יוטה המקראית: הבדלים בין גרסאות בדף

יוטה המקראית מזוהה היום עם הכפר הערבי "יטא".יוטה היה יישוב קדום ומוזכר כבר בספר יהושע כאחת הערים שניתנו לללויים. היישוב מוזכר גם בספר השמות של אוסביוס מקיסריה מהמאה ה-4: "כפר גדול מאוד של יהודים". היא הצפונית מבין שבע הערים אשר נכללו אצלו בתחום דרומא.

יוטה וחברון יושבים על הדרך המזרחית העתיקה המוליכה לחצי האי ערב. קטעים ממנה נותרו עד היום הזה.

איזכור במקרא[עריכה]

כאשר יהושע חילק את ארץ ישראל לנחלות לשבטי ישראל, יטא או יוטה, בשלום המקרא נפלה בחלקו של שבט יהודה. העיר עצמה נמסרה לידי שבט לוי במסגרת הערים שכל שבט נתן ללויים ולכוהנים. וכך כתוב בספר יהושע: " וייתנו, ממטה בני יהודה, וממטה, בני שמעון את הערים האלה, אשר יקרא אתהן בשם. ויהי לבני אהרון, ממשפחות הקהתי מבני לוי: כי להם היה הגורל, ראשונה. וייתנו להם את-קרית ארבע אבי הענוק, היא חברון--בהר יהודה; ואת-מגרשיה, סביבותיה. ואת-שדה העיר, ואת-חצריה, נתנו לכלב בן-יפונה, באחוזתו. ולבני אהרון הכוהן, נתנו את-עיר מקלט הרוצח--את-חברון, ואת-מגרשיה; ואת-לבנה, ואת-מגרשיה. ואת-יתיר, ואת-מגרשיה, ואת-אשתמוע, ואת-מגרשיה. ואת-חולון, ואת-מגרשיה, ואת-דביר, ואת-מגרשיה. ואת-עין ואת-מגרשיה, ואת-יוטה ואת-מגרשיה, את-בית שמש, ואת-מגרשיה: ערים תשע--מאת, שני השבטים האלה. ( פרק כ"א, ט' - י"ג)

שרידי בית כנסת[עריכה]

בשנת 1969 הבחין צבי אילן, בדרום מזרח הכפר, באבן בצורת קונכייה משובצת במשקוף מבנה ושיער שמקורה בבית כנסת.

בשנת 1986 סקר צוות של קצין מטה לארכאולוגיה את הכפר וגילה חלקי מבנה ציבורי שהוא בית כנסת או כנסייה. צבי אילן המשיך בבדיקה ויחד עם דוד עמית גילה משקוף ועליו חריטת מנורת שבעת הקנים. בשנת 1988 גילה דוד עמית משקוף בעל שתי מנורות רוזטה מעל פתחו של בית ישן. בכך אושש את קיומו של בית כנסת במקום מהתקופה הביזנטית בארץ ישראל.

במבנה שרדו קירות אבני גזית, שמקורן בבית כנסת. לא הובחן באפסיס במבנה ולכן אין לשער שמדובר בכנסייה.

בכפר נמצאו עוד שרידים המעידים על קיום ישוב יהודי: חלקי כרכוב ומשקוף, עמוד סורג, עמודים בחתך לב, האופינים לבתי כנסת.

צבי אילן מעלה את האפשרות כי החמולה בכפר המכונה "מאסלמה" דהיינו המאוסלמים וכן "מחמארה" - האדומים, שלגביהן יש מסורות שייחסו להם מוצא יהודי ומנהגים יהודים, אוסלמו בתקופה הכיבוש הערבי. "אם הדבר נכון, ייתכן שהם צאצאי היהודים שהשתמשו בבית הכנסת" .(ראו להלן)

יובל ברוך מ"רשות העתיקות" אשר סקר את המבנים הכפר, וכמו בכפרים אחרים בדרום הרי חברון דוגמא: סמוע הוא מצא כי במבנים, במערות ובמתקני חקלאות נעשה "שימוש מישני" באבנים ממבנים קדומים. הוא הבחין בפריטים אדריכליים, המשולבים בקירות הבתים או המוטלים בחצרות, בין השאר , חלק ניכר מבורות המים הקדומים מתוחזקים ומספקים מים לאוכלוסיית הכפר.

בשנת 1895 פורסמה מרטה כתובת יוונית, החקוקה על גבי משקוף, שהתגלה בכפר . הכתובת היא בת ארבע שורות ומשמאלה חלק מצלב מלטה הנתון במדליון. הכתובת הייתה כנראה במבנה נוצרי, והופיע בה הפסוק: "זה-השער לה', צדיקים ילאו בו" ( ספר תהילים (קי"ח) . כאשר תשאלו את התושבים מצאו כי המשקוף, כמו אבנים

ופריטים אחרים מקורם בחורבת אל-ברמיל כרמל המקראית הסמוכה ליטא ‏‏^[1]

בסקרים שנערכו לאחר מלחמת ששת הימים נמצא בדרומו של הכפר קיר אבני גזית. הסוקרים סברו כי מדובר בקיר המזרחי של מבנה ציבורי גדול, ששימש בית כנסת או כנסייה.

בסקר נוסף שנערך בכפר על-ידי צבי אילן ודוד עמית הם גילו בכניסה לבית ישן, משקוף ועליו חרותות שתי מנורות של שבעה קנים משני צדיה של ורדה (שושנה חרוטה באבן) , וחרותת של מנורת שבעה קנים על גבי אבן באזור סמוך לקיר הגזית. אילן סבר, שהממצאים הארכיאולוגיים שהתגלו בסקרים

בצירוף האזכור באונומסטיקון (רשימת שמות של מקומות לאוסביוס מקיסריה מעידים על קיומו של בית-כנסת ביטא לצד קיומה של כנסייה נוצרית.

בית כנסת[עריכה]

בקיץ 1994 ערך יובל ברוך מטעם רשות העתיקות חפירה במרכז הכפר. בחפירה נחשף חלק של מבנה גדול בנוי גזית, שהשתמר לגובה של כשישה מטרים.מתחת לקיר הבנין נמצאה מערה אשר אומנת גזית תומכת בתקרתה . מערה שהייתה חלק ממכלול המבנה.

לפי הממצא הקרמיקה שכלל שברים רבים ניתן ללמוד כי היושב היה קיים מהתקופה הכלכוליתי עד התקופה הביזנטית ואז נחרב. נמצאו באתר שרידי מטבעות מהתקופה הרומאית והתקופה הביזנטית]].

תבליט של מנורת שבעה קנים נמצא מסותת על גבי אבן גיר. מעל קו הקנים מצויה רצועה ובה עיטור מטושטש, אולי תיאור של נרות חרס,שהועמדו על כני המנורה כמקובל בחלק ממנורות בתי-הכנסת. קני המנורה קשותים

והמרחק בין כל קשת הינו כחמישה סנטימטרים. בסיס המנורה מטושטש וקשה לקבוע את צורתו המקורית. מציאותם של המנורהיחד תיאורו של אוסביוס, שסיפר שיוטה היה כפר גדול של יהודים, מצביעים על האפשרות שהמבנה שנחשף הינו שריד של בית-הכנסת שנבנה ביוטה.

חמולת "מחבראה"[עריכה]

ערך מורחב - חמולת "מחבראה" ביטא

בכפר הערכי יטא, בדרום הרי חברון מצויה "חמולה" הטוענת שהיא מצאצאי העם היהודי. לפי המסורת שבידם הם מהשבט היהודי מח'ייבר שגורשו על ידי "מוחמד" מייסד דת האיסלם ממקום מושבם בחצי האי ערב . מוחמד החליט לעשות כן במטרה למנוע קשר אפשרי בין הנאמנים לו לבין היהודים. נשיא המדינה לשעבר, יצחק בן צבי, ביקר במקום וניסה לעמוד בין השאר על שורשי מסורת זו. בין השאר נמצא כי החמולה נוהגת בשבוע מסויים בימי החורף, קרוב למועד בו חל חג החנוכה, לצאת אל בית בפאתי הכפר ולהדליק שם נרות.

קיימות אפשרויות נוספות היכולות להביא לידי השערה כי התושבים הערבים בדרום הרי חברון הם ממוצא יהודי. ברחבי אזור דרומא התגלתה תופעה מיוחדת. במאה ה-9 הסתיים פרק מפואר בחיי היהודים באזור דרום הר חברון, כל הקהילות הגדולות של תקופת המשנה והתלמוד נעלמו ועד היום אין תשובה ברורה להיכן נעלמו היהודים שהתגוררו באזור. את מקומם של בתי-הכנסת תפסו מסגדים ועמם אוכלוסייה חדשה - המוסלמים, ייתכן שיהודי הדרום ברחו מפני האסלאם אולי בגלל פחד ושמא בגלל ערעור הביטחון בסְפר עם כניסת האסלאם. קימת אפשרות שחלק מהיהודים נשארו במקומת והתאסלמו.

הערות שוליים[עריכה]

לקריאה נוספת[עריכה]

• צבי אילן, בתי הכנסת הקדומים בארץ ישראל, משרד הבטחון - ההוצאה לאור , 1991.

קישורים חיצוניים[עריכה]

• על אודות ה"חמולה ממוצא יהודי" באתר "שופר נט"
• יובל ברוך, מבנה ציבור בכפר יטא בדרום הרי חברון - מחקרי יהודה ושומרון
• דוד עמית, חידת יוטה - על שורשים יהודיים ביטה שבדרום הר חברון - מתוך "טבע וארץ" אדר-ניסן תשמ"א, מרס 1991 , חוברת ל"ג 3 בהוצאת: החברה להגנת הטבע, מערכת טבע וארץ.