקב קידושין ב ד"ה ומתבאר (לגבי קניית קרקע))}}: | '''שיעור הכסף לקניין''' הוא פרוטה. ויש לכך שני טעמים {{מקור|(קהילות יעקב קידושין ב ד"ה ומתבאר (לגבי קניית קרקע))}}: | ||
| שורה 53: | שורה 53: | ||
@ השיעור הוא פרוטה, כשאר שיעורים (הלכה למשה מסיני). | @ השיעור הוא פרוטה, כשאר שיעורים (הלכה למשה מסיני). | ||
'''כסף החוזר''' - כתבו האחרונים שבמקרה שאם לא יחול הקניין הקונה לא יוכל לתבוע את כספו בחזרה (כגון שהכסף הוא איסורי הנאה, או שחל עליו דין קים ליה בדרבה מיניה, שתלש פירות בשבת בתורת דמים) - הקניין לא חל {{מקור| | '''כסף החוזר''' - כתבו האחרונים שבמקרה שאם לא יחול הקניין הקונה לא יוכל לתבוע את כספו בחזרה (כגון שהכסף הוא איסורי הנאה, או שחל עליו דין קים ליה בדרבה מיניה, שתלש פירות בשבת בתורת דמים) - הקניין לא חל {{מקור|אפיקי ים ח"א טז-ב, שערי יושר א-י וחזון איש בבא קמא טז-יב|כן}}. | ||
אמנם נחלקו האחרונים בקשר שבין דין כסף החוזר למחלוקת האם קניין כסף הוא פירעון או מעשה קניין<ref>הבאנו את מחלוקת זו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>, ויש בזה שלוש דעות: | אמנם נחלקו האחרונים בקשר שבין דין כסף החוזר למחלוקת האם קניין כסף הוא פירעון או מעשה קניין<ref>הבאנו את מחלוקת זו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.</ref>, ויש בזה שלוש דעות: | ||
@ בין לדעה שהוא פירעון ובין לדעה שהוא נתינה צריך כסף החוזר {{מקור|(כך הבין הפרי משה קניינים (כד-ב ד"ה וכתב) בדעת החזון איש שם)}}. | @ בין לדעה שהוא פירעון ובין לדעה שהוא נתינה צריך כסף החוזר {{מקור|(כך הבין הפרי משה קניינים (כד-ב ד"ה וכתב) בדעת החזון איש שם)}}. | ||
@ רק לדעה שהוא פירעון צריך כסף החוזר {{מקור| | @ רק לדעה שהוא פירעון צריך כסף החוזר {{מקור|אפיקי ים ח"א טז-יא בשם האחיעזר|כן}}. | ||
@ רק לדעה שהוא נתינה צריך כסף החוזר {{מקור| | @ רק לדעה שהוא נתינה צריך כסף החוזר {{מקור|ר' שמואל רוזובסקי בספר זכרון שמואל מט-ב|כן}}. | ||
'''מלווה''' - כתב הרמב"ם {{מקור| | '''מלווה''' - כתב הרמב"ם {{מקור|מכירה ז, ד, וכ"מ בתוס' ב"מ טז. ד"ה האי שטרא|כן}} שאפשר לקנות תמורתו (אע"פ שלקדש בו אי אפשר {{מקור|- קידושין ו:|כן}}), ושאר הראשונים {{מקור|הראב"ד שם, רמב"ן, רשב"א וריטב"א בקידושין מז., ועוד|כן}} חולקים עליו. {{מקור|(מחלוקת זו והסבריה מסוכמת היטב בספר 'דבר יעקב' קידושין מז. אות ט (עמ' רכט-רלא). כמו כן, בפרי משה (קניינים כד-ג) האריך בביאור מח' זו.)}} | ||
'''התחייבות''' - קנה בהקפה וכתב לו שטר חוב, או שקנה מידו שמתחייב לשלם, למחנה אפרים {{מקור| | '''התחייבות''' - קנה בהקפה וכתב לו שטר חוב, או שקנה מידו שמתחייב לשלם, למחנה אפרים {{מקור|קניין מעות ה|כן}} מועיל, ולמהרנא"ח לא מועיל {{מקור|שדי חמד ח"ג עמוד 231 ד"ה כסף|כן}}. | ||
'''שווה כסף''' נחלקו האחרונים האם מועיל מדין קניין כסף {{מקור| | '''שווה כסף''' נחלקו האחרונים האם מועיל מדין קניין כסף {{מקור|גר"ח מעשר שני ח, פני יהושע בבא מציעא מז. על תד"ה גאולה|כן}} או מדין חליפין {{מקור|אבי עזרי אישות ג-א. דן בזה תורת הקניינים ח"א עמוד נח|כן}}. | ||
==המקנה== | ==המקנה== | ||
'''גוי''' מקנה בכסף {{מקור| | '''גוי''' מקנה בכסף {{מקור|בבלי:בבא בתרא נד:|כן}}. | ||
==הקונה== | ==הקונה== | ||
'''גוי''' קונה בכסף {{מקור| | '''גוי''' קונה בכסף {{מקור|ע"פ בבא בתרא נד:|כן}}. וחידש הרוגאצ'ובר שהוא קונה רק את השווי אך לא את העצם {{מקור|כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קניין כסף|כן}}. | ||
==ראה גם== | ==ראה גם== | ||
| שורה 85: | שורה 85: | ||
* [[קידושי כסף]] | * [[קידושי כסף]] | ||
{{מקור| | {{מקור|* ולגבי קניית עבד כנעני ע"ע [[קנייני עבד כנעני]]|כן}}. | ||
==הערות שוליים== | ==הערות שוליים== | ||
גרסה אחרונה מ־11:48, 5 בספטמבר 2012
|
|
הגדרה[עריכה]
הקונה נותן כסף למוכר (הסוגיא בקידושין כו.).
דינים דומים: קידושי כסף - לדעת הרמב"ם יש לחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, כמובא בהמשך (תחת הכותרת: "הנכס").
מקור וטעם[עריכה]
מקורו מהפסוק (ירמיה לב-מד) "שדות בכסף יקנו" (קידושין כו.). והוסיף הפני יהושע (שם ד"ה גמרא), שאפילו לרבי יוחנן שמעות קונות מטלטלין מדאורייתא(ב"מ מז:), לקרקעות כן צריך פסוק.
החינוך (מצוה שלו ד"ה ואין ספק) כתב שהוא מדרבנן והפסוק הוא רק אסמכתא, אך המנחת חינוך (שם אות יב) כתב שהוא מדאורייתא[1].
בטעמו נחלקו הרבה פוסקים ואחרונים לשתי דעות:
- מדין פירעון שווי החפץ, וצריך לתת את כל ערך החפץ הנקנה (או לזוקפו עליו במלווה) (סמ"ע חו"מ קצ-א, אבני מילואים כט-ב, אור שמח קידושין כז.).
- מדין מעשה קניין, ומספיקה פרוטה (ט"ז וב"ח שם, נתיבות המשפט שם ב. דנו במחלוקתם אבן האזל מכירה א-ד, קובץ שיעורים קידושין יב, כג, דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב. והדרכי משה שם תלה זאת במחלוקת ראשונים).
סוג הקניין (מבין ארבעת הסוגים: תמורה, רשות, ראיה לגמירות דעת, והפגנת בעלות[2]) הוא תמורה (מנחת אשר בבא בתרא מב).
בדינים שונים[עריכה]
מתנה, נחלקו הראשונים האם נקנית בכסף: תוס' (עבודה זרה עא. ד"ה פרדשני) כתבו שלא, ותוס' רי"ד (קידושין יג.) כתב שכן (דנו במחלוקתם אמרי בינה קונטרס הקניינים א, ופרי משה קניינים כד-ו). ובדברי יחזקאל (לט-ד) תלה זאת במחלוקת הסמ"ע והט"ז[3], שלשיטת הסמ"ע שסובר שכסף הוא פירעון, א"כ לא יועיל במתנה, שהרי במתנה הקונה לא משלם את שווי הנכס, אך לשיטת הט"ז שסובר שכסף אינו פירעון אלא קניין, יועיל גם בזה. והגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב ד"ה ויש) חלק עליו וכתב שגם לט"ז לא יועיל, שכל מה שנקרא קניין כסף הוא רק במכר, אך במתנה אינו נחשב כלל קניין.
שכירות קרקע נקנית גם היא בכסף (בבא קמא עט.).
הנכס[עריכה]
הנכסים הנקנים הם:
קרקע (קידושין כו.).
עבד כנעני (קידושין כב:)[4].
עבד עברי (קידושין יד:)[5].
האשה המתקדשת, דהיינו שהאיש מקדש את האשה בכסף (קידושין ב.)[6].
אמנם לדעת הרמב"ם יש לחלק בין קניין כסף לקידושי כסף, שקניין חל ע"י הכסף עצמו, אבל קידושין חלים ע"י ההנאה מהכסף. ולכן מתנה על מנת להחזיר (אישות ה-כד) או מלווה (מכירה יא-י) - שנתן את הכסף עצמו אך אין הנאה ממנו - בקניין מועיל, אך בקידושין לא מקודשת (דרכי משה דרכי הקניינים טו-ד ד"ה וממילא).
במטלטלין מועיל רק מדאורייתא אך לא מדרבנן, לרבי יוחנן שהלכה כמותו (בבא מציעא מז:)[7].
בית - דינו כקרקע ונקנה בכסף (וכן בשטר ובחזקה), ובטעם לזה יש שלוש דעות (קצוה"ח מה-ג): מדין קניין אגב (מגן אברהם או"ח תרלז-ז), מדין קניין חצר (קצוה"ח שם), או שהבית עצמו נחשב קרקע (ש"ך צה-ח).
פרטי הדין[עריכה]
באופן הקניין יש שלוש שיטות:
- המקנה יקבל כסף (אבן האזל מכירה ב-ח. צפנת פענח כללי התורה והמצוות ח"א ד"ה חליפין, ובלשונו: "מקח חל ע"י מה שנתווסף ללוקח דבר, נעשה זה למוכר". והוסיף שבחליפין הוא להיפך, שחל ע"י שהקונה מפסיד את הסודר שלו, ולא ע"י שהמוכר מרוויח).
- גם שהמקנה יקבל וגם שהקונה יתן (גר"ש שקאפ קידושין ט ד"ה והי'. וכן חקר בין שתי האפשרויות הנ"ל בתורת הקניינים ח"א עמוד צט).
- נתינת הכסף יוצרת חוב ממוני (שעבוד) להשיבו וקונה את החפץ בתורת פירעון החוב ("כסף החוזר") (הגר"ש שקאפ קידושין ב סובר כך בין בקניינים ובין בקידושין, אך האפיקי ים ח"א טז סובר זאת רק בקניינים, אך בקידושין סובר שנתינת הכסף עצמה מחילה את הקניין, ולא החוב שנוצר מהנתינה. במחלוקתם דן שיעורי ר' שמואל קידושין עמוד ח)[8].
והגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב) תלה זאת בטעמו: אם הוא מעשה קניין - הנתינה היא העיקר, ואם פירעון - הקבלה היא העיקר.
האדם המחיל את הקניין (המקנה או הקונה) - שיעורי ר' שמואל (בבא מציעא ח"א עמוד קפג) חוקר לגבי קניין כסף - האם רק המקנה מחיל את הקניין, או גם הקונה. והגרמ"א עמיאל (דרכי משה דרכי הקניינים ח-ב) תלה זאת בטעמו[9]: אם הוא מעשה קניין - הקונה הוא המחיל (וכן שיטתו בכל הקניינים שהקונה הוא המחיל), ואם פירעון - המקנה הוא המחיל[10].
זמן הקניין - הקונה קונה את החפץ באותו הרגע שהמקנה קונה את הכסף, ולא רגע לאחר מכן (תורת הקניינים ח"א עמוד תקב).
שיעור הכסף לקניין הוא פרוטה. ויש לכך שני טעמים (קהילות יעקב קידושין ב ד"ה ומתבאר (לגבי קניית קרקע)):
- פחות מפרוטה אינו נחשב ממון כלל,
- השיעור הוא פרוטה, כשאר שיעורים (הלכה למשה מסיני).
כסף החוזר - כתבו האחרונים שבמקרה שאם לא יחול הקניין הקונה לא יוכל לתבוע את כספו בחזרה (כגון שהכסף הוא איסורי הנאה, או שחל עליו דין קים ליה בדרבה מיניה, שתלש פירות בשבת בתורת דמים) - הקניין לא חל (אפיקי ים ח"א טז-ב, שערי יושר א-י וחזון איש בבא קמא טז-יב).
אמנם נחלקו האחרונים בקשר שבין דין כסף החוזר למחלוקת האם קניין כסף הוא פירעון או מעשה קניין[11], ויש בזה שלוש דעות:
- בין לדעה שהוא פירעון ובין לדעה שהוא נתינה צריך כסף החוזר (כך הבין הפרי משה קניינים (כד-ב ד"ה וכתב) בדעת החזון איש שם).
- רק לדעה שהוא פירעון צריך כסף החוזר (אפיקי ים ח"א טז-יא בשם האחיעזר).
- רק לדעה שהוא נתינה צריך כסף החוזר (ר' שמואל רוזובסקי בספר זכרון שמואל מט-ב).
מלווה - כתב הרמב"ם (מכירה ז, ד, וכ"מ בתוס' ב"מ טז. ד"ה האי שטרא) שאפשר לקנות תמורתו (אע"פ שלקדש בו אי אפשר (- קידושין ו:)), ושאר הראשונים (הראב"ד שם, רמב"ן, רשב"א וריטב"א בקידושין מז., ועוד) חולקים עליו. (מחלוקת זו והסבריה מסוכמת היטב בספר 'דבר יעקב' קידושין מז. אות ט (עמ' רכט-רלא). כמו כן, בפרי משה (קניינים כד-ג) האריך בביאור מח' זו.)
התחייבות - קנה בהקפה וכתב לו שטר חוב, או שקנה מידו שמתחייב לשלם, למחנה אפרים (קניין מעות ה) מועיל, ולמהרנא"ח לא מועיל (שדי חמד ח"ג עמוד 231 ד"ה כסף).
שווה כסף נחלקו האחרונים האם מועיל מדין קניין כסף (גר"ח מעשר שני ח, פני יהושע בבא מציעא מז. על תד"ה גאולה) או מדין חליפין (אבי עזרי אישות ג-א. דן בזה תורת הקניינים ח"א עמוד נח).
המקנה[עריכה]
גוי מקנה בכסף (בבא בתרא נד:).
הקונה[עריכה]
גוי קונה בכסף (ע"פ בבא בתרא נד:). וחידש הרוגאצ'ובר שהוא קונה רק את השווי אך לא את העצם (כללי התורה והמצוות ח"ב ד"ה קניין כסף).
ראה גם[עריכה]
(* ולגבי קניית עבד כנעני ע"ע [[קנייני עבד כנעני]]).
הערות שוליים[עריכה]
- ↑ וכן נחלקו שם בעוד הרבה קניינים שלדעת החינוך הם מדרבנן והפסוקים הם רק אסמכתא, ולמנחת חינוך הם מדאורייתא, הובאו בערך קניינים דרבנן בסעיף "קניינים שונים" ד"ה מחלוקת יסודית.
- ↑ את חלוקת הקניינים לארבעת הסוגים ביארנו בערך קניינים בסעיף "סוגי הקניינים" ד"ה סוגי הקניינים.
- ↑ הבאנו את מחלוקתם לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.
- ↑ הארכנו בו בערך קנייני עבד כנעני בסעיף "כסף".
- ↑ הארכנו בו בערך נפרד - כסף קניין עבד עברי.
- ↑ הארכנו בו בערך נפרד - קידושי כסף.
- ↑ הארכנו בזה בערך כסף במטלטלין.
- ↑ מחלוקת דומה (בין שלוש דעות) ישנה גם בקידושי כסף, הובאה בערך קידושי כסף בסעיף "פרטי הדין" ד"ה אופן הקניין.
- ↑ את המחלוקת בטעמו הבאנו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.
- ↑ ע"ע קניינים בסעיף "המחיל" (ד"ה האדם המחיל את הקניין) שחקרו בכל הקניינים האם הקונה מחיל אותם או המקנה.
- ↑ הבאנו את מחלוקת זו לעיל בסעיף "מקור וטעם" ד"ה בטעמו.