תוספת שביעית: הבדלים בין גרסאות בדף

פרק זמן לפני שנת השמיטה שבו נאסרו כמה מעבודות הקרקע.

בזמן שבית המקדש היה קיים, נאסרו כמה ממלאכות השדה שלושים יום לפני ראש השנה של שנת השמיטה. איסור זה הוא "הלכה למשה מסיני", ונקרא "תוספת שביעית". חכמים הרחיבו את זמן האיסור של תוספת שביעית וגזרו על חרישה בשדה תבואה כבר מחג הפסח, ובשדה האילן מחג השבועות.

ככלל, לא נאסרו מלאכות דרבנן בתוספת שביעית, וגם מלאכות דאורייתא הותרו בה כאשר הן נעשות לצורך פירות שישית ולתועלתם. ורק מלאכות דאורייתא שתכליתן להכשיר את השדה ולהכינה לזריעה בשביעית נאסרו בתוספת שביעית.

יש מן הראשונים שסוברים, שמדין תוספת שביעית אסור לעשות במוצאי שביעית מלאכות שדה וכרם לצורך פירות שביעית.

בברייתא נשנה שרבן גמליאל - בנו של רבי יהודה הנשיא - ובית דינו, ביטלו את תוספת שביעית שמדרבנן. בתוספתא מובא: "רבן גמליאל ובית דינו התקינו שיהיו מותרים בעבודת הארץ עד ראש השנה". מכאן פוסק הרמב"ם (הלכות שמיטה ויובל ג, א), שבזמן שאין מקדש, מותרים בעבודות הארץ עד ראש השנה של שביעית.

למרות זאת, אסרו חכמים לנטוע אילן פרי פחות מארבעים וארבעה ימים לפני שנת השמיטה אפילו בזמן הזה שבטלה תוספת שביעית. איסור זה נובע מן ההלכה, שהעץ זקוק לפרק זמן ידוע כדי שהשנה המסתיימת בערב ראש השנה תחשב לו לשנה ראשונה לנטיעתו לעניין ערלה: ארבעה עשר יום כדי להיקלט בקרקע ועוד שלושים יום כפרק זמן מינימלי כדי שייחשבו לו לשנה. משום כך, הנוטע בתוך ארבעים וארבעה יום לפי ראש השנה של שביעית תחשב לו שנת השמיטה כשנה הראשונה לנטיעה והוא עלול איפוא להיחשד שנטע בה.

מותר לזרוע עד ראש השנה של שביעית, אף על פי שקליטת הזרע בקרקע תהא בשמיטה, שכן הכריעו הפוסקים, שאין איסור על קליטת הצמח בשביעית. אבל אין כדאי לזרוע ירק סמוך לשביעית, הואיל ואם ישתרש ויקלט בשביעית יהא חייב לעקרו מדין ספיחים (ראה: איסור ספיחין). לכן יש להקדים את זריעת הירקות כדי שיתחילו לצמוח לפני השמיטה.

תבואה וקטניות, אפילו אם יתחילו לצמוח לפני השביעית, כל שיגיעו לשליש גידולם בשנת השמיטה יש בהם איסור ספיחים.

לעומת זאת, מותר לטעת אילן סרק - שאין בו מניין שנות ערלה, וכן מותר לזרוע את כל סוגי הצמחים שאין בהם איסור ספיחין, עד ראש השנה של השנה השביעית.

לדעת הר"ש סיריליאו, בזמן הזה יש להוסיף "תוספת שביעית", אלא שמספיקה תוספת יום כ"ט באלול, אשר בו אסור לעבוד בקרקע.

להלכה נוקטים, שעבודות השדה מותרות עד ראש השנה של שביעית.