השבתת חמץ: הבדלים בין גרסאות בדף

השבתת חמץ היא מצוות עשה לבטל בלב את חשיבותו של החמץ, או איבודו מן העולם, מחצות יום י"ד בניסן כמובא בפסוק "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם"(שמות יב, טו). כמו בשאר מצוות הפסח, גם מצווה זו שייכת גם בנשים וגם בגברים.

מקור[עריכה]

שלושה איסורים נאמרו בחמץ בפסח:

1. איסור אכילה, שנאמר (שמות יב, טו): "שבעת ימים מצות תאכלו... כי כל אוכל חמץ ונכרתה הנפש ההיא מישראל".
2. איסור הנאה, שנאמר (שמות יג, ג): "ולא יאכל חמץ", ודרשו: לא יהא בו היתר אכילה, כלומר שלא יהא בו היתר המביא לידי שום אכילה.
3. איסור להשאיר ולקיים חמץ ברשותו בפסח, שנאמר (שמות יג, ז): "ולא יראה לך חמץ ולא יראה לך שאור בכל גבולך", ונאמר (שם יב, יט): "שבעת ימים לא ימצא שאור בבתיכם".

משום איסורים אלו, ציוותה התורה שיש להשבית את החמץ קודם זמן איסור אכילתו, שנאמר (שמות יב, טו): "אך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם". הגמרא דורשת מהפסוק כי "הראשון" האמור בפסוק זה הוא יום ארבעה עשר בניסן, היינו ערב פסח. ויש למדים זאת ממה שכתוב (שמות לד, כה): "לא תשחט על חמץ דם זבחי", כלומר: לא תשחט את קרבן הפסח ועדיין החמץ קיים, ושחיטת הפסח היא ביום ארבעה עשר בניסן אחר חצות היום ‏^[1].

מה היא ההשבתה האמורה בתורה?[עריכה]

השבתה בלב[עריכה]

הגמרא ‏^[2] אומרת שמדאורייתא החיוב הוא להשבית את החמץ לפני החג, וחכמים תיקנו בדיקת חמץ וכן ביעור חמץ. במשמעות הביטול נאמרו שני פירושים עיקריים. רש"י ‏^[3] כתב שעיקר הביטול הוא בלבו וכשיטתו הסביר גם הרמב"ן ‏^[4]. כשיטה זו סובר גם הרמב"ם ‏^[5] האומר שההשבתה היא " שיבטל אדם את החמץ בלבו ויחשוב אותו כעפר, ויחשוב בלבו שאין ברשותו חמץ כלל, ושכל חמץ שברשותו הרי הוא כעפר וכדבר שאין בו צורך כלל" וכן תרגם האונקלוס ותרגום יונתן ‏^[6] מילת "תשביתו" בתור "תבטלון".

למרות שבדרך כלל אין אדם יכול לבטל דבר בעל ערך ואנו אומרים שבטלה דעתו אצל כל אדם ‏^[7], הסביר הר"ן ‏^[8] שבחמץ יש דין אחר. בכניסת החג, התורה כבר הפקיעה את החמץ מרשותו וביטלה אותו, וכל מה שהאדם מתחייב על החמץ הוא משום שעשאן הכתוב כאילו הן ברשותו ‏^[9]. ממילא, כאשר האדם מבטל את החמץ הוא אינו צריך לבטל דבר בעל ערך, אלא רק למנוע מהחמץ להיכנס לרשותו, ובמקרה כזה התורה לא עשאה את החמץ כאילו הוא ברשותו.

הפקר החמץ[עריכה]

תוספות ‏^[10] וכן ראשונים נוספים ‏^[11] סוברים שהביטול מועיל משום שהוא כהפקר וכדרשת הגמרא שהאיסור בפסח הוא דווקא בחמץ השייך לאדם ולא בחמץ השייך לאחרים "לא ייראה לך חמץ"- דווקא שלך אסור לראות אבל של הפקר מותר לראות.

נוסח ביטול החמץ[עריכה]

מכיוון שיש מחלוקת בדבר, בנוסח אשכנז מתחשבים בשני הפירושים, ולכן מזכירים גם ביטול וגם הפקר. לעומתם, ובנוסח ספרד מזכירים רק את הביטול שהוא כולל הפקר, שכל המתבטל ממילא מופקר.

מצווה אקטיבית או פסיבית[עריכה]

המנחת חינוך ‏^[12] חקר האם מצוות ההשבתה היא בפעולת ההשבתה באופן אקטיבי (כך שמקיים את המצווה כאשר משבית את החמץ) או שהמצווה היא שלא יהיה ברשות האדם חמץ מהשעה השישית ואילך. המנחת חינוך מביא נפקא מינה לחקירה זו במי ששרף בלי רשות את חמצו של חבירו קודם פסח. במידה והמצווה נעשית גם באופן פאסיבי- הרי שהאדם סייע לחבירו לקיים את המצווה. מנגד, במידה והחיוב הוא דווקא לבער את החמץ בפועל- הרי שהוא גזל את המצווה מחבירו ועליו לשלם קנס כגוזל מצווה מחבירו.

חקירה זו עומדת גם בבסיס מחלוקת הראשונים בגדר השבתת החמץ. רש"י פירש כי אנו מקיימים את מצוות השבתת החמץ בביטול חמץ. תוספות הקשו עליו שלא ייתכן לקיים את המצווה בביטול החמץ שנעשה עד ד' שעות, שהרי זמן מצוות השבתת החמץ עדיין לא חל עד חצות היום. מדברים ניתן להבין כי יש צורך בפעולה אקטיבית על מנת לקיים את המצווה ולכן הקשו כיצד ניתן לקיים את המצווה לפני תחילת זמנה. מנגד, משיטת רש"י מובן כי על אף שביטול החמץ נעשה קודם לתחילת מצוות תשביתו, הרי שברגע שחלה המצווה נמצא שהאדם קיים את המצווה כאשר הגיע לזמנה כשאין ברשותו חמץ בזכות העובדה שביטל אותו קודם לכן.

הערות שוליים